פרות חולבות? פרות חולות

חג הפרסומות

תעשיית החלב לא הסתפקה בהשתלטות על חג השבועות, שאותו הפכה מחג החקלאות הצמחית לפרסומת מתמשכת למוצרי חלב. לפני מספר שנים הבריקו יחצ"ני התעשייה והחליטו לנסות להחדיר ללוח השנה יום תעמולה שנתי במסווה של "חג" לאומי. במקום לשתף פעולה עם מתקפת הפרסום הזו, מוטב שכלי-התקשורת יטרחו לעיין בנתונים המופיעים בספרות החקלאית שהתעשייה עצמה מפרסמת (גם אם לצריכה פנימית בלבד). עיון בתקצירי ההרצאות של הכנס השנתי ה-21 למדעי הבקר, שנערך ביוני 2009, מלמד שמגמת התיעוש ברפתות הולכת וגוברת, ובד בבד עמה עולים גם שיעורי התחלואה.

שליש מהפרות סובלות מדלקת העטין

דלקת העטין היא המחלה השכיחה ביותר ברפתות החלב. דלקת העטין מוגדרת כקלינית אם העטין חם למגע, אדמומי, כואב, נפוח, או מפריש גבן ומוגלה. מההרצאה "אפידמיולוגיה של דלקות עטין קליניות בישראל," המבוססת על מחקריהם של חוקרים במועצת החלב, עולה כי תעשיית החלב אף אינה מתיימרת לנסות למנוע את המחלה המייסרת: היעד של התעשייה הוא להפחית את שיעור התחלואה ל-30% בשנה “בלבד”.

נתונים שנאספו מ-17,000 פרות ב-49 רפתות מרחבי הארץ במשך שלוש שנים, מגלים ששיעור הפרות הסובלות מדלקת העטין עולה בהתמדה: בשנת 2006 עמדו הרפתות ביעד של 30% תחלואה בדלקת עטין קלינית, ב-2007 התקרב שיעור התחלואה ל-32%, וב-2008 הגיע לכ-35%. יש לשער שמספר הפרות הסובלות מדלקת העטין (קלינית ותת-קלינית) גבוה אף יותר. לרפתנים יש אינטרס להימנע מאבחון פרות כחולות, הן בשל עלות התרופות, והן משום שאסור לשווק את החלב הנשאב מן הפרות בזמן הטיפול.

כצפוי, עולה מן הנתונים שהסבירות ללקות בדלקת העטין גובר ככל שהפרה מנוצלת זמן רב יותר: הסיכוי של פרה לחלות בשנה הרביעית לחליבתה גדול פי 3.5 מאשר בשנה הראשונה.

לשכיחות הגבוהה של דלקת העטין ברפתות החלב יש שלושה גורמים עיקריים:

1. זוהמה. חיידקים רבים מצויים באופן טבעי בצואת הפרות, אך דלקת נגרמת כאשר עטין נפוח מתבוסס בצואה שנערמה ברפת הסגורה, וחיידקים חודרים לעטין ומתרבים בו עקב זיהום צואתי של הפטמות.
2. מהירות החליבה. מהמחקרים שהוצגו בכנס עולה, כי "המגמה בעולם להגביר את מהירות החליבה” ולהפעיל לחץ מופרז על הפטמה גורמת גם לבצקות, לפגיעה בתעלות מבוא-הפטמה, ולהתקרנות יתר – ופגיעות אלה עלולות להגביר את הסיכון לדלקת העטין.
3. פגיעה במערכת החיסון עקב החליבה המופרזת. "אין ספק שפרות סובלות מפגיעה בתפקודי מערכת החיסון בעיקר בעקבות הפרעות מטבוליות ומצבי תחלואה שונים הקשורים לעומס המטבולי העצום הכרוך בתנובות החלב הגבוהות," כותבים החוקרים. במילים פשוטות: פרה כיום נאלצת לייצר פי 7-6 יותר חלב מאשר לפני כמה עשורים, והדבר פוגע ביכולתה להתמודד עם מחלות.

רפת חלב בנחשונים, דצמבר 2007. הזיהום, החליבה המהירה, והעלייה בתפוקת החלב של הפרה הם הגורמים העיקריים לשכיחות הגבוהה של דלקת העטין במשק החלב המודרני. 

