תעשיות מזון מהחי

פגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון עולה לאין-שיעור על כל סוג אחר של פגיעה בבעלי-חיים בעוצמתה ובהיקפה. למעלה מ-300 מיליון חיות מומתות מדי שנה בישראל בלבד בתעשיות המזון מן החי - רובן המכריע לאחר חיים רצופי סבל.

גידול בעלי-חיים לצורך הפקת מוצרים מגופם אינו תופעה חדשה, אך במהלך התקופה המודרנית עברה החקלאות תיעוש יסודי. ההיגיון הכלכלי הכניס את רובם המכריע של בעלי-החיים בתעשיות המזון למתקנים סגורים ומזוהמים (ואף לכלובים דחוסים ולתאי ריסון), צופף אותם כמעט עד מוות (ולעתים ממש עד מוות), והיווה תמריץ לעריכת מניפולציות גנטיות וכימיות בגופן של חיות, עד שעצם מבנה גופן הפך להן למקור של סבל. החיים במשק המתועש הם קצרים, כואבים, עתירי מחלות ואינם מאפשרים שום סיפוק של הצרכים הטבעיים של החיות. בסופם מחכה מוות בשיטות של השמדה המונית. בעלי-החיים בתעשיות החקלאיות איבדו בעשורים האחרונים כל צלם חי, ששרד עדיין במשק המסורתי: כיום הם נתפסים כלא יותר מחומרי גלם או מכונות.

מטרת התחקירים הבאים לתאר חלק ממציאות חייהם של בעלי-החיים בטרם יהפכו למוצרי צריכה. במוצרים אלה לא נותר זכר לסבלו של יצור רגיש, חי ונושם. כדי לשחזר מה עבר על בעלי החיים לפני שהפכו ל"שניצל" או "סטייק", אנו מסתייעים דווקא בטקסטים האוהדים ביותר לתעשייה החקלאית: ספרות חקלאית מקצועית וספרות הדרכה לחקלאים שנכתבה על-ידי משרד החקלאות. זאת, בנוסף על תחקירי תיעוד במשקים, מדגרות, מתקני הובלה ומשחטות.