סוחבים בקושי

דלגו לעדכון משמח - איסור על תנועת עגלות רתומות לחמורים וסוסים ברוב כבישי ישראל - מיוני 2015

חמורים וסוסים בישראל, ספטמבר 2001

תמונות: העמותה להגנת הסוס בישראל 

המצב בשטח

מצבם של סוסים וחמורים (מאות, ואולי אלפים) בישראל הוא לעתים קרובות נורא. הם מוחזקים למטרות עבודה ונסחטים עד קצה גבול יכולתם. כאשר הסוס או החמור נחלשים מכדי לעבוד או נפגעים בתאונה, ניטשים רבים מהם בשולי דרכים או בכל מקום אחר שבחרו בו האנשים כדי להיפטר מהם, ושם הם גוועים לאטם מפצעים, ממחלות, מהתייבשות ואף מרעב. במהלך תקופת עבודתם סובלים סוסים רבים, ועוד יותר מהם – חמורים (משום שהם זולים יותר) מאלימות ומהזנחה קיצוניות. תופעות נפוצות הן הכאת סוסים וחמורים עד שנפערים בגופם פצעים גדולים, העבדת יתר עד להתמוטטות ושבירת גפיים ועצמות אחרות. טיפול רפואי אינו ניתן לחיות הפצועות, ובנוסף לכך הן סובלות מתת-תזונה ומכאבים ונכויות כתוצאה מטיפול פיזי לקוי, כגון הרכבה מעוותת של פרסות על טלפיהם.

הרשויות אינן עושות דבר, כמעט, לטובת הסוסים והחמורים, למרות שחוק צער בעלי-חיים כולל סעיפים ברורים למדי להגנה עליהם. גופים פרטיים קטנים קולטים מעט מן החיות הפגועות, אך מתקן ממשלתי עבורן אינו בנמצא. רוב החיות הפגועות נותרות לגסוס לאחר שהרשויות סירבו לטפל בהן, או שהן מומתות על-ידי וטרינרים. פעולות אכיפה נגד המתעללים אינן מתבצעות, כמעט. יומיים מאסר בפועל הוא העונש המרבי שהוטל על מתעלל; הרוב המכריע של המקרים אף אינו מגיע לידי תלונה במשטרה.

כל עוד ניצולם של סוסים וחמורים זול יותר מן השימוש בכלי-רכב, וכל עוד לא נוצר מערך יעיל של חקיקה ואכיפה, לא תהיה לסוסים ולחמורים הצלה.

מצבם של חמורים וסוסים מתחיל לחדור לתודעה הציבורית. תחקירים בנושא מגיעים לאמצעי התקשורת (למשל, בתכנית "חשיפה" בערוץ 1, ב-22.8.2001, הוצג תחקיר של אמירה הלפרין על מצבם הנורא של חמורים), אולם הזעזוע של ציבור הצופים והקוראים לא משפיע על המתרחש בשטח – כאשר מדובר בהתעללות, השינוי דורש חקיקה ואכיפה יעילות.

מצב החוק בנושא

חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) התשנ"ד-1994 כולל הוראה כללית, המכתיבה הגנה על כל בעלי-החוליות בכל תנאי הניצול (מלבד הרג חיות לצרכי מאכל אדם):

להוראה זו לא נלווה כמעט פירוט, לאילו חיות היא מספקת הגנה ובאילו תנאי ניצול. כאמור, היא מספקת הגנה לכל בעלי-החוליות בכל תנאי הניצול (להוציא הריגתם לצורך מאכל אדם). אך הפירוט המופיע בסעיפים הבאים הוא מוגבל מאוד, וממוקד בבעיות מעטות, מן הגלויות ביותר לעינו של האדם העירוני: קרבות ושיסוי חיות זו בזו, הרעלות והעבדת יתר של חיות. לכן, לכאורה, סוסים וחמורים (ופרדים וכד') הם מן החיות המוגנות ביותר בישראל. סעיף 3 בחוק קובע:

