חקיקה לרווחת דגים
תקנות, המלצות ומחקר לקראת חקיקה בעולם
רפורמה בישראל ממשלות בעולם ורווחת דגים בחזרה למצב בישראל
רפורמה בישראל
רפורמה בתעשיית הדגים בישראל
ממשלת ישראל מתכננת לאחרונה רפורמה בענף המדגה. הרפורמה, שעלותה הוערכה ב-100 מיליון ש"ח, החלה להתגבש בתגובה לנזקים הסביבתיים שגורם הענף. מעבר לסוגיה הסביבתית, שראויה לדיון נפרד, עולה שאלת רווחת הדגים.
כמו ברפורמה המתוכננת בתעשיית הביצים, כך גם בתכנון הרפורמה בתעשיית הדגים התעלמו משרד החקלאות והממשלה כולה הן מחוק צער בעלי-חיים הישראלי (שחל על דגים כשם שהוא חל על חתולים; גם מחקרים הראו שדגים חשים כאב כמו יתר בעלי החוליות) והן מהחקיקה לרווחת בעלי-חיים במדינות שאיתן מקיימת ישראל קשרי מסחר הדוקים. הממשלה מתכננת אפוא שוב להשקיע כספי ציבור במימון מערכות כליאה לבעלי-חיים – תוך התעלמות מכך שמדובר בכליאת בעלי-חיים.
הרפורמה עשויה אפוא להתנהל בשתי דרכים: אפשרות אחת היא ששינוי ענף המדגה ייעשה תוך התעלמות מוחלטת מסבלם, כפי שתוכנן עד כה; והאפשרות האחרת היא שהממשלה – תחת לחץ ציבורי – תטיל על התעשייה דרישות כלשהן להפחתת סבלם של הדגים במסגרת הרפורמה.
בהיעדר לחץ ציבורי, האפשרות הראשונה תתממש באין מפריע. הלחץ עשוי להביא להגבלה מסוימת על אחדות מהשיטות האלימות והרשלניות ביותר בתעשיית הדגים, תחת חקיקה ל"רווחת דגים." למותר הוא לציין שלא מדובר ברווחה של ממש, אלא רק בהפחתת סבל בנקודות מסוימות.
על רקע זה, מן הראוי להבהיר מהו מצב החקיקה לרווחת דגים בעולם: ישראל צריכה להשקיע בתחום זה לא כיוזמה תקדימית, אלא תוך יישור קו עם המדינות שבהן קיימת תעשיית דגים גדולה.
החקיקה בעולם בעיצומה
דירקטיבת האיחוד האירופי בעניין "הגנה על חיות המוחזקות למטרות חקלאיות" (Council Directive 98/58/EC) חלה במפורש גם על דגים – בדומה לחוק צער בעלי-חיים הישראלי. אמנם, בניגוד למצב ברוב תעשיות העופות והיונקים, אין באיחוד האירופי וברוב המדינות הבולטות שעוסקות במדגה חקיקה ספציפית להגנה על דגים. אולם תהליך החקיקה מצוי בעיצומו, וכבר הניב מסמכים משמעותיים רבים ובהם מאות המלצות. לאור ההמלצות המפורטות, הניסיון להנהיג רפורמה בענף המדגה בישראל ללא התייחסות למצב בחו"ל הוא מחדל שאינו שונה מהותית מהמחדל שניסה משרד החקלאות להנהיג בענף הביצים. עם זאת, יש להתייחס בזהירות מיוחדת לתהליך החקיקה לרווחת דגים:
- הביטוי "רווחת דגים" כוללני מדי. בתעשיית הדגים מנוצלים מינים רבים, השונים מהותית זה מזה, והגנתם מחייבת הוראות מיוחדות לכל מין ביולוגי, תוך פירוט לגבי שלבי הניצול השונים (בדומה להוראות השונות להגנה על יונקים ממינים שונים).
- שלא כמו הידע על רווחת יונקים ועופות, הידע על רווחת דגים מועט. כמעט כל המחקר בתחום נערך אחרי שנת 2000, בעקבות יוזמות החקיקה.
- שלא כמו הרפורמות הנ"ל, הרפורמות לרווחת דגים מתגבשות ללא מעורבות משמעותית מצד ארגונים להגנה על חיות. מצב זה פוגע באמינות של חוות-הדעת המדעיות ובאפקטיביות של הרפורמות המתגבשות.
