החיים בשטח קופסת נעליים
על כליאת תרנגולות בתעשיית הביצים
התנהגות טבעית של תרנגולות
באופן טבעי חיות תרנגולות בלהקות קטנות, בחברת תרנגול זכר, והן מנהלות חיי חברה מורכבים כשכל תרנגולת מכירה את חברותיה. התרנגולות מצטיינות בסקרנות ההולמת את אורח חייהן המורכב. את רוב זמנן הן מבלות בתנועה ערנית הכוללת חיפוש מזון, ובמקרה הצורך – התחמקות מטורפים וחיפוש מחסה. הן בוררות את מזונן בקפידה, והוא מגוון וכולל צמחים שונים (כגון זרעים, אך גם עלים ועוד) וחסרי חוליות קטנים.
התרנגולות נוהגות להתפלש ב"אמבטיות חול", תוך שהן זורות חול בין נוצותיהן. הן מתעופפות למרחקים קצרים, ואת מנוחתן ושנת הלילה הן מקיימות בעמידה על ענפים או על מוטות. לקראת ההטלה בונה התרנגולת קן בעזרת חומרי ריפוד שונים, ובעת ההטלה היא שומרת בקנאות על פרטיותה. בתום הטלה של מספר ביצים התרנגולת דוגרת עליהן, ולאחר הבקיעה היא מטפלת באפרוחים השוהים בחברתה עד שהם מגיעים בהדרגה לעצמאותם.
גודל הכלובים
במשק הביצים המודרני נשללת מתרנגולות כל אפשרות לממש את צורכיהן הטבעיים. כל חייהן כבוגרות עוברים בכלובי מתכת צרים. בכלובים אלה התרנגולות אינן יכולות ללכת (וודאי שלא לעוף), לברור לעצמן מזון, לבנות קן, להטיל במסתור ולקיים קשרים חברתיים עם תרנגולות אחרות ועם תרנגול.
השטח המוקצב לכל תרנגולת בכלוב הוא כגודלה של מרצפת קטנה, 20X20 ס"מ בקירוב. יש חקלאים הדוחסים את העופות עוד יותר מכך. הביטוי "שטח" במקרים כאלה מטעה: למעשה, כל נפח הכלוב מנוצל. כאשר השטח קטן כל-כך, לא כל התרנגולות יכולות לעמוד במלוא גופן בו-זמנית על רצפת הכלוב, והן נאלצות אפוא לדרוך זו על זו.
הכלובים קטנים עד כדי כך שאפילו היו מכילים תרנגולת אחת בלבד, לא היה באפשרותה למתוח בכלוב את כנפיה. בתוך נפח זעיר זה מצופפות התרנגולות, שמספרן במשקים מסוימים מגיע לתשעה פרטים לכלוב.
הסוללות
הכלובים מאורגנים בסוללות (מכאן השם "כלובי סוללה") – שורות ארוכות. על מנת להפיק את מרב הרווחים ממבנה הלול, משתלם לחקלאים להחזיק בתוכו כמה שיותר תרנגולות, כלומר להציב את הסוללות בקומות.
כל לול מסחרי מכיל אלפי תרנגולות, עובדה המונעת טיפול אישי בהן; נוסף לכך, שיטת הארגון בקומות אינה מאפשרת לעובדי הלול לראות היטב – אם בכלל – את הקומות העליונות והתחתונות.
בלולים הגדולים בארץ (כמו זה של משק גליקסמן במושב מישר) מוחזקות מעל 130 אלף תרנגולות במבנה אחד, בשמונה קומות של כלובים שתקרתם נמוכה מאוד – צמצום נוסף של נפח המחיה העומד לרשות התרנגולת. המיכון בלול מקיף עד כדי כך שלא נותר לעובדי הלול אלא לאסוף פגרים מתוך הכלובים, כאשר מצליחים להבחין בהם. שאר העבודה היא תפעול מכונות המסיעות את הביצים, את ההפרשות ואת המזון והמים.
בלולים מיושנים יותר הכלובים אינם מוגבלים בגובהם עד כדי כך, אך אם הם מסודרים בקומות אז התרנגולות בסוללה התחתונה סופגות את ההפרשות שנופלות דרך הסוללה שמעליה.
התיל
הכלוב כולו עשוי רשת תיל. גם רצפת הכלוב מרושתת, כדי לחסוך עבודה בניקוי הכלובים. נטייתן של התרנגולות לעמוד על ענפים כשכף הרגל אוחזת בענף – מדוכאת לחלוטין. הפסולת נופלת דרך הרשת, ובלולים רבים מצטברת תחת הכלובים ערמות ענק מזוהמות ומעלות אדים הכוללות הפרשות, שיירי מזון, נוצות ופגרים.
קרקעית הכלוב מעוצבת בשיפוע כדי לחסוך עבודה באיסוף הביצים: הן מתגלגלות על הרצפה המשופעת ויוצאות מתוך הכלוב דרך רווח לא מרושת הנמצא בתחתיתו. רשת הברזל והשיפוע גורמים לפציעות ולעיוותים ברגליים. לעיתים נתפסות אצבעותיהן של תרנגולות ברשתות הברזל, ובמשך הזמן גדל הבשר סביב התיל, עד כי התרנגולת מתקבעת לתוך הכלוב בלי יכולת לשחרר את הרגל או להניעה.
נוצותיהן של התרנגולות נשחקות על הרשת עד שהעור נחשף ואף נפצע. תופעה זו נובעת בחלקה מהתחככות מכוונת שהתרנגולות מבצעות בניסיון נואש להתפלש בחול שהן כה זקוקות לו.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 13, 28.9.2001.