באר-שבע: עיר ללא ניצול חיות בקרקס

הפגנת אנונימוס מול הופעת קרקס מדראנו בבאר-שבע, יוני 2005 

ניצול חיות בקרקסים

בעלי-חיים המנוצלים במופעי קרקס סובלים מכך בהכרח, בין אם מדובר בחיות בר ובין אם אלה חיות מבויתות. מטלטלים אותם בקביעות ממדינה למדינה ומעיר לעיר בקרונות קטנים ומחזיקים אותם בכלובים צרים במשך רוב שעות היממה. בנוסף לכך, כופים עליהם ללמוד לבצע תעלולים הנוגדים את טבעם ואף גורמים להם נזק בריאותי. שיטות האילוף כוללות, במקרים רבים, הצלפות שוט, מכות חשמל, הכאה במוטות ברזל ושימוש בדוקרנים.

אנונימוס נגד קרקסי חיות

הקמפיין הישראלי נגד ניצול חיות בקרקסים נפתח בשנת 1994, שנת הקמתה של אנונימוס, והוא הקמפיין הוותיק של העמותה. ברבות השנים ערכה אנונימוס כמאה הפגנות, החתימה על עצומות רבבות אנשים המתנגדים לניצול, ערכה חקירות סמויות ותיעדה התעללות בקרקסים, הגישה תלונות לרשויות, נפגשה עם מקבלי החלטות ועוד. הישגי הקמפיין כוללים איסור ניצול חיות בר בקרקסים (1997), התקנת תקנות שמחייבות בדיקה של תנאי ההחזקה של בעלי-החיים כתנאי להענקת רשיון לקרקס (2001) ולאחרונה – איסור גורף על כניסת קרקסים לתל-אביב (פברואר 2005) ולהרצליה (יולי 2005).

המאבק בבאר-שבע

ההתארגנות בבאר-שבע התחילה סביב הגעתו של קרקס מדראנו להופעה בעיר ביוני 2005. מספרת נטע כספין, רכזת המאבק בקרקסי חיות באנונימוס:



גבריאלה גוטיס (בתמונה; קדימה באר-שבע) למדה את התחום, ובשיתוף אדר מירון, פעילת אנונימוס ובאר-שבע אוהבת חיות, קידמה ישיבת מועצה שתדון בנושא. לקראת הדיון הוצפו חברי המועצה בפניות מהציבור, ובדיון עצמו שרר קונצנזוס: פה-אחד התקבלה ההחלטה הקובעת כי בכל חוזה השכרה של שטח עירוני יצוין במפורש כי השטח לא ישמש למופע קרקס שבו משתתפים בעלי-חיים. מספרת אדר:

הקושי בקידום חקיקה

מאז החלה אנונימוס במאבק בקרקסי חיות הגישו מספר חברי-כנסת הצעת חוק לאיסור שימוש בבעלי-חיים בקרקסים (ובמופעי בידור בכלל). אולם אף הצעת חוק מעולם לא התקבלה – הן לא נדחו, אך הליך החקיקה נקטע לפני שעברו בקריאה ראשונה. העברת חוק (כולל תיקון חקיקה לחוק קיים) היא תהליך ממושך, הכולל ארבע הצבעות במליאת הכנסת וכן דיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ורק הצעות שעברו בקריאה ראשונה חסינות בפני פיזור הכנסת והליך חקיקתן ממשיך בכנסת הבאה. במצב הפוליטי בישראל, שבו כמעט בכל קדנציה מוקדמות הבחירות, קשה מאוד לצבור את הרציפות הנדרשת להמשך תהליך החקיקה.

יתרונות המאבק המוניציפאלי

לאור הקושי לאסור קרקסי חיות בחקיקה, החליטה אנונימוס בתחילת 2005 להיאבק בקרקסי החיות באופן שונה, ועברה מהזירה הארצית לזירה המוניציפאלית. בניגוד לחקיקה, קבלת החלטה ברמה עירונית מחייבת החלטת מועצה בדיון בודד בלבד. אף אין צורך בחקיקת עזר עירונית כדי שלהחלטה יהיה תוקף. בשלב הראשון נבחרה תל-אביב, הן משום שהיא העיר שבה שוהים הקרקסים במשך רוב שהותם בישראל, והן משום שנוצר קשרי עבודה מצוינים בין אנונימוס לבין סיעת הירוקים במועצת העיר. בשלב השני, נבחרה הרצליה, בשל עמדותיה המתקדמות של ראש העיר, יעל גרמן (מרצ-יחד), בכל הקשור לבעלי-חיים (הקשר עם גרמן נוצר דרך הרצליה אוהבת חיות). בשלב השלישי נבחרה באר-שבע, בעקבות יצירת הקשר עם חברת המועצה האוהדת, גבריאלה גוטיס. האסטרטגיה הוכיחה את עצמה – תוך שנה אסרו שלוש מן הערים הגדולות בישראל על ניצול חיות בקרקסים בתחומן. ככל שיותר ערים יאסרו כניסת קרקסי חיות לתחומן, קל יותר לשכנע ערים נוספות ללכת בדרכן. יתרה מזאת, כך גם גדל הסיכוי שלמפיקי הופעות ולמפעילי קרקסים כלל לא ישתלם להביא קרקסי חיות לישראל. כלומר, ההשפעה של ההחלטות בערים עשויה לחרוג מתחום השיפוט שלהן ולגרום לשינוי ברמה הארצית.

קריאה לפעולה!

עזרו לנו להביא לאיסור ניצול בעלי-חיים בקרקסים בערים נוספות בישראל! פנו לחברי מועצת העיר במקום מגוריכם ובקשו מהם ללכת בעקבות תל-אביב, הרצליה ובאר-שבע ולאסור כניסת קרקסי חיות לתחומן. נשמח אם תשתפו אותנו במכתביכם, ובתשובותיהם של חברי המועצה.