הרב פפנהיים: לא לשטריימלים מחיות
רשמים מרב שיח פורץ דרך על בעלי-חיים ביהדות
הרב פפנהיים: עלינו לדאוג לצרכים הפיזיים והרגשיים של בעלי-החיים
ראשון הדוברים היה הרב שלמה פפנהיים, מראשי העדה החרדית, שנושא צער בעלי-חיים קרוב ללבו. הוא פתח באמירה, כי בתרבות המערבית צער בעלי-חיים לא זכה כמעט לאף התייחסות עד למאה השמונה-עשרה, וזאת בשל ההנחה השגויה כי לבעלי-החיים אין נפש. הרב פפנהיים התקומם נגד התפיסה הזו וקרא ברגש: "אני לא מבין! לבעל-חיים אין צער? הרי אנו רואים שהוא מתייסר". הוא הוסיף ואמר שבעלי-החיים חשים רגשות כמו אהבה, שנאה, ונקמנות, ובדיוק משום כך הפסיכולוגיה משתמשת בהם בניסיונה להבין את נפש האדם. יוצא מכך שאחריותנו כלפי בעלי החיים מחייבת לא רק דאגה לצרכים הפיזיים שלהם, אלא גם לצרכיהם הרגשיים. הרב ציטט ממשלי פרק יב, י: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" כראיה לכך שכבר שלמה המלך (שהמסורת מייחסת לו את כתיבת ספר משלי) הבין שלבעלי-החיים יש נפש. לדבריו, פסוק זה הוא "כל התורה על רגל אחת" בנוגע ליחס הראוי כלפי בעלי-החיים. באשר לסתירה לכאורה שבמילים "ורחמי רשעים אכזרי" פירש הרב פפנהיים, שכאשר בני אדם מגלים רחמנות אך ורק כלפי בני אדם אחרים, מדובר ברחמנות חברתית, ופונקציונלית, שהרי בני האדם צריכים לחיות ביחד ולכן הם מבססים יחסים כאלה ביניהם. אם הרחמנות נותרת בשלב הזה בלבד, ובעלי-החיים אינם זוכים לה, מדובר ב"רחמי רשעים אכזרי". בהקשר זה הביא גם את המדרש משמות רבה, שלפיו משה נבחר לתפקיד מושיעם של ישראל רק לאחר שהוכיח באמצעות הטיפול בצאן שהוא מסוגל להיות רועה נאמן, המעניק יחס אישי לכל פרט מהעדר. עוד הוסיף, כי על חשיבות איסור צער בעלי-חיים אנו למדים גם מכך שהוא מופיע כבר בשבע מצוות בני נוח – המצוות היחידות החלות על כלל המין האנושי ולא רק על העם היהודי – באיסור על אכילת איבר מן החי.
ד"ר יעל שמש:טבעונות הולמת את רוח היהדות
ד"ר יעל שמש מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן הציגה מקורות רבים המדברים בשבח יחס מתחשב וחומל כלפי בעלי-החיים, החל מהמקרא, על כל סוגותיו הספרותיות, עבור דרך ספרות חז"ל והפרשנות המסורתית וכלה בעמדות רבנים בני ימינו (כגון התנגדותו של הרב חיים דוד הלוי לשימוש בפרוות או לשימוש בתרנגולים לצורך מנהג הכפרות). לטענתה, אף שהיהדות אינה דת צמחונית, מעבר לתזונה טבעונית עולה בקנה אחד עם רוח היהדות, בייחוד כיום ולאור ההתייחסות נעדרת הרחמים לבעלי-החיים בתעשיות המזון מן החי.
יהודה שיין: קריאה לשיתוף פעולה חרדי-חילוני לשינוי המצב
יהודה שיין הוא פעיל זכויות בעלי-חיים חרדי ומייסד ארגון "בחמל"ה – חרדים מתנדבים למען החיות". שיין סיפר שהוא נתקל בתגובות משתוממות מצד אנשים השומעים על ארגון כזה הפועל בתוך החברה החרדית, אך לדבריו אין בדבר כל פלא, שהרי כתוב ב"שולחן ערוך" כי חובה להציל בעלי-חיים מצער, והילדים החרדים מתחנכים מילדות לאור עיקרון זה. הוא עצמו הגיע לנושא בעקבות שיחה עם פעילים חילוניים, שהדהימו אותו במידע על מה שקורה בתעשיות המזון מן החי. לדבריו, חילוניים ודתיים כאחד אינם מספיק מודעים לזוועות התעשייה. הוא קרא לשיתוף פעולה חוצה גבולות בין חרדים, דתיים וחילוניים, שיביא לשינוי המצב.
