תעשיית הבשר במשפט

להעיז נגד תעשיית הבשר

Compassion in World Farming (בקיצור: CIWF) הוא ארגון ותיק לרווחת בעלי-חיים, המתמחה בקידום חקיקה ובפעילות משפטית, עם הסברה וגיוס לחץ צרכנים. הארגון פועל להשגת רפורמות במשקים המתועשים ביותר, בלי להעביר ביקורת על משקי "מרעה חופשי" ומשקים אורגניים. עד לשנה האחרונה הקדיש הארגון מאמצים מעטים למאבק בתעשייה הגדולה ביותר– תעשיית בשר העופות, ההורגת 820 מיליון עופות בשנה בבריטניה. בשנת 2003 פתח CIWF בקמפיין נגד תעשייה זו. הקמפיין כולל, בין השאר, הפגנות והסברה (בלוויית בובות ענק) וניהול אתר ייעודי. צוות CIWF הערי, שאפשר להגיע להישגים משפטיים בזכות חוקי רווחת בעלי-החיים באירופה ובבריטניה. הארגון טען שהממשלה מפרה את החוקים בכך שהיא מאפשרת לקיים את הפרקטיקות החקלאיות הרווחות. בית הלורדים סירב לדון בנושא, והאפשרות שנותרה היא לעתור לבית-המשפט העליון בבקשה לערוך ביקורת שיפוטית (Judicial Review), ההליך המקובל לקריאת תגר על מדיניות הממשלה. בית-המשפט השתכנע בחודש מאי שיש לעתירה בסיס ממשי והדיון נקבע ל-30-29 באוקטובר.

העצמות החלשות אינן נושאות את משקל הגוף הגדל במהירות 

הבסיס העובדתי

הטענות העובדתית של CIWF בפני בית-המשפט העליון מוכרות ומוסכמות זה שנים, והן סוכמו, בין השאר, בדו"חות מטעם שני גופי ייעוץ רשמיים: הוועדה המדעית של הנציבות האירופית לבריאות בעלי-חיים ולרווחתם (SCAHAW, דו"ח משנת 2000) והמועצה לרווחת חיות משק, בבריטניה (FAWC, דו"חות מהשנים 1992, 1998). נתונים אלה תקפים גם לגבי התעשייה בישראל.

• עיוות הגוף. "פטמים" (עופות המנוצלים בתעשיית הבשר) נבררו באופן מלאכותי מאז שנות הארבעים לגדילה מהירה. הגיל שנהוג בו לשחוט אותם, אז הם מגיעים למשקל שני קילוגרם, התקצר ל-41 יום בממוצע – מחצית מזמן הגדילה לפני שלושים שנה. השרירים גדלים במהירות, והרגליים שנותרו דקות ורכות (בגלל הגיל הצעיר) מתעקמות תחת העומס. בבריטניה מדובר ככל הנראה בעשרות מיליוני תרנגולים הסובלים מדי שנה מעיוותי רגליים מכאיבים, לעתים עד כדי נכות. העופות הפגועים ביותר מסוגלים להתקדם בזחילה בלבד. נוסף לכך, הלב והריאות אינם מספקים די דם וחמצן למסת השריר העצומה, ועופות רבים מתים מהתקף-לב או ממיימת – מחלה נוספת הקשורה באי-ספיקת הלב.
• הרעבה. רעבתנות עצומה מאפיינת את האפרוחים הגדלים במהירות. כאשר לא שוחטים אותם בגיל חודשיים ונותנים לעופות לאכול כרצונם, רבים מהם ימותו בגלל הגדילה המופרזת, בעוד האחרים יחלו ויאבדו את פוריותם. כדי להחזיק את העופות חיים ופוריים צריך למנוע מהם מזון. זהו המצב ב"להקות רבייה" – להקות של תרנגולים ותרנגולות המטילות ביצים שמהן יבקעו האפרוחים שבני-אדם עתידים לאכול. עופות הרבייה מוחזקים במשך חודשים ברעב מתמיד. מספקים להם כשליש (בין חצי לחמישית) מהמזון המוקצב לעופות בלהקות ה"רגילות". דו"ח SCAHAW מכיר בכך שהעופות "רעבים מאוד", וקובע שהדבר מביא ל"בעיות רווחה בלתי מתקבלות על הדעת", וכן ש"יש לשפר את רווחת עופות הרבייה".