כפי שידוע לנו היטב, החוק אינו נאכף. בישיבה שנערכה לאחרונה (קיץ 2001) בעניין מצב הסוסים והחמורים השתתפו נציגי מפלגת הירוקים, מרצ, המשרד לאיכות הסביבה, הווטרינר העירוני של תל-אביב והעמותה להגנת הסוס. בישיבה נדונו הנושאים הבאים: סימון כלים הרתומים לבהמות, סימון הבהמות עצמן, רישוי לנהיגה בבהמה, בדיקות וטרינריות, איסור על שיטות דרבון אלימות, איסור על פרזול במקומות לא מוכרים, קביעת תנאי אחזקה מינימליים, קביעת אמצעי ענישה לעבריינים, סמכויות החרמת בהמות והקמת מקלט לבהמות.

רבים מן השיפורים שמתחילים להתגבש יעוגנו בתקנות ובהליכים בירוקרטיים. הניסיון שנרכש בתנועה לשחרור בעלי-חיים מראה, שהתקנת תקנות היא תהליך מסורבל, שבמהלכו נשחקת לחלוטין כוונתם המקורית של מציעי התיקון (כך קרה, למשל, בעניין התקנות לפיטום אווזים). עם זאת, מקרה החמורים והסוסים עשוי להיות יוצא-דופן: ראשית, לא כל התיקונים המוצעים מכוונים לטיפולם של משרד החקלאות והשירותים הווטרינריים (אשר מוכרים לנו בתור גורמים השוקדים לעקר מתוכן תקנות רווחה בחקלאות), אלא גם לטיפול משרד התחבורה, שעבורו נוכחות של "בהמות משא" בכבישים היא בגדר מטרד; שנית, אין להמשך הניצול של חמורים וסוסים תומכים בעלי כוח כלכלי רב.

אין ספק, שהצלחת הרפורמה במצבם של חמורים וסוסים בישראל דורשת יותר מחקיקה מוצלחת. נראה שהאכיפה מהווה בעיה גדולה יותר. כמו כן, שינוי יסודי ביחס הרשויות לנושא דורש פעילות ציבורית ניכרת.

פעילות בנושא (ספטמבר 2001)

במהלך שנת 2001 החלה סיעת "הירוקים" במועצת העיר תל-אביב-יפו לפעול לקידום חקיקה בעניין מצבם של סוסים וחמורים. תחילה דובר על ניסוח חוק עזר עירוני, אך עד מהרה הסתבר, שטיפול רציני בבעיות לא יצליח ללא פעולה בקנה-מידה ארצי – וזהו הכיוון שמנסה שכנאי לקדם כעת. ביום ג', 4.9.2001, התקיים במרכז אנונימוס בתל-אביב מפגש עם חברת מועצת העיר תל-אביב-יפו, הדס שכנאי (הירוקים), בנושא מצבם של סוסים וחמורים בישראל. במפגש הוצג הנושא בקצרה, ונערך דיון שמטרתו יישומית: גיבוש קווי פעולה למען החמורים והסוסים, לקראת פעילות בנושא ברמת החקיקה ורשויות האכיפה. במפגש הועלו הנקודות הבאות:

המפתח לבעיית החמורים והסוסים נמצא בחקיקה חדשה. חוק צער בעלי-חיים הנוכחי, למרות התייחסותו לנושא (איסור על העבדת חיות עקב מצב גופני ירוד ואיסור על העבדת יתר), לא ניתן לאכיפה באופן מעשי, משתי סיבות עיקריות:

ראשית כל, החוק מתייחס רק לפגיעה בחמור או בסוס ברגע התרחשותה, ודורש תגובה מהירה – שאין הרשויות נוטות לבצעה. חוק יעיל מחייב כי ההגנה על החמורים והסוסים תתבסס על פעולות סדירות וקבועות של פיקוח, הטלת אגרות וכדומה – לא על תגובתם המהירה של אנשים רגישים שנמצאים במקרה בסביבה, או על תגובתה המהירה של המשטרה.

שנית, העונש הקבוע בחוק הוא מאסר – עונש שאינו מתקיים ללא הליכים משפטיים מסורבלים, וממילא רק לעתים נדירות יטילו שופטים עונש כזה. קנסות הם אמצעי הענישה המועדף, משום שהטלתם אוטומטית במקרה של אי-מילוי החוק.

