סוף למלחמות הפרים בקטלוניה

היסטוריה של החקיקה

"מלחמת פרים" (או "מלחמת שוורים") היא כינוי לעינוי מסוגנן ופומבי של פרים בטרם הריגתם. ה"מלחמה" מתבטאת בכך שפר מוכה, מבוהל ומבולבל מכליאה ממושכת, נדחק בכוח לזירה, שבה דוקרים אותו וגורמים לגסיסתו האטית, עד למותו. ב-28.7.2010 אסר הפרלמנט הקטלוני לקיים מלחמות פרים. האיסור אמנם אינו ראשון מסוגו בספרד: באיים הקנריים התקבלה חקיקה נגד התעללות בבעלי-חיים במופעי בידור כבר ב-1991. אולם באיים הקנריים לא היו מלחמות פרים פופולריות מעולם, והן הפסיקו להתקיים קרוב לעשור בטרם נאסרו בחוק. ההחלטה שהתקבלה בקטלוניה, אם כן, היא תקדימית, כי זהו המקרה הראשון בספרד שבו יופסקו מלחמות פרים בעקבות חקיקה, במחוז שבו הן עדיין מתקיימות.

חוק הגנת בעלי-החיים של קטלוניה נחקק ב-1988 ואסר על התעללות בבעלי-חיים למטרות בידור. החוק כלל סייג אחד בלבד – הוא לא חל על התעללות בזירת מלחמות הפרים. הסייג היה מוגבל: נאסרה הקמת זירות חדשות למלחמות פרים, והסייג חל אפוא רק על שתי הזירות שהיו קיימות זה מכבר (שאחת מהן נסגרה בינתיים עקב חוסר פעילות).

הגבלה נוספת בעניין מלחמות פרים התקבלה בשנת 2003, כשהצפייה בהן נאסרה על ילדים מתחת לגיל 14. הגבלה זו אמנם פחות משקפת דאגה לבעלי-החיים ויותר דאגה מפני ההשפעות החינוכיות של צפייה במופעי אלימות – אבל גם היא עזרה לגיבוש דעת-הקהל השלילית לגבי מופעים מסוג זה.

התיקון החדש לחוק, שאוסר לקיים כל מופע שבמסגרתו הורגים או פוצעים פרים, הוא פרי יוזמתו של ארגון בשם!Prou (בקטלאנית: "די!"). הארגון העלה את ההצעה לדיון בפרלמנט באמצעות הליך, המאפשר לציבור להגיש הצעות חוק במידה שהן נתמכות ב-50,000 חתימות אזרחים. לאחר שבשנת 2008 ניסח!Prou את הצעת החוק, הוקדשו שישה חודשים לגיוס תומכים בהצעה. 180,169 חתימות נאספו – יותר מפי שלושה מהדרוש להעלות את הצעת החוק בפני הפרלמנט. ההצעה אושרה לבסוף בפרלמנט ברוב של 68 תומכים מול 55 מתנגדים ותשעה נמנעים.

כרזה של ארגון Prou!, הקוראת לתמיכה באיסור על מלחמות פרים 

ההתנגדות למלחמות פרים והזהות הקטלונית

אף על-פי שבקטלוניה קיימת מסורת ארוכה של מלחמות פרים (הזירה הפעילה האחת במחוז היא מהוותיקות ביותר בספרד), הפופולריות שלהן בקרב הציבור הרחב נמוכה. על-פי סקר גאלופ משנת 2002, ל-79% לקטלונים אין כל עניין במלחמות פרים. פעילות הזירות תלויה במידה רבה בהכנסות מתיירים, אשר מלחמות הפרים מוצגות בפניהם כחלק מ"החוויה הספרדית האותנטית."