הבסיס המשפטי

לפי CIWF, החוק העיקרי שמופר על-ידי תעשיית הבשר הוא "הדירקטיבה הכללית לחיות משק" משנת 1998. סעיף 21 בנספח לחוק קובע:

במילים אחרות: אסור להחזיק חיות שהמטען התורשתי שלהן אינו מאפשר שיחיו ברווחה. שיעור המחלות והנכות הגבוה בתעשיית הבשר, המתחייב מעצם הנתונים התורשתיים של העופות, מצביע אפוא על הפרה של החוק בעצם ה"ייצור" של עופות כאלה. לכך יש להוסיף את סעיף 14:

אם כן, לפי CIWF, הרעב שכופים הלולנים במשקי רבייה על העופות מפר את החוק האירופי. החוק הבריטי ברור יותר בעניין זה וקובע שיש לספק לחיות די מזון כדי להחזיקן ב"מצב חיובי של רווחה".

דבר השופט 1: כפירה בעובדות

ב-27.11.2003 נמסר שבית-המשפט דחה את עתירת CIWF. השופט ניומן התעלם בהחלטתו ממסקנות הדו"ח העדכני של הוועדה האירופית (SCAHAW) ומשפע העדויות המדעיות. אחת מטענותיו הייתה שאין הוכחות מספקות לכך שהרעב גורם לפגיעה ברווחת העופות. אמנם הדגש בפסיקה היה אחר: המשרד לאיכות הסביבה טען שהוא רשאי לאזן בין הגבלת מזון ורעב מצד אחד, ובין בעיות בריאות כתוצאה מאכילה רבה מצד אחר. לכאורה הממשלה מוטרדת אפוא ב"דילמה" בין רעב למחלה; צוות CIWF דחה את ה"דילמה" הזו מיסודה בטענה שאם ינוצלו רק עופות מזנים הגדלים לאט, הברירה בין הרעבה לגרימת מחלות לא תהיה קיימת. אולם השופט קבע שזהו "איזון" המתקבל על הדעת.

דבר השופט 2: תעשייה לפני הכל

השופט ניומן הרחיב בשימוש ברטוריקה של "איזון" וקבע שיש בתעשיית הבשר איזון בין צורכי החיות ובין האינטרסים של החקלאות האינטנסיבית המסחרית. הוא הבהיר שאינו יכול להחיל את חוק רווחת בעלי-החיים במקרה זה מכיוון שמעמדן של חיות הוא באופן "מוחלט" בתוך "שרשרת המזון האנושי". מול האשמת CIWF שהרעב נגרם לעופות במתכוון למטרת רווח מסחרי, הוא כתב: "אבל חיות מנוצלות על-ידי בני-אדם לכל מספר של מטרות, ובכלל זה, במספר נסיבות שונות, למטרת רווח מסחרי." זוהי השורה התחתונה: לדעת השופט, מנהגים ורווחים כספיים קודמים להוראות חוק רווחת בעלי-החיים.

סיכום העתירה

אם העתירה הייתה פחות ניסיון משפטי ויותר מבצע הסברה, אז היא הייתה מבצע יקר. השופט פסק, ש-CIWF תשלם שני שליש מהוצאות המשפט של המשרד לאיכות הסביבה (DEFRA) שייצג את הממשלה – מעל 50,000 ליש"ט. למעשה הארגון יצא בזול, כי השופט דרש מהעותרים לשלם רק שני שליש מההוצאות ולא כיסוי מלא, כמקובל. הקלה זו היא אחד מביטויי האהדה של השופט לעותרים ולעבודתם. הוא הכריז שהעתירה הייתה לגיטימית ואחראית, והיא הצליחה להאיר היבט חשוב באמות-המידה של האנושות בחברה מתורבתת. מעבר לכך, בזכות הערכאה המשפטית הגבוהה והסיקור העיתונאי, ציבור גדול נחשף לראשונה לכמה מן העובדות הנסתרות של תעשיית בשר העופות. המערכה על רפורמות בתעשייה זו באירופה רק החלה, וב-CIWF אומרים שהשלב הבא הוא הפעלת לחץ לשינוי החקיקה באירופה. אולם קודם לכן דרוש עניין צרכני גדול יותר. 98% מן התעשייה בבריטניה מתועשים באופן מלא, תוך ניצול העופות מן הזנים המעוותים ביותר (בישראל התיעוש מלא כמעט בכל התעשייה). כאשר חלק ניכר יותר מן הצרכנים יצביע בכספו בעד שינוי, ודאי גם מנגנוני השלטון ייפתחו לשינוי.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 134, 23.1.2004.