"אתיקה, יהדות ובעלי-חיים"

היוזמה

לפני מספר חודשים החלו שתי מרצות מסגל אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר יעל שמש ופרופ' חנה כשר, לגבש תכנית ליום עיון, שיעלה על סדר-היום של האוניברסיטה את הדיון בזכויות בעלי-חיים מנקודת-מבט יהודית. ד"ר נעם זהר הצטרף לצוות המארגנות, ורב הקמפוס, שלמה שפר, התגייס במסירות לפרסום האירוע, שבו נבחרו להשתתף מיטב מרצי המגמות לתנ"ך ולפילוסופיה יהודית בבר-אילן וכמה מרצים אורחים.

ברקע: ניסויים בקופים

עצם קיומו של יום העיון הוא בבחינת הישג על רקע המאבק הניטש בימים אלה נגד הקמת מעבדה לניסויים בקופים במרכז החדש לחקר המוח באוניברסיטה. חרדת רשויות האוניברסיטה מפני הלחץ הציבורי בנושא, ניכרה בדברי הפתיחה של נשיא האוניברסיטה והרקטור. שניהם בירכו בנימוס על קיום האירוע; הנשיא, פרופ' משה קוה, אף סיפר כי בחר שלא ללמוד ביולוגיה בגלל רתיעה אישית מפני עריכת ניסויים בחיות. אולם דברים אלה היוו הקדמה להצהרה הרשמית הצפויה: תמיכה ללא סייג בעריכת ניסויים בבעלי-חיים, תחת הרטוריקה של "הצלת חיי אדם". פרופ' זאב לוי לא נשאר חייב, והשיב, שלניסויים רבים אין כל קשר להצלת חיי אדם.

ד"ר שמש: העמדה האוהדת של חז"ל

ד"ר יעל שמש פתחה את הרצאתה בהבהרה, שהיהדות רואה בבעלי-חיים אמצעי לשימושם של בני-אדם. עם זאת, חז"ל תפסו את החיות כישויות בעלות מעמד משפטי וקבעו, בעקבות התורה, הגבלות על הפגיעה הגופנית והנפשית המותרת בהם. ד"ר שמש סקרה מדברי חז"ל, אשר מדגישים את חמלת האל כלפי בעלי-חיים, מתוך זיהוי החמלה האלוהית כבלתי מפלה: בניגוד לבני-אדם, הנוטים להעדיף בני-אדם בלבד ואף בני-אדם הדומים להם במיוחד, חמלתו של האל היא שוויונית - וראויה לחיקוי על ידינו. מעבר לכך, יחסו של אדם כלפי בעלי-חיים מלמד על אופיו ומשפיע על יחס האל אליו ועל גורלו.

פרופ' כשר: שונים או קרובים?

פרופ' חנה כשר דיברה על סיווגים בעלי משמעות מוסרית בקרב הוגים יהודיים בימי-הביניים. הוגים אלה הגדירו את האדם כ"בעל-חיים מדבר", במטרה ליצור הבחנה גורפת, שתצדיק את השימוש בבעלי-חיים כאמצעי להגשמת מטרות אנושיות. אולם "מדבר" (או "חושב" וכדומה) אינו מאפיין גורף של המין האנושי. כך טען הרמב"ם בצעירותו שלא רק חיות שונות, אלא גם בני-אדם נחותים לכאורה, נועדו לשרת "איש חכם וטוב". אולם הרמב"ם עצמו, ואחרים אף יותר ממנו, החלו לפקפק בסיווגים כאלה ובהשלכותיהם המוסריות. היטיב לבטא זאת ר' יוסף אבן כספי כשכתב, (מתוך: טירת כסף, עמ' 35): "אחת מן הסיבות שהביאו לנותן תורתנו לצוותנו על חמלת שאר בעלי-חיים [... היא] ללמדנו כי אנחנו בני-אדם קרובים להם מאוד, ואנחנו והם - בני אב אחד, כי סוגנו הקרוב - אחד."

הרב כהן: האם הגיע הזמן לצמחונות?