דלקות רחם ונרתיק

"דלקת נרתיק נמקית" היא מחלה הפוגעת במערכת המין של הפרה וגורמת כאבים ואף מוות. המחלה ייחודית למשק הישראלי האינטנסיבי:


המשקים המאוחדים שאליהם מתייחסים החוקרים הם תוצאת הרפורמה בענף החלב. מתחילת הרפורמה ב-1999 צומצם מספר רפתות החלב בישראל ב-30%, מספר הפרות בכל רפת גדל, ועובדי משפחה וקיבוץ רבים הוחלפו בעובדים שכירים (רובם מהגרי עבודה).

הגורם הישיר לדלקות מצוי בתנאי ההיגיינה הירודים ברפתות, שמוביל לכך ש"במהלך ההמלטה ואחריה נגרם זיהום חיידקי בכ-93% מהפרות." גורמים נוספים הפוגעים ביכולתה של הפרה להתמודד עם הזיהומים הם הזרקת סטרואידים והורמונים, הזרעה בגיל צעיר מדי המקשה על ההמלטה, עקה (סטרס), עצירת שליה, קדחת חלב, מחלת הקטוזיס, ו"מאזן אנרגיה שלילי" (תת-תזונה ביחס לכמות הקלוריות הדרושה לפרה לנוכח החליבה האינטנסיבית). מחלות אלה אינן נדירות כלל:

הקשר בין פיטום וצליעה

"למיניטיס" היא מחלת פרסות וטלפיים, המהווה את אחד מהגורמים העיקריים לצליעה ברפתות. בהרצאה בנושא דווח, כי 2%-16% מהפרות שנבדקו בכל רפת סבלו מלמיניטיס. מחקר נוסף שהוצג בכנס מעלה, כי תחלואה זו מושפעת מהמזון הירוד הניתן לפרות: לפי המחקר, ההזנה במזון מרוכז אנרגטית ומעוט סיבים גורמת ל"חמצת הכרס", שהיא אחד מגורמי הסיכון העיקריים ללמיניטיס.

"הסכנה" – חשיפת העובדות באינטרנט

הכנס עסק בעיקר בתחומים הקשורים לניהול הרפת, אך נגע גם בלחצים המופעלים על התעשייה מבחוץ – ובהם הביקורת הן על פגיעה ברווחת הפרות והן על גזי החממה הרבים שפולטת תעשיית החלב.

במושב מיוחד שעסק ב"רווחת הפרות", התריע א' לניאדו בפני הרפתנים על הסכנה הנשקפת להם מהמדיה החברתית באינטרנט: חשיפה לא מבוקרת ולא מתווכת של המתרחש ברפת! לאתר אנונימוס, לטענתו, כבר התרגלו הרפתנים, אך הוא מודאג מ"אמהות ומשפחות צעירות שבעת ביקור ברפת ראו עגל בכלוב וממהרים לדווח על ההתאכזרות לפרות הישראליות" ו"אנשי רוח המגיבים מתוך חוסר הבנה" (עמ' 99). הוא קורא לרפתנים להיות מודעים לכך, שכל דבר שהם אומרים "יכול להופיע מחר בבוקר בבלוג."

הרצאתו של נדב גלאון (היום מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות) באותו המושב הוקדשה להתקפה נרחבת על העיסוק ברווחת הפרות, שמקודם לדבריו על-ידי תקשורת רודפת רייטינג המתיימרת לקבוע "מה נכון, נאור ועדכני," אך גם על-ידי "רשתות שיווק, תעשיות, סוחרים" ו"ארגוני צרכנים" שדורשים את צמצום הפגיעה בחיות כדי "לזכות באמון הצרכנים ולהגדיל את המכירות." לפי גלאון, כל אלו מאיימים על זכותם של המגדלים והווטרינרים לקבוע בעצמם "מה טוב ומה רע."

"היעד הבא יכול להיות דרישה למנוע מפרות לרבוץ על פרשן [הפרשותיהן], כמקובל ברוב הרפתות בארץ, להגביל את מספר החליבות לשתיים, או לקצוב את מספר הזריקות," נחרד גלאון. את רשימת אויבי התעשייה חותמים חברי הכנסת המושפעים מה"פעילים" ומכלי-תקשורת. כדוגמא הוא מביא את תקנות הובלת בהמות שנחקקו לאחרונה "ללא התאמה למציאות המקומית," כלומר שאינן מסתפקות באשרור המצב הקיים אלא מבקשות לשנותו.