עו"ד יוסי וולפסון: על עולם נטול אימא ועל אתגרים מוסריים
אחרון הדוברים, עו"ד יוסי וולפסון, הציג את האתגרים המוסריים העומדים בפני כל אחד ואחת מאתנו, לאור המציאות הקשה של תעשיות המזון מן החי. לפני שהחל תיעוש משק החי, בעלי-חיים שנוצלו לצרכי מזון אמנם היו נתונים לפגיעות שונות, אך זכו ליחס אינדיבידואלי, המכיר גם בצרכיהם. אולם כיום המצב שונה לגמרי. להמחשת טענתו הציג סרטון המראה אפרוחים בני יומם, הנולדים "לעולם נטול אימא". האפרוחים נזרקים בזה אחר זה לסרט נע לצורך מיון והפרדה בין זכרים לנקבות. ציוצי האפרוחים פוענחו בידי מומחים בתחום כציוצים המנסים לאתר את אִמם. במשך שלושת או ארבעת הימים הראשונים לחייהם משמיעים האפרוחים ציוצים מסוג זה, עד שהם חדלים מניסיונם לאתר את אמם. בחייהם הקצרים הם מגודלים בצפיפות, סובלים מעיוותים גנטיים הפוגעים בבריאותם, וחלקם מגיעים לשחיטה עיוורים מצריבת אדי האמוניה, הממלאים את חלל הלול בשל תנאי ההיגיינה הירודים בו.
בהמשך תיאר וולפסון את אורח החיים הטבעי של תרנגולות והשווה בינו לבין מה שעובר על התרנגולות המטילות בלולי הסוללה (כולל המתת כל האפרוחים הזכרים), והקרין סרטון שצולם בלולי סוללה, הממחיש את הצפיפות הבלתי נסבלת שבה חיות התרנגולות, שאף אינן יכולות לפרוש את כנפיהן. הוא סיים בתיאור הפרדת העגלים מאמותיהם בתעשיית החלב ובציטוט דברי הרמב"ם שלפיהם "אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי-החיים, מפני שאהבת האם לילדהּ וגעגועיה אליו אינם נמשכים אחר השכל אלא אחר פעולת הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי-החיים כמו שהוא נמצא באדם" (מורה נבוכים ג מח).
הרב פפנהיים: הפתרון הוא שטריימל סינתטי
בשלב השאלות והתשובות נשאל הרב פפנהיים בנוגע לשימוש בשטריימלים מפרוות בעלי-חיים הוא הזהיר מפני ניסיון לאסור שימוש כזה והבהיר שכל ניסיון כפייה יביא לאנטגוניזם וליחס שלילי, שעלול דווקא להרחיק את הקהל החרדי מדאגה לנושאי צער בעלי-חיים. עם זאת, הסכים כי יש בעיה קשה בשימוש בפרוות בעלי-חיים לייצור שטריימלים, ובפרט לאור שיטות הגידול וההרג האכזריות הנהוגות כיום בתעשיית הפרווה, שלא היו קיימת בתקופתו של מייסד החסידות, ר' ישראל הבעל שם טוב – לפני תיעוש משק החי. הוא הדגיש כי אסור לנו לבקש מהגוי לעשות את המלאכה עבורנו, והביע צער על כך על כך שבעוד שבעבר היהדות הייתה פורצת הדרך בעניין צער בעלי-חיים, היום הדברים שונים, וזהו מצב המביא לחילול השם. לדבריו יימצא הפתרון במעבר לשטריימל סינתטי. הוא סיפר, שכאשר רצו ילדיו לרכוש לו שטריימל חדש במקום זה הבלוי שברשותו, הסכים לקבל רק שטריימל סינתטי. הצהרתו של הרב פפנהיים בנושא זכתה לסיקור בכתבות ב-nrg מעריב (דליה מזורי, "הרב פפנהיים: 'עברו לשטריימל סינתטי, מנעו צער בעלי חיים'", 21.8.2013), ב-ynet (יצחק טסלר, "ב'עדה החרדית' יעברו לשטריימל סינטטי?", 22.8.2013) ואף בתקשורת החרדית (קובי רוזן, "הרב שלמה פפנהיים נגד שטריימל מן החי: 'חילול השם'", כיכר השבת, 21.8.2013).
הרב פפנהיים: על מקומה של הצמחונות ביהדות
כאשר נשאל הרב פפנהיים על הקשר שבין צמחונות ויהדות הזכיר שעד דור המבול לא הותרה אכילת בשר. הוא דיבר בהערכה רבה על הבעל שם ממיכלשטאט (1768–1847), שאר בשרם של המהרש"ל והאר"י, שמגיל שמונה-עשרה ועד מותו לא השתמש בדבר מן החי, באוכל ובלבוש. לדבריו, יש מקום לצמחונות ולטבעונות ביהדות, וככל שהציבור יידע יותר על צער בעלי-חיים הנגרם בתעשיות המזון מן החי התופעה בוודאי תתרחב. "אני חושב שהרבה מחלות באות מכך שהעוף אינו יכול למתוח כנפיים כשם שאני בטוח שכבד אווז מפוטם אינו בריא. מגדילים את הכבד פי שמונה. כיצד זה יכול להיות בריא?!" תמה. הוא הביע את תקוותו שבעלי-חיים יגודלו באופן המתחשב בצורכיהם, ושאם זה לא יקרה – שאנשים יעברו לצמחונות. "אם הייתי יכול, הייתי עובר לצמחונות", סיים את תשובתו.
.jpg)
