כפרות התשס"ח
טקס הכפרות עורר עניין ציבורי חסר תקדים סביב יום כיפור התשס"ח, ובמספר מוקדים נחשפה התעללות בעופות. אנו מביאים עדויות על הכליאה והשחיטה בשוק פתח תקווה (צילום וכתיבה: אלה שמורק); על להקה שהובאה למסחר בדרום תל-אביב (צילום: מור קורן, דיווח: אשרה בר); וכן סקירת עיתונות.
מתעשיית הבשר לשוק פתח-תקווה מתעשיית הביצים לשכונת שפירא כפרות התשס"ח בעיתונות
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית על מנהג הכפרות. בתגובה לפעילות אנונימוס וארגונים אחרים, מתפרסמים בעיתונות דברי ביקורת מהציבור הרחב ומרבנים, ותיאורים מהשטח. כך הפך יום כיפור למוקד נדיר של עניין לאומי בגורלם של עופות, והתיאורים והצילומים מוצגים בעיתונות מתוך חמלה וביקורת. אולם למעשה, המצב הקשה של העופות עם הגיעם לסוחרי הכפרות הוא המצב הסטנדרטי בתעשייה, וההמתנה הממושכת לשחיטה, הטיפול האלים והשחיטה עצמה אינם בהכרח אכזריים יותר מהטיפול הסטנדרטי בתעשייה. יש אפוא להיזהר מללכת שולל אחר הנטייה להציג את התעללות הכפרות כמקרה של אכזריות חריגה. ההבדל העיקרי בין התעללות הכפרות להתעללות התעשייתית השגרתית הוא במידת הפומביות של המעשים האלימים. יום כיפור מספק אפוא חלון הצצה לרמיסה היומיומית של תרנגולות ותרנגולים, בידי חילוניים ודתיים כאחד.
ביום כיפור התשס"ח הגיע לידינו תיעוד של אירועים בשני מוקדי כפרות אקראיים: האחד חושף טפח מתעשיית הבשר, והשני מתעשיית הביצים.
אלה שמורק, פעילת אנונימוס, התרוצצה בימים שלקראת יום כיפור בין בתי הכנסת ומרכזי קבלה בעיר, תלתה מודעות, חילקה עלונים ודיברה עם אנשים על "פדיון כפרות" בכסף במקום בתרנגולים. במהלך השבוע שלפני יום כיפור היא יצאה לשוק פתח-תקווה – המקום היחיד בעיר שאושר על-ידי המחלקה הווטרינרית העירונית לביצוע כפרות (במשך השבוע היא איתרה כפרות גם בשכונת שפירא ובבתי חב"ד בעיר; במחלקה הווטרינרית השיבו שהם עצרו ניסיונות פיראטיים). הדברים שלהלן לקוחים מתוך דיווח מפורט שפרסמה אלה בפורום צמחונות וטבעונות בנענע, והוא מלווה את התמונות שצילמה (השמטנו את התמונות הקשות ביותר לצפייה):
ככה זה מתחיל: התרנגולות סגורות בחדר. יותר טוב משציפיתי... הן היו בצל, לא היו מים, אבל לפחות הן לא כלואות בכלובים קטנטנים. יושבות מכווצות בפינות, מתחת לדברים גדולים. שקטות ולא זזות, ספק מהפחד ספק בשל אותו עיוות תורשתי שכמעט ומונע מהן לעמוד על הרגליים.
מגיעה קונה, ומבקשת תרנגולות מלא הסל. הן נלכדות ומונחות בכלוב. על פי ההלכה מספיקות שתי תרנגולות, זכר לזכרי המשפחה, נקבה לנשות המשפחה. נכון שאפשר לעשות כפרות בכסף, אבל תרנגולות זה הרבה יותר מהודר, וכל המרבה הרי זה משובח.
היא ממלאת כלוב, סוגרת וגוררת אותן איתה בדרך לשוחט, מעבר לפינה. היא מרימה את הכלוב על צדו, התרנגולות נופלות האחת על השנייה. היא לא שמה לב כמובן, כמעט והופכת אותן שוב, ראשן כלפי האדמה, אבל המוכר מעיר לה.
במידה מסוימת לתרנגולות האלה יותר פשוט. לקוחות אחרים ביקשו ידית נשיאה, וקיבלו תרנגול ששקית נקשרה לרגליו.
אחרים אפילו לא טרחו לבקש "ידית נשיאה", בשביל מה אלוהים ברא להן כנפיים?
משם הולכים לשוחט. אצל השוחט ממש לא מרוצים לראות אותנו בשטח. הם צועקים ומאיימים. אני מבהירה להם שביררתי בעירייה לפני שבאתי ושנתונה לי הרשות לצלם, הם ממשיכים לצעוק עד שמגיע הפקח של השוק ומסביר להם שכל עוד אני לא עומדת בתוך החנות, מותר לי לצלם כמה שאני רוצה.
השוחט תופס את התרנגולים אחד אחד, שואל על מי כפרתם, מנופף בעדינות יחסית ובמהירות שולף סכין.
אני מנסה לצלם את רגעי השחיטה אבל השוחט מהיר מהמצלמה. תוך שנייה הגרון משוסף והתרנגולת מועלמת בתוך המשפך שמתחת, רק רגליה מבצבצות החוצה וממשיכות לבעוט שתי דקות ויותר אחרי השחיטה.
היא עוד לא מפסיקה לפרפר והוא כבר עובר לבאה בתור.
אפילו השוחט לא מסוגל להתבונן להן בעיניים? הן מוסתרות במשפך עד שהפסיקו לבעוט.
