שם הצופן "ועדות פנימיות"

החיות בעיני החוק

חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) התשנ"ד-1994 אינו מותיר מקום לספק, שעריכת ניסויים בבעלי-חיים היא פעילות לגיטימית לחלוטין במדינת ישראל, במסגרת כל צורות המחקר. אמנם, עקבות מאמצי הארגונים להגנה על בעלי-חיים ניכרים בהצהרות עקרוניות הקיימות בחוק. החיות שעליהן נערכים הניסויים אינן מופיעות בחוק ככלי מחקר גרידא, אלא גם כיצורים סובלים, שיש להגן עליהם. כך כולל החוק מספר קביעות (כולן במסגרת סעיף 8), אשר אמורות, על פניהן, למנוע סבל מחיות רבות. כדברי המחוקק:

• מספר הניסויים בבעלי-חיים בניסוי יוגבל למספר הקטן ביותר הדרוש לביצוע הניסוי.
• ניסויים בבעלי-חיים ייערכו מתוך הקפדה על מזעור הכאב והסבל שייגרמו להם.
• לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעלי-חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות.
• לא יבוצעו ניסויים שיש עמם גרימת כאב או סבל, אלא בהרדמה כללית או מקומית או באלחוש (Analgesia). ביצוע ניסוי תוך הרפיית שרירים היקפית אסור אלא בליווי הרדמה כללית, אלא אם כן השימוש בחומרי ההרדמה נוגד את עצם הניסוי, או כאשר ההרדמה תגרום לסבל גדול מהצפוי בניסוי; במקרים כאמור יינקטו אמצעים חלופיים למזעור הכאב והסבל.
• סוג בעלי-החיים בניסוי יוגבל לנמוך ביותר בסולם הפילוגנטי המאפשר את הניסוי בלי לפגוע במטרותיו.
• נתחייבה המתת בעל-חיים לאחר הניסוי, תיעשה ההמתה, ככל הניתן, בטרם שובו להכרה.
• בעלי-חיים הצפויים או החשופים לכאב עז או לסבל ממושך לאחר הניסוי, יומתו גם אם לא הושגה מטרת הניסוי.

כפי שניתן לראות, המטרות שהוגדרו לניסוי קודמות, בעיני המחוקק, מעט ללא סייג, לסבלם ולחייהם של קורבנות הניסוי. אין בחוק איסור על אף סוג של ניסוי. אולם עדיין מדובר בעקרונות, האמורים, אם נוהגים לפיהם כלשונם, לשפר את המצב הקיים.

פירמידת הפיקוח

הפיקוח על ביצוע החוק אינו עניין פשוט. אי-אפשר לצפות, שאנשים פשוט יצייתו לו מעצמם, או שהמשטרה תדאג לפקח על הציות לו - כשם שלא היינו מצפים מכל גוף אחר, שיש בידיו כוח מסוים, שיפקח על עצמו. אנו מניחים, שמִנהל תקין מחייב פיקוח חיצוני, שאלמלא כן אין מדובר כלל בפיקוח. לאור בעיה זו ייסד החוק מערכת סבוכה של גופי פיקוח, שבראשם "המועצה לניסויים בבעלי-חיים". תפקידו של גוף זה (לפי סעיף 4) לקבוע כללים "למתן היתרים לעריכת ניסויים בבעלי-חיים, ודרכי עריכת הניסויים, והכל כדי להבטיח מזעור הסבל הנגרם לבעל-החיים ומניעת עריכת ניסויים מיותרים"; וכן ליזום "תכניות הסברה בתחום הניסויים ותכניות השתלמות והדרכה לחוקרים העוסקים בתחום". המועצה מוסמכת למנות מבין חבריה "ועדה למתן היתרים לעריכת ניסויים בבעלי-חיים" (סעיף 13), שתפקידה לבחון בקשות לערוך ניסויים ולברר האם הן עומדות בדרישות החוק - ובהתאם לכך לדחות או לאשר אותן. מוסדות מחקר רבים (כגון שמשרדים ממשלתיים, מוסדות חינוך ועוד) אינם נמצאים בתחום הפיקוח של ועדה זו, משום שהם רשאים (לפי סעיף 14) למנות לעצמם ועדות פנימיות הבוחנות את הבקשות לקיום ניסויים בבעלי-חיים. גם על הניסויים במערכת הביטחון מופקדת ועדה נפרדת (סעיף 18). בנוסף לכך מוסמכת המועצה (סעיף 12) להתיר עריכת ניסויים בבעלי-חיים לכל מוסד, שהכין קובץ הנחיות כתובות לעובדיו בנוגע לטיפול בבעלי-חיים במוסד זה, ושמועסק בו וטרינר, המופקד על שלומן ועל רווחתן של החיות; המועצה גם מוסמכת לשלול מן המוסד את ההיתר, אם נמצא שהוא מפר את החוק (סעיף 17).