ממשלות בעולם ורווחת דגים
1996: המועצה לרווחת חיות משק
בשנות ה-90 החלו להתפרסם מסמכים רשמיים בעניין רווחת דגים. המועצה לרווחת חיות משק (FAWC), שהיא הגוף המייעץ לממשלת בריטניה בעניין רווחת בעלי-חיים, פרסמה ב-1996 "דו"ח על רווחת דגים בחקלאות" בדגש על שלושה מיני סלמוניים: סלמון (אלתית) אטלנטי, פורל וטרוטת עין-הקשת, בתוספת הערות על קרפיון מצוי. הדו"ח כולל המלצות כלליות בעניין כל אחד מהמינים. ההמלצות אכן מתייחסות לרווחת הדגים (ובלשון מדויקת יותר: לצמצום הסבל שהם עוברים) אולם יש בהן גם חסרונות רבים, אשר יחזרו גם בהמלצות של גופים אחרים.
רבות מהמלצות FAWC חופפות לדרישות של ניהול חקלאי רווחי, כגון: דרישה לניקיון, תכנון ומיקום כלובים ימיים כך שיעמדו בפגעי מזג-האוויר, אמצעים להגנה מפני טורפים, תחזוקה הולמת למתקני ההאכלה וודאי גם הדרישה לפנות מדי יום את הדגים המתים. אפילו הדרישה להרדים דג סלמון אטלנטי במהלך סחיטת הביצים מגוף הדגה, המלצה שאמורה למנוע סבל רב, תועיל לעובדי המדגה, שלא יצטרכו להיאבק בדגה מתפתלת.
המלצות אחרות לאו דווקא תורמות לרווחי התעשייה, אולם הן כתובות בלשון כללית מכדי שניתן יהיה לעבדן ישירות לתקנות אפקטיביות. למשל, ההמלצה לספק לדגים בכל שלבי הגידול "מים בכמות ובאיכות הולמת" היא עיקרון ברור, ובמיוחד כשמצורפת אליו דרישה לשמור על איכות המים במונחים של טמפרטורה, גזים מומסים, pH, איכות כימית, רמת משקעים ורמת פתוגנים ופרזיטים. אולם כל עוד לא נגזרו מתוך עיקרון זה הגדרות מדויקות של כמות ואיכות, הוא פתוח לפרשנויות עד כדי היעדר משמעות משפטית. גם המלצות מבטיחות אחרות אינן מפורטות מספיק, למשל: ההמלצה להרגיל את הדגים לנוכחות העובדים בקרבתם; או להכניס את נושא רווחת הדגים לתוכניות הלימוד של חקלאות המים.
כמה מהמלצות FAWC מדגישות את הצורך במחקר נוסף כתנאי לניסוח דרישה ברורה יותר; למשל, הרשת בכלובי דגים צריכה ליצור משטח חלק כדי להגביל את פציעות הדגים, אולם FAWC מדגישה שעדיין נדרש מחקר על מניעת פציעות.
קיימות בדו"ח כמה המלצות מדויקות, אולם בהיעדר עבודת ארגונים להגנה על בעלי-חיים בתחום זה, לא ברור האם הערך הספציפי שבהמלצה נקבע משיקולים כלכליים גרידא, או שהוא מגלם פשרה לטובת הדגים. למשל: ההמלצה שלא להרעיב דג סלמון אטלנטי למעלה מ-72 שעות לפני השחיטה (48 שעות בפורל); וההמלצה שלא לצופף פורל בכמות המגיעה ל-40-30 ק"ג למ"ק מים.
FAWC ניסחה גם כמה המלצות פשוטות ומועילות באופן ישיר יותר, כגון הימנעות מסימון דגים באמצעות הטלת מום, והימנעות מהרג פורל על-ידי חנק.
בימים אלה (2012) עובדים ב-FAWC על עדכון ההמלצות מ-1996.
1997: חקלאי המים של אירופה
ב-1997 פרסמה ההתאחדות האירופית של יצרני חקלאות מים (FEAP) מסמך עקרונות פעולה, הכולל התייחסות לרווחת הדגים בעקבות דו"ח FAWC. המסמך מאמץ רק מעט מהמלצות FAWC, ומחייב:
- לספק לדגים מים "באיכות ובכמות מספקות כדי להבטיח את רווחת המין הביולוגי;"
- לדאוג לבריאות הדגים, ובכלל זה ריפוי מהיר וסילוק מהיר של גופות;
- להאכיל במזון מספיק;
- לשמור על מינימום מגע בין החקלאי לגוף הדגים;
- להגביל את הצפיפות כך שלא תפגע ב"בריאות האוכלוסייה ובצרכיה ההתנהגותיים;"
- כשהורגים דגים – לעשות זאת במהירות;
- במסמך מובעת גם התנגדות זמנית לשימוש בדגים שעברו הנדסה גנטית.
