חיות בפקיסטן: בין טבע לתעשייה

פקיסטן נגד חיות בר

ידיעות על פקיסטן מתפרסמות בישראל בעיקר בנושאים של טרור ועימותים צבאיים. אפילו באנגלית ניתן למצוא רק מעט מידע על בעלי-החיים במדינה ענקית זו, בעלת האוכלוסייה האנושית השישית בגודלה בעולם (מעל 165 מיליון). במאמר נדיר על הגנת בעלי-חיים בפקיסטן שהתפרסם בירחון Animal People, כותב נשיא הארגון Animal Save Movement Pakistan, חאלד מחמוד קוראשי: "בפקיסטן אפילו לבני-אדם אין זכויות בסיסיות. אבל מצב החיות גרוע יותר ואומלל." קוראשי מספר, שיונקים ועופות ניצודים במדינה "כאילו היו אויב צבאי", כאשר אנשי הרשויות אשר אמונים על הגנת חיות הבר מסייעים לציידים ואף צדים בעצמם. קוראשי מונה רשימה ארוכה של מינים, שהיו נפוצים בעבר בפקיסטן וכיום הם נמצאים רק בגני חיות, כגון פילים, אריות, זברות ואפילו חזירי בר. דייגים משמידים את הדגים ואת צבי המים באין מפריע, לא רק בעזרת רשתות אלא גם באמצעות חומרי נפץ. בנוסף לכך, שימוש לא מבוקר ברעילים להשמדת חרקים וצמחייה לא רצויה, גורם לתמותה המונית בקרב חיות הבר.

וטרינרים מתלעים פרה ללא תשלום במחנה שהתקיים באזור נארוואל, מחוז פנג'אב: אחת התלונות החוזרות בסקירות החקלאיות על פקיסטן נוגעת למחסור בשירותים וטרינריים בסיסיים. (מתוך: Vets Care Organization Pakistan, מרץ 2007). 

הרשויות הפקיסטניות

לדברי קוראשי, קיים בפקיסטן חוק למניעת התאכזרות לבעלי-חיים, מ-1890 (מורשת הכיבוש הבריטי). החוק קובע עונשים קלים למספר סוגים של התעללות והזנחה. קיים גם חוק ספציפי נגד פגיעות שונות בחיות עובדות. החוקים נועדו להגן על הערך הכספי של החיות ולא על החיות עצמן, וממילא הם לא נאכפים. יחס הרשויות לנושא מתבטא בעובדה שבנקאים, תעשיינים ופוליטיקאים מזמינים את שותפיהם לעסקים למסעות ציד, ובכלל זה ציד של חיות ממינים על סף הכחדה. בעלי הכוח גם נוהגים לערוך קרבות תרנגולים, שיסוי דובים ושיסוי חיות נוספות זו בזו. אפילו הפעילות ההתנדבותית למען חיות נדירה בפקיסטן. מערכת Animal People מדווחת שקיים רק ארגון אחד להגנה על חיות על כל 7.5 מיליון איש – אחד השיעורים הנמוכים בעולם. הארגון הבריטי Brooke אחראי ליותר ממחצית הפעילות המאורגנת למען חיות בכל פקיסטן: שמונה מרפאות שדה ו-23 מרפאות ניידות. קוראשי מספר על הפגנה חסרת השפעה שהארגון שלו ערך במרץ 2007, כאשר השלטונות החליטו להרוס את בית-החולים הווטרינרי היחיד בעיר מולטן כדי להקים שם מרכז מסחרי. במולטן למעלה מארבעה מיליון איש.

