רובוטי חליבה ורווחת פרות
מהי רפת רובוטית?
עבור צרכנים המעוניינים להימנע מפגיעה בחיות, שיפור בשיטות החליבה אינו מהווה בשורה גדולה. תעשיית החלב כרוכה ממילא בפגיעות נוספות בפרות: עיוות הגוף באמצעות ברירה מלאכותית לייצור חלב מוגבר, הפרדת עגלים מהפרות, שחיטה בגיל צעיר ועוד. כל אלה מצדיקים הימנעות גורפת מצריכת מוצרי חלב. אולם מאחר שרוב הציבור מממשיך לממן תעשיית חלב גדולה, יש עניין לבחון כיצד משפיע על הפרות המעבר לרפתות רובוטיות.
רוב הפרות בישראל נחלבות במכוני חליבה. לשם כך מובילים אותן יחד כ-3 פעמים ביום מהרפת למכון החליבה, שם עובד שוטף את עטיניהן ומצמיד גביעי חליבה לפטמות. לאחר שהחלב מפסיק לזרום מהפטמה האחרונה, מנתקים את הגביעים מהעטין, והפרות מובלות יחד לרפת.
השגרה ברפתות רובוטיות שונה לחלוטין. הרובוט, שבנוי כתא מגודר, ממוקם בחלל אחד עם הפרות, והן בוחרות מתי להשתמש בו. פרה שבחרה להיכנס לרובוט, עוברת שער שנסגר אחריה. בתוך הרובוט היא מזוהה לפי תג אלקטרוני ומקבלת תערובת מזון (שיכולה להיות מותאמת לה אישית לפי מאגר הנתונים לגביה). אגב כך, מנקה זרוע מכנית את העטין. לאחר מכן, מזהה הזרוע את מיקומה של כל פטמה באמצעות חיישן חיישן אינפרא-אדום (ונתוני המיקום שנשמרו מהחליבה האחרונה שלה), ומצמידה לפטמה גביע חליבה. כל גביע שואב בקצב שמותאם לפטמה הספציפית, והשאיבה נפסקת בכל פטמה בנפרד עם התרוקנות רבע העטין שלה. בתום החליבה נפתח שער לפני הפרה והיא חופשייה לחזור לרפת.
רובוטי החליבה הראשונים נכנסו לשימוש בהולנד ב-1992, וכיום הם פועלים בלמעלה מ-8,000 רפתות בעולם, בעיקר בצפון אירופה. בישראל, הכריז ארגון מגדלי הבקר במרץ 2010 שכ-50 רובוטים כבר פועלים ברפתות בארץ, וכדי לפתור בעיות כוח אדם ברפתות יירכשו עוד 400 רובוטים – מחצית מהעלות במימון הציבור.
ביקורת מתוך התעשייה
החברה החלוצית והגדולה בתחום רובוטי החליבה, ליילי (Lely), משווקת את הדגם האחרון שהיא מייצרת, "אסטרונאוט 4", תחת הכותרת המוזרה "הדרך הטבעית לחליבה" – ודאי בתגובה לרתיעה של חלק מהרפתנים מפני אוטומציה של המשק. בסרט פרסומת לרובוט, מופיעים הדברים הבאים:
"פרות לא אוהבות שידחפו אותן. הן אוהבות לעשות את הבחירות שלהן, בהתאם לקצב שלהן. לפעמים, פרות רוצות לרעות בחוץ. לפעמים הן רוצות לאכול בפנים. אם פרות רוצות להיחלב, הן לא אוהבות שרודפים אחריהן. פרות אוהבות כניסה קלה לרובוט. הן רוצות די מקום כדי לתמרן. הן אוהבות שמטפלים בהן בעדינות במהלך הניקוי והחליבה."
