המבקר: אין פיקוח על הניסויים

לפי החוק

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג. צילום: יעקב סער, לע"מ 

דו"ח של משרד מבקר המדינה על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל ראה אור ב-30.6.2004. הדו"ח כולל 24 עמודים בנושא מנגנון הפיקוח על הניסויים בחיות. המועצה לניסויים בבעלי-חיים היא הגוף הבכיר במנגנון הפיקוח על הניסויים. כפי שידוע זה שנים, המועצה אינה מבצעת את עבודתה והודפת כל ביקורת באמצעות מעטה סודיות האופף את עבודתה.

בעקבות לחץ משפטי הצליחה לאחרונה (19.1.2004) העמותה למען מדע מוסרי להגיע להסכם עם המועצה, שהתחייבה לרכז את המידע על הניסויים הנערכים בישראל ולחשוף אותו לציבור. דו"ח מבקר המדינה מהדק את הלחץ על הממסד המבוצר של הנסיינים, הפועלים תוך התעלמות מן החוק. הדו"ח כשלעצמו הביא שינויים קטנים בשטח והוא עשוי לעודד שינויים גדולים יותר: מנכ"ל משרד הבריאות מינה בו-ביום ועדה שתציע דרכים ליישום המלצות מבקר המדינה "במגבלות החוק והתקציב הקיים".

מחלקים אישורים בלי חשבון

למועצה לניסויים בבעלי-חיים יש סמכות חוקית לחלק אישורים לביצוע ניסויים בחיות. האישורים אמורים להינתן לאחר בדיקה ולפי קריטריונים מסוימים. לא כך קורה בפועל, לפי משרד מבקר המדינה:

• היתר למוסדות לבצע ניסויים בחיות אמור להינתן (לפי כללי המועצה) לאחר בדיקה שערך וטרינר המועצה ודיווח בפני חבריה, אולם בפועל לא ניתן לווטרינר להעלות את ממצאיו כראוי, וההצבעה על ההיתרים נעשתה ללא הנתונים הדרושים להכרעה.
• בחברות רבות העורכות ניסויים, חברי הוועדות הפנימיות (אשר ממונות על אישור הניסויים במוסד) הם גם הנסיינים: חברי הוועדה הפנימית מאשרים את הניסוי שלהם או של עמיתיהם.
• לאחר שהתפטר יושב-ראש הוועדה לטיפול במתן היתרים למוסדות לערוך ניסויים, לא מונה יושב-ראש חדש והוועדה לא התכנסה במשך שנתיים. למרות זאת היא העניקה היתרים למוסדות, אפילו ללא מראית-עין של דיון. ולסיכום (עמ' 189):

חוקרים חופשי חופשי

חוקר המבקש לקבל אישור לעשות ניסויים בחיות מחויב להעביר לוועדה בקשה להיתר, ובה מידע מפורט על הניסוי המתוכנן. הוועדה צריכה לדון בבקשות ולהגיש למועצה דו"ח תקופתי מפורט על האישורים שנתנה. המועצה אמורה לבדוק את המסמכים ולערוך בירורים במקרה הצורך. בפועל, הדיווחים אינם סדירים, הבדיקות אינן נערכות כראוי ותוצאות הבדיקות לא הובאו לידיעת המועצה ולאישורה. החוק גם מחייב ש"ניסויים בבעלי-חיים ייערכו רק על-ידי חוקר מוסמך" – לפי תכנית שהמועצה מחויבת לקבוע. המועצה אישרה קורסים כאלה לחמישה מוסדות בלבד (מבין עשרות העורכים ניסויים בחיות) ואין לה מידע איזו הכשרה מתבצעת, אם בכלל, בשאר המוסדות. ומהו "קורס"? באוניברסיטת בר-אילן מדובר ביום עיון בן 8 שעות – (ללא מבחן!). לסיכום (עמ' 196):

הזנחת החלופות

החוק מחייב שימוש בחלופות לניסויים בבעלי-חיים. אולם המועצה דורשת מהחוקרים רק להצהיר כי "לניסוי המבוקש אין חלופה". לאחר קיפאון בעניין זה במשך קרוב לעשור, המועצה טוענת ש"התקבלה החלטה על חלופה לשיטת בדיקה". המלצת המבקר (עמ' 194):

הווטרינר שלא היה

לפי החוק, שר הבריאות מחויב למנות וטרינר לפיקוח על ביצוע הניסויים במוסדות. לווטרינר יש זכות להיכנס לכל מוסד בכל עת, ובמקרה הצורך להמליץ על ביטול האישור לבצע ניסויים בחיות במוסד. אלא שהווטרינר לא קיבל מהמועצה הנחיה לבדוק את הניסויים עצמם, וככל הידוע – הוא גם לא עשה זאת ביוזמתו. בתשובתה למשרד מבקר המדינה הפליאה המועצה לטעון שאין זה "מתפקידו או מהכשרתו של הרופא הוטרינר לבדוק את הניסויים בבעלי-חיים הנערכים במוסדות". הדו"ח משיב לכך בתקיפות (עמ' 198):

ועדות אוטונומיות

המועצה הגדירה את הוועדות הפנימיות של המוסדות כממונות "לעקוב אחר הניסויים הנערכים במוסד". אולם (עמ' 199):

לפי החוק, פעם בשנה צריך כל מוסד לדווח למועצה בפירוט על הניסויים שעסק בהם במהלך השנה. אולם (עמ' 199):

ממילא לא מקשיבים לווטרינר

המועצה קבעה שווטרינר מטעם מוסד המבצע ניסויים חייב לבקר במכלאה (בית החיות) בתדירות מסוימת. אולם בפועל המועצה לא הקפידה לדרוש, לקבל ולבדוק את הדוחו"ת על הביקורים. למשל, לפי הדו"ח (עמ' 202):

למרות עבודתו החלקית, הווטרינר העיר לאוניברסיטה כמה פעמים על ליקויים במבנים ובתפקוד העובדים – לשווא (עמ' 203):

חבר הכנסת יוסי שריד, שמיהר לזמן ישיבה בוועדת החינוך של הכנסת, מבטא היטב את מה שלא נאמר בדו"ח במפורש:

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 157, 2.7.2004.