הזמן נראה אין סופי בשעה שאני סופרת שניות, מאה ואחת, מאה ושתיים...
אני רואה את הדם שמתחיל להישפך מתחת לארגזי המשפכים. המהדרין מכסים את הדם באדמה, כאן שופכים עליו אקונומיקה פעם בחצי שעה.
התרנגולות נשלפות מהמשפך ומושלכות כלאחר יד לשקיות ולקופסאות, חזרה למקום שבו נקנו, שם יש מכונת מריטה וכריתת רגלים.
תרנגולים נוספים מגיעים ונשחטים, גוויות נערמות ונלקחות, תרנגולות חדשות מגיעות בארגזים מוכתמים בדם אחיותיהן. הקשיש שיושב בדוכן גוער בי על חוצפתי שאינני מוכנה להפסיק לצלם ומסביר שאסור שתרנגולת תראה איך שוחטים את חברתה.
אני כמעט ומחליטה לקנות זוג תרנגולות ולשחררן בגינה הציבורית, ואז נזכרת שלא ישרדו. הן כל כך מעוותות שללכת הן לא מצליחות. הן בסך הכל אפרוחים שהוצאו מפרופורציות, אפילו הכרבולת לא צמחה לגודל המלא.
ואז מגיע הפעוט. הוא נראה בן פחות משלוש, לא מדבר, נגרר אחרי סבו ולבי נשבר. למרות שהבטחתי לעצמי שלא להתערב בשחיטה, למרות הידיעה שזה מאבק אבוד, אני פונה אל הסב בתחינה שיעשה כפרות בכסף, שירחם על נפש נכדו ועל התרנגול, מציגה בפניו את פלאייר הכפרות שתלינו עוד קודם. והוא? לא מבין, לא עברית ולא רגש, מסמן לשוחט ומצביע על הילד, משלם והתרנגול מסובב ונשחט. ואז הם הולכים, ביד אחת גוויה, ביד השנייה פעוט, ואני מתבוננת מאחור ולא מבינה אילו חטאים הוא ניסה למחוק.
אשרה בר, פעילת זכויות בעלי-חיים שהגיעה למקום, שוחחה עם תושבת השכונה, שלדבריה טלפנה כמה פעמים לעירייה "ונתקלה באטימות מוחלטת". אולם בבוקר הצטרפו נציגי עירייה לפעילים, ובעקבות פניית עובד העירייה, הגיע למקום סוחר העופות. אשרה סיפרה ל'זכויות בעלי-חיים השבוע':
זהו מראה טיפוסי של תרנגולות בתעשיית הביצים: הנוצות נשחקות על הסורגים של כלובי הסוללה; בתחילה נשחק דגל הנוצה, אחר-כך נשחק או נתלש קנה הנוצה ואז העור החשוף עצמו משתפשף על התיל. כל שחיקה נוספת או ניקור בקרחות שנוצרו הם פתח לזיהום. מראה העור החשוף והלחץ הנפשי הקשה מעוררים בתרנגולות דחף לנקר, שהלולנים "פותרים" באמצעות קיטום המקור – כפי שניתן לראות בתמונות שצילם מור קורן. התמונות חושפות תופעה טיפוסית נוספת לכלובי סוללה: הטפרים (הציפורניים) של התרנגולות גדלים לאורך עצום לאחר חודשים של עמידה על רשת, ללא שחיקת הטופר על הקרקע. כתוצאה מכך, תרנגולת ששוחררה אינה יכולה לעמוד מבלי שאצבעותיה יתכופפו בזוויות משונות והיא אינה מסוגלת ללכת כראוי.
על כל פנים, בעקבות האיום המיידי על חיי התרנגולות, נוצר צורך לחלצן מיד מהחצר. מספרת אשרה:
לפי הודעה לעיתונות מתנו לחיות לחיות ("תנו לתרנגולות לחיות", 19.9.2007), "התרנגולות פוזרו למספר פינות חי באזור המרכז". אלה שלא שפר עליהן מזלן הוחזרו ללול.
ארז ארליכמן מביא את תגובת עיריית תל-אביב בעניין מנהג הכפרות: "תותר פעילות מעין זו במספר מקומות בעיר כשהעופות החיים יוחזקו בתוך חנויות בתנאים נאותים. כל פעילות השחיטה והכפרות תיעשה בתוך שטח החנות."
סוחרים בשוק פתח-תקווה תולים בחנויותיהם כרוזים של אנונימוס נגד מנהג הכפרות, 19.9.2007 (דדי שי)
בכתבתה של נועה קולפ (חדשות 10, נענע 18.9) העיר הרב בציניות על הכשרות המפוקפקת שבמנהג: "ואחר כך כבר צריך כפרות על הכפרות." ח"כ שלמה בניזרי הוסיף:
באתר התפרסם גם תיעוד מקרוב של הנפת תרנגולים בברוקלין (ישראל ברדוגו), וכן כתבה על ניסיון של נציג הארגון PETA לתעד את ההתעללות. לטענת האתר, הניסיון נכשל לאחר שאיש PETA נחשף.
כמה תרנגולות כבר נראו מתות. לבילי פרנקל (nrg מעריב, 23.9) דיווחה שיק גם על תרנגולות שסבלו מרגליים שבורות, מפצעים ומהתייבשות. שיק הביאה שתי תרנגולות גוססות להמתה. לדבריה, פניות לגורמים האחראים בעיריית חולון לא הועילו, והעופות פונו – למשחטה – רק למחרת יום כיפור בשש בערב. מהעירייה מסרו ל-nrg ש"התרנגולות הובאו למקום רק בערב החג (ולא מספר ימים קודם לכן)", ושהפיקוח הווטרינרי העירוני מנע ביצוע כפרות במקום. ל-ynet נמסר מהעירייה שבעל החנות נקנס פעמיים בגין עבירות הקשורות בשחיטה לא חוקית, ושהחשד להזנחה ייחקר.
