ההתעללות בפרות עולה לכותרות

על החקירה

סבלם של בעלי-חיים בתעשיות המזון אינו נושא שהתקשורת המרכזית מרבה לעסוק בו, וחשיפה בזמן צפיית שיא במהדורת החדשות של אחת הרשתות המובילות בארצות-הברית אינו עניין של מה בכך. הישג זה התאפשר הודות לעבודתו של פעיל ארגון Mercy for Animals ("חמלה כלפי חיות", להלן MFA) שהועסק מסוף דצמבר 2008 ועד תחילת פברואר 2009 כמכונאי במחלבת ווילט (Willet), רפת החלב הגדולה ביותר במדינת ניו-יורק, המחזיקה כ-7,500 פרות ומפיקה מהן מדי יום כ-40,000 גלונים של חלב. אחד ממתקני ווילט נמצא לכאורה תחת פיקוח רבני והוא מהווה מקור למוצרים כשרים הנמכרים בניו יורק. במהלך השבועות המעטים שהועסק במקום, תיעד החוקר בצילומי וידאו סמויים שורה ארוכה של פגיעות בפרות – חלקן נובעות מעצם ניצול הפרות לחלב, וחלקן קשורות בתרבות מקומית של הזנחה ואלימות. ממצאי התיעוד נחשפו לציבור קרוב לשנה לאחר סיום החקירה, ולאחר ניסיון – ללא תוצאות – להביא לפעולה רשותית נגד העבריינים.

מבנה הרפת

אלפי הפרות במחלבת ווילט אינן זוכות לצאת למרעה במשך כל חייהן. הפעם הראשונה והאחרונה שבה ייצאו לאוויר הפתוח תהיה כאשר תנובת החלב שלהן תתחיל לרדת, והן יועמסו למשאית כדי להישלח לשחיטה. עד אז, הן מוחזקות במבנה סגור בצפיפות רבה – לעתים עד כדי כך שהן לחוצות גוף אל גוף. רצפת בטון מכוסה דרך קבע בהפרשות, חלקלקה מאוד ואינה מותאמת לתנועת מפריסי פרסה כבדים. החוקר תיעד ירידה מרכב הובלה באזור כה חלקלק, עד שכל הפרות מחליקות שם, לעתים נופלות על פניהן ומסתכנות בשבירת רגליים. משטח בטון מוגבה, המחולק ל"תאי רביצה", אמור לספק לפרות מקום נקי יחסית מהפרשות במשך רוב היום, אבל התאים קצרים וצרים מדי לרביצה נוחה, ולעתים קרובות רגלי הפרות משתלשלות החוצה, אל הרצפה המזוהמת. החוקר צילם פצעים ענקיים ומוגלתיים שמכוסים בהפרשות, וכן נפיחויות ענקיות. הזוהמה הכללית ברפת מביאה להתפתחות זיהומים קשים בפצעים הפתוחים, אולם הפרות הפגועות לא קיבלו טיפול רפואי.

החליבה

הפרות נחלבות מספר פעמים ביום, ושמונה פועלים בלבד אחראים על חליבת 500 פרות בכל שעה. לשם כך מובילים אותן מהרפת המרכזית אל מכון החליבה. המעבר מתבצע דרך מערכת שערים אוטומטית, הפולטת זרם חשמלי כשהפרות נלחצות נגדה, במטרה להאיץ בהן להתקדם בכיוון הרצוי. פרות חסרות מזל, שנדחקות במעבר בצפיפות גבוהה מדי, עלולות לספוג שוקים חשמליים חוזרים ונשנים מבלי שיש להן אפשרות להתקדם.

הפרדת העגלים

כדי לשמור על תפוקת חלב גבוהה, הפרות מוזרעות בתדירות מרבית. העגלים נלקחים מהן זמן קצר לאחר הלידה. בתמונה זו ניתן לראות את ההפרדה האלימה של העגלים מהאמהות: פועל גורר את העגל על קרקע הרפת כשהוא אוחז רק ברגל אחורית של העגל, תוך מתיחה עזה של הרגל וסיכון לפציעת העגל. האם הולכת בעקבות הגור שנלקח ממנה ומרחרחת נמרצות. לאחר ההפרדה, רבות מהאמהות גועות במצוקה, ועובד הרפת הסביר לחוקר שחלקן "משתגעות" ומחפשות את העגלים במשך ימים לאחר שנלקח מהן.

השחתת הגוף

בחקירה הוקדשה תשומת-לב רבה להטלת מומים בעגלות – גדיעת קרניים וגדיעת זנב. שתי הפעולות מתבצעות כשהעגלה מרוסנת על-ידי קשירה הדוקה של ראשה לגדר, כשהראש מורם תוך הפעלת לחץ עז על הצוואר; כשהעגלה נופלת תוך כדי מאבקיה להשתחרר, היא נותרת תלויה בראשה. העגלה נמצאת בהכרה מלאה לאורך כל הפעולות הכירורגיות שמתבצעות בגופה, ואינה מקבלת כל אמצעי לשיכוך כאבים. המדובר בעגלות מבוגרות יחסית, והניתוח נחשב קשה ומכאיב יותר ככל שעולה גיל העגלה.