2004: הפאנל המדעי על הובלה
ב-2004 פרסם "הפאנל המדעי על בריאות בעלי-חיים ורווחתם" של האיחוד האירופי דו"ח מפורט ("דיעה") על רווחת בעלי-חיים בהובלה. מסמך זה הוזמן על-ידי הנציבות האירופית, שהיא הערכאה המחוקקת באיחוד האירופי, כחלק שגרתי בתהליך החקיקה. סעיף 11 בדו"ח מגיש מסקנות והמלצות ספציפיות בעניין הובלת דגים, שעיקרן:
- לספק לדגים חמצן רב במהלך ההובלה ולהימנע מהוצאתם לאוויר;
- למנוע מגע של עור הדגים במשטחים ולגעת בהם כמה שפחות;
- להקטין למינימום את גובה הנפילה כשהם מועברים בין מכלים;
- לצמצם למינימום את זמן הרעבתם לפני ההובלה;
- ובאופן כללי לתכנן את משך המסע, הצפיפות והתנאים הסביבתיים כך ש"תימנע רווחת דגים גרועה."
2005: מועצת אירופה
בדצמבר 2005 קיבלה "הוועדה המתמדת של הוועידה האירופית להגנה על חיות המוחזקות למטרות חקלאיות" המלצות בעניין דגים בחקלאות. 47 מדינות חברות במועצת אירופה, והמלצות הוועדה המתמדת עשויות (אך לא מחייבות) להוות בסיס לחקיקה לאומית במדינות החברות (בניגוד לדירקטיבות המחייבות באיחוד האירופי – גוף נפרד המונה 27 מדינות). ההמלצות בעניין דגים הן המסמך המקיף הראשון על רווחת דגים בחקלאות מים, שדומה בלשונו ובמטרותיו לחוק. כמו בדו"ח FAWC, גם כאן חסרות לעתים קרובות הגדרות מדויקות, ורבות מההוראות הן לא יותר מניהול כלכלי, אולם כמה מההוראות משמעותיות יותר. אלה הם עיקרי המסמך:
- בעלי מתקן לחקלאות מים ועובדיו צריכים "להבטיח שננקט כל צעד סביר כדי לשמור על הרווחה, ובכלל זה הבריאות" של הדגים.
- העבודה עם דגים מחייבת הכשרה משמעותית למילוי האחריות שלעיל. להכשרה צריך להתלוות הליך רישוי.
- יש לבדוק את מתקן הדגים לפחות מדי יום, במטרה לאתר התנהגות חריגה, פציעות ובעיות בריאות. במקביל לכך, נחוצה ביקורת על מצב המים – עכירות, חמצן, טמפרטורה, pH ומליחות.
- הקמת מתקנים חדשים לדגים, כמו גם הכנסת ציוד חדש לשימוש, מחייבות ייעוץ מקצועי בעניין רווחתם.
- מערכות אוטומטיות לטיפול בדגים צריכות לכלול מערכת אזעקה וגיבוי.
- בחירת מיקום מתקני כליאה ותכנון המתקנים צריכים להיעשות מתוך התחשבות ברווחת הדגים, למשל: היעדר פינות חדות ובליטות, גישה נוחה לבדיקות ולטיפול, הגנה מטורפים, שיטה לסילוק דגים מתים ופיזור מזון נגיש לכל האוכלוסייה.
- השימוש ברשתות צריך להיות מינימלי, והרשת צריכה לגרום לגוף הדגים נזק מזערי.
- במקרה שדגים גדלים בקצב לא אחיד, יש להפריד בין דגים בגדלים שונים.
- צפיפות הדגים תיקבע לפי פרמטרים כגון איכות המים, התנהגות הדגים, רמת עקה, פציעות, תחלואה ועוד.
- לא יינתנו לדגים חומרים אלא אם הוכח שאלה אינם פוגעים ברווחתם. אסור לתת לדגים תרופות בקביעות במטרה לפצות על תנאים גרועים.
- מותר להרעיב דגים לפני הובלתם, אך לזמן מזערי.