תיעוש העופות

לפי מקורות חקלאיים, עד 1964 לא היה בפקיסטן גידול תעשייתי של עופות. בשנה זו החל ייבוא מן המערב של עופות מגזעים "משופרים" לבשר ולביצים. במילים אחרות, במקום תרנגולי הבית המקומיים, החסונים והמותאמים לתנאי הקיום בפקיסטן, החלו להיכנס עופות התלויים להישרדותם בבני-אדם במידה גוברת והולכת. במשך העשורים שחלפו מאז ועד היום, הממשלה הפגינה תמיכה נלהבת בתעשייה באמצעות פטור ממסים, סובסידיות והלוואות בתנאים נוחים עבור יוזמות שונות של תיעוש משק העופות. הממשלה גם מעודדת משקיעים זרים, וניתן לזהות את מעורבותם ביוזמות תעשייתיות. למשל, במאי 2007 נחנכה בעיר לאהור אחת מן המדגרות הגדולות בעולם, בשיתוף עם חברת הענק הצרפתית, Hubbard SAS. תעשיית העופות הפקיסטנית עדיין קטנה בהתחשב בגודל המדינה, והיא הגיעה לשיא גודלה באמצע שנות ה-90. בשנת 2000 (המועד האחרון שעליו מדווחת התאחדות מגדלי העופות הפקיסטנית) הוחזקו במדינה 292 מיליון עופות.

לול זעיר בדרום פקיסטן, 2005: במבט ראשון נדמה שהתיעוש רחוק מכאן, אולם תנאי הכליאה אינטנסיביים למרות מספר העופות הקטן; בנוסף לכך, לא מדובר בתרנגולים מפקיסטן אלא בגזע מיובא, כבד ומעוות. (פורסם בבלוג קראצ'י) 

תיעוש בתנאי עוני

לפי מאמר בשם "מודרניזציה של משק העופות" באתר pakissan, תעשיית העופות מקרטעת הן עקב מחלות נפוצות והיעדר חיסונים, והן בגלל שימוש במזון גרוע ויקר; "הפסדים קורים במקרים של מות עופות כתוצאה ממחלות וטיפול לקוי." ניתן אפוא לשער שהתרנגולים בפקיסטן סובלים מתנאים קשים במיוחד במערכות המתועשות – התיעוש מתפתח בתוך עוני. לפי כתבה ממרץ 2005 בעיתון הפקיסטני Dawn, שלוש רשתות זרות למזון מהיר פתחו סניפים בפקיסטן והתלוננו ש-20 עד 30 אחוזים מכלל האפרוחים שהן קונות במדינה הם "מתחת לסטנדרט והם סובלים מזיהום" – לכן הרשתות החלו לייבא אפרוחים. לפי המאמר ב-pakissan, בעיה נוספת היא תנאי הובלה קשים. שיווק עופות מתבצע באמצעות אופניים, אופנועים, כרכרות ועגלות הנגררות על-ידי חמורים – וכל זאת על כבישים משובשים. התוצאה היא תמותה רבה בהובלה.

שפעת העופות

כמו עשרות מדינות באסיה ובאירופה, גם פקיסטן נפגעה מזנים קטלניים של שפעת העופות. ההתפרצות הגדולה אירעה בנובמבר-דצמבר 2003 באזור קראצ'י שבדרום. לפי הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (OIE) עד סוף ינואר 2004 מתו במגיפה 1.2 מיליון עופות, ועוד חצי מיליון עופות הושמדו. המחלה שבה בשנת 2006 ובראשית 2007, אך מספר העופות שנפגעו או הושמדו אז נחשב קטן (50,000 ו-40,000). המגיפה גרמה ירידה חדה בצריכת בשר עופות, אך כמו במקומות אחרים, גם בפקיסטן לא די במגיפה כדי לעצור את התעשייה – במידה רבה עקב סיוע ממשלתי ללולנים. ביוני 2006 גם הזכיר אחד העיתונים שהממשלה חיסנה 1.8 מיליון עופות.