הרב הראשי של חיפה, שאר-ישוב כהן, הוא צמחוני מלידה - בן למשפחת צמחונים. בשנים האחרונות הוא הפעיל את סמכותו הרוחנית לטובת בעלי-חיים, כאשר פנה לחברי-הכנסת של המפד"ל בבקשה לקדם את האיסור על פיטום אווזים ואת הצעת החוק לסימון מוצרים שנוסו על בעלי-חיים. בשני המקרים, פעל הרב בעקבות פניות אליו ומידע מטעם פעילים. בהרצאתו, שרטט הרב כהן קונפליקט, אשר קיים בעולם היהודי הדתי בעניין הצמחונות: מצד אחד עומדת הדרישה המוסרית שלא לפגוע בחיות, ומצד אחר קיים החשש מפני הזנחת בני-אדם תחת מסווה הדאגה לבעלי-חיים (ועולה הרושם - שהרב אמנם לא הביע במפורש - שאוכלי הבשר מעוררים חשש זה ככלי לחץ חברתי). הרב כהן, בעקבות הרב קוק, הסביר שבמערכת המצוות הקיימת יש הנחיות, אשר מהוות הכנה מוסרית לשינוי התנהגותם של בני-אדם כלפי חיות (למשל: חוקי הכשרות וההגבלות בנוגע לשחיטת-בעלי-חיים ואכילתם). היתר אכילת הבשר הוא אפוא פשרה מוסרית מובהקת, והצמחונות היא ביטוי לדרגה רוחנית גבוהה יותר, שחלק הכרחי ממנה הוא יחס טוב לבני-אדם. הצמחונות מותרת ורצויה למי שהגיע לדרגה זו; למרבה האכזבה, נראה שהרב כהן מעדיף להגביל את הצמחונות לאנשים כאלה בלבד - עמדה אשר יכולה להוות תירוץ נוח להימנע מצמחונות, בבחינת "עוד לא הגעתי לדרגה הראויה".

דוברים נוספים:

• הרב ד"ר יצחק דב פריז ציין את ההתייחסות השלילית בתורה לאכילת בשר, וציין את הנזקים הבריאותיים, הסביבתיים והחברתיים הקשים שגורם מנהג זה.
  
• פרופ' זאב לוי הציג סקירה היסטורית של היחס לבעלי-חיים, מתוך דגש על החובות הישירות של בני-אדם כלפיהם ועל מעמדם של בעלי-חיים במקרא ובאירופה עד לראשית העת החדשה כמי שאחראים למעשיהם מבחינה מוסרית ומשפטית.
  
• פרופ' יוחנן סילמן הציג את המחלוקת בספרות הרבנית בין התפיסה האנתרופוצנטרית - המייחסת ערך פנימי לבני-אדם בלבד - לבין התפיסה הקוסמוצנטרית - המייחסת ערך פנימי לכל מה שאינו אדם, ובכלל זה בעלי-חיים.
  
• ד"ר נעם זהר טען שלבעלי-חיים אין זכויות, אך לבני-אדם יש חובות כלפיהם, ולכן בסוגיות של שימוש בבעלי-חיים יש לבצע איזון בין האינטרסים של האנשים לאלה של החיות.
  
• ד"ר תמימה דוידוביץ' סקרה את אזכורי בעלי-החיים במקרא ומצאה כי יש להם היבט חינוכי-ערכי, שעיקרו חינוך ליחס טוב כלפיהם, במקביל לשימוש ספרותי בדימויי חיות.
  
• ד"ר יחיעם שורק סקר את יחס החברה היהודית לכלבים כפי שהתבטא בספרות חז"ל, וטען כי היחס השלילי לכלבים, שאפיין את ימי הבית השני, השתפר בתקופה שלאחר מכן כתוצאה מהשפעה הלניסטית.
  
• אריאל צֹבל דיבר על אי-האפשרות לקיים דיון מוסרי בעל משמעות כאשר אנו שולטים בזולתנו ומנצלים אותו - יחסים ששיאם הוא בניצול המתועש של בעלי-חיים בחקלאות.
  

סיכום ומבט לעתיד

האתגר הגדול לאחר יום העיון הוא יצירת המשך לדיון. האירוע משך קהל רב - כמאה ועשרים איש, אך נוכחותם הזעומה מאוד של סטודנטים בקהל, מרמזת על קושי להקים גרעין של עניין ופעילות בנושא זכויות בעלי-חיים באוניברסיטה זו. על כל פנים, אם יתפתח בבר-אילן או בקהילה היהודית-דתית בכלל עניין חדש בזכויות בעלי-חיים, המשימה הגדולה שעל הפרק היא התמודדות רצינית עם סוגיית הניצול המתועש של בעלי-חיים. אמנם, הצוות המארגן הצליח למקד חלק נכבד מן האירוע בסוגיית אכילתם של בעלי-חיים (ואפילו הכיבוד בכנס היה על טהרת הצומח!) - הישג עצום, לאור הקלות שבה נוטים אירועים דומים להתמקד ב"חיות מחמד" וכדומה. אולם לא די בכך. הדוברים בכנס התייחסו בעיקר לבעלי-חיים בתנאים של היכרות בלתי אמצעית עמם ואחריות אישית ברורה כלפיהם - תנאים שכבר אינם רלוואנטיים לחקלאות זה עשרות רבות של שנים. נראה, שתשומת-הלב צריכה מעתה להתמקד בליבון עקרונות המוסר היהודיים ביחס למנגנוני פגיעה בחיות בממדים כה גדולים, עד שהפגיעה מתרחשת כאילו מאליה, מבלי שאיש חש מעורב ואחראי בעניין או אף מודע לעצם קיומה של הפגיעה.