אין לאן לברוח

כבאים וחילוץ חיות

אחת מעבודותיהם של כבאים היא חילוץ חיות במצוקה. על-פי חוק שירותי כבאות משנת 1959 ותיקון לחוק מ-1971, מחויבים שירותי הכבאות במדינת ישראל בהצלת בעלי-חיים. לעתים מחלצים חיות שנלכדו במבנים בוערים, אך המקרים הנפוצים ביותר הם, ככל הנראה, חתולים שטיפסו למקומות גבוהים ונלכדו שם. הכבאים, מצוידים במנופים, גובים כסף עבור חילוץ החתולים, ומתלוננים על קשיים: "ב-99% מהמקרים כאשר עולים עם המנוף לחלץ חתול שנתקע על עץ הוא נבהל ובורח למטה במקרה הטוב, או מתנפל על הכבאי ופורק עליו את זעמו במקרה הרע." היחס לנושא, לפחות ברמה העקרונית, הוא רציני. בעקבות תלונה על מקרה של זלזול מצד כבאים כלפי קריאה לחילוץ חתולה, נזעקו כבאים רבים בפורום כבאות ומניעת דליקות בפורטל תפוז לברר את פרטי המקרה ולהבטיח את מידת רצינותם. במקרה אחר, אף הצהיר בַפורום הכבאי החיפאי, גרשון זאוברמן, כדלהלן: "מתוקף החוק אנו אמונים על הצלת רכוש ונפש. גם בעלי-חיים הם בעלי נפש ולכן אין הבדל בהצלת בני-אדם או בעלי-חיים".

אש בלול

הצלת חיות משריפה היא משימה קשה. עבור החיה, המקום המסוכן ביותר להיות בו בשריפה הוא ודאי המשק המתועש. ערן אייל, מנהל פורום כבאות ומניעת דליקות, מספר על השריפה שאירעה ביום א' במושב אשלים:

השריפה כובתה, אבל האש הספיקה להרוג כ-32,000 אפרוחים בני יום-יומיים. "כשהגענו הלול כבר היה שרוף לגמרי", מספר אייל, "התרכזנו בלכבות את מכל הסולר".

אותם זה מצחיק

אם חתולים וכלבים לכודים מעוררים יחס רציני בקרב אנשים רבים, הרי שהעניין בקורבנות שריפת הענק במושב אשלים אינו מובן מאליו. בפורום הכבאות, הגיב מישהו על הידיעה בהערה "מה עם התרנגולים, נהיו עוף בגריל?". הידיעה הגיעה גם לתכנית "המילה האחרונה" (גלי-צה"ל), שבה התרעמו המנחים, אורי אורבך וגידי גוב, על כך, שאנשים הזדעזעו מגורל התרנגולות, במקום לדאוג כראוי מהנזק הכספי לחקלאי; הציק להם, שאנשים מרחמים על התרנגולות שהם אוכלים, ולכן השתדלו אורבך וגוב להציג את העניין כולו בצורה משעשעת.

לאחר האש - בא הקור

השריפה עלתה בחייהם של כ-50,000 אפרוחים נוספים. לאחר שנשרפו הגנרטור וחדר הבקרה של הלול, נמנעה במשך כמה שעות אספקת החשמל במקום. המדובר בלול "מבוקר אקלים" - לול שהטמפרטורה השוררת בו נשלטת באופן מלאכותי. האפרוחים זקוקים לטמפרטורה של 33 מעלות צלזיוס כדי לשרוד, בעוד שהטמפרטורה בלילה במושב אשלים הגיעה ל 10-11 מעלות. בטבע, מצטופפים אפרוחים תחת כנפי אמותיהם ונהנים מחום גופה. בלול הם מצטופפים סביב תנורים ("אומנות"), ואם נוצר שיבוש במערכת החימום - הם נידונים לגווע לאיטם מקור, כפי שקרה ביום א' בעקבות השריפה. כמובן, שריפת-ענק היא מקרה חריג, אולם שיבושים בבקרת האקלים ובתנאים אחרים בלולים (בדומה לשיבושים באספקת החמצן בבריכות דגים), מביאים לעתים קרובות לאסון. אם בתנאים טבעיים יודעות החיות לברוח או למצוא מחסה מפני פגעי מזג-האוויר ומפני אסונות אחרים, כגון שריפות והצפות, הרי שבתנאי המשק המתועש אין להן כל אפשרות להתמודד בכוחות עצמן עם סכנות. השיבוש הקטן ביותר בתנאים המבוקרים עלול להביא למוות המוני.

בתעשייה אין כל חדש

הטרגדיה של האפרוחים במושב אשלים אינה בהכרח גרועה יותר מן הגורל שהיה צפוי להם בעוד חודשיים. למרבה האירוניה, מי שדיווחו על השריפה היו נהגי משאיות, שהעמיסו באותה שעה תרנגולים בדרך לשחיטה. ייתכן ששיטות ההעמסה, ההובלה והשחיטה אינן מביאות למוות קל יותר בהשוואה לחנק בעשן, מוות באש או גוויעה איטית מקור. אלימותם של פועלי ההובלה והצפיפות הרבה בכלובים גורמות לחלק מן התרנגולים שברים, שמהם יסבלו במשך שעות רבות, עד לשחיטה. בנסיעה נחשפים העופות שבכלובים החיצוניים לקור ולרוחות. גם השחיטה עצמה היא תהליך איטי, מכאיב ומפחיד. אפילו המספרים האסטרונומיים של קורבנות השריפה והקור שאחריה, הם מספרי מוות רגילים בתעשיית העופות. למעשה, מספר העופות המומתים בישראל מדי יום הוא גדול יותר. עופות אלה, גם הם בעלי נפש, כדבריו של הכבאי גרשון זאוברמן, אולם קל מאוד לשכוח זאת ולראות בהם רכוש בלבד.

תודה מיוחדת לערן אייל, מנהל פורום כבאות ומניעת דליקות בפורטל תפוז שסייע במתן מידע להכנת הכתבה

עדכון, 19.4.2002: הכבאים מתנצלים!

בעקבות פרסום הכתבה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", ביקש מנהל פורום כבאות ומניעת דלקות בתפוז, ערן אייל, להתנצל על התגובה סרת-הטעם של מבקר בפורום כבאות, שצוטטה בכתבה:

נקווה שיחסם הרציני של הכבאים לנושא ישמש כמופת לשאר הרשויות בישראל, שתפקידן לעסוק בהגנה על בעלי-חיים.