הטקסט השיווקי הזה יוצא-דופן משום שהוא מהווה התקפה מנומסת אך עמוקה על מכוני החליבה הקונבנציונליים. כשמוליכים פרות מהרפת למכון החליבה, עושים זאת במועד ובקצב של הרפתנים ללא התחשבות ברצונן של הפרות, וזאת תחת משטר של רדיפות ודחיפות (במקרה הטוב). גם ניקוי העטין והרכבת ציוד החליבה נעשים תחת לחץ שעלול להוביל לאגרסיביות. יצרני הרובוט חושפים פגיעות אלה בפרות ומתיימרים למנוע אותן. בנוסף, למרות ש"פרות רוצות לרעות בחוץ", כל הפרות המנוצלות לחלב בישראל (ברפתות רגילות או רובוטיות) כלואות ברפת כל חייהן, ואינן יוצאות למרעה לעולם.
להיכנס לרובוט
האמנם רובוטי החליבה משפרים את חיי הפרות כפי שמבטיחים היצרנים? שאלה זו עלולה להטעות משום שמדובר בטכנולוגיה חדשה, שעוברת שיפור מהיר. עשור לאחר כניסת הרובוטים הראשונים לרפתות, פסק קלייב פיליפס בספר "התנהגות בקר ורווחתו:" "מערכות חליבה רובוטיות המצויות בשימוש כיום צפויות להפחית את רווחת הפרות, בהשוואה למערכות החליבה במכונים הרגילים." הבעיה העיקרית שהצביע עליה פיליפס היא שהפרות לא רוצות להיחלב יותר מפעם-פעמיים ביום – עדות לכך שהחוויה מעיקה עליהן. פיליפס מזכיר ניסיונות לפתות את הפרות להיכנס לרובוט באמצעות מזון מרוכז שמוגש להן בתוכו ועלול להובילן להיחלב יותר מדי, לצד הנוהג לכפות עליהן להיכנס לרובוט – אז אובד היתרון העיקרי של הרפת הרובוטית לעומת מכון החליבה.
ככל הנראה, בעיות אלה נפתרו ברובוטים המתקדמים יותר. לפי דיווחים מהשנים האחרונות, הפרות נחלבות מיוזמתן יותר מפעמיים ביום. "אסטרונאוט 4", למשל, מוצב בתוך הרפת עם גידור מזערי סביב הפרה עד כדי כך שהיא כמעט בתוך העדר, עם כניסה ויציאה נוחות בהשוואה לרובוטים הישנים, שהשימוש בהם חייב את הפרות להיכנס למבוך גדרות קטן. ככל הנראה, שינויי תכנון כאלה הפכו את חווית החליבה לנוחה יותר לפרות.
בשנת 2010 פרסם פיזיולוג מאוניברסיטת ברן, רופרט ברקמאייר, סקירה של השפעת החליבה הרובוטית על רווחת פרות, וסיכם שיש להן יתרון קל על פני מכוני החליבה. חלק מהנתונים הבולטים ששימשו להשוואה זו, מבוססים על מדידות של הפרשת הורמונים הקשורים בתחושת מצוקה ("עקה") ועל מדידת קצב פעימות הלב. הסתבר, שקצב פעימות הלב של הפרות מואץ חצי שעה לפני החליבה במכון ועד לתום החליבה. כמו כן, ברגע הכניסה למכון נמדדה הפרשת הורמונים המעידים על מצוקה. תופעות כאלה לא נרשמו ברפת הרובוטית. מקור המצוקה במכון החליבה אינו רק טיפול אגרסיבי, אלא גם צפיפות גבוהה של הפרות, אשר מעיקה במיוחד על אלה שמעמדן החברתי נמוך. ברפת הרובוטית הפרות מפוזרות, ואם נוצר תור לפני הרובוט (למשל, כשפרות שבות יחד ממרעה – תופעה רגילה בקיץ בצפון אירופה, אך לא בארץ) הפרה נמוכת-המעמד יכולה לפנות מקום לבכירה ממנה ללא צורך בעימות.
