ציפור על תיל

התמונה הזו, מתוך סיור בלול כלובי סוללה באזור זיכרון יעקב, פורסמה אתמול בדף הפייסבוק שלנו:




האמת שהתלבטתי הרבה מה ואיך ולפרסם מהתיעוד הזה, ובעיקר לגבי כמה תמונות דוחות במיוחד. הסיבה להימנע מצריכת ביצים, לדעתי, איננה החיידקים (שחודרים לביצים גם ללא ה"ניקוי" המפוקפק) או גועל מ"משהו שיוצא מתחת של תרנגולת", אלא קודם כל ההתעללות הקשה בתרנגולות ובאפרוחים בתעשיית הביצים. ונראה לי מקומם אם מכל התיעוד של מתקן העינויים המפלצתי הזה מה שיפורסם בהבלטה וייזכר זה רק הטינופת של ה"מוצר". אבל בעידוד עשרות בקשות לפרסום התמונות שהתקבלו מאז אתמול בפייסבוק, אני מפרסם כאן גם אותן, לצד מה שהוא בעיניי הזוועה האמיתית שתיעדנו.

רשת תיל משופעת במקום אדמה

הדברים האלה שתלויים כמו טפט מתקלף מרצפות הכלובים הן אצבעות רגליים.


רצפת הכלוב אלכסונית כדי שהביצה תתגלגל למסילת האיסוף, ועשויה רשת כדי שההפרשות יצנחו דרכה מטה. נוח מאוד ללולנים, שצריכים בעיקר לאסוף גוויות וביצים. מאוד לא נוח לתרנגולות.


כל תרנגולת, עושה רושם, משתדלת לעמוד על הרשת כך שכל אצבעותיה מוצאות אחיזה יציבה.


אבל היי, בחיים לא מקבלים תמיד כל מה שרוצים.

מן הפח אל הפחת

וכמו ברוב לולי הסוללה שיצא לי לראות, גם כאן לא קשה לאתר כמה תרנגולות (ושרידי תרנגולות קבורים) שנפלו מהכלובים והופקרו למות בערימות הלשלשת (והנוצות ושיירי האוכל והרימות) שנערמת מתחת לכלובים במשך שנים עד לפינויה.


לא ברור איך הן מצליחות להיחלץ מהכלובים, במקרה שהן לא נזרקות לשם חיות או מתות במכוון משום מה (הפגרים לרוב מפונים בשקיות ופחים). גם אם פה ושם רואים סורגים מעוקמים, הם לא עקומים עד כדי אפשרות לחמוק מהכלוב בדרך נראית לעין כלשהי. כנראה פה ושם מצליחות תרנגולות לנצל דלת שנשכחת פתוחה אחרי פינוי שותפה לכלוב שמתה, ולחלץ עצמות לראשונה מחוץ לכלוב, ושלא על תיל. מעציב כל כך לחשוב שהיחלצות נדירה כזאת נגמרת בהכרח בגסיסה אטית בערימות של חרא:


ערימות החרא, שכבר ממרחק, בכלובים, צורבות והורסות את העיניים ומערכת הנשימה של התרנגולות בשל האמוניה הרבה הנידפת מהן.

ביצים מזוהמות

התרשמנו שבלול היו מספר גבוה במיוחד של ביצים מזוהמות, ולא מעט מאמץ הוקדש לניקוין לפני אריזתן בקרטונים למכירה.


מאיפה מגיעים כל הדם והצואה האלה לביצים?! או. טוב ששאלתם.


כך נראה צינור הטלה של תרנגולת שאולי תמצא את עצמה בעוד זמן לא רב בשקית פלסטיק, בור פסדים או על הרצפה, למקרה שתתאושש איכשהו ויהיה אפשר לנצל את צינור ההטלה היגע הזה לעוד כמה חודשי הטלה לפני החישמול הגואל.

אברים פצועים ושחוקים

תרנגולת מטילה באופן טבעי 12-20 ביצים בשנה, בעיקר באביב. כיום כופים עליה להטיל מעל 300 ביצים בשנה, ואחד האברים הראשונים לשלם את המחיר הוא הצינור דרכו יוצאת הביצה - הוא גם הצינור דרכו יוצאות ההפרשות - שנשחק ונפצע מההטלה האינטנסיבית.


אחרי צינור ההטלה יגיע לרוב תור העצמות להישבר מחוסר התזוזה ובשל השקעת הסידן העצומה בקליפות הביצים שאנו משליכים לפח הזבל כלאחר יד. כדי להכין חביתה - מסתבר שצריך לשבור גם עצמות.


ביצים שקליפתן דקה מדי לא מתגלגלות כמו שצריך למסילת האיסוף. לעתים שאריותיהן תלויות על הסורגים וצוברות זיהומים.


תרנגולות שעצמותיהן חלשות מדי מעודף "ייצור" קליפות, מושלכות קורסות סמוך לקירות. אולי בדרך לערימת הזבל.

ניקוי למראית עין

אני לא יודע מה הנהלים, אם ישנם, בנוגע לניקוי ביצים מצואה ודם בלולים, אבל בכל מקום שמדריכים ממה להיזהר בביצים, כולל באתר משרד הבריאות, מציינים שאסור לשטוף ביצים במים. גם כשמדובר לכאורה בביצים נקיות משיירי צואה נראים לעין.

אסור לשטוף ביצים - אזהרה באתר משרד הבריאות 

אין לי מושג האם גם הניגוב במטלית לחה אסור כמו השטיפה, אבל הוא בכל מקרה רק התחנה הראשונה.


ביצים מטונפות במיוחד - מושרות לכמה דקות במכלי מים קטנים וזוכות לשכשוך ומסאז' קל, שגם בלעדיו המים מסייעים מספיק לחדירת החיידקים לתוך הביצה דרך הקליפה. לאחר ההשריה עוברות הביצים שיוף עם סקוצ' וניגוב במטלית הלחה - ובמידת הצורך השריה נוספת באמבט. העיקר שייראו נקיות ולבנות. חלילה שיישאר סימן לדם הפציעה והכאב בו נולדה הביצה. הצרכנים מצביעים בארנק ומעדיפים כנראה חיידקים בלתי נראים בתוך הביצה, מאשר צואה נראית על הקליפה.


מיכלי שטיפת הביצים הן קופסאות פלסטיק, וניכר שהם מאולתרים ואולי לא ממש אמורים להיות שם. אבל הם שם, ובאופן אבסורדי עושים בהם שימוש דווקא לביצים שהכי מכוסות בחרא.


אז אנא מכם, בפעם הבאה שתראו ביצים, תיזכרו שהן לא צמחו על העצים. על כל ביצה שנמכרת הייתה תרנגולת שלקח לה מעל יממה להטיל אותה, בסבל רב ובתנאי כליאה קשים וכואבים שאין מהם רגע אחד של הקלה או מנוחה.