"השרה כפויה"

חילוף נוצות בטבע

מה הקשר בין חילוף נוצות להרעבה? הקשר מורכב ומפתיע למדי. נפתח בהסבר פשוט על מחזור השינויים הגופניים, העוברים על עופות באופן טבעי. מיני עופות רבים עוברים בסתיו תהליך של חילוף נוצות. נוצות הקיץ הבלויות נושרות בהדרגה, ובמקומן צומחות נוצות חדשות, שיגנו על העופות מפני הקור החורפי. תהליך חילוף הנוצות כרוך בשינויים הורמונליים, המתעוררים עם התקצרות היום, והוא עשוי להיות מושפע מגורמים נוספים, כגון הירידה בטמפרטורות וירידה בזמינותו של מזון. תהליכי סתיו אלה עוצרים גם את היכולת לייצר ביצים, שלא תתחדש אלא עם התארכות היום, באביב.

להטוטי פיזיולוגיה בלול הביצים

מזלן הרע של התרנגולות קושר בין גירויים ותהליכים פיזיולוגיים שונים: מספר שעות התאורה ביממה, חילוף הנוצות, זמינות המזון - והנטייה להטיל ביצים. בתעשיית הביצים יודעים, שאם יפחת מזונן של התרנגולות ויפחת גם מספר שעות התאורה, יגיב גוף הציפורים בנשירת נוצות ובהפסקת הטלת הביצים. ולשם מה לכפות עליהן סתיו וחורף שכאלה? משום שלאחר החורף בא האביב, ועם האביב מתעוררת בתרנגולות יכולת מחודשת להטיל ביצים במלוא המרץ. חישבו מדעני העופות ומצאו, שניתן לדחוס תהליך שאמור להימשך כחצי שנה בתוך שבועות אחדים, באמצעות הקצנה של מרכיבי התהליך: במקום צמצום קל והדרגתי במספר שעות התאורה - צמצום פתאומי שלהן או אף החשכה מוחלטת של הלול; ובמקום צמצום קל בכמות המזון - כלים ריקים לגמרי. התרנגולות אשר ישרדו, יוחזרו מן החורף הכפוי הזה לתוך שיאו של אביב מלאכותי, כלומר - להטלה בשיא התפוקה.

ההיגיון הכלכלי

עד לסתיו האלים שנכפה עליהן, חיות התרנגולות באביב מוחלט: מספר מרבי של שעות תאורה ביממה ושפע של מזון. במילים אחרות - הטלת ביצים בקצב מרבי, כמעט ביצה ליום. קצב זה נובע, כזכור, מנטייה מעוותת להטלה מוגברת - פרי ברירה מלאכותית למטרה זו, בשילוב עם מניעת התהליך הטבעי של עצירת ההטלה, המתרחש, בתנאים טבעיים, עם הדגירה. "ייצור" מתיש זה אינו יכול להימשך לנצח, ובגיל 17 חודשים לערך מגיעות התרנגולות ל"תפוקה" נמוכה ולביצים שבירות עד כדי כך, שאין לתרנגולות עוד ערך כלכלי כפי שהן ("המנוע פשוט מתעייף מלהטיל", מסביר מומחה משרד החקלאות לנושא). שתי ברירות רואה לפניו הלולן: להרוג את הלהקה ולקנות להקה אחרת, או לסדר לתרנגולות סתיו מהיר ורווחי, כדי שישובו להטיל בקצב הדרוש לשוק הביצים, במשך כתשעה חודשים נוספים (ויש לולנים המעדיפים לבצע מחזור נוסף של הרעבה והטלה). בישראל מקובלת שיטת ההרעבה, ועם ירידת התפוקה בשנית הורגים את התרנגולות.

