אירופה 2012

קץ לכלובי הסוללה לתרנגולות

ב-1.1.2012 נכנס לתוקף באיחוד האירופי השלב הסופי והחשוב ביותר בחוק שנועד לצמצם את הפגיעה בתרנגולות בתעשיית הביצים (Council Directive 1999/74/EC). בשלב זה, נאסרה כליל כליאת תרנגולות בכלובי סוללה ריקים. התנאים הגרועים ביותר שמותר לספק לתרנגולות כעת הם שטח של 750 סמ"ר לתרנגולת (במקום 550 סמ"ר) וגובה 45 ס"מ, וכמה אבזרים: תא להטלה, מוט לעמידה, מתקן להתפלשות בחול ומתקן לשחיקת טפרים. החלל הצר והאבזרים הזעירים רחוקים מלספק את הצרכים ההתנהגותיים הבסיסיים של תרנגולות והם נראים כיום מיושנים, אך הם עדיין מהווים שיפור ממשי, שחלקו (גובה הכלוב והאבזרים) קל לבדיקה ולכן גם קל לאכיפה. בהתחשב בכך שבאיחוד האירופי חיות כיום כ-326 מיליון תרנגולות, מדובר באחת מהרפורמות החשובות בהיסטוריה בתחום רווחת בעלי-החיים.

לול ללא כלובים: אף על-פי שהחוק האירופי מחייב תנאי מינימום של כלובים מאובזרים, במדינות רבות באיחוד האירופי ויתרה רוב התעשייה על כלובים בכלל. (צילום: Maqi) 

ללולנים האירופיים ניתנו 12.5 שנים כדי להסתגל לדרישות החדשות. תחת ניהול תקיף, אין ספק שאפשר היה להסתפק בתקופה קצרה בהרבה, אלא שבהיעדר התייחסות רצינית לחוק האירופי במדינות החברות באיחוד, לולנים רבים התעלמו מתקופת ה"הסתגלות". ב-1 בינואר, צייתו לחוק באופן מלא רק 14 מדינות (יש לציין, שההתעלמות מהחוק אינה מיוחדת ל-12 המדינות שהצטרפו לאיחוד מאז שנת 2004; מבין 13 מדינות עברייניות, 7 נמנו עם האיחוד בעת ניסוח החוק ב-1999). הנציבות האירופית, האחראית לאכיפה, מיהרה לשלוח למדינות העברייניות מכתבי הודעה על הפרת החוק. שלוש מהן טענו שכבר אין בהן לולים מהסוג האסור, ורוב האחרות הודיעו שיצייתו עד סוף יולי, אולם במאי העריכה הנציבות ש-48 מיליון תרנגולות, שהן 14.9% מהתרנגולות באיחוד האירופי, עדיין כלואות בכלובי סוללה. הנציבות שלחה מכתב נוסף ל-10 מדינות. באמצע דצמבר נמסר שתהליך הציות לחוק לא נשלם עדיין ביוון, באיטליה ובקפריסין. ארגון רווחת בעלי-החיים, CIWF, מסמן את יוון כבעייתית במיוחד. ספק אם המצב שם ייפתר בקרוב; הנציבות מנהלת כבר כ-9 שנים מהלכים משפטיים נגד יוון על הפרת חוק אירופי בעניין הפחתת סבל של חיות בשחיטה, מבלי לנקוט שום צעד של אכיפה ממשית.

בעיה אחרת היא פרצה בחוק, המאפשרת להמשיך לייבא ביצים מכלובי סוללה מחוץ לאיחוד האירופי בתוך מוצרים מעובדים המכילים ביצים. ככל הנראה, רוב רשתות השיווק מייבאות ביצים מכלובי סוללה בצורה זו. למעשה, החוק האירופי לא אוסר גם ייבוא ביצים שלמות מכלובי סוללה, אך באמצע 2012 לא יובאו לאיחוד ביצים שלמות אלא מנורבגיה ומשווייץ (שבה אין שימוש בכלובים).