אז מי מפקח על ביצוע החוק?

במבט שטחי ניתן להתפתות למסקנה, שיש משמעות להגבלות (הצנועות, אמנם) שקובע חוק הניסויים בבעלי-חיים - כי קיימים מנגנוני פיקוח מוגדרים, המופקדים בידיים מקצועיות. אלא שידיים מקצועיות אלה מרוקנות את מעשה הפיקוח מתוכנו: באופן מעשי, המוסדות הם ש"מפקחים" על עצמם. לפי נתוני 1999, שבעה מוסדות להשכלה גבוהה, 15 בתי-חולים, 12 מוסדות תעשייה ושני מוסדות ממשלתיים פועלים תחת פיקוחן של ועדות פנימיות. כלומר, הוויוויסקטורים (מי שעורכים ניסויים בבעלי-חיים) הם הבוחנים את הבקשות של עצמם או של עמיתיהם הקרובים למתן היתר לעריכת ניסויים בבעלי-חיים - והם שמעניקים את ההיתרים - בחסותו המלאה של החוק. המצב במועצה לניסויים בבעלי-חיים - הסמכות העליונה בתחום, האמורה, לכאורה, להגביל את הנעשה במוסדות המחקר - אינו טוב יותר: מבין 23 חברי המועצה (לפי סעיף 2), קרוב למחציתם מייצגים גופים, העורכים ניסויים בבעלי-חיים, ועוד אחדים עשויים לייצג גופים כאלה (כגון נציגי האקדמיה מתחום מדעי החברה). לכאורה, כמחצית מחברי המועצה הם "ניטרליים" (נציג השר לענייני דתות, נציג שר החינוך, התרבות והספורט, וכד'), אך כאן יש לבחון כל חבר מועצה לגופו, ולזכור כי מי שמינה נציגים אלה הוא שר הבריאות - המייצג את האינטרסים של גופים, העורכים ניסויים בבעלי-חיים. רק שלושה מבין 23 הקולות במועצה הם נציגי ארגונים להגנה על בעלי-חיים.

ומי מפקח על המפקחים?

הוועדות הפנימיות של כל מוסד מפקחות על ביצוע הניסויים בבעלי-חיים שנערכים בו. המועצה מפקחת על הוועדות. והחוק מפקח על המועצה: לחבר מועצה אסור (סעיפים 22, 23) לגלות "ידיעה או תוכנו של מסמך שהגיעו לידיו מכוח תפקידו אלא על-פי היתר בכתב מאת יושב-ראש המועצה". חבר מועצה שהפר סעיף זה מסתכן בשנת מאסר - הוא העונש הקבוע בחוק גם עבור מי שערך ניסויים שלא כחוק! למעשה, עצם מינויו או פיטוריו של חבר מועצה, תלויים (לפי סעיף 2) בכך, שלא תהיה בחברותו "פגיעה של ממש בתפקוד המועצה" - קביעה המבטיחה, כי לא תהיה במועצה אופוזיציה עקשנית יתר על המידה. כך נשלם מעגל הפיקוח העצמי של הוויוויסקטורים. נוכחותם של נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים מעוקרת מכל השפעה, ועינו של כל אדם זר ממילא אינה יכולה לחדור למעבדות ולדווח על המתרחש בתוכן. בתנאים כאלה אין בהגנה המעטה שמספק החוק כל ממש; למעשה, גם אילו תתקבל יוזמת חבר-הכנסת שריד, להתיר בחוק רק ניסויים שמטרתם "הצלת חיי אדם" - יוזמה שעוררה קול צעקה עתיר יחסי-ציבור מטעם הוויוויסקטורים - ספק אם תהיה לה השפעה רבה על הנעשה בשטח, כל עוד הוויוויסקטורים הם שמפקחים על עצמם.