- איכות המים תישמר תמיד בטווח המאפשר "פעילות ופיסיולוגיה נורמליות." נדרש מעקב רציף להבטחת רמת חמצן תקינה במים, ואמצעים למניעת הצטברות של אמוניה, חנקן דו-חמצני ופחמן דו-חמצני.
- סחיטת ביצים או זרע תיעשה תחת טשטוש או הרדמה, שעשויים להינתן גם במהלך בדיקות לקראת הסחיטה.
- הטיפול בדגים ייעשה במידת האפשר בתוך המים.
- העברות דגים הכרוכות בשאיבה ייעשו תוך בקרת הגובה, המהירות והלחץ לשם מניעת פגיעה בדגים.
- אין להוביל דגים לא בריאים אלא למטרות ריפוי.
- אין לבצע הרבעה טבעית או מלאכותית שעלולה לגרום סבל או פציעה בדורות הבאים של הדגים, ואין להחזיק דגים אלא אם ניתן לצפות לפי תכונותיהם התורשתיות והנראות לעין (גנוטיפ ופנוטיפ) שבריאותם ורווחתם לא ייפגעו. כמו כן, בתוכניות הרבעה יש להשקיע ברווחת הדגים ובבריאותם לפחות כמו במדדי "יצרנות".
- אין להטיל בדגים מומים.
- הרג במקרי חירום צריך להיות מיידי או לגרום אובדן הכרה מיידי.
ההמלצות מסתיימות בקריאה למחקר נוסף במספר תחומים רלוונטיים, ובהבטחה – שלא מומשה עד כה – לצרף נספחים הכוללים הנחיות לטיפול במיני דגים ספציפיים, והנחיות לשיטות הרג.
2008: הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים
ב-2008 אימץ הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (OIE) "קוד בריאות בעלי-חיים ימיים." 178 מדינות חברות ב-OIE, כולל ישראל. לקוד אין תוקף מחייב של חוק, אולם התעלמות גסה ממנו אינה מתקבלת על הדעת. פרק 7 בקוד מוקדש לרווחת דגים תחת ניצול חקלאי, ובגרסת 2011 שלו עדיין מובטח פיתוח הקוד למינים ספציפיים.
קוד OIE מתמקד ברווחת דגים בהובלה ובשחיטה. בכל הנוגע להובלה, ההמלצות דומות בדרך-כלל להמלצות מועצת אירופה. בפרק על שיטות שחיטה, החלק החשוב הוא פסילת שורה של שיטות הרג איטיות ומקובלות, כגון קירור המים בקרח, הכנסת פחמן דו-חמצני למים, הכנסת הדגים למלח או לאמוניה, חנק (הוצאה מהמים) ועוד. את כל השיטות הללו פוסל OIE כי הן גורמות "רווחת דגים ירודה." הקוד דורש הרג מהיר או הימום מהיר והרג אחריו, על-ידי פגיעה ישירה במוח באמצעות מכה מדויקת או חדירת כלי או קליע למוח, או על-ידי חישמול. הקוד כולל פירוט ראשוני של שיטות הרג מומלצות לפי מין הדגים.
2009-2008: דו"חות הפאנל המדעי
עד 2012, הגיש "הפאנל המדעי על בריאות בעלי-חיים ורווחתם" 14 דו"חות על מצוקתם של דגים בשיטות הגידול וההרג המקובלות. לבקשת הנציבות האירופית, ב-2008 הגיש "הפאנל המדעי על בריאות בעלי-חיים ורווחתם" של האיחוד האירופי 5 דו"חות על מכלול היבטי הרווחה של שיטות הגידול של מיני הדגים הבאים: סלמון אטלנטי, צלופח אירופי, פורל וטרוטת עין-הקשת, דניס (סיפרוס זהוב) וקרפיון מצוי. ב-2009 הופקו דו"חות נוספים על שיטות ההימום וההרג של המינים שלעיל וכן טונה וסולית.
דו"חות הפאנל המדעי מפורטים מעל מעבר למה שניתן לסקור במסגרת זו. עולה מהם שהפגיעה הקשה ביותר בדגים משתנה ממין למין, וגם שלעתים קרובות חסר מידע על הבעיות הבוערות ביותר. אולם הידע הקיים מאפשר לחוקק כמה הגבלות אפקטיביות ובנות-אכיפה על כמה מהפרקטיקות האכזריות ביותר.
