הקולנוע הוא, אולי, האמנות שהעניקה את הייצוג המרשים והמשפיע ביותר לבעלי-חיים לא אנושיים. בניגוד לספרות (ובעיקר פרוזה) שנטתה כמעט תמיד להעמיד במרכזה אדם – סרטים (ובמיוחד סרטי אנימציה) פתוחים הרבה יותר לאפשרות של גיבור ממין אחר. הסרט הקלאסי "במבי", למשל, תרם רבות להתנגדות הציבורית לציד. סרטים מאוחרים יותר כמו "כוכב הקופים", "לשחרר את ווילי", "מרד התרנגולים" או "מוצאים את נמו" השפיעו על מיליוני בני אדם להזדהות עם חיות ממינים אחרים ולבחון בביקורתיות את יחס האנושות כלפיהן.

הפקות קולנועיות וטלוויזיוניות משתמשות לעתים בבעלי-חיים. חיות מופיעות על המסך כ"שחקניות" וכ"אביזרים", לעתים תוך פגיעה בהן, בדומה לניצול חיות במופעי בידור. עם זאת, מאז ראשית הקולנוע התרחב הפיקוח על ניצול חיות בסרטים, והפגיעה בהן התמתנה. לעתים אף נדמה שבעלי חיים נפגעו במהלך הצילומים, אולם מראה העיניים מטעה (בין היתר הודות לשימוש בטכנולוגיות הדמיה שונות).

גם סרטים תיעודיים רבים עוסקים בבעלי-חיים. שפע של "סרטי טבע" בוחנים בעלי-חיים מתוך כבוד ליכולותיהם ולחייהם המורכבים. סרטי טבע מציגים לעתים את החיים באזור מחיה מסוים (זר ואקזוטי לרוב עבור הצופים שוכני היבשה): במעמקי הים ("כחול מופלא"), או גבוה בשמיים ("ציפורים נודדות"). סרטי טבע אחרים מנסים לדובב, להאניש ולארגן כ"סיפור" את חייהם של קבוצת בעלי חיים ("משפחת הקיסרים"). סרטים תיעודיים אחרים מתמקדים ברגשות ("חיות מאוהבות") או בהתנהגות מורכבת ("דמעות של גמל") של בעלי חיים.

סרטים וסדרות תיעודיים אחרים בוחנים בביקורתיות היבטים שונים של יחס האדם לחיות ממינים אחרים. בעלי חיים לא חיים על פלנטה אחרת מזו שבה חיים בני האדם, כפי שעלול אולי להתרשם חייזר שיצפה ב"סרטי טבע" רבים המתארים "מצב בראשיתי" אידילי שאינו מופרע כלל על ידי בני אדם. כיום מושפעות מרבית חיות הבר מהרס וזיהום מקורות מחייתן בידי האדם. גרוע מכך, חיי מיליארדי בעלי חיים מוכתבים לחלוטין מלידה עד מוות בידי בני אדם: הם "מיוצרים", נכלאים ומומתים בהמוניהם במתקנים תעשייתיים כמו מדגרות, לולים ומשחטות. כמה סרטים (כגון "פאסט פוד" או "מזון בע"מ") חושפים כמה מתחלואי תעשיות המזון מהחי. סרטים תיעודיים אחרים מביאים סיפורי מאבקים להגנת והצלת בעלי חיים ("מאחורי המסכה").

ייצוג בעלי חיים נפוץ גם באמנות פלסטית ובאיור: מקריקטורות (מאת דודו גבע, מאת אקטיביסטים צמחונים או אפילו מאת רפתנים) ועד לציור (מייצוג הבשר בציוריו של פרנסיס בייקון ועד הביטויים האמנותיים העזים של הציירת ופעילת זכויות האדם ובעלי החיים סו קו).