ביצים: תרנגולות ואפרוחים
חייהם ומותם של 7 מיליון תרנגולות ו-4 מיליון אפרוחים זכרים בשנה
בתעשיית הביצים
בתעשיית הביצים
מדי יום מושמדים בישראל כ-15 אלף אפרוחים זכרים במדגרות תעשיית הביצים: טוחנים אותם חיים או משליכים אותם למכלים ושקיות, שם הם נמעכים למוות, נחנקים, או גוועים בייסורים מרעב. הסיבה: כזכרים הם לא יטילו ביצים, וכמשתייכים לגזע ה"מטילות" (שעוות גנטית להטלה מוגברת) לא משתלם כלכלית לגדלם לבשר (כי אינם מעוותים גנטית לגדילה מהירה).
את הנקבות כולאים בכלובי מתכת צרים, שבהם אין הן יכולות אפילו למתוח כנפיים. רצפת הכלוב היא רשת אלכסונית, הגורמת לתרנגולות לפציעות, לעיוותים ברגליים ולמצוקה במשך כל ימי חייהן. כשתפוקת הביצים יורדת, גורמים הלולנים תקופת הטלה שנייה באמצעות הרעבת התרנגולות למשך כעשרה ימים. התרנגולות החלשות מתות מכך, אך הדבר רצוי ללולנים, משום שתפוקתן של אלו נמוכה ממילא. בתנאי כליאה קשים אלה מפתחות התרנגולות תוקפנות, וכדי למנוע ניקור הדדי חותכים הלולנים את מקוריהן. החיתוך נעשה באמצעות להב מתכת לוהט, והוא מכאיב וטראומטי, כי רקמת המקור מכילה תאי עצב. ביצים המשווקות כ"ביצי חופש" או ביצים אורגניות מגיעות מלולים שבהם התרנגולות אינן כלואות בכלובים, אלא במבנה עם אפשרות יציאה לחצר. פגיעות כגון הרג האפרוחים הזכרים, חיתוך המקורים והרג התרנגולות כשתפוקתן פוחתת, משותפות לכל סוגי הלולים.
בימים אלה נאבקת אנונימוס לאיסור על כלובי סוללה בתעשיית הביצים. הקמפיין מתנהל לנוכח רפורמה שיזם משרד החקלאות בניסיון להנציח את כלובי הסוללה, במימון ציבורי. זאת בשעה שבכל ארה"ב ואירופה (ובמדינות נוספות) כבר אומצו תקנים מחמירים בהרבה, המגדירים את הלולים המתוכננים כהתעללות אסורה. בנובמבר 2009 קיבל בג"ץ את עתירת אנונימוס והוציא צו ביניים המורה להקפיא את הרפורמה עד להתקנת תקנות לקיום חוק צער בעלי-חיים בלולים. מאז ניסה משרד החקלאות להעביר בכנסת תקנות המכשירות את כלובי הסוללה ואת הרעבת התרנגולות, לא פחות משבע פעמים, ונדחה שוב ושוב. עד כה הצליחה אנונימוס לשכנע את חברי הכנסת להתנגד להנצחת האכזריות, אך המאבק עדיין נמשך. חתמו על העצומה לאיסור הכלובים ובקרו באתר הקמפיין!