מטרתה העיקרית של החקיקה היא להפוך את החזקת הסוסים והחמורים לבלתי משתלמת מבחינה כלכלית, בהשוואה להחזקת כלי-רכב. החוק אמור להאיץ תהליך זה, המתרחש אמנם ממילא, אך באיטיות רבה.

האמצעי לקידום החקיקה הוא שילוב של לוביזם בקרב חברי-כנסת, חשיפה תקשורתית ולחץ ציבורי. משום שמדובר בתחום שעמדתם של רוב חברי-כנסת בעניינו אינה מגובשת, כדאי לשלוח מכתבים לחברי-כנסת שתבחרו באופן אקראי (לכתובות – היכנסו לאתר הכנסת). בדואר רגיל ניתן לשלוח לחבר/ת הכנסת שבחרת לפי שמו/ה וכתובת קצרה זו: הכנסת, ירושלים. אנא קראו את הנוסח המוצע כאן ושנו אותו לפי סגנונכם, עם נימה אישית:

עדכון פעילות – אוקטובר 2003

תנופה לסוסים ולחמורים

על הפעילות של הדס שכנאי (הירוקים, מס' 3) למען סוסים וחמורים דיווחנו בגיליונות 10-8 של זכויות בעלי-חיים השבוע. שכנאי החלה לפעול בנושא בשנת 2001, בשיתוף אנונימוס לגיבוש קווי הפעולה הרצויים. באותה תקופה זכה מצבן הקשה של חיות אלה לסיקור תקשורתי, כשבחשיפות הייתה מעורבת ליזה שיק (עלה ירוק, מס' 5). אנונימוס ארגנה ב-4.9.2001 מפגש פעילים עם שכנאי, ובמהלכו הוחלט שמטרתה העיקרית של חקיקה בתחום היא להפוך את החזקת הסוסים והחמורים לבלתי משתלמת מבחינה כלכלית, בהשוואה להחזקת כלי-רכב; כמו-כן הוסכם, שהחוק צריך להטיל על הרשויות לבצע פעולות ברות-אכיפה כגון רישוי, שלילת רשיונות ובדיקות תקופתיות (בניגוד לאכיפה נגד התעללות, הדורשת נוכחות חיצונית בזמן ההתעללות – דרישה לא ריאלית). שכנאי טענה, שהניסיון לטפל בנושא ברמה העירונית אינו מספק, והיא ארגנה בקיץ 2001 ישיבה בהשתתפות נציגי מרצ, המשרד לאיכות הסביבה, וטרינרים עירוניים והעמותה למען הסוס. הייתה זו ישיבה מבטיחה, שהגיעה למידה גבוהה של פירוט טכני לגבי המדיניות המוצעת.

עצירת התנופה

אנונימוס לא הצליחה לגייס אחראי/ת לקמפיין ציבורי ומשפטי להגנה על סוסים וחמורים, ובארגונים אחרים נראה שאין ידע מתאים לכך. שכנאי נותרה לבד. היא הגישה שוב ושוב את החומר שבידיה ליועץ המשפטי של העירייה, והעניינים נעצרו שם. בכל מקרה, לא היה די בעבודה משפטית; כמו בכל חקיקה שאינה מבטלת ניצול בעלי-חיים מן היסוד אלא מציעה שיפורים, יש צורך בפירוט טכני מייגע מצד אנשי מקצוע – וטרינרים ומומחים לתחבורה, במקרה זה. טיוטת החוק צריכה להיכתב בידי אגודה להגנה על חיות ולא בידי עורך-דין רשותי. בשנת 2002 ניסתה גם מיכל עדן (מרצ, אינה מתמודדת כיום) לקדם חקיקה עירונית בתחום, על בסיס חוק-עזר עירוני ותיק מנתניה, אך גם היא נותרה לבד ולא הצליחה לקדם את הנושא. אנו מקווים, שבזכות גדילתה של אנונימוס, יימצא בקרוב האדם שיקדם את החקיקה. כדברי שכנאי: "כשמישהו מעמותה מתלבש על הווריד של חבר מועצה, דברים זזים"