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית על מנהג הכפרות. בתגובה לפעילות אנונימוס וארגונים אחרים, מתפרסמים בעיתונות דברי ביקורת מהציבור הרחב ומרבנים, ותיאורים מהשטח. כך הפך יום כיפור למוקד נדיר של עניין לאומי בגורלם של עופות, והתיאורים והצילומים מוצגים בעיתונות מתוך חמלה וביקורת. אולם למעשה, המצב הקשה של העופות עם הגיעם לסוחרי הכפרות הוא המצב הסטנדרטי בתעשייה, וההמתנה הממושכת לשחיטה, הטיפול האלים והשחיטה עצמה אינם בהכרח אכזריים יותר מהטיפול הסטנדרטי בתעשייה. יש אפוא להיזהר מללכת שולל אחר הנטייה להציג את התעללות הכפרות כמקרה של אכזריות חריגה. ההבדל העיקרי בין התעללות הכפרות להתעללות התעשייתית השגרתית הוא במידת הפומביות של המעשים האלימים. יום כיפור מספק אפוא חלון הצצה לרמיסה היומיומית של תרנגולות ותרנגולים, בידי חילוניים ודתיים כאחד.
ביום כיפור התשס"ח הגיע לידינו תיעוד של אירועים בשני מוקדי כפרות אקראיים: האחד חושף טפח מתעשיית הבשר, והשני מתעשיית הביצים.
מתעשיית הבשר לשוק פתח-תקווה
במסגרת מאמצי אנונימוס לשכנע את הציבור הדתי להימנע מניצול עופות לכפרות, הגיעה אלה שמורק לשוק פתח-תקווה ותיעדה בצילום ובכתב את רגעיהם האחרונים של התרנגולים שם.
אלה שמורק, פעילת אנונימוס, התרוצצה בימים שלקראת יום כיפור בין בתי הכנסת ומרכזי קבלה בעיר, תלתה מודעות, חילקה עלונים ודיברה עם אנשים על "פדיון כפרות" בכסף במקום בתרנגולים. במהלך השבוע שלפני יום כיפור היא יצאה לשוק פתח-תקווה – המקום היחיד בעיר שאושר על-ידי המחלקה הווטרינרית העירונית לביצוע כפרות (במשך השבוע היא איתרה כפרות גם בשכונת שפירא ובבתי חב"ד בעיר; במחלקה הווטרינרית השיבו שהם עצרו ניסיונות פיראטיים). הדברים שלהלן לקוחים מתוך דיווח מפורט שפרסמה אלה בפורום צמחונות וטבעונות בנענע, והוא מלווה את התמונות שצילמה (השמטנו את התמונות הקשות ביותר לצפייה):
ככה זה מתחיל: התרנגולות סגורות בחדר. יותר טוב משציפיתי... הן היו בצל, לא היו מים, אבל לפחות הן לא כלואות בכלובים קטנטנים. יושבות מכווצות בפינות, מתחת לדברים גדולים. שקטות ולא זזות, ספק מהפחד ספק בשל אותו עיוות תורשתי שכמעט ומונע מהן לעמוד על הרגליים.
מגיעה קונה, ומבקשת תרנגולות מלא הסל. הן נלכדות ומונחות בכלוב. על פי ההלכה מספיקות שתי תרנגולות, זכר לזכרי המשפחה, נקבה לנשות המשפחה. נכון שאפשר לעשות כפרות בכסף, אבל תרנגולות זה הרבה יותר מהודר, וכל המרבה הרי זה משובח.
היא ממלאת כלוב, סוגרת וגוררת אותן איתה בדרך לשוחט, מעבר לפינה. היא מרימה את הכלוב על צדו, התרנגולות נופלות האחת על השנייה. היא לא שמה לב כמובן, כמעט והופכת אותן שוב, ראשן כלפי האדמה, אבל המוכר מעיר לה.
במידה מסוימת לתרנגולות האלה יותר פשוט. לקוחות אחרים ביקשו ידית נשיאה, וקיבלו תרנגול ששקית נקשרה לרגליו.
אחרים אפילו לא טרחו לבקש "ידית נשיאה", בשביל מה אלוהים ברא להן כנפיים?
משם הולכים לשוחט. אצל השוחט ממש לא מרוצים לראות אותנו בשטח. הם צועקים ומאיימים. אני מבהירה להם שביררתי בעירייה לפני שבאתי ושנתונה לי הרשות לצלם, הם ממשיכים לצעוק עד שמגיע הפקח של השוק ומסביר להם שכל עוד אני לא עומדת בתוך החנות, מותר לי לצלם כמה שאני רוצה.
השוחט תופס את התרנגולים אחד אחד, שואל על מי כפרתם, מנופף בעדינות יחסית ובמהירות שולף סכין.
אני מנסה לצלם את רגעי השחיטה אבל השוחט מהיר מהמצלמה. תוך שנייה הגרון משוסף והתרנגולת מועלמת בתוך המשפך שמתחת, רק רגליה מבצבצות החוצה וממשיכות לבעוט שתי דקות ויותר אחרי השחיטה.
היא עוד לא מפסיקה לפרפר והוא כבר עובר לבאה בתור.
אפילו השוחט לא מסוגל להתבונן להן בעיניים? הן מוסתרות במשפך עד שהפסיקו לבעוט.
