"העטינים שממדיהם יצאו מכלל שליטה"
על קריסת פרות תחת משקל עטיניהן בתעשיית החלב
העטינים צונחים
על עטיניה של פרה בתעשיית החלב בישראל לוחצים באופן מתמיד עשרות קילוגרמים של חלב. העטין ותכולתו הכבדה תלויים על גידים, המתרפים ונחלשים עם הזמן, עד כי העטין צונח. הרפתנים, המתייחסים ל"עטין שממדיו יצאו מכלל שליטה", יודעים שהבעיה רצינית:
משה איתם, עמ' 41.
"פרות חולבות" - פרות חולות
כשהפטמות כבר נמוכות ובאות במגע ישיר עם הזוהמה השוררת ברפת, מתפתחות דלקות ובצקות עטין כרוניות. הלחץ של החלב לפני החליבה גדול מאוד ומביא בעת שכיבת הפרה לפתיחת השריר השוער של הפטמה, וכך יכולים חיידקים לחדור ללא קושי פנימה. גם החליבה התכופה מחלישה את השריר ומקלה על חדירת חיידקים. העטין הוא אבר פגיע. גודלו העצום חושף אותו לפציעות, לשריטות ולפגיעות פיזיות, שהוא חסר הגנה מפניהן. גם מכאן קצרה היא הדרך לזיהום דלקתי. עטין שהזדהם מבפנים מפתח רקמת צלקת, הגורמת לגדילתו של העטין, העצום ממילא. דלקות העטינים מתבטאות לעתים בנפיחות ובאדמומיות, ובמקרים מסוימים גם בהפרשת מוגלה: בתחילת החליבה מפרישים עטינים מוגלתיים הפרשות צמיגיות, מוגלתיות ומעלות צחנה. הדלקות אף גורמות כאבים עזים לפרות בעת החליבה ולפניה.
צליעה
מחלות העטין מסבות לפרה כאבים, והיא מתקשה ללכת. זוהי אחת הסיבות לכך, שפרות במשק החלב מרבות לרבוץ. למעשה, עצם משקלו העצום של העטין פוגע בפרה; כפי שמסר לכתב הארץ ד"ר עודד ניר, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות: "אלה פרות שטופחו כדי לייצר חלב, והבעיות שיש להן הן בעיקר עם הרגליים, שלפעמים מתקשות לשאת את משקל הגוף העצום".
עצמות מייצרות חלב
הפרסומות לחלב מבטיחות לנו, שהחלב עשיר בסידן. ומנין מפיק גופה של הפרה די סידן לייצור עשרות ליטרים חלב ביום? לא מן המזון שלה בלבד. הייצור המוגבר של חלב גורם להפרשת הסידן מן העצמות - אל החלב. הורמונים משנים אף הם את הקצאת החומרים מטבוליים לאברי הגוף, תוך העדפה למעברם אל העטין:
עזרא שושני, עמ' 101.
מדלקות להתפרקות השלד
עם חדירתם של חיידקים אל העטין, הם מתרבים במהירות בבריכת החלב ובצינורות המרכזיים של העטין. חיסול החיידקים על-ידי הכדוריות הלבנות, גורם לשחרור רעלנים (אנדוטוקסינים) הנספגים לתוך התאים בנאדיות החלב, ומהן אל הדם. ככל שנהרסים יותר חיידקים, כך עולה ריכוז הרעלנים הללו בדם הפרה ובגופה. הרעלנים גורמים "דיכאון ואפטיות" (כך במקור החקלאי - "מחלות בקר בישראל"), והם מחוללים שרשרת תגובות כימיות בדם, המסלקות את הסידן הנחוץ לתפקוד מערכת השלד. כתוצאה מכך, לעתים קרובות לא מסוגלת הפרה להתרומם ולקום. בריחת הסידן גורמת תופעות קשות, כגון: צליעה ובעיות הליכה, קדחת החלב (מחלה קשה ונפוצה, הכרוכה בירידת חום ובשיתוק), קריסה, ומוות בגיל צעיר.
קריסה
לעתים הוכרעו הפרות על-ידי משקל עטיניהן, ורגליהן החולות והחלשות אינן יכולות עוד לשאת את גופן. אלו הן "פרות קורסות": פרות שאינן מסוגלות עוד לקום ולצעוד, ולכן לא ניתן להמשיך ולחלוב אותן. גם לבשרן אין ערך כלכלי רב, כי הוא קשה ונחשב בלתי ראוי למאכל אדם - הפרות מבוגרות בהשוואה לעגלים הנשחטים לבשר. סופן של חלק מפרות אלה הוא להיטחן לאבקות מרק או להכנת מזון לבעלי-חיים.
מוות בגיל צעיר
עיוות מבנה גופה של הפרה ולחצי החליבה, צמצמו את התקופה שבה נחשבת הפרה כ"רווחית". כיום שולחים אותה לשחיטה בגיל שאינו עולה על רבע מתוחלת החיים הטבעית של פרות מזנים בריאים.
עזרא שושני, עמ' 101.
מקורות
משה איתם, "חליבה וממשק חליבה", משק הבקר והחלב 259, דצמבר 1995, עמ' 41.עזרא שושני, "האם נחוץ שינוי במשטר החליבה, וכיצד?", השדה, יוני-יולי 1998, עמ' 101-104.
אורי בר גיא, מחלות בקר בישראל, אקדמון, בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית, 1998.
המילון האנציקלופדי לבעלי-חיים במשק החקלאי, עמ' 258.
שגיא גרין, "פרה פרה", הארץ (מוסף גלריה), 8.6.2000.