2010-2006: מחקרים מטעם האיחוד האירופי
בסוף העשור הקודם הייתה באיחוד האירופי תנופת השקעה בנושא רווחת דגים. בין השאר, מימן האיחוד האירופי שלושה מחקרים גדולים, שהחלו בשנים 2006-7 והסתיימו ב-2010.
פרויקט BENEFISH הוא סדרת מחקרים שנערכו בשש מדינות אירופיות, בניסיון לבחון את העלויות והתועלת של שיפורים במצב הדגים משישה מינים נפוצים תחת ניצול חקלאי: טרוטת עין-הקשת, סלמון אטלנטי, פוטית, סולית, לברק ודניס. בפרויקט נבדקו ארבעה מאפיינים של מצוקת דגים: תמותה, נזק לסנפירים, סטייה מכמות המזון שצפויים הדגים לאכול, ורמות הפחמן הדו-חמצני במים. החוקרים בדקו מהו המחיר הכלכלי (והתועלת הכלכלית) של שיפורים בשיטת החקלאיות המקובלות, מה קולטים הצרכנים ביחס לשיפור וכמה הם מוכנים לשלם כדי לאכול דגים שסבלו קצת פחות. החוקרים מסכמים את השלב האחרון של המחקר: "המסקנה הכוללת היא שכל הסימנים מצביעים על כך שזה אפשרי לעשות רווח כשמשקיעים בפעולות רווחה ומייצרים דגי רווחה (מסומנים)."
פרויקט WELLFISH הוא עבודה משותפת של חוקרים, אנשי תעשייה ומחוקקים בניסיון לגבש "סמני רווחה תפעוליים" (OWIs) למדידות או להערכת רווחה של דגים. בשלב הראשון, גובשה הסכמה בשאלה מהי רווחת דגים – כמובן במסגרת המגבלות הקשות של חקלאות המים. לאחר מכן, הוגדרו ערכים סביבתיים, התנהגותיים, פיסיולוגיים וכו', שניתן לשמור עליהם במהלך העבודה החקלאית השוטפת ולהבטיח בעזרתם רמות מצוקה נמוכות של הדגים. העבודה התמקדה לא רק בסמני מצוקה של דגים, אלא גם בזיהוי "סמנים לרווחה חיובית," דהיינו ניסיונות לזהות מתי דגים מרגישים טוב. הידע שנאסף במחקר, גובש לכללי תפעול מסודרים עבור תעשיית הדגים. המחקר כלל גם הערכה של מצב הדגים במדינות האיחוד האירופי, גיבוש המלצות לפעולה במדינות השונות ויצירת ערוצי תקשורת בין הגורמים הרלוונטיים במחקר ובתעשייה. העבודה התמקדה במינים קרפיון, לברק, דניס, סלמון אטלנטי וטרוטת עין-הקשת.
פרויקט FASTFISH עסק בפיתוח אמצעים לאיתור סימני מצוקה של דגים, בניסיון להתגבר על מגבלות החקלאי, שזקוק לניסיון רב ולנוכחות ממושכת ליד הדגים כדי לאתר נתונים קשים לצפייה. תחת זאת, פותחה מערכת ממוחשבת שמסוגלת לזהות בעזרת מצלמות, איכון הד וחיישנים שונים סימני מצוקה שמפגינים הדגים בדגמי השחייה שלהם, בתנועותיהם לקראת ההאכלה ובחומרים שהם מפרישים למים. המערכת פותחה עבור סלמון אטלנטי, וכן עבור דגי לברק צעירים.
2010: הנחיות הפרלמנט האירופי
רוב המאמץ הממוסד באיחוד האירופי בעניין רווחת דגים, הופנה אפוא פחות לחקיקה ויותר לפיתוח ידע שניתן ליישמו מיידית כדי לצמצם את מצוקת הדגים. בשנתיים האחרונות לא הוכרזו פרויקטים חדשים בתחום זה, אם כי יש לציין כאן דו"ח שאימץ הפרלמנט האירופי באותה תקופה (10.5.2010) והוא אמור להכתיב את פעילות מוסדות האיחוד בשנים הקרובות. הפרלמנט קורא לנציבות (שהיא הגוף המחוקק) להסדיר בחקיקה את ענף המדגה, ובכלל זה חקיקה לרווחת דגים. בסעיפים 48-45 לדו"ח, דורש הפרלמנט מהנציבות "להציע קריטריונים ספציפיים ובני-קיימא ביחס לרווחת הדגים בחקלאות," ובכלל זה:
- רמות הצפיפות המרביות של דגים כלואים;
- הרכב מזון המתאים לדרישות התזונתיות של הדגים;
- שיטות להחלפת מים בבריכות דגים, שיבטיחו את רווחתם;
- שיטות הובלה הכרוכות ברמת מצוקה מופחתת, כולל הגבלות ספציפיות על הובלת דגים למרחקים ארוכים;
- שיטות הרג הכרוכות ברמת מצוקה מופחתת, כולל איסור על שיטות שהוכרו על-ידי הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) כשיטות הגורמות סבל רב במיוחד, כגון חנק בתוך תמיסת קרח.