התאמת הפרה לטכנולוגיה
חשוב לזכור שגם כשהרפת הרובוטית פועלת לכאורה היטב, הרי זה במידה רבה משום שהפרות שלא הסתגלו למערכת, נפלטו ממנה – בחזרה למכון חליבה רגיל, או למשחטה. לפי מחקר שנערך בדנמרק והוצג בכנס ב-2002, 40% עד 70% מכלל הפרות ש"הוחלפו", נפלטו משום שלא התאימו למערכת – הן גילו חוסר נכונות מספק להגיע לחליבה, או שצורת העטין והפטמות שלהן הקשתה על הזרוע הרובוטית להצמיד את גביעי החליבה. באותה תקופה התפרסמו מספר סיכומים המאשרים שהרפת הרובוטית פולטת יותר פרות ממכון החליבה. בישראל, סיכם עזרא שושני ב-2002 תצפיות ברפת רובוטית שפעלה בבית אלפא: "כ-14% מהפרות שהועברו לחליבה הרובוטית הוחזרו אל קבוצות החליבה הקונבנציונליות עקב אי התאמה; שיעור זה גבוה בכל קנה מידה." שושני העיר, שבטווח הארוך רצויה ברירה מלאכותית שתתאים את מבנה העטינים לחליבה הרובוטית, וציין שבינתיים הוחל בביצוע ניתוחים להתאמת פרטי העטין לרובוט.
לעומת זאת, עיתון חקלאי מ-2008 מדווח שרובוט של חברת DeLavel מתאים את עצמו לצורות שונות של פטמות טוב יותר מהמקובל במכון חליבה, ובאופן כללי שיעור הוצאת הפרות לשחיטה נמוך יותר ברפת הרובוטית. אין בידינו סיכום שיטתי על מגמת שיפור כזו.
טיפול בצליעה
ברפת הרובוטית, הרפתנים רואים את הפרות לעתים רחוקות יותר ולכן קשה להם לזהות פרות חולות ופצועות. ייצור החלב המוגבר אחראי לפציעות שונות ברגליים, שעלולות לפגוע קשות בפרות בהיעדר אבחון וטיפול. בשנת 2006 פרסמה קבוצת מחקר בראשות מ. פסטל מאוניברסיטת הלסינקי תוצאות של עבודה על מערכת לזיהוי בעיות ברגלי הפרות. המדובר ברצפה שמותאמת לרובוטי חליבה; חיישנים הקבועים בתוכה מודדים את המשקל שמשעינה הפרה על כל אחת מרגליה ומאפשרים בכך זיהוי אוטומטי של רגל פגועה, במקביל למדידת צעדים ובעיטות במהלך העמידה – התנהגות שקשורה אף היא בבעיות ברגליים. המערכת פעלה היטב. במאי 2011 דיווח עיתון חקלאי, שזיהוי הצליעה האוטומטי מגיע לדיוק של 96%.
טיפול בדלקת העטין
כמו בעיות ברגליים, כך גם ליקויים בעטין נובעים מייצור חלב מוגבר. בסקירה של פיליפס שהוזכרה לעיל, נקבע ששיעור גבוה של דלקות העטין הוא חיסרון בולט של הרפת הרובוטית לעומת הרפת הרגילה. סיבות אפשריות לכך הן ניקוי לא מספק של העטין (ניקוי רובוטי של כל העטינים הוא אחיד, בעוד שעובד רפת יודע לזהות עטינים מלוכלכים במיוחד ולהגיב במאמץ נוסף לנקותם), שימוש באותם גביעים לפרות רבות יחסית (למרות שאמור להתבצע חיטוי בין חליבה לחליבה), וכישלון בחליבה האוטומטית, שבעקבותיו יוצאות הפרות לרבוץ ברפת עם פטמות פתוחות יחסית למעבר מזהמים.
סקירה שהתפרסמה כעשור מאוחר יותר, בפברואר 2011, מגלה שבריאות העטין בחליבה הרובוטית עדיין נוטה להתדרדר בשנה הראשונה לאחר המעבר לחליבה רובוטית ואף מאוחר יותר. זאת אף על-פי שהשאיבה מכל פטמה בנפרד, שנהוגה ברובוטים, מונעת שאיבה של רבעי עטין ריקים – אחד מהמקורות לפגיעה בפטמות במכוני החליבה. החוקרים קוראים לטיפול טוב יותר בפרות בידי הרפתנים ברפתות הרובוטיות. אולם פתרון צפוי יותר הוא התאמה אוטומטית של אופן ניקוי העטין לנתונים על מידת הלכלוך שלו, ומערכת אוטומטית רגישה יותר לזיהוי הדלקת.