הפרטים המכוערים

תרנגולות רבות מתות במהלך "ההשרה הכפויה". עבור הלולנים זוהי תוצאה רצויה, כי מדובר בתרנגולות החלשות ביותר, "המטילות הגרועות", שלא כדאי לבזבז עליהן מזון ממילא. לפי הספרות החקלאית אורכים ימי הצום והאפלה בין עשרה ימים לשבועיים (אם כי שתדלני משרד החקלאות מתעקשים להרגיע אותנו, שמדובר בשישה עד עשרה ימים בלבד!). מזון אינו ניתן להן כלל בתקופה זו, ויש "מומחים" הממליצים גם למנוע מהן מים. במהלך ההרעבה נשמע מתוך הלול צליל מיוחד, של נקישות במתכת: בייאושן, מנקרות התרנגולות הרעבות את כלי המזון הריקים שלהן. הן סובלות מחרדה גדולה, שכן אין באפשרותן לפעול למען עצמן, כפי שהיו עושות במצב של רעב מחוץ לכלובי התיל. הרעב והחרדה מביאים אותן לנקר זו בזו אף יותר מאשר בימי ההטלה. לאחר שאיבדו בין רבע ל-35% ממשקל גופן ו"הכרבולת מתחילה להיות סגולה במספר עופות" (כדברי טקסט הדרכה ללולנים), מצפים לתרנגולות שלושה-ארבעה שבועות של דיאטה על טוהרת "תערובת ההשרה". תערובת זו דלה במרכיבים תזונתיים, והיא ניתנת בצמצום רב - מספיק רק כדי להחזיק את התרנגולות בחיים. אך לא את כולן: התרנגולות החלשות מתות ברעב, מאחר שלא הצליחו להגיע אל המזון. בתוך כלובי התיל הצרים, רק התרנגולות החזקות יכולות להגיע אל כלי המזון. אחרות יוכרעו על-ידי מחלות, שכן המצוקה והרעב פגעו במערכת החיסונית שלהן.

תרנגולות דחוסות ומרוטות בכלוב (צולם בלול כלובי סוללה במושב בארותיים, אוגוסט 2009) 

דבר החקלאים

באירופה אסורה הרעבת חיות, ולכן אין נהוגה שם "השרה כפויה". ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ אברהם פורז (יוזם חוק צער בעלי-חיים), החליטה לבדוק את אפשרות הביטול של שיטה אכזרית זו. ב-7 במאי 2001, פרשו נציגי הלולנים את פילוסופיית "ההשרה הכפויה": "הליך ההשרה הוא הליך כלכלי לחלוטין". הפרשנות לכך ניתנה בהמשך הדיון; מהו המחיר הכלכלי של הפסקת נוהג ההרעבה, או אפילו של מיתונו? האם מדובר בהתייקרות של אגורה אחת לביצה? "אולי זה יהיה 5 אגורות לביצה", איים מזכיר ארגון מגדלי העופות, בניסיון לחתום בכך את הדיון. אך אל מול לחציהם של פורז ונציגי אנונימוס, חי-משק ונוח, עטתה הפילוסופיה החקלאית גם דמות חדשה, האופיינית לדיונים רבים מסוג זה: ההרעבה נערכת לטובתם של העופות! בהתלהבותם לחשוף את יתרונותיה של ההרעבה, פרשו נציגי הלולנים קשת של זוועות אחרות, המתרחשות בלולים שלהם. הדברים הבאים מצוטטים מפיו של יצחק מלכה, ראש מדור הטלה בשירות ההדרכה והמקצוע, משרד החקלאות:

ללא מוצא

הדבר המשונה ביותר בדבריהם של נציגי הלולנים הוא, שיש בהם קמצוץ של אמת. ההטלה אכן כרוכה בסבל עצום, וגם עודפי השומן - תוצאה של היעדר תנועה - מכבידים על התרנגולות. ההרעבה אכן פוטרת אותן מצרות אלה - אם כי על מנת להפיל על ראשן אסון גדול עוד יותר. גם כאשר נשקלות "הברירות הכלכליות", אין התמונה פשוטה. האלטרנטיבה להרעבה היא הרג, שמשמעו גם הגדלת היקף "ייצור" התרנגולות, הכרוך בעליית מספר האפרוחים הזכרים שייזרקו למות. גם הגברת קצב ההטלה באמצעים כימיקליים, המוצגת כאלטרנטיבה אפשרית, אינה מבטיחה לתרנגולות עתיד ורוד יותר בהכרח, שכן גם כאן מדובר בהאצה דרסטית של תהליכים פיזיולוגיים. בסיכומו של דבר אנו אמנם מקווים, שבמהלך השנים הקרובות תלך כנסת ישראל בעקבות אירופה ותחליט לאסור את "ההשרה הכפויה". אך במסגרת של תפיסת-עולם, שאין בה כל שיקול לבד מן השיקול הכספי - של החקלאים כמו גם של הצרכנים - עבור התרנגולות לא יכולה תעשיית הביצים להיות אלא גיהנום עלי אדמות.