2010: קוד שחיטה בניו זילנד
בחודש מאי 2010 התקבל בניו זילנד חוק מקיף, "רווחת בעלי-חיים (שחיטה מסחרית) קוד הרווחה 2010." כצפוי ביחס לחוק העוסק בשחיטה, הוראות הקוד נחרצות יותר מהוראות העוסקות בגידול דגים. אלה הן עיקרי ההוראות בעניין דגים:
- אסור להכות ידנית דגים (כדי לגרום להם אבדן הכרה או להרוג אותם) אם אינם מרוסנים. (במילים אחרות, מותר להכות בראשו של דג רק בתנאים המבטיחים מכה מדויקת).
- מותר להרוג דגים רק בשיטות שיגרמו לאבדן הכרה מהיר ובלתי הפיך; אמנם מותר להמם בחשמל, אז עלול הדג לשוב להכרה, אך חובה לגרום לדג ההמום לדמם לפני חזרתו להכרה.
- אסור לפגוע בזימי דגים אם הדגים לא עבר הימום.
- מותר להרוג דגים על-ידי הוצאתם מהמים רק אם הם קוררו מבעוד מועד לטמפרטורה של 4 מעלות לכל היותר. (הוראה זו היא ודאי פשרה בוטה על חשבון הדגים לאור דרישות התעשייה).
- החל מראשית שנת 2015, חובה להמם צלופחים או להרוג אותם לפני ששמים אותם במלח – הליך מקובל כיום, שכרוך בגסיסה במשך שעה או יותר.
הקוד הניו זילנדי כולל גם פרק על סרטנים, שמהם מתעלם כליל חוק צער בעלי-חיים הישראלי למרות העדויות על יכולתם לחוש כאב. הקוד דורש להחזיק סרטנים במים טריים במידת המליחות המתאימה למין הסרטן, כשהמים מסוננים ומקבלים אספקת אוויר, ואוסר לצופף סרטנים במידה הפוגעת ברווחתם. הרג סרטנים צריך להיעשות לאחר הימום או צינון (מכאן משתמע, למשל, איסור על זריקת סרטנים למים רותחים).
הוראות הקוד הניו זילנדי אינן אוסרות את השימוש בציוד מסוים ולכן אכיפתן מחייבת נוכחות פקח בעת השחיטה. עם זאת, מדובר בהוראות שאינן נתונות לפרשנות מקומית ולכן לא קשה לתבוע עבריינים לפיהן.
2010: צו ממשלתי בפינלנד
בראשית נובמבר 2010 נכנס לתוקף בפינלנד "צו ממשלתי להגנה על דגים בחקלאות". הצו, שחל על דגים המגודלים בבריכות ובמכלים, הוא כיום המסמך המפותח ביותר מסוגו ברמה הלאומית: חוק רווחת דגים של ממש, הכולל מעל 60 הוראות. הצו כולו עוסק רק בתנאי הגידול של הדגים. בנושאים אחרים, כגון הובלה, שחיטה ומניפולציות גנטיות, החוק הפיני מספק לדגים רק הגנה מעורפלת, במסגרת חוקי רווחת בעלי-חיים שחלים על דגים, בין השאר.
למרות הפירוט, הוראות הצו כמעט שלא חורגות מהנחיות מקובלות לניהול תקין של משק דגים למטרות מסחריות. ההוראות מתייחסות לשמירה על בקרת אקלים, שמירה על ניקיון, בדיקה יומית של המכשור האוטומטי, ניטור ריכוז החמצן, הטמפרטורה והחומציות במים, בדיקה יומית של מצב הדגים, פינוי מהיר של דגים מתים וגוססים, אספקת מזון הולם וכדומה. כמעט כל ההוראות האלה מנוסחות באופן המותיר מרחב ניכר לשיקול-דעת חקלאי בשטח.