הזמן נראה אין סופי בשעה שאני סופרת שניות, מאה ואחת, מאה ושתיים...
אני רואה את הדם שמתחיל להישפך מתחת לארגזי המשפכים. המהדרין מכסים את הדם באדמה, כאן שופכים עליו אקונומיקה פעם בחצי שעה.
התרנגולות נשלפות מהמשפך ומושלכות כלאחר יד לשקיות ולקופסאות, חזרה למקום שבו נקנו, שם יש מכונת מריטה וכריתת רגלים.
תרנגולים נוספים מגיעים ונשחטים, גוויות נערמות ונלקחות, תרנגולות חדשות מגיעות בארגזים מוכתמים בדם אחיותיהן. הקשיש שיושב בדוכן גוער בי על חוצפתי שאינני מוכנה להפסיק לצלם ומסביר שאסור שתרנגולת תראה איך שוחטים את חברתה.
אני כמעט ומחליטה לקנות זוג תרנגולות ולשחררן בגינה הציבורית, ואז נזכרת שלא ישרדו. הן כל כך מעוותות שללכת הן לא מצליחות. הן בסך הכל אפרוחים שהוצאו מפרופורציות, אפילו הכרבולת לא צמחה לגודל המלא.
ואז מגיע הפעוט. הוא נראה בן פחות משלוש, לא מדבר, נגרר אחרי סבו ולבי נשבר. למרות שהבטחתי לעצמי שלא להתערב בשחיטה, למרות הידיעה שזה מאבק אבוד, אני פונה אל הסב בתחינה שיעשה כפרות בכסף, שירחם על נפש נכדו ועל התרנגול, מציגה בפניו את פלאייר הכפרות שתלינו עוד קודם. והוא? לא מבין, לא עברית ולא רגש, מסמן לשוחט ומצביע על הילד, משלם והתרנגול מסובב ונשחט. ואז הם הולכים, ביד אחת גוויה, ביד השנייה פעוט, ואני מתבוננת מאחור ולא מבינה אילו חטאים הוא ניסה למחוק.
מתעשיית הביצים לשכונת שפירא
בשבוע שעבר לפניכם סקירה על להקת תרנגולות מתעשיית הביצים, שהובאה לחצר בדרום תל-אביב במטרה לסחור בהן לכפרות. צילומים: מור קורן; דיווח מהשטח: אשרה בר.
תרנגולות בשכונה
מנהג הכפרות הוליד מסחר פיראטי בלהקות קטנות, הנכלאות ונשחטות במקומות משונים, שמעוררים התנגדות אפילו בשירותים הווטרינריים. מקרה כזה אירע בשבוע שלפני יום כיפור בחצר מוזנחת בשכונת שפירא שבדרום תל-אביב. השכנים הגיעו ל'תנו לחיות לחיות', ובני שלזינגר מהעמותה מסר לארז ארליכמן ("100 תרנגולות לכפרות חולצו מחצר בית בת"א", ynet, 18.9.2007):"השכנים סיפרו שסוחרים פרקו במקום כ-400 תרנגולות לערך ביומיים האחרונים, כשהם דחוסים בארגזים צפופים ורבים מהם נראים חולים. כשהגענו לחצר גילינו שמדובר בכמות קטנה יותר מאחר שרבות מהתרנגולות כבר נמכרו לקהל הרחב לצורך מנהג הכפרות."
אשרה בר, פעילת זכויות בעלי-חיים שהגיעה למקום, שוחחה עם תושבת השכונה, שלדבריה טלפנה כמה פעמים לעירייה "ונתקלה באטימות מוחלטת". אולם בבוקר הצטרפו נציגי עירייה לפעילים, ובעקבות פניית עובד העירייה, הגיע למקום סוחר העופות. אשרה סיפרה ל'זכויות בעלי-חיים השבוע':
"הסוחר ביקש כמה שעות לאסוף את התרנגולות ולהעביר אותן למקום בתנאים יותר טובים. אז הגיע גם נציג משרד הווטרינר הרשותי שהסתכל על התרנגולות והבהיר כי העירייה תיקח את אלה שמצבן לא טוב, ושיש לסוחר שעה להעביר את התרנגולות למקום אחר.
החלו קצת ויכוחים, ובהמשך שניהם נעלמו כלא היו ואפילו לא לקחו את התרנגולות שמצבן רע.
אחד מאנשי תנו לחיות לחיות ביקש כמה פעמים לקנות בכסף את התרנגולים מהסוחר אך זה סירב ואמר שהוא מעוניין להחזיר את התרנגולות למי שמכר לו אותן במצב נורא כזה."
החלו קצת ויכוחים, ובהמשך שניהם נעלמו כלא היו ואפילו לא לקחו את התרנגולות שמצבן רע.
אחד מאנשי תנו לחיות לחיות ביקש כמה פעמים לקנות בכסף את התרנגולים מהסוחר אך זה סירב ואמר שהוא מעוניין להחזיר את התרנגולות למי שמכר לו אותן במצב נורא כזה."
סימנים מלול הביצים
באופן חריג למדי, התרנגולות הגיעו לסוחר הכפרות לא מתעשיית הבשר אלא מתעשיית הביצים. מדובר אפוא בעופות מזן חזק יותר, אולם לפי מצבן הקשה, הן הגיעו לסוחר לאחר חודשים רבים של כליאה בכלובי סוללה והטלה מוגברת. אשרה מתארת את מצבן:"נוצותיהן של חלק גדול מהן היו מרוטות, לחלוטין או רק באזורים מסוימים. על עורן החשוף של חלק מהתרנגולות שנוצותיהן נמרטו ניתן היה לראות גירויים ודלקות, וכן נפיחות."