גל חום ושיטפונות, יוני 2007

בסוף יוני 2007 החלה תעשיית העופות הפקיסטנית להפיץ הודעות על קריסתה הקרובה אם לא יינתן לה סיוע ממשלתי דחוף. אסונם של העופות החל בגל חום, שראשיתו במאי. במחוז פנג'אב, שם ממוקם הרוב הגדול של התעשייה, נמסר כי בחלק מהלולים מתו רבע מהעופות. בארגון מגדלי העופות הפקיסטני התלוננו על בעיות באספקת חשמל רציפה – רמז לכך שהתעשייה נשענת כבר כיום על בקרת אקלים מלאכותית. בלולים צפופים וסגורים, הפסקת חשמל תגרום תמותה המונית גם במזג אוויר מתון. ב-23 ביוני פגעה בדרום פקיסטן סופת הציקלון יימיין. אזורים צחיחים מסוימים במחוז בלוצ'יסטן ספגו תוך יממה אחת כמות גשמים של ארבע שנים. מעריכים שהסופה הרגה לפחות 250 איש בפקיסטן, וגרמה לבריחה של מאות אלפים, שרבים מהם איבדו את בתיהם בשיטפונות. העיתונות החקלאית הגיבה על הפגיעה בעופות מתוך עניין בנזק הכלכלי לאנשים. ידיעה באתר של כתב-העת World Poultry מ-4 ביולי קובעת ש-1.2 מיליון תרנגולים מתעשיית הבשר מתו במאי וביוני, כנראה עקב גל החום, ועוד 2 מיליון מתו ב-23 ביוני בשיטפונות (בהמשך הידיעה נטען כי 32.6 מיליון עופות מתו בתקופה זו, אולם מקורות אחרים דבקים במספרים הנמוכים יותר). הידיעה האחרונה בנושא פורסמה ב-pakissan ב-13 ביולי: משרד החקלאות הקים צוותי חירום של וטרינרים רשותיים, אשר הגיעו לכל האזורים הפגועים "ובדקו או סיפקו טיפול נחוץ לעופות הסובלים".

רחוב מוצף, ככל הנראה בקראצ'י, 24.6.2007: אנשים מחייכים בתוך האסון, בעוד שהסוס גורר את המטען החריג בתנאי תעבורה קשים במיוחד. (צילום: eitb24) 

יש להעיר, שהציקלון יימיין הוא מקרה טיפוסי של אסון טבע: כשבני-אדם נהרגים, מספר ההרוגים בקרב החיות הכלואות גדול יותר מאות מונים. סטטיסטיקה מדויקת של הרוגים ונעדרים קיימת, למשל, ביחס לשיטפונות שאירעו בספטמבר 2000 במערב בנגל (הודו): 1,497 בני-אדם, 28,829 פרות ובופאלו, 68,223 עזים וכבשים, ו-207,636 עופות.

שוק צאן בחג הקורבן בעיר לאהור, ינואר 2007: עזים וכבשים בפקיסטן חיים במרעה חופשי, ומנוצלים לבשר, לחלב ולצמר. אימת התיעוש רחוקה מהם בהשוואה לתרנגולים ולבקר. (צילום: Joe Taheny) 

חקלאות יונקים

אם תעשיית העופות הפקיסטנית אינה גדולה בהרבה מהתעשייה הישראלית, הרי שבכל הנוגע ליונקים גדולים מדובר בסדר גודל שונה לחלוטין. תעשיית החלב בפקיסטן היא החמישית בגודלה בעולם. לפי נתוני האו"ם, בשנת 2006 היו במדינה 28.4 מיליון בופאלו, 25.5 מיליון פרות ופרים, 25.4 מיליון כבשים ו-61.9 מיליון עזים. במדינה גם המוני חיות המנוצלות לעבודה: 5.6 מיליון חמורים, פרדים, גמלים וסוסים. לפי נתונים מאתר pakissan, הפרות הפקיסטניות סובלות פחות מהפרות המערביות מעומס על העטינים: 14 ליטר חלב ליום (כשליש עד מחצית מהעומס בישראל). הן גם חיות יותר: 8-7 שנים, והבופאלו חיים שנה נוספת. נפוצה מאוד החזקת חיות אחדות בלבד במשק, אך הממשלה, בסיוע חברות מערביות, מעודדת הגדלה של הרפתות ותיעוש שלהן.