תעמולה בדו"ח המועצה

בסוף 1999, כארבע שנים לאחר שנוסדה המועצה לניסויים בבעלי-חיים, היא הפיקה "דין וחשבון" המדווח על פעילותה. הדו"ח משמש גם כמסמך תעמולה לטובת ניסויים בבעלי-חיים, באמצעות הכרזות (בדברי ההקדמה) על הכרחיותם של ניסויים אלה למחקר המדעי, שכולו, כביכול, נערך "לטובת המין האנושי", ובעיקר לקידום בריאות האדם. הספקות לגבי תקפותם של ניסויים רבים ביחס לבני-אדם, הניסויים לצורכי הוראה, תעשייה וביטחון, והניסויים הנערכים לשם סיפוק הסקרנות גרידא - כל אלה כאילו אינם קיימים. בסעיף (מס' 13) "השימוש בבעלי-חיים" אף מובאות מספר דוגמאות לניסויים שאישרה המועצה - כולן של ניסויים, שעשויה להיות להם השלכה רפואית כלשהי. לא מקרה הוא, שלא מופיעות דוגמאות לניסויים, שאין להם אפילו קשר עקיף למחקר בריאותי.

מגלגלים טפסים

מדו"ח המועצה עולה, שפעילותה העיקרית מול מוסדות המבצעים ניסויים נערכת בתיווך שירותי הדואר. אישור הניסויים עצמם, הנערך בדרך-כלל על-ידי ועדות פנימיות של כל מוסד, מתחיל במילוי טופס על-ידי החוקרים. הוועדה הפנימית בוחנת את הטפסים ומחלקת אישורים, ופעמיים בשנה היא מדווחת למועצה על הניסויים שכבר אישרה (ושמן הסתם כבר נערכו). תחילה היה על המוסד לקבל היתר לעריכת ניסויים בבעלי-חיים - תהליך המשלב התכתבות בין המוסד למועצה, עם ביקורים של וטרינרית המועצה. מוסדות מסוימים לא עמדו בדרישות הווטרינרית לתנאי ההחזקה של החיות ולנוהלי הטיפול בהן, אפילו לאחר מספר בדיקות ודרישות "לתקן את הליקויים". על כך הגיבה המועצה במשלוח מכתב, המאיים לאסור את הניסויים במוסד אם לא ייענה להנחיות. הדו"ח אינו מגלה, האם אכן נשללה ממוסדות אלה הרשות לערוך ניסויים; זאת אף על פי שהדו"ח אינו חוסך מקוראיו דיווח על איסור מסוים שקבעה המועצה - הוא איסור הניסויים היחיד המופיע במפורש בדו"ח (עמ' 21): "לכל המוסדות שהודיעו למועצה שאינם עוסקים כלל בניסויים בבעלי-חיים שלחה המועצה מכתב האוסר עליהם עריכת ניסויים בבעלי-חיים."

בודדים בשטח

ביקור וטרינרית המועצה במוסדות שבהם נערכים ניסויים בבעלי-חיים הוא אירוע חריג. תפקידה הוא לבדוק את המתקנים להחזקת החיות, את נוהלי עריכת הניסויים, את דרכי הטיפול (כולל הרג) החיות, את הטפסים הראויים, את דרגת המומחיות של הווטרינר במקום, ואם התגלה צורך - לשוב לביקורים נוספים. שלל מטלות כבד, המונח על כתפיה של עובדת יחידה, שאינה מקבלת שכר על עבודה זו (את עיקר עבודת הפיקוח אמורים, כמובן, לבצע וטרינרים שמונו מטעם המוסד עצמו, ועליהם מוטל לבצע ביקורת פעם בשבועיים עד חודש). חשיבות רבה יש גם לבדיקת הדו"חות ששולחים המוסדות על הניסויים שנערכו בהם - וגם עבודת בדיקה זו נמצאת בידיים מעטות מאוד (הווטרינרית ובודק נוסף).