זהו מראה טיפוסי של תרנגולות בתעשיית הביצים: הנוצות נשחקות על הסורגים של כלובי הסוללה; בתחילה נשחק דגל הנוצה, אחר-כך נשחק או נתלש קנה הנוצה ואז העור החשוף עצמו משתפשף על התיל. כל שחיקה נוספת או ניקור בקרחות שנוצרו הם פתח לזיהום. מראה העור החשוף והלחץ הנפשי הקשה מעוררים בתרנגולות דחף לנקר, שהלולנים "פותרים" באמצעות קיטום המקור – כפי שניתן לראות בתמונות שצילם מור קורן. התמונות חושפות תופעה טיפוסית נוספת לכלובי סוללה: הטפרים (הציפורניים) של התרנגולות גדלים לאורך עצום לאחר חודשים של עמידה על רשת, ללא שחיקת הטופר על הקרקע. כתוצאה מכך, תרנגולת ששוחררה אינה יכולה לעמוד מבלי שאצבעותיה יתכופפו בזוויות משונות והיא אינה מסוגלת ללכת כראוי.
סימני הטלת ביצים
הפגעים שלעיל הם סימני הכליאה הגלויים לעין. בשלב זה סובלות התרנגולות גם ממחסור קיצוני בסידן, שהופרש לייצור הבלתי טבעי של המוני ביצים. הסידן חיוני לפעולת השרירים ומערכת העצבים, ולכן מחסור בו עלול להתבטא בקשיי תנועה של התרנגולת. בנוסף לכך, העצמות נחלשות מאוד, ולאחר טלטולי ההובלה יתכן שהיו בחצר תרנגולות שעצמותיהן נשברו. אשרה ממשיכה בתיאור המצב בחצר:"מצב התרנגולות היה נורא – היו תרנגולות מתות ברחבי החצר, רובן בתוך כלי המים שהושארו בשבילן. בתוך כלי המים היו גם הרבה פרוסות לחם – והתרנגולות האחרות שתו מהכלים האלה.
אחר-כך גילינו שחלק מהתרנגולות השרועות מרוטות על האדמה או בתוך מכלי המים, אינן מתות. חלק מהם פשוט נפלו למכלי המים ולא הצליחו לצאת, ובעקבות חום כבד, תשישות, מחלה, רעב או כאבים – פשוט התמוטטו. רובן גססו וכמעט לא נשמו, ואני בספק אם שרדו את הנסיעה בכלובים."
אחר-כך גילינו שחלק מהתרנגולות השרועות מרוטות על האדמה או בתוך מכלי המים, אינן מתות. חלק מהם פשוט נפלו למכלי המים ולא הצליחו לצאת, ובעקבות חום כבד, תשישות, מחלה, רעב או כאבים – פשוט התמוטטו. רובן גססו וכמעט לא נשמו, ואני בספק אם שרדו את הנסיעה בכלובים."
ניסיון חילוץ
יתכן שהימים בחצר היו דווקא הטובים ביותר בחייהן של רבות מהתרנגולות – הזדמנות ראשונה מאז שהיו אפרוחות לדרוך על אדמה, למתוח כנפיים ולרוץ. עדי ראייה דיווחו שהתנאים היו איומים, אף על-פי שהחצר בשכונת שפירא דומה דווקא ללול "ביצי חופש". תגובת העדים כנה ומדויקת כי הציבור אינו רגיל לראות תרנגולות בלול מסחרי ואינו מכיר כלובי סוללה, הגרועים שבעתיים.על כל פנים, בעקבות האיום המיידי על חיי התרנגולות, נוצר צורך לחלצן מיד מהחצר. מספרת אשרה:
"בשלב מסוים התחלנו פשוט לתפוס תרנגולות ולהכניס אותן לכלובים ברכב של תנו לחיות לחיות, והתחלנו להרים טלפונים ולחשוב על מקומות אפשריים עבורן. בינתיים הגיעו שלושה נערים ועוד מכרים של סוחר התרנגולות, והנערים החלו לתפוס את התרנגולות ולהכניס אותן לכלובים. היינו כולנו יחד בחצר, בכאילו-מרוץ להשגת יותר תרנגולות.
הסוחר עצמו התחנן שנפסיק, חזר ואמר שהוא מחזיר את התרנגולות לבעלים, אמר שאנחנו הורסות לו את הפרנסה ונראה במצוקה. לא היה קל להתמודד עם זה.
בסופו של דבר, לאחר שאספנו כמה עשרות תרנגולות וכבר נגמרו הכלובים והארגזים שהבאנו, והעברנו כמה תרנגולות לביתה של שכנה, ותרנגולות רבות כבר הוחזקו ברכב זמן רב בחום, נראה שזה כל שיש ביכולתנו להציל, והרכב של תנו לחיות לחיות מיהר להסיע למקום מבטחים את התרנגולות שהצלחנו לאסוף. באותו שלב נשארו עוד עשרות בודדות של תרנגולים במקום והסוחר ושותפיו אספו אותם, לצערי הרב."
הסוחר עצמו התחנן שנפסיק, חזר ואמר שהוא מחזיר את התרנגולות לבעלים, אמר שאנחנו הורסות לו את הפרנסה ונראה במצוקה. לא היה קל להתמודד עם זה.
