בעלי-חיים בפינות חי וליטוף

בישראל קיימות פינות-חי ופינות ליטוף רבות, ובניגוד למשקים חקלאיים, שם מוכתב למיליוני בעלי-חיים יחס אחיד, הנובע ישירות מן המחקרים האחרונים בתחום הרווחיות הכלכלית-חקלאית, שונות פינות-החי והליטוף זו מזו. פה ושם ישנן "פינות" המעניקות לבעלי-החיים תנאים סבירים, ולעתים נדירות יותר – אף יותר מסבירים. אולם על-פי רוב מוכתב היחס לבעלי-החיים מעצם מטרתן של פינות-החי או הליטוף.

פינות חי רבות מעמידות לעתים בעלי-חיים למכירה. ומן היחס הראשוני לבעלי-חיים כאל סחורה, נגזרת שורה הכרחית של התייחסויות אכזריות הגורמות סבל רב. התייחסות אחת היא כאל נכס שיש לבטחו, כשמדובר בבעלי-חיים גדולים. במקרה זה, דורשות חברות הביטוח שהחיות יהיו כלואות רוב הזמן בשטח צר ככל שניתן. התייחסות אחרת, אולי אחת הבולטות והמשמעותיות שבהן, היא חישוב התועלת הכלכלית במונחים של "בלאי" בעלי-החיים. ידוע שבעלי-חיים קטנים, ובעיקר אפרוחים, אינם שורדים בפינות-הליטוף מעבר לכמה ימים. הם נמעכים בידי ילדים שאינם מודעים לכוחם, גפיהם נפגעות ונמחצות והם מופלים על הקרקע שוב ושוב עד שהם מתרסקים.

יד רוחצת יד: פינות-חי ומשקי-חי

אחד הדברים המאפשרים את התחלופה האינטנסיבית של בעלי-חיים בפינות הליטוף ופינות החי הוא קשריהם ההדוקים עם משקי-החי. לפינות החי של המושבים והקיבוצים יתרון גדול: הן ממוקמות לרוב במרחק מזערי ממשקים מתועשים שבהם מגודלים אלפי בעלי-חיים. משקי-החי מייצרים "פסולת" חיה בכמויות גדולות. אפרוחים המגודלים לבשר נפסלים בהמוניהם: מחירם זעום, ואין משתלם לגדל אפרוח בעל מבנה פגום, או שניכר בו כי הוא חלש או חולה; החישוב הכלכלי מתבצע לפי שטח הלול. מדגרות אפרוחים של תעשיית הביצים במושבים ובקיבוצים "מייצרות" עשרות אלפי אפרוחים, אשר מחצית מהם (הזכרים, שלא יטילו ביצים ושלא משתלם כלכלית לגדלם לבשר) ייזרקו לגווע ברעב במכליות אשפה. כל שעל פינת-החי לעשות הוא לאסוף את "הפסולת" הזו חינם אין כסף. ההשקעה האפסית מכתיבה את היחס. בדרך-כלל לא יימצא אדם שתפקידו להשגיח כי לאפרוחים לא יאונה כל רע. אפרוחים חמודים תמיד יימצאו – ובשפע, וממילא הם חמודים רק בהיותם צעירים.

בעיתון "כל העיר" דווח בעבר כי איתן בן-צור, סמנכ"ל משרד החוץ דאז, הגיע עם נכדתו לביקור בפינת-החי של קיבוץ צובה והזדעזע למראה האפרוחים המתפגרים בידי הילדים. הוא פנה אל האחראית בשטח וזו הרגיעה אותו שהדבר מקובל. בן-צור לא נרגע ופנה אל הממונה על מערך ההגנה על בעלי-החיים במשרד לאיכות הסביבה. האחרון כתב לפינת-החי מכתב חריף אשר בו דרש שהצבים והאפרוחים יוצאו ממעגל הליטוף ושפינת-הליטוף תיסגר "לאלתר" אם לא ניתן להספיק את ההתעללות בבעלי-החיים. דרישתו נתקלה בהתעלמות מוחלטת. יעל כרם, האחראית מטעם הקיבוץ על פינת החי, אמרה כי "אנחנו רואים את פינת-הליטוף כאמצעי מחנך... אז לפעמים מתים בעלי-חיים בפינת הליטוף. זה קורה. העולם הוא לא סטרילי ואנחנו משתמשים בחיות ככלי. אז מתים אפרוחים. אז מה? ממילא האפרוחים האלה, אם הם לא היו כאן, היו שולחים אותם להשמדה. אז הם זוכים ליומיים הארכה בחיים". צוות תחקיר מטעם אנונימוס תיעד את השמדת האכזרית של האפרוחים במדגרת צובה ואת העברתם של מעט מן האפרוחים לפינת-החי והליטוף.

במקומות רבים משמשים אפרוחים אלה להאכלת בעלי-החיים הטורפים בפינות-החי. אך מותם אינו מהיר כבטריפה. לרוב מאוכסנים האפרוחים לתקופת-מה; הם מוכנסים בעודם חיים ומצייצים בארגזים דחוסים אל מקפיאים או אל חדרי קירור, עד שהם קופאים לאיטם.