שכנאי, ניסיונות נוספים

שכנאי לא התייאשה ופנתה לאפיקים אחרים. בחצי השנה האחרונה היא מנסה להקים מקלט לסוסים ולחמורים באחת החוות החקלאיות-לימודיות שבתל-אביב, ולהעביר לשם גם את הכלבייה העירונית, תוך שיפור תנאי החיים בכלבייה. אם תצליח יוזמה זו, יהיה זה שלב חשוב בקידום החקיקה, כי כיום אין לאן להעביר סוס או חמור שנמצא פגוע או שהוחרם מידי מתעלל. שכנאי גם הפכה לכתובת שאליה פונים בזמן אמיתי להצלת סוסים וחמורים פגועים. היא מקבלת דיווחים מהשטח ומזעיקה את המשטרה (במקרה של התעללות) ווטרינר עירוני (אם החיה פגועה). בדרך זו עלה בידה לסייע בהצלת כעשר חיות.

עדכון – נובמבר 2009

ביוני 2009 דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה (מול עמדת היחיד של השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן) את הצעת החוק של ח"כ איתן כבל (העבודה) לאסור על רוכלים להשתמש בסוסים ובחמורים הרתומים לעגלות בשטח עירוני.

בתל-אביב נעשה צעד משמעותי בתחום זה ביוזמת חבר המועצה ראובן לדיאנסקי (לתת לחיות): עד תחילת נובמבר הוצבו כ-20 תמרורים בכניסות לעיר מכיוון דרום, האוסרים כניסת סוסים וחמורים. בכך קבעה עיריית תל-אביב-יפו תקדים ארצי. אכיפת האיסור מצויה בידי המשטרה.

בסוף השנה נגזר קנס בסך 30,000 ₪ על בעל אורווה ממושב מרחביה, שהזניח קשות חמש סוסות. אמנם לא מדובר בהתייחסות ישירה לניצול הסוסות לסחיבת משאות, אולם זוהי ההרשעה הראשונה בהתעללות בסוסים בישראל.

עדכון – יוני 2015

ב-21.6.2015 נכנסה לתוקף תקנה חדשה לפקודת התעבורה (142א) האוסרת על עגלות רתומות לסוסים ולחמורים לעלות על הכבישים! בתקשורת דווח כי מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, אף פנה במיוחד למשטרת ישראל וביקש ממנה להקפיד על אכיפת התקנה. הסיבה העיקרית שהולידה את התקנה החדשה היא תעבורתית - תנועת בעלי-חיים על הכביש גורמת למפגעים רבים - החל מעיכוב התנועה ועד לתאונות קטלניות - ואינה מתאימה לדרכים עמוסות כלי רכב מהירים. סיבה נוספת היא הסבל הנגרם לבעלי החיים המנוצלים לסחיבת עגלות ומשאות.

למרבה הצער, התקנה אינה חלה על נסיעה בכבישים פנימיים של ישובים כפריים (מושבים, קיבוצים, כפרים ערביים). כמו כן, התקנה מעניקה לרשויות התמרור המקומיות (לבקשת עיריית נהריה) אפשרות להעניק אישור מיוחד בכתב לעגלונים להסיע על כבישי הרשות המקומית עגלה רתומה לבעלי-חיים, אבל גם זאת רק "למטרות נופש ופנאי". כוונת משרד התחבורה היא לאפשר לרשויות המקומיות להתיר, אם ירצו, הפעלת כרכרות כאטרקציה לתיירים. אין לכך כמובן כל הצדקה, אך למרבה השמחה מדובר על תופעה נדירה ביחס לניצול בעלי חיים לסחיבת משאות (ולעתים גם הצורך לשווק את הסוס כ"אטרקציה" מהווה תמריץ נגד הזנחה מוחלטת שלו).

נתקלתם בסוס או חמור רתום לעגלה על הכביש? דווחו למשטרה! פשוט חייגו 100 ודווחו - כמו על כל מפגע אסור אחר הנמצא על הכביש. תמיד רצוי, אם אפשר, גם לתעד את האירוע בצילום.