בסופו של דבר, לאחר שאספנו כמה עשרות תרנגולות וכבר נגמרו הכלובים והארגזים שהבאנו, והעברנו כמה תרנגולות לביתה של שכנה, ותרנגולות רבות כבר הוחזקו ברכב זמן רב בחום, נראה שזה כל שיש ביכולתנו להציל, והרכב של תנו לחיות לחיות מיהר להסיע למקום מבטחים את התרנגולות שהצלחנו לאסוף. באותו שלב נשארו עוד עשרות בודדות של תרנגולים במקום והסוחר ושותפיו אספו אותם, לצערי הרב."
לפי הודעה לעיתונות מתנו לחיות לחיות ("תנו לתרנגולות לחיות", 19.9.2007), "התרנגולות פוזרו למספר פינות חי באזור המרכז". אלה שלא שפר עליהן מזלן הוחזרו ללול.
ארז ארליכמן מביא את תגובת עיריית תל-אביב בעניין מנהג הכפרות: "תותר פעילות מעין זו במספר מקומות בעיר כשהעופות החיים יוחזקו בתוך חנויות בתנאים נאותים. כל פעילות השחיטה והכפרות תיעשה בתוך שטח החנות."
כפרות התשס"ח בעיתונות
אמצעי התקשורת הביעו עניין חסר תקדים בכפרות סביב יום כיפור התשס"ח. רוב הכתבות ביקורתיות כלפי המנהג, אחדות מביעות אהדה מתנצלת, ויש גם כמה ידיעות חדשות.
הפגנת אנונימוס בשוק הכרמל, 19.9.2007 (מני ברמן)
המומלצים
הכתבה המומלצת של השבוע היא "כפרה עלייך" מאת עומר ברנע (וואלה!, 18.9.2007), המציע לנצל את ימי הסליחות לבקשת סליחה מהתרנגולים, קורבנות התיעוש. ראוי לציין גם את כתבתו של אהוד אמיר, "שוב מתעוררת המחלוקת על מנהג הכפרות" (local, 17.9), המציגה ביסודיות טיעונים נגד כפרות בתרנגולים.פעילות בשטח
כלי התקשורת הרבו לדווח על מבצע אנונימוס לתליית כרזות ולחלוקת עלונים בבתי כנסת. מהפעילים בשטח נמסר, שהתגובות היו חיוביות בדרך-כלל. גם בקרבת אתרי הכפרות הייתה אווירה רגועה. אלה שמורק בפתח-תקווה ציינה "במקום לזרוק עלי עגבניות הציעו לי הצעות עבודה ומים, כיבדו אותי בפרוסות אננס טרי והציעו סיוע בהדבקת כרזות." בהפגנה שערכה אנונימוס בשוק הכרמל ב-19.9 נרשמו מספר תגובות קשות, אך רוב הקהל הביע תמיכה. אולם ב"הפגנה של אנשי זכויות בעלי-חיים" שנערכה ב-20.9 בשוק כפרות בירושלים הופעלה אלימות נגד המפגינים, ובכלל זה הטחת חלקי גופות של תרנגולות בראשיהם (שיר פרידמן, mcity ,21.9).סוחרים בשוק פתח-תקווה תולים בחנויותיהם כרוזים של אנונימוס נגד מנהג הכפרות, 19.9.2007 (דדי שי)
תקדים: קנס לשוחט
בית-משפט השלום בפתח-תקווה גזר ביום ב', 17.9, קנס כספי על רוני גדליהו מרמת מודיעין, ששחט עופות בניגוד לחוק בטענה שזהו חלק ממנהג הכפרות. כתב-האישום התייחס לעבירה וטרינרית, אבל במהלך המשפט התפתח דיון בשאלת הכפרות – לראשונה בבית-משפט בישראל. השופטת דבורה עטר קבעה פסק-דין תקדימי: קנס בסך 2,700 שקלים או 27 ימי מאסר, והתחייבות בסך 5,000 שקלים להימנע מביצוע עבירות דומות במשך שנתיים.אכיפה בירושלים
אפרת זמר (nrg מעריב, 17.9) מדווחת:"ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, הנחה את הפקחים העירוניים לקיים אכיפה מוגברת בשווקי הכפרות על מנת למנוע מקרים קשים של התעללות. בנוסף ייערכו פעולות הסברה נרחבות בשכונות הדתיות בבירה בנוגע לנושא. [...] מחזיק תיק בריאות הציבור בעיריית ירושלים, חבר מועצת העיר, שלמה רוזנשטיין, סיפר כי מבדיקות שערך האגף בשנה שעברה התגלה כי רבים מהסוחרים אשר מספקים את התרנגולות בשווקי הכפרות אינם עומדים בדרישות הווטרינריות הנדרשות. בעירייה נרשמו מקרים קשים של פגיעה בבעלי-חיים כמו למשל מניעת מזון ומים, אחזקה בתנאים מחפירים והפקרת עופות שנשחטו ונמצאו מתגוללים ברחובות. עיריית ירושלים אישרה השנה הפעלה של ארבעה מוקדי כפרות בלבד: בחצר בית-הספר כי"ח בשוק מחנה יהודה, בשוק הבוכרי, שוק בית ישראל בשכונת מאה שערים ובמגרש העירייה ברחוב שמואל הנביא."
