בידור וספורט

לא מעט אנשים שאוהבים בעלי חיים, ובהם ילדים רבים, מגיעים לאירועים ו"תצוגות" הכוללים בעלי-חיים מתוך רצון לראות חיות מקרוב. רובם מתייחסים למופעים כבידור, ללא כל מודעות לסבל הכרוך בהם. קשה אמנם שלא להבחין באלימות הכרוכה ב"מלחמת פרים" (אפילו בספרד, בירת ספורט הדמים, מתקבלים איסורים ראשונים על עריכתו) אך האלימות הכרוכה במופעים אחרים המנצלים בעלי-חיים (כגון קרקסים, מופעי קסמים, מרוצי סוסים ואפילו סרטים) או בתצוגות בעלי-חיים (כגון גן חיות, פינת חי, פינת ליטוף או תערוכות כלבים גזעיים) גלויה פחות לעין.

על הבמה בעלי-החיים עשויים להיראות רגועים, ואפילו כמשתפים פעולה בביצוע תרגילים נועזים. אך במצבם הטבעי כלבים לא רוכבים על אופניים, וחתולים לא הולכים על חבל דק. אריות לא מזנקים דרך חישוקים בוערים, ופילים לא עומדים על שתי רגליים. 

בעלי-החיים מבצעים תרגילים כאלה רק לאחר שמכניעים אותם בתהליכי "אילוף" מפרכים ואלימים. מכים אותם, מפחידים אותם ואפילו מרעיבים ומצמיאים אותם, עד שהם מבצעים את התפקיד שהטילו עליהם. לאחר מכן עלולים לטלטל אותם כל חייהם כשהם מבודדים בקרונות וכלובים חשוכים.

"גן חיות" נתפס לעתים כמקום המסייע לשימור מינים או ל"חינוך" לאהבת בעלי-חיים. אך המסר החינוכי העיקרי העולה מצפייה בחיות כלואות בכלובים צרים ומנוונים הוא שניתן לכלוא בעלי חיים לכל חייהם בכלובים צרים כשהם מנותקים מסביבתם הטבעית כדי שיבדרו אותנו כקישוטים חיים.