במקביל לבעיות אלה, החוק הביא להרחבה גדולה בתפוצה של לולים שהתנאים השוררים בהם פחות גרועים במידה ניכרת מתנאי המינימום הקבועים בחוק. ברבות ממדינות האיחוד, שיעור התרנגולות שחיות בלולים נטולי כלובים מגיע לעשרות אחוזים מכלל תעשיית הביצים, ונראה שתפוצתם של לולים אלה ממשיכה לגדול. באמצע השנה, פחות מ-5% מהתעשייה הגרמנית, למשל, היו מבוססים על כלובים (מאובזרים), ופחות מ-10% מהתעשייה ההולנדית, לעומת 50% מהתעשייה בדנמרק. אגב כך, מחקר שנערך באיחוד האירופי סיכם שרוב המדינות מדווחות על ירידה בשיעור התמותה של תרנגולות בכלובים המאובזרים, נתון המרמז על כך שאפילו שינוי צנוע זה הפחית באופן משמעותי את הפגיעה בתרנגולות.

יתרון נוסף של החוק הוא צמצום בהיקף ייצור הביצים ועלייה חדה במחיריהן, במיוחד בסביבות חודש מרץ. בתקופה זו דווח שהיקף תעשיית הביצים בצרפת, למשל, הצטמצם ב-10%, ועד סוף השנה היה צפוי היקף התעשייה הבריטית להצטמצם ב-5%. לא ברור אם לשינויים אלה יש השלכות על היקף התעשייה בטווח הארוך.

קץ לכלובי ההריון לחזירות

ב-1.1.2013 נכנס לתוקף באיחוד האירופי האיסור על כליאת חזירות בכלובי הריון (Council Directive 2008/120/EC). המדובר בכלובים שגודלם מעט יותר מגוף החזירה, ובהם נוהגים לכלוא את החזירות במשך כ-16.5 שבועות ההריון. האיסור האירופי לא חל על כל תקופת ההריון, אלא רק על פרק הזמן שבין ארבעה שבועות לאחר הרבעת החזירה ועד לשבוע אחד לפני ההמלטה הצפויה. מלבד פרקי זמן אלה, חייבים החקלאים להחזיק את החזירות בקבוצות, בתנאי מחיה משופרים במידה ניכרת, בהשוואה לכלובים. החוק החדש חל על למעלה מ-13 מיליון חזירות.

חזירות בקבוצה, במרחב המאפשר תנועה, על גבי מצע קש: החקלאים דחו את המעבר לתנאים כאלה לרגע האחרון, ורבים לא עומדים בדרישת החוק. (צילום: ACMC, חברה ל"השבחת" חזירים, יורקשייר) 

לקראת כניסתו של האיסור לתוקף, הבהירה העיתונות האירופית שרמת הציות לחוק זה נמוכה עוד יותר מרמת הציות לאיסור על השימוש בכלובי סוללה. גם כאן לא הועילה "תקופת הסתגלות" ממושכת ביותר שניתנה לחקלאים – כ-11 שנים. בסוף דצמבר 2012, דיווחו רק חמש מדינות שהן מוכנות באופן מלא לחוק החדש: בריטניה, אוסטריה, אסטוניה, לוקסמבורג ושבדיה. עוד 5 מדינות מזרח אירופיות דיווחו שהן קרובות להשלים את המעבר להריון ללא כלובים. נראה שמדינות מגיבות במהירות ברגע האחרון: ביום כניסתו של החוק לתוקף, הודיע CIWF ש"עד 14 מדינות" לא השלימו את ההכנה לחוק. בכל מקרה, כמה מהמדינות הגדולות ביותר באיחוד התעלמו מהחוק: בדצמבר נמסר שבגרמניה עומדים רק 48% מהתעשייה בתנאי הכליאה הנדרשים לפי החוק, ובצרפת רק 33%. לפי נתוני דצמבר, ביום כניסתו של החוק לתוקף, היו קרוב ל-5 מיליון חזירות כלואות בכלובים באופן בלתי חוקי באיחוד האירופי.