הסתייגות קלה מכפרות בארה"ב
הסיקור העיתונאי בנושא הכפרות נפתחלמעשה כבר ב-19.8 על-ידי תמר רותם (הארץ), שדיווחה על שינוי קל בגישת הרבנים החרדיים בארה"ב למנהג הכפרות, בעקבות חשיפת PETA של עינוי תרנגולים בברוקלין ותלונה שהגיש הארגון במשרד הבריאות (ראו סרט שצילם כריס בנטלי ברחוב בברוקלין, 30.9.2006). עיתונים חרדיים דיווחו על פגישת רבנים בכירים שהתקיימה באמצע אוגוסט בנושא הכפרות. בעקבות זאת, פרסם ביטאון אגודת ישראל העולמית, 'המודיע' (באנגלית) מאמר מערכת הדורש פיקוח על שחיטת העופות כדי להגן על בריאותם של הורגי העופות. בסוף המאמר נכתב:"יש להבהיר, כל עוף שנשחט כתוצאה מהמנהג שמטרתו מחילת עוונות לנשמות יהודיות, בוודאי נהנה מהנאה רוחנית שהופכת אותו למושא הקנאה לכל הלהקה של העופות ואין כלל עניין של אכזריות לחיות במנהג הכפרות. אבל המטרה הקדושה של השחיטה אינה יכולה להצדיק בשום אופן טיפול לא הולם עם העופות לפני השחיטה. טיפול חסר אחריות הוא לא מתאים והוא גורם לחילול השם."
הסתייגות מכפרות בש"ס
עמיחי אתאלי (nrg מעריב, 16.9) מספר על פניית תנו לחיות לחיות לרב עובדיה יוסף בבקשה שיוציא פסק הלכה להחלפת הכפרות בתרנגולות בתרומת כסף לעניים. לדברי אתאלי, "דובר ש"ס רועי לחמנוביץ מסר בתגובה: 'הרב לא צריך להוציא פסק הלכה בעניין, כל מי שמעיין בספריו, יודע כי הוא פסק כבר מזמן, כי את הכפרות, יש לבצע על כסף ולא על תרנגול'." יאיר אטינגר (הארץ, 17.9) מוסיף:"דבריו של יוסף, אותם נימק באי-הקפדה על דיני השחיטה, מצטרפים לנימה המסויגת שהשמיעו רבנים בארה"ב בקשר למנהג, בשל הסבל הנגרם לתרנגולות. [...] מכל מקום, בדבריו שלשום נמנע מנהיג ש"ס מלאסור את המנהג. הוא הסתפק בקריאה למי שמבקש לקיים אותו להקדים ולעשות זאת לפני ערב יום כיפור, כדי למנוע עומס על השוחטים."
בכתבתה של נועה קולפ (חדשות 10, נענע 18.9) העיר הרב בציניות על הכשרות המפוקפקת שבמנהג: "ואחר כך כבר צריך כפרות על הכפרות." ח"כ שלמה בניזרי הוסיף:
"אם אדם רוצה בכל זאת לקיים את המצווה הזאת של הכפרות, עליו לדאוג לא לצער את בעלי-החיים. לדאוג להם לשתייה, לאפסן אותם במקומות כמצוות צער בעלי-חיים – יותר חשובה ממצוות הכפרות."
חב"ד מקדמים כפרות
אתר "חב"ד און ליין" פרסם הודעת פרסומת לשחיטת תרנגולים:"בתי חב"ד בכל רחבי הארץ יציעו לציבור הרחב לערוך את מנהג ה'כפרות' בסניפי בתי חב"ד וכמו-כן בדוכני-רחוב שבתי חב"ד מפעילים [...] במרכזי הערים. בחלק מהמקומות יקיימו בתי חב"ד 'כפרות' על תרנגולות חיים [...] במקביל, יאפשרו בתי חב"ד לציבור הרחב לערוך את מנהג ה'כפרות' על כסף שילך לצדקה ולרכישת מזון לנזקקים."
באתר התפרסם גם תיעוד מקרוב של הנפת תרנגולים בברוקלין (ישראל ברדוגו), וכן כתבה על ניסיון של נציג הארגון PETA לתעד את ההתעללות. לטענת האתר, הניסיון נכשל לאחר שאיש PETA נחשף.
יחסי ציבור לכפרות
מעט מהדיווחים בעיתונות התבססו על תחקירי שטח של הכתבים. סקוט ווילסון (Washington Post, 22.9) יצא לשוק מחנה יהודה והגיש מבט אנתרופולוגי על טקס הכפרות שנערך שם ב-2,500 תרנגולים. המבט הבלתי מעורב של ווילסון חושף לא מעט דם, וכן תגובות מורכבות בקהל: מצד אחד תיירת אמריקאית מצהירה "לעולם לא אוכל יותר עוף!"; ומצד אחר ילדים קטנים עוברים חינוך אגרסיבי נגד רתיעתם מפני האלימות והדם. אולם רוב הסיקור העיתונאי לא התבסס על תיעוד ההרג, וכמה כתבות אף נוצרו מתוך התעלמות בוטה מהמעשה עצמו והתמקדות בכוונותיו הטהורות ובהגיגיו של המתעלל. כך טלי פרקש (ynet, 17.9) ויעקב (ג'קי) לוי (ידיעות אחרונות, 21.9). אתר עיריית חיפה מציג בשער עלון החדשות של העירייה, 'עירונט' (19.9) תמונות של אנשים המניפים תרנגולים באוויר, ללא כל ביקורת, עם ברכת גמר חתימה טובה.העופות
אמצעי התקשורת לא גילו השבוע מידע על מצב העופות עצמם. עם זאת, בצילומים שפורסמו (באתר חב"ד, בחדשות 10 ועוד) נראה שכל העופות הגיעו מתעשיית הבשר. הם בני כחודש וחצי, שמנים מאוד, לא מנוצים עדיין באופן מלא ומטונפים בגחון בעקבות רביצה על הפרשות – עדות לפרופורציות גוף מעוותות, המקשות עליהם לעמוד. רוב עורכי הטקס מחזיקים את העופות תלויים בכנפיים, תוך מתיחה עזה של הכנפיים אחורנית. המתיחה, וכן המשקל העודף של העופות, גורמים לחץ גדול על הכנפיים. ניתן לשער, שעצמות הכנפיים של חלק מהתרנגולים נוקעות או נשברות במהלך הטקס.הזנחה בחנות בחולון
חשיפה נוספת של הזנחת תרנגולים הגיעה לעיתונות לאחר יום כיפור: מאות תרנגולים הופקרו במשך מספר ימים כלואים בכלובים קטנים בחנות בכיכר סטרומה שבחולון, ללא מזון ומים. ליזה שיק דיווחה מהשטח לארז ארליכמן (ynet, 24.9):"הריח היה מחניק, היו זבובים בכל מקום והתרנגולות סבלו מצפיפות קשה בכלובים. חלקן לא הצליחו לעמוד על רגליהן. לעתים היו חמש ושש תרנגולות בכלוב אחד, רובן היו צהובות כתוצאה מהתבוססות בשתן של עצמן".