מלחמות הפרים נתפסות לעתים בקטלוניה – הנבדלת בשפתה ובתרבותה משאר מחוזות ספרד – כגורם זר לתרבות המקומית, שחדר אליה בהשפעת התרבות הספרדית. המחאה נגד מנהג זה קיבלה חיזוק מהמגמות הבדלניות הקיימות בציבור הקטלוני, השואף להגדרת הזהות הקטלונית בנפרד מהזהות הספרדית. הדבר קיבל ביטוי בהתפלגות הקולות בהצבעה על התיקון לחוק: רוב המתנגדים לאיסור הם חברי מפלגות התומכות בחיזוק האחדות בין קטלוניה לבין שאר ספרד, בעוד שמפלגות הדוגלות בחיזוק זהות קטלונית עצמאית, נטו יותר לתמוך באיסור. "המפלגה העממית" (Partido Popular), שכל 14 נציגיה בפרלמנט התנגדו לאיסור, אף הודיעה על כוונתה לעתור לבית-המשפט העליון הספרדי במטרה לבטל את האיסור.

מתנגדי האיסור ניסו לרדד את הדיון בו, כאילו מדובר רק בסוגיה של זהות קטלונית מול זהות ספרדית בלבד, ולא בסוגיה של זכויות בעלי-חיים. מצד אחר, גם התומכים באיסור הכירו בהשפעה של שאלת הזהות התרבותית על המאבק. כך למשל, דובר !Prou, אריק גאלגו, אמר בראיון למגזין Time שהצלחת המאבק בקטלוניה נובעת מכך שהקטלונים רואים את עצמם כפתוחים וקוסמופוליטיים, ויותר מקורבים לשאר אירופה מאשר רוב ספרד.

מלחמת פרים במדריד, יולי 2009. (צילום: jorge-11) 

היעד הבא במאבק: שאר מחוזות ספרד

איזו חשיבות הייתה לסוגיות של זהות בקבלת החקיקה החדשה? לשאלה זו תהיה חשיבות רבה במאבק להרחיב את ההישג שהושג בקטלוניה גם למחוזות נוספים בספרד. בעוד שבקטלוניה עזרה ההבחנה בין זהות קטלונית לזהות ספרדית לחזק את ההתנגדות למלחמות פרים, במחוזות אחרים עלולה להיות להבחנה זו דווקא השפעה הפוכה.

עם זאת, גם אם בקטלוניה נעוררות מלחמות פרים התנגדות עזה יותר, גם במחוזות ספרד האחרים הן הולכות ומאבדות מהפופלריות שלהן. על-פי סקר גאלופ מ-2006, רק ל-27% מתוך כלל האוכלוסייה הספרדית יש עניין כלשהו במלחמות פרים – שיעור גבוה רק מעט יותר מזה שנמצא באוכלוסיית קטלוניה. בנוסף לכך, לאורך השנים מסתמנת מגמת ירידה מתמדת בעניין במלחמות פרים: בשנת 1971, שיעור המתעניינים במלחמות פרים היה 55%, בשנת 1980 הוא ירד ל-46% ובשנת 1992 ל-31%. העניין נמוך ביותר בקרב האוכלוסייה הצעירה.

מספר ערים במחוזות אחרים בספרד, קיבלו על עצמן את ההכרזה שהן "ערים המתנגדות למלחמות פרים." אמנם מדובר בהכרזה בעלת תוקף הצהרתי בלבד, שאינה מבטיחה שלא יקוימו מלחמות פרים בתחומן, אבל גם להצהרה גרידא יש חשיבות במאבק על דעת הקהל; בקטלוניה, הכרזות מסוג זה התקבלו ב-70 ערים לפני שהתקבל האיסור בחוק. אפילו בקרב בית המלוכה הספרדי, הידוע בתמיכתו במלחמות פרים, התחילו להתגלות קולות ביקורתיים, כאשר המלכה סופיה הצהירה שאינה רוצה לקחת חלק במלחמות פרים (אמנם המלכה לא הביעה תמיכה באיסור חוקי על פעילות זו).

לסיכום, בהשוואה למאבק בקטלוניה, המאבק בשאר מחוזות ספרד צפוי להיות קשה יותר. אולם גם במחוזות אלה יש קרקע פורייה של מתנגדים להתעללות למטרות בידור. מתנגדים אלה יוכלו להיעזר בתקדים שנקבע בקטלוניה כדי לאסור לקיים מלחמות פרים גם במחוזות נוספים.