עם כניסתו של החוק לתוקף, צופים צמצום זמני של 10-5 אחוזים בכמות בשר החזיר הנמכרת באירופה. בסקירה שהסתיימה בחודש יוני 2012, נרשם צמצום בהיקף אחוזים אחדים במספר החזירות שמוחזקות במדינות אירופיות רבות, כשהירידה הגדולה ביותר נרשמה באיטליה: 13%.

הידוק חוקי השחיטה

ב-1.1.2013 נכנס לתוקף באיחוד האירופי חוק שנועד להקל מעט על סבלן של חיות לקראת השחיטה ובשחיטה (Council Regulation EC 1099/2009). בין ההוראות המרכזיות בחוק החדש: מפעילי המשחטות אחראים בפני החוק לרווחת החיות, יש לבצע בדיקות מדגמיות כדי לוודא שחיות לא שבות להכרה לאחר ההימום, המשחטות מחויבות לקבוע נהלי עבודה שיבטיחו את ביצוע החוק, כל עובדי המשחטות שבאים במגע עם חיות חייבים להיות בעלי הכשרה ורישיון לטיפול בחיות במשחטה, יצרני הציוד להימום חיות חייבים לפרסם הנחיות ברורות לשימוש יעיל בציוד, והמשחטות נדרשות להחזיק "ממונה על רווחת בעלי-חיים." החוק חל על מיליארדי עופות ומאות מיליוני יונקים בשנה.

גם ביצועו של חוק זה הוזנח על-ידי המדינות החברות באיחוד, והוא אפילו לא עורר עניין בתקשורת ובארגוני רווחת בעלי-חיים. באוקטובר ערכו רשויות האיחוד כנס גדול לקראת כניסתו של החוק לתוקף, ונמסר שם שרק ארבע מדינות יהיו מוכנות בזמן לעמוד בדרישות החוק: דנמרק, שבדיה, גרמניה ובריטניה. לפי דיווח של קבוצת רווחת בעלי-החיים של הפרלמנט האירופי, רוב המדינות החברות באיחוד רחוקות מאוד מעמידה בדרישות החוק, ולא ברור מה עושות הרשויות כדי לשנות מצב זה.

רוב מדינות האיחוד האירופי התעלמו מהחקיקה החדשה שנועדה לצמצם את סבלן של חיות לקראת השחיטה ובמהלכה. (צילום מתוך חקירה סמויה במשחטה בריטית, Animal Aid) 

תכנית רווחה ארבע-שנתית

ב-19 בינואר הודיעה הנציבות האירופית על תכנית חדשה לרווחת בעלי-חיים לשנים 2015-2012, זאת למעלה משנה לאחר סיום התכנית הקודמת. להודעה נלווה מסמך מפורט, בדגש על רמת היעילות המוגבלת והמאכזבת של חוקי רווחת בעלי-החיים הקיימים באיחוד האירופי. ההכרה ברמת האכיפה הירודה של חוקי רווחת בעלי-החיים היא נושא מרכזי במסמך. הסיבות העיקריות לכך, לפי הדיווח, הן:

• תמריצים כלכליים לא מספקים לביצוע החוקים (אף על-פי שהאיחוד מחלק כ-50 מיליון אירו בשנה כדי "לפצות חקלאים על יישום סטנדרטים גבוהים יותר של רווחה");
  
• ידע לא מספק על רווחת בעלי-חיים (האיחוד מקצה למחקר כ-15 מיליון אירו בשנה, אלא ש-80% מהם מוקצבים לפיתוח חלופות לניסויים בחיות – כ-12 מיליון חיות בשנה באיחוד. רק מיעט מהתקציב מוקדש אפוא למיליארדי החיות שמנוצלות בחקלאות, וממילא הידע שנצבר בתחום זה אינו מופץ ביעילות);
  
• היעדר הוראות הגנה מיוחדות לקבוצות בעלי-חיים מסוימות (דגים, תרנגולי הודו, ארנבונים, בקר, כבשים, עזים ועוד).
  