קשה לנסח הוראות ספציפיות עבור דגים ממינים שונים, בגילאים שונים ובמתקנים שונים. הוראות הצו קשות לאכיפה גם משום שכמעט כולן מתייחסות למצבים חולפים, שמחייבים פיקוח צמוד. רק שלוש הוראות מתייחסות במפורש לציוד שניתן לבדוק בביקור אקראי: מתקן הכליאה של הדגים צריך להיות נקי מבליטות העלולות לפצוע אותם; רשתות צריכות להיות עשויות מחומר שאינו פוצע; והמכשור האוטומטי צריך לכלול מערכת אזעקה.
הוראות בודדות בצו מנוסחות באופן נחרץ, תוך פשרה מסוימת עם האינטרסים החקלאיים: אסור לאחסן דגים חיים על קרח; וחליבת ביצים או זרע בעזרת לחץ אויר מותרת רק כשהדג תחת הרדמה (בשיטות אחרות, מותר להסתפק ב"הרגעה").
אם כן, יותר משהצו הממשלתי מהווה חוק עם שיניים, הוא מצביע על כיוון שממשלת פינלנד מעוניינת לעודדו. עם זאת, אם הרשויות הפיניות יתייחסו לחוק ברצינות, ניתן לתבוע ולהרשיע באמצעותו במקרים של הזנחה. בדרך-כלל תידרש פרשנות של מומחים בשטח ובבית-המשפט; במדינה מתוקנת זו אמורה להיות משימה אפשרית.
על סף פרסום: קוד באוסטרליה
ממשלת אוסטרליה מממנת שורה של פעילויות הקשורות ברווחת בעלי-חיים, ובכלל זה שלושה פרויקטים בנושא רווחת דגים. החשוב שבהם הוא ניסוחם של "קודים של פעולה לרווחת בעלי-חיים ימיים עבור מגזר מדגה הלכידה." הקודים הם כלל-אוסטרליים – לעומת החקיקה הנוכחית לרווחת דגים, שקשה לאכוף אותה בגלל הבדלי חקיקה בין הטריטוריות האוסטרליות השונות.
הפרויקט נפתח בשנת 2008 במימון משרד החקלאות (למעלה מ-200,000 דולר אוסטרלי) והוא עוסק במיני חיות שנלכדות בים. הקודים מתמקדים במזעור הסבל החל בשלב לכידת החיות וכלה בהריגתן, בשיטות לכידה שאמורות להביא להפחתה בהיקף התפיסה של חיות שאין להן שימוש מסחרי (שלל-לוואי), ובהרג בשיטות מהירות שכרוכות בפחות סבל משיטות אחרות. עד אוגוסט 2012 כבר פותחו "עקרונות מרחיקי-לכת" ביחס לרווחת חיות ימיות, ועד סוף השנה אמורות להתפרסם ההנחיות עצמן. הגוף האחראי על המיזם במשרד החקלאות מדגיש, שלא מדובר במאמץ חד-פעמי אלא יש כוונה לעדכן את הקודים בהתאם לידע חדש ולשיטות חדשות לניצול דגים.
עד שיתפרסמו ההוראות הסופיות, יש להעיר שניסוח העקרונות המנחים לקודים נערך בידי ועדה בת 15 חברים, בראשות ד"ר גארדנר מארי. מארי הוא אחד מבכירי השירותים הווטרינריים באוסטרליה, ללא מומחיות מיוחדת ברווחת בעלי-חיים. שאר החברים כוללים מחזיקי עניין ומומחים לרווחת בעלי-חיים; יש ביניהם נציג או נציגים מארגונים לרווחת בעלי-חיים, שמהווים מיעוט בין אנשי תעשיית הדגים, נציגי הממשל ונציגי ארגונים קהילתיים. הרכב הוועדה מעורר אפוא חשש, שהעניין ברווחת הדגים יישמר בדרך-כלל בגבולות הכדאיות המסחרית.
בחזרה למצב בישראל
יש תקדימים!