חליבה מסורתית של בופאלו בפקיסטן: הגזעים בריאים והמרעה פתוח, אך עלול להיות מחסור במזון ובמים. רמז לכך ניתן מפי יו"ר Agriforum Pakistan, שלטענתו במהלך גל החום במאי-יוני 2007 ירדה תפוקת החלב של הפרות והבפאלו למחצית. (תצלום: IFAD) 

משק הצאן אינו עובר תיעוש דומה. הרוב המכריע של בעלי העדרים הם חקלאים קטנים – חלק גדול מהם נוודים, שאינם עוסקים במסחר בקנה-מידה גדול, אם בכלל. העזים והכבשים ניזונים ממרעה – כלומר הם אינם כלואים במהלך היום. הגזעים מקומיים ולפיכך מותאמים לסביבתם.

רעידת אדמה, אוקטובר 2005

לא רק האקלים מכה בפקיסטן. ב-8.10.2005 פקדה את צפון המדינה רעידת אדמה, שהרגה 82,000 איש. הארגון הבינלאומי WSPA, ששלח חמישה צוותי וטרינרים לאזור האסון, מדווח ש-30% מחיות המשק בצפון פקיסטן נהרגו. הארגון הבריטי לטיפול בחיות עובדות, Brooke, פועל באופן סדיר בפקיסטן ונוקב במספר: חצי מיליון חיות נהרגו (ודאי הכוונה היא ליונקים בלבד). הסיוע ממחיש את ממדי האסון: WSPA הקימו בשנה שלאחר האסון 30 מרפאות וטרינריות ושני בתי-חולים לסוסים, ו- Brooke טיפלו בשטח ב-34,000 חיות וסייעו בבניית למעלה מ-350 מקומות מחסה לחיות לקראת החורף. כרגיל, העופות הם הנפגעים ההמוניים ביותר: לפי דיווח העיתון Daily Times, כמיליון תרנגולות מתו בתעשיית הביצים לבדה; 40-30 אלף לולים ניזוקו באופן חלקי או מלא. בעיתון נמסר גם על מיליון עופות מלהקות רבייה שנהרגו, ועל השמדה מוחלטת של עד 200 לולים.

סיכום: החיות בין הפטישים לסדן

מתוך הנתונים המפוזרים והחלקיים על החיות בפקיסטן עולה תמונה של לחצים עזים הפועלים על החיות משלושה כיוונים. ברובד הגלוי והיומיומי ביותר, הן סופגות את עינויי העוני: מחסור בתנאים מספקים כגון מזון מתאים וטיפול וטרינרי, בנוסף על אכזריות כלפי מיליוני חיות עובדות וציד פרוע. תנאים אלה מוחלפים בהדרגה בתנאים הקשים של המשק המתועש, בעידוד הממשלה וחברות זרות; אמנם התיעוש אמור להביא מזון סביר וטיפול וטרינרי, אך החיות המיובאות אינן מותאמות לאקלים המקומי, והתשתית הרעועה במדינה הופכת ריכוזי חיות המוניים למלכודות מוות בכל מקרה של תקלה. ועל כל אלה נוספים אסונות הטבע התכופים בפקיסטן. למעשה, המושג "אסון טבע" אינו מדויק: שפעת העופות נובעת מתיעוש משק העופות, והאסונות האקלימיים הם כנראה תוצאה של פעילות אנושית גלובלית. אולם גם כשמדובר באסון טבע מובהק – כגון רעידת אדמה – הקורבנות הם חיות כלואות וקשורות, שנמנע מהן לברוח לפני שהגג קרס עליהן או בטרם גל המים הטביע אותן.