במסגרת התכנית החדשה, מציעה הנציבות שינוי כללי בחקיקה לרווחת בעלי-חיים. היבט אחד של השינוי הוא "לפשט" את החוק ולמקד אותו ב"תוצאות רווחה ממשיות" כפי שהן מתבטאות במצב החיות, במקום ההוראות המקובלות כיום, שמתמקדות ב"קלט מכניסטי." לשון התכנית עמומה למדי בעניין זה. כיום, הדרישות האפקטיביות ביותר בחקיקה האירופית קשורות דווקא בסטנדרט של מתקנים מסוימים (כגון מבנה הכלובים) ולא ברור אם החקיקה החדשה תפגע בהישגים אלה. תוספת של הוראות המתמקדות במצבן של החיות עשויה להועיל, אבל אם יבוטלו הוראות על תנאי ההחזקה של החיות, הנזק עלול לעלות על התועלת. שינוי מתוכנן נוסף בחקיקה הוא הרחבת הדרישות להכשרת האנשים העובדים עם חיות.

מעבר לשינויי חקיקה, מציעה התכנית פעולות במסגרת החוק הקיים: הגברת האכיפה (הכוונה היא לעבודה של רשויות האיחוד מול המדינות החברות; את האכיפה בשטח מבצעות המדינות ולא רשויות האיחוד); חיזוק שיתוף-הפעולה בין המדינות בעניין רווחת בעלי-חיים, ובכלל זה מדינות חיצוניות לאיחוד; הרחבת המידע שיינתן לצרכנים בעניין סטנדרט הרווחה של מוצרים מן החי, כולל נכונות לשקול סימון בשר מחיות שנשחטו ללא הימום; ומחקר נוסף על בעיות ברווחת דגים. בנושאים אלה, בולטת לשון כוללנית ולא מחייבת של התוכנית. לא מתוכנן סימון חובה של מוצרי בשר וחלב, מן הסוג שקיים באירופה ביחס לביצים (יש לסמן אם מקור הביצים הוא בכלוב, בלול סגור ללא כלובים או בלול עם גישה לחצר). כמו כן, אין בתכנית התחייבות לחוקק חוק להגנה על דגים, כמו גם על קבוצות אחרות שאין באיחוד האירופי חקיקה ספציפית להגנה עליהן.

תעשיית הארנבונים האירופית זהה בגודלה לתעשיית הביצים (יותר ארנבונים מכל הבקר והחזירים יחד) ושוררים בה תנאים כה גרועים, עד כי שיעור התמותה מגיע ל-20%. התכנית החדשה לרווחת בעלי-חיים באיחוד האירופי מכירה בכך שהחקיקה הזניחה את הארנבונים ובעלי-חיים אחרים, אך אין בה כל התחייבות לחוקק חוקים להגנתם. (צילום: CIWF) 

הגנה לכרישים

בשנת 2003 קבע האיחוד האירופי איסור על חיתוך סנפירי כרישים בים – מותר לצוד כרישים, אך יש להביאם בשלמותם ליבשה. מכיוון שלגוף הכריש אין ערך מסחרי, הדייגים מעדיפים לכרות את הסנפיר ולהשליך לים את הכריש (לעתים חי ופצוע) וכך לחסוך במקום ולמלא את ספינתם בהמוני סנפירים. החוק מ-2003 הוריד באופן משמעותי את הכדאיות של דיג הכרישים, אך איפשר לכרות סנפירי כרישים בים תחת היתר מיוחד, שניתן בפועל לדייגים רבים. לאחרונה הגישה הנציבות הצעה לתיקון פרצה זו בחוק, וב-27 בנובמבר הצביע הפרלמנט האירופי לטובתה, ברוב גורף. התיקון עדיין צריך לעבור את אישור מועצת השרים.