מאחורי הסורגים: ביקור בספארי רמת גן
במהלך הביקור בספארי, נתקלים בלא מעט שלטים המסבירים על מצבן העגום של חיות בר ברחבי העולם, אשר מצויות תחת מתקפה משולבת של ציד, זיהום, והרס שטחי מחיה טבעיים – המעמידים אותן בסכנת הכחדה. אך האמנם שפר מזלן של חיות הבר שמצאו את עצמן בגני החיות? והאם כליאתן יכולה באמת להציל מינים מהכחדה, או שמדובר בתעמולה פרסומית בעיקרה?
קשה מאוד לפספס את המאמצים שהספארי עושה על מנת לפאר את התועלת, כביכול, שהוא מביא לבעלי החיים. הסברים על הכחדת המינים והציד שמתרחשים באפריקה וברחבי העולם נמצאים כמעט בכל חלקה בגן החיות, ומציגים במשתמע או במפורש את גן החיות כגן עדן בו לא ניתן לפגוע בבעלי החיים לרעה. העלאת המודעות למלחמת ההשמדה שבני האדם מנהלים נגד חיות הבר היא כמובן דבר חשוב ומבורך. אך מאחורי השלטים היפים, נמצאים בעלי חיים שגם חייהם לא נראים נטולי בעיות.
האם נועדו השלטים לרתום את המבקרים נגד פגיעה בחיות בר? או אולי, בעיקר להסיט את הביקורת מהאומללות שניבטת לעתים קרובות ממש מעבר לשלטים – מעיני בעלי חיים שכלואים בשטחים צרים ומוגבלים, בסביבה לא טבעית, בתנאים שאינם עונים לצריכהם ההתנהגותיים והחברתיים. המסר העולה משלטים אלו עומד בניגוד מוכחש למקום שבו הם מוצבים. מצד אחד – העלאת מודעות לסבלם של בעלי חיים מרחבי התבל; ומצד שני – פגיעה למטרות בידור ומסחר – בדיוק על גבם של אותם בעלי חיים.
למרות השיפור היחסי בתנאי המחיה בגני חיות לאורך עשרות השנים האחרונות, שבי במתחם צר (שנועד לאפשר למבקרים בגן להתבונן ללא מאמץ בחיה גדולה תוך הליכה נינוחה בשביל) לא יכול לעולם להיות מקום ראוי לחיות בר. וניתן לראות זאת כבר במבט ראשון לעבר חלק מבעלי החיים הללו.
במתחם הטורפים, למשל, ראיתי התנהגות משונה – על אף שרבים בוודאי נתקלו בה בביקוריהם בגני חיות. נמר הסתובב במעגלים בלי הפסק ללא כל מטרה ברורה. הסיבובים החוזרים ונשנים עוררו סקרנות גם בקרב הילדים שצפו בו. מדוע הוא עושה זאת, שוב ושוב ושוב? אולי זו התנהגות טבעית של נמרים?
למעשה, זוהי דוגמה קלאסית למה שמומחים להתנהגות בעלי חיים מכנים 'התנהגות סטריאוטיפית'. התנהגות זו מאפיינת חיות בר שנכלאו לתקופות ממושכות בשבי, ובאה לידי ביטוי בפעולות בתבנית קבועה שאין להן פונקציה ברורה, שבעל החיים מבצע שוב ושוב. התנהגות זו אינה מופיעה בטבע, והיא מבטאת מצוקה של החיה הכלואה, שעלולה לנבוע ממגבלות שטח המחייה שלה, או מפעולה מסוימת שהיא משתוקקת לבצע אך אינה מסוגלת בתנאי השבי.
גם במתחם הדובים ראיתי התנהגות דומה. המתחם מצומצם למדי, ומכיל 6 או 7 דובים, שכלואים בבור עמוק שמעליו גדרות המאפשרות למבקרים לצפות בנוחות ב"מופע".
גם כאן ראיתי אותה התנהגות סטיריאוטיפית מובהקת, שלא צריך שום מומחיות או מעקב ממושך כדי לזהות: דובים הסתובבו הלוך ושוב, שוב והלוך, וחוזר חלילה, שוב ושוב ושוב, ללא מטרה.
המחזות הללו מעלים תהיה לגבי התפיסה הרווחת לפיה גני חיות הם מקום בילוי 'חינוכי', שמלמד אותנו על חיות בר והתנהגותן: האם אנו באים אליהם כדי לצפות באמת בחיות בר? או אולי רק בצללים חיוורים ושבורים של מה שחיות הבר הללו יכלו להיות או היו פעם?
(צילום וכתיבה: רמי בל)
- לתחקיר מקיף על הצד האפל של גני חיות מאת ד"ר אריאל צבל