רובוטי חליבה: הערכה כללית
לאורך רוב ההיסטוריה של תיעוש המשק החקלאי, עודד הציוד האוטומטי הרעה בתנאי החיים של החיות או אף גרם לכך ישירות. רובוט החליבה הוא אחת מהמערכות האוטומטיות היחידות שהמצאתן עשויה להביא לשיפור במצב החיות. מדובר בתופעה ייחודית למשק החלב, שבו הרווחים שמופקים מכל חיה גדולים יותר מאשר בתעשיות אחרות ולכן משתלם להשקיע בזיהוי אינדיבידואלי ובציוד המתגמש בהתאם לנתונים שאספה המערכת על כל פרה.
בינתיים, קשה להעריך עד כמה המצב ברפתות הרובוטיות משופר, אם בכלל. בביצוע הערכה כזו ביחס לדגמי הרובוטים הוותיקים יותר, יש לאמוד את משקלו של חופש התנהגותי יחסי לעומת רמת בריאות ירודה – השוואה קשה ללא ספק. בתעשיות החקלאיות יש הטיה לטובת שיקולים בריאותיים מול הזנחת שיקולים התנהגותים ונפשיים, ולכן סביר להניח שבשקלול מדדי הרווחה, לא ניתן משקל מספיק ליתרונות המהותיים לרפת הרובוטית – חופש הבחירה של הפרות מתי להיחלב, והפסקת השגרה של זירוז עצבני וצפיפות גדולה בכניסה למכון החליבה. אם בנוסף לכך עברו הרובוטים, או יעברו בקרוב, שיפורים חשובים, ברור שהרפת הרובוטית תציע הקלה מסוימת בחיי הפרות. שיפורים אלה הם מכלול התנאים שגורמים כמעט לכל הפרות להיכנס לרובוט מרצון, התאמה למגוון צורות של עטין ופטמות, וכן זיהוי יעיל של צליעה ודלקת העטין.
לצד היתרונות היחסיים, הרובוטים נושאים בהכרח שני חסרונות בולטים. בעיה אחת היא התרופפות הקשר בין הרפתנים לפרות. ססילו קורנו, חוקרת חקלאית באוניברסיטת קופנהאגן, הדגישה לאחרונה שמדובר בחיסרון משמעותי. לדבריה, המערכות האוטומטיות גורמות לכך שהפרות אינן רגילות לקרבת אדם ולכן קשה יותר לטפל בהן במידת הצורך. קורנו גם מזהירה עוד שספק אם מידע שמקורו במחשב יעורר ברפתן מוטיבציה מספקת לטפל בפרות. שיקולים אלה עשויים להיות רלוונטיים לרפתות משפחתיות קטנות שעברו לרובוטים. ברפתות גדולות, המתבססות במידה רבה על עבודת פועלים שכירים, תפקוד הצוות האנושי נוטה להיות לקוי ממילא והמערכות האוטומטיות צפויות לתפקד פחות גרוע.
חיסרון נוסף של הרובוט, שאינו מוזכר בספרות המקצועית, הוא הגדלה נוספת בתפוקת החלב. חלק ניכר מסבלן של הפרות במשק החלב נובע מייצור חלב מוגבר, והרובוטים – שהצלחתם המסחרית מבוססת על הגדלת ייצור החלב – מצטרפים למחוללי הסבל בטווח הארוך. תעשיות בעלי-חיים מבוססות על לחץ מתמיד על גוף החיות "לייצר" יותר במחיר בריאותן ורווחתן, והשיפורים המקומיים שמכניס רובוט החליבה לחיי הפרות אינם משנים מגמה זו.