גדיעת הקרניים מתבצעת על-ידי הצמדת ברזל מלובן (מלחם) בחוזקה אל ניצן הקרן. בצילומים נראה העובד כאילו הוא ממש חופר בראש העגלה עם המלחם כדי לשלוף את ניצן הקרן. העובד חוזר פעמים אחדות לאותה נקודה ומשהה את הברזל המלובן על ראש העגלה לפרקי זמן המגיעים עד שתיים-שלוש שניות. העגלות מתפתלות ונאבקות ככל יכולתן כדי להשתחרר. כפי שניתן לראות בתמונה זו, העובד נוהג להדק את ריסון העגלה בזמן גדיעת הקרן על-ידי לפיתת ראשה והחדרת אצבע לארובת העין שלה.



גדיעת הזנב מתבצעת בעזרת מלקחיים, המשמשים גם לסירוס עגלים. העובד תופס את קצה הזנב (כשליש מאורך הזנב) ומסובב אותו בכוח כמה פעמים סביב נקודת האחיזה, עד שהזנב נשבר בקול פיצוח והעובד תולש את החלק השבור במשיכה חזקה.

"פרקטיקות מקובלות"

רוב הפגיעות שנחשפו בחקירה, נובעות ממבנה תעשיית החלב. הצפיפות, הפרדת העגלים מאמהותיהם, הזוהמה – אלו הן תופעות שגרתיות במשק החלב המודרני, וברובן לא צפוי להתחולל שינוי משמעותי כל עוד קיים ביקוש למוצרי חלב. בהתאם לכך, התובע המחוזי הגיב לדרישת MFA לחקור את ההתעללות ברפת, בטענה שרוב הפגיעות המוצגות בחומר החקירה הן "פרקטיקות מקובלות בתעשייה." אין ספק שהתובע צודק בהבחנה זו, אולם היא אינה מהווה טיעון תקף מבחינה משפטית: החוק הניו יורקי נגד התאכזרות לחיות אינו מעניק פטור לפרקטיקות בשל היותן מקובלות. למרות זאת, עד כה לא נמסר על כל פעולה רשותית נגד הרפת, עובדיה או מנהליה.

סדיזם

החוקר תיעד התעללות רבה בפרות, שחורגת לכאורה מ"פרקטיקות מקובלות" – התעללות סדיסטית. למעשה, גם גילויי הסדיזם שתועדו, מוכרים כתופעה שגרתית במשקי בעלי-חיים, שבהם פועלים מעטים, העובדים בשכר נמוך ובתנאים גרועים, מופקדים כאחראים על חייהן ועל שלומן של אלפי חיות. החוקר הסמוי מדווח, שביום הראשון לעבודתו הבטיח לו הממונה: "אתה תלמד לשנוא אותן." הבטחה זו משקפת את התנהגותם של רבים מהעובדים כלפי הפרות. הממונה על החוקר ברפת הוקלט כשהוא טוען שלקה בדלקת פרקים מרוב מכות אגרוף שנתן לפרות, ומתגאה בכך ששבר את גולגלתה של פרה שהכה באמצעות מפתח צינורות.

הזנחה

גם עובדים שלא גילו יחס סדיסטי לפרות, נהגו באדישות מוחלטת לגבי מצוקות שניתן למנוע בקלות יחסית. למשל, מי השתייה של הפרות הושארו דרך קבע עכורים ומטונפים בגושי צואה, מספוא ופסולת נוספת, וזאת רק משום שהעובדים התעצלו לנקות את השקתות – לדברי אחד העובדים. פרות פצועת לא זכו לטיפול, ופרות קורסות (כלומר, פרות שהתמוטטו מבלי יכולת לשוב ולעמוד) הושארו לגסוס במשך ימים ואף שבועות. בתמונה זו של פרה קורסת, ניתן לראות על-פי התוואי שהותירו רגליה ברפד שסביבה, שהיא נאבקה לקום, ללא הצלחה.

בעקבות החשיפה: הצעת חוק נגד גדיעת זנבות

החשיפה התקשורתית שקיבלה החקירה, הצליחה לעורר תשומת-לב רצינית ביחס למצב הפרות בתעשיית החלב. רשת ABC, רשת CNN וכלי תקשורת נוספים – פרסמו כתבות הסוקרות את חקירת MFA. גם בקרב הרשויות, הצליחה החשיפה לרשום השפעה: במסיבת עיתונאים שנערכה יום לאחר החשיפה, הודיעה חברת בית המחוקקים של ניו יורק, לינדה רוזנטל, על הצעת חוק שהגישה, שתאסור על גדיעת זנב פרות. להצעה זו יש תקדים אמריקאי טרי, לאחר שחוק דומה התקבל בקליפורניה באוקטובר 2009. אם תתקבל הצעת החוק, יהיה זה צעד קטן אך משמעותי, שיימנע לפחות אחת מן הזוועות שנחשפו בחקירה. אך שינוי משמעותי יותר יתאפשר רק על-ידי מודעות גוברת בקרב ציבור הצרכנים, וסירוב לממן מכיסם את תעשיית החלב.