ולעתים מתרחש גם מצב הפוך: משקי-חי נעזרים בפינות-חי כדי להוסיף רווחים ולשווק את מוצריהם ללקוחות נוספים. תופעה זו נפוצה בעיקר בתעשיית חלב הצאן והעזים. אומר על כך שייקה דרורי, יו"ר אגודת הנוקדים (מגדלי הצאן): "מה דרוש כדי לפתוח היום מחלבה? כמה עזים לפינת ליטוף ומטבח". לעתים מוקמת אפילו "פינת-חליבה", שהיא למעשה עז או כבשה הקשורות לעמוד, שאותה מתאפשר למבקרים במקום לחלוב בידיהם. לאור העובדה כי כמעט שאינה קיימת מחלבה מסחרית כלשהי, אשר אינה משתמשת בחליבה מכנית, מתפקדות פינות חי אלה גם כחיזוק נוסף לאמונות הרווחות והכוזבות לגבי תנאי חיים טובים כביכול או היכרות קרובה כביכול בין החקלאי לחיות שברשותו. גם משקים מתועשים המנצלים בעלי-חיים אקזוטיים מנצלים זאת לרוב להפקת רווחים נלווים: אתר הנופש בחמת גדר, למשל, שמציג תנינים כאטרקציה תיירותית, מהווה למעשה משק אינטנסיבי, שבו מצופפים ונשחטים תנינים בצורות מזוויעות.

ויוויסקציה (ניסויים בבעלי-חיים) לילדים

במקרים רבים ההשתעשעות הגלומה בהתבוננות בבעלי-החיים הכלואים אינה מתמצה בהתבוננות בהם בתוך כלוביהם. מקומות רבים מקיימים תוכניות הכוללות צפייה בתגובותיו של בעל-חיים לפעולות שונות המתבצעות עליו, חלקן בגדר הטרדות בלבד וחלקן ייחשבו לעינוי ולגרימת מצוקה של ממש.

"בעדיפות ז'"

רשות שמורות הטבע היא הגוף האמור לפקח, בין היתר, על החזקת חיות בר בשבי (הגדרה זו כוללת כל בעל-חיים לא מבוית למעט דגים) ובכלל זה על כל פינת חי כמעט. אולם בפועל, הרשות אינה מתעניינת כלל במצבם של בעלי-החיים בפינות-החי. חגי אילן, האחראי מטעם רשות שמורות הטבע על החזקת חיות בר בשבי מספר ש"בישיבה של המחוז שלנו הנחה אותנו סגן מנהל המחוז, שמבחינתו ההתעסקות עם פינות-חי היא בעדיפות ז'". המצב גרוע במיוחד לאור העובדה כי רשות שמורות הטבע, גוף בעל תקציבי ענק, לא טרחה עד היום להקים ולו בית-מחסה אחד לחיות בר שהיא מחרימה (בעיקר מתפיסה של סחר, הברחות או ציד לא חוקיים). עקב כך הופכות פינות-החי (המעונינות לקלוט חיות נדירות) לאתר שאליו מעדיפים פקחי הרשות למסור את בעלי-החיים שהם מחרימים. אין בכך רק זלזול בתפקידם לשקם את בעלי-החיים שנפגעו. עצלנות זו של פקחי הרשות יוצרת יחסים חמים וקרובים בין פינות-החי לגוף שאמור לפקח עליהם. בפינות-החי יודעים שאיש לא ייגע בהם לרעה בגלל הפתרון הנוח שהם מספקים לגופי האכיפה. בכיר ברשות שמורות הטבע צוטט כשאמר: "פינות-החי לא מעניינות את הרשות. אין לנו כוח, או זמן להשגיח על הנעשה שם, וכשכבר יש תלונות, אין לנו מה לעשות כי אנחנו זקוקים לפינות-החי. יש לנו איתן מערכת של תן וקח. להנהלת הרשות סדר עדיפויות משלה, וכבר די הרבה שנים הרשות מטפלת רק בבעיות שמצטלמות טוב, או בכאלה שמצטלמות רע אם לא יטופלו."

לצד פינות-חי מסחריות, מתפתח בשנים האחרונות תחום של טיפול באמצעות בעלי-חיים (זואותרפיה). בתחום זה, אמנם ישנם יוצאי-דופן המנסים לתת משקל מה לרווחתם של בעלי-החיים במסגרת זו, אך הגישה המרכזית, שלפיה בעלי-חיים הם כלים ריקים בידי האדם, העשויים לשמש לחינוך ולטיפוח התנהגויות רצויות, היא הנותנת את הטון.

מה אפשר לעשות?

גִרמו לבעיות של בעלי-החיים בפינות-החי להיחשף! הגישו תלונות למשטרה, לממונה לפי חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות ולמערך ההגנה על בעלי-חיים במשרד לאיכות-הסביבה על כל פגיעה בבעלי-חיים בפינות-החי והליטוף. יחס הרשויות לנושא לא ישתנה כל עוד יחשבו שנושא זה אינו מטריד איש.

אל תבקרו בפינות-חי וליטוף. אל תקחו את ילדיכם או אחיכם הקטנים לפינת חי או פינת ליטוף. חנכו אותם שבעלי-חיים אינם צעצועים נטולי רגשות, אלא יצורים מורכבים שיש לכבד אותם ולהגן עליהם בסביבתם הטבעית.