ת'כלס: האם הפיקוח עוזר לחיות?

דו"ח המועצה אינו מגלה אם נפסלה אי-פעם בקשה לערוך ניסוי, או אם נפסל מוסד כלשהו מלהמשיך לערוך ניסויים. אך קשה שלא להסיק ממנו, שבקשות לניסויים לא נפסלו, ושכל המוסדות העורכים ניסויים הורשו להמשיך לעשות זאת. המידע על הניסויים נותר חסוי על-פי חוק, אם כי אנו מקווים, שהבטחת נציג משרד הבריאות בישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת (ב-4.12), לפרסם באינטרנט את הפרוטוקולים של דיוני המועצה, תאפשר מידת-מה של פיקוח ציבורי על הליכי הפיקוח עצמם. קיומה של המועצה כגוף בירוקרטי, שתפקידו "לעשות סדר", עשוי לעורר תהיות שמא יש לעבודתה ערך כלשהו עבור בעלי-החיים - ולא רק עבור הנסיינים, אותם היא משרתת ללא סייג: האם ביקורת המועצה הביאה לשיפורים בתנאי האחזקה של החיות ובנוהלי הטיפול בהן, במקומות שבהם השתוללה הזנחה פושעת במיוחד? האם עצם הנוכחות של מנגנוני פיקוח, אוהדים ובלתי מתערבים ככל שיהיו, עשויה לעכב אנשים הבאים במגע עם החיות מלנהוג בהן באכזריות חריגה שלא "לצורך מדעי"? ייתכן. אך קשה להאמין, שפיקוח על-ידי ועדות פנימיות, בסיוע רופף ומרוחק של מועצה הנשלטת על-ידי חוקרים, משפיע לטובה על מצבן של כלל החיות הכלואות במתקני המחקר. תפיסת-העולם שמאחורי חוק הניסויים, כמו תפיסת-העולם של נושאי התפקידים המרכזיים במועצה היא, שכל ניסוי וניסוי הוא חיוני למדע, ושהצורך המדעי רשאי לרמוס כל אינטרס של בעל-חיים - שאיננו אדם.

עדכון: "ביקורי פתע" נוסח המועצה לניסויים בבעלי-חיים

בישיבה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שנערכה ב 3.12.2001 הבטיח יו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים, שרגא סגל, לאפשר לחברי המועצה, לרבות נציגי הארגונים למען בעלי-חיים, לערוך ביקורי פתע במעבדות. בימים האחרונים התפרסמה משמעותו של המושג "ביקורי פתע", לפי המועצה. לפי פרסום בעיתון "גלובס" (2.1, "ביקור פתע - רק עם הודעה מראש", מאת אביבה משמרי) "ביקור של חבר המועצה במקומות בהם נערכים ניסויים ייערך לאחר הודעה מוקדמת של שבוע ימים על עריכת הביקור". בנוסף לכך, "במהלך הביקור רשאי החבר המבקר לבוא בדברים רק עם החוקר הראשי, וטרינר המועצה ויושב-ראש הוועדה הפנימית במוסד או הממונה מטעמו. הנושאים שבהם ניתן לדון במהלך הביקור יהיו הנושאים הנזכרים בטופס הבקשה לניסוי שהוגש לוועדה הפנימית. הערך המדעי של הניסוי לא יהיה נושא לדיון." במילים פשוטות, במקום "ביקורי פתע" מדובר בפגישות מתוכננות עם אדם, שתפקידו למסור רק את המידע שהוא חפץ למסור. כעת נערכים בארגונים להגנה על בעלי-חיים כדי להקנות לביקורים את התוכן הביקורתי שנשלל מהם.