כמה תרנגולות כבר נראו מתות. לבילי פרנקל (nrg מעריב, 23.9) דיווחה שיק גם על תרנגולות שסבלו מרגליים שבורות, מפצעים ומהתייבשות. שיק הביאה שתי תרנגולות גוססות להמתה. לדבריה, פניות לגורמים האחראים בעיריית חולון לא הועילו, והעופות פונו – למשחטה – רק למחרת יום כיפור בשש בערב. מהעירייה מסרו ל-nrg ש"התרנגולות הובאו למקום רק בערב החג (ולא מספר ימים קודם לכן)", ושהפיקוח הווטרינרי העירוני מנע ביצוע כפרות במקום. ל-ynet נמסר מהעירייה שבעל החנות נקנס פעמיים בגין עבירות הקשורות בשחיטה לא חוקית, ושהחשד להזנחה ייחקר.
מה חשבתם? ספרו לנו בתגובות!
http://anonymous.org.il/art571.html
מקורות לסקירת העיתונות
כלליScott Wilson, "A Ritual of Repentance in A Parking Lot", Washington Post, 22.9.2007, p. A09
שיר פרידמן, "זה התרנגול ילך לכפרות", mcity מקומון מודיעין, 21.9.2007.
ארז ארליכמן, "בעד או נגד מנהג הכפרות?", ynet, 19.9.2007.
דני אדינו אבבה, "ירושלים: בן 8 נפצע מסכין בטקס כפרות", ידיעות אחרונות , 18.9.2007, עמ' 11.
ארז ארליכמן, "100 תרנגולות לכפרות חולצו מחצר בית בת"א", ynet, 18.9.2007.
"מה אתם חושבים על מנהג הכפרות?", וואלה!, 18.9.2007.
עומר ברנע, "כפרה עלייך", וואלה!, 18.9.2007.
אהוד אמיר, "שוב מתעוררת המחלוקת על מנהג הכפרות", local, 17.9.2007.
חנוך דאום, "נזק תדמיתי לדתיים", ידיעות אחרונות, 17.9.2007, עמ' 11.
נטע אחיטוב, "אולי בלי כפרות השנה, לא חראם על התרנגולות?", העיר, 12.9.2007, עמ' 26.
פסק-דין תקדימי
"אין כפרה", nrg מעריב, 19.9.2007.
עידן יוסף, "שוחט הכפרות הורשע בגלל היעדר וטרינר", Nfc, 19.9.2007.
"תקדים: עונש על 'שחיטת כפרות'", וואלה!, 18.9.2007.
עמירם כהן ויאיר אטינגר, "ביהמ"ש: שחיטה לכפרות היא עבירה על חוק השחיטה", הארץ, 18.9.2007.
"קנס כספי על שחיטת עופות לא חוקית", ערוץ7, 18.9.2007.
ירושלים
אפרת זמר, "כפרות על הכפרות", nrg מעריב, 17.9.2007.
דיונים דתיים
נועה קולפ, "פעילי זכויות בע"ח: הפסיקו לשחוט תרנגולים לכפרות", נענע10, 18.9.2007.
ראובן וייס, "לבקש סליחה מהתרנגולים", ידיעות אחרונות, 17.9.2007, עמ' 11.
יאיר אטינגר, "עוד מסתייג ממנהג הכפרות: הרב עובדיה יוסף", הארץ, 17.9.2007, עמ' א1.
עמיחי אתאלי, "תנו לתרנגולות לחיות", nrg מעריב, 16.9.2007.
משה ידיד, "תנו לחיות לחיות נגד תרנגול הכפרות", ערוץ7, 16.9.2007.
תמר רותם, "סימנים של חרטה במנהג הכפרות", הארץ, 19.8.2007, עמ' א7.
תומכי כפרות
יעקב (ג'קי) לוי, "מדרש ביתי ליום כיפור-כפרה עליהם" ידיעות אחרונות (המוסף לחג), 21.9.2007, עמ' 24.
אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת
"'אושפיזין' לא רצוי בקראון-הייטס", חב"ד און ליין, 20.9.2007.
ישראל ברדוגו, "ynet על 'כפור'ס בקראון הייטס ב-2 דולר'", חב"ד און ליין, 19.9.2007.
עירונט 155, עיריית חיפה, 19.9.2007.
טלי פרקש, "כפרה עליכם", ynet, 17.9.2007.
"'כפרות' לכל דיכפין - בבתי חב"ד", חב"ד און ליין, 16.9.2007.
הזנחה בחולון
ארז ארליכמן, "העופות הושארו לרעוב", ynet ,24.9.2007.
בילי פרנקל, "גם על זה יבקשו כפרות?", nrg מעריב, 23.9.2007.