המחקרים ויוזמות החקיקה שלעיל אינם המאמצים הרשותיים היחידים לקידום רווחת דגים בעולם. בשנים האחרונות, השקעה ממשלתית ברווחת דגים – בחקיקה, במחקר או בעידוד שיפורים – הופכת לסטנדרט במערב. על רקע זה, ממשלת ישראל אינה יכולה להתחמק מאחריותה לרווחת דגים בתירוץ שאין לכך תקדים. ההפך הוא נכון: במדינות המפותחות מכירים במחויבות לצמצם את סבלם של דגים ומשקיעים בכך משאבים ניכרים. ניסיון ממשלת ישראל, לערוך רפורמה בענף תוך התעלמות מוחלטת מרווחת הדגים, אינו רק בלתי מוסרי אלא גם חריג.
שאלת האפקטיביות
כמו ברפורמות המקבילות לרווחת יונקים ועופות, גם בתחום הדגים "רווחה" היא מושג מטעה. מדובר רק במיתון של הפגיעות הקיצוניות ביותר, ואפילו ההוראות הצנועות ביותר לא תמיד ניתנות לאכיפה. מאחר שמדובר ביצורים החיים במים ושונים מאתנו במידה ניכרת, רכישת הידע הרלוונטי לפיתוח החקיקה דורשת מאמץ מחקרי מיוחד, והעבודה האירופית לא תספק את כל הידע הרלוונטי לישראל, שבה מנוצלים גם מינים דרומיים יותר ובתנאי אקלים חם יותר. עם זאת, המחקר והחקיקה באירופה ובמדינות נוספות כבר התמסדו והתייעלו במשך כיובל שנים של עבודה על רווחת יונקים ועופות. לכן מגמת החקיקה ברורה, וכבר כיום קיימת שורה ארוכה של הנחיות רווחה משמעותיות, שחייבות להילקח בחשבון במסגרת רפורמה שתקדיש כספי ציבור לענף המדגה.
בדרך להחזרת חוק צער בעלי-חיים לתמונה, עולות שתי בעיות מהותיות:
ראשית כל, רפורמות הרווחה האפקטיביות ביותר הן אלה שמחייבות החלפת מתקנים, שניתן לזהותם בקלות בביקורת נדירה במשק. קשה מאוד לאכוף רפורמות שמסתפקות בתביעה לצפיפות מוגדרת, בתביעה לאיכות מים מוגדרת וכדומה. רוב ההנחיות הקיימות על רווחת דגים, מתמקדות למעשה בהתנהגות של עובדי המדגה ולכן אינן ניתנות לאכיפה יעילה. יישומן תלוי בחינוך יסודי של אנשי הענף, נושא שאינו מודגש דיו בהנחיות ואינו תלוי רק בחקיקה.
בעיה אחרת נעוצה בעמדת הארגונים להגנה על בעלי-חיים ביחס לדגים. בכל הנוגע ליונקים ולעופות, מעולם לא היה די בידע המדעי שנאסף על פגיעה ברווחתם – החקירות הסמויות שביצעו הארגונים הן שהצביעו על רוב הבעיות הקשות ביותר ונתנו משמעות לסטנדרטים שניסו מוסדות החקיקה לגבש. אין סיבה לסמוך על המדענים יותר בעניין דגים דווקא. קיים מחסור מהותי בחקירות סמויות על מצב הדגים במתקני הניצול השונים, ולא רק בישראל. רפורמת רווחה שתצליח להקל במשהו על מצוקת הדגים, לא תוכל להישען רק על שיתוף-פעולה בין משפטנים, מדענים ואנשי התעשייה; יש צורך גם בתיעוד המצב בשטח.
מאמץ נחוץ, למרות הכל
לרבים מאתנו עשוי דיון זה כולו להיראות בעייתי מאוד, ובצדק. הפער בין מה שהחקיקה והמחקר בעולם מגדירים כ"רווחת דגים" לבין רווחה של ממש הוא עצום ובלתי ניתן לגישור בשום מסגרת תעשייתית; הרג הוא פוגעני תמיד, גם בים הפתוח וללא תיעוש; ורוב ההוראות להגנה על דגים ניתנות לאכיפה רק בקושי. ברמה האישית, אם כן, ההתפתחויות בעולם אינן מעניקות לצרכנים שום לגיטימציה מוסרית לצרוך דגים; חרם צרכנים היה ונשאר כורח מוסרי.
עם זאת, בישראל אנו מחויבים להיאבק ברפורמה כפי שתוכננה על-ידי הממשלה. כולנו, ובכלל זה אלה מאתנו שלא צורכים שום מוצר מדגים, נממן בלית ברירה את הרפורמה הזו. עלינו להיאבק אפוא כדי לתעל גזירה זו במידת האפשר להפחתת הפגיעה בדגים.
