כפרות ופעילות מחאה  כרוז (לקהל דתי) 

כפרות ופעילות מחאה

התרנגולים

מנהג הכפרות משמעותו גרימת סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים ותרנגולות. טקס ה"כפרות" עצמו כולל טלטול העופות סביב הראש ושחיטתם. אך סבלם לא מתמצה בזאת. ראשית, הסבל קשור בתנאי גידולם: מרבית העופות מגיעים מלולים תעשייתיים, שם נשללים מהם מרבית צורכיהם ומערכות שונות בגופם נפגעות כתוצאה מן הצפיפות הרבה ומן ההפרשות בהן הם מתבוססים. סבל נוסף עובר על העופות עם הובלתם לשווקים. בסופו של התהליך, מרבית העופות מוחזקים במשך שעות (ואפילו ימים) בכלובים דחוסים, כשהם ממתינים ללא כל מים או מזון להוצאתם מהכלובים שמיד לאחריה יישחטו.

ההתנגדות ההלכתית

ראשית ההתנגדות לטקס אכזרי זה לא צצה מתוך העולם החילוני. כמה מחשובי הפוסקים בכל הזמנים ראו במנהג ה"כפרות" מעשה פסול, הגורם צער בעלי-חיים ללא כל הצדקה: כך, למשל, בעל השולחן ערוך - ר' יוסף קארו, הרשב"א, הרמב"ן ואחרים.

מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן להזכיר את הרב שלמה אבינר, הרב פנחס זביחי, המקובל יצחק כדורי, וכן את הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג, ובין השאר כתב:

מה אפשר לעשות?

(את הפעילות רצוי להתחיל לקיים כחודש לפני יום הכיפורים)

• אם יש לכם מכרים דתיים הנוהגים לקיים "כפרות בתרנגולים" (שכנים, הורים וסבים, ידידים וכו'), ידעו אותם בצער בעלי-חיים שהם גורמים, ללא כוונתם, על-ידי השתתפותם בטקס. זכרו: האלטרנטיבה (המקובלת בעולם הדתי והחרדי) למנהג "כפרות בתרנגולים" הוא מנהג של "פדיון כפרות" (תרומה). הדגישו בפניהם את יתרונותיה של התרומה לעומת חסרונותיה של ההתאכזרות לבעלי-חיים.
  
• תוכלו להדפיס את הכרוז (שתוכנו מופיע למטה): "הצלת נפשות ולא נפש תחת נפש". כרוז זה מיועד לחלוקה ולקריאה לקהל דתי, והוא מסתמך על פסקי הלכה השוללים את מנהג הכפרות. כרוז זה ניתן לחלק באזור בתי-כנסת, או פשוט יותר, לתלות על לוחות מודעות של בתי-כנסת באזור מגוריכם. לפרטים נוספים, עצות והדרכה פנו לכרם: kerem@anonymous.org.il.
  

כרוז (לקהל דתי)

בס"ד

הצלת נפשות

ולא נפש תחת נפש

על המנהג לשחוט תרנגול כפרות ערב יום כיפורים נטושה מחלוקת הלכתית. רבים מהפוסקים מתנגדים לו.

אומר ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך:



וכך גם הרשב"א:



גם הרמב"ן התנגד למנהג הכפרות (כמובא אצל הבית יוסף, אורחות חיים סימן תר"ה), ואילו הרמב"ם אינו מזכירו כלל ועל כן גם לא היה נהוג בתימן. (ש"י עגנון, "ימים נוראים", ע' ריג)

עם הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן להזכיר את המקובל יצחק כדורי, שיצא באלול תשס"ב נגד מנהג הכפרות בתרנגולים, וקרא להעדיף על פניו תרומה לעניים, עקב צער בעלי-חיים "שהוא איסור מהתורה" ובעיית הכשרות המתעוררת בשחיטת תרנגולי הכפרות. הרב חיים דוד הלוי האריך בדברים נגד המנהג, ובין השאר כתב:

.
גם הרב שלמה אבינר המליץ להימנע מכפרות בתרנגולים ולהעדיף מתן צדקה:



וכן העיר הרב פנחס זביחי:



לעומת שחיטת התרנגולים קיים מנהג "פדיון כפרות", הנהוג בעיקר בעדות הספרדים. במקום התרנגול בא ממון הניתן לצדקה. אנו מאמינים, שאת יום הכיפורים, יום בו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות במעשים טובים, לא ראוי לציין במעשה שהוא בבחינת צער בעלי-חיים. סבלם של תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי הצפיפות בהם מגודלים, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ובהמתנה הממושכת בתנאים אלו, וקיצו בהקפות סביב ראשו של מבקש הכפרה ובשחיטה עצמה. לעומת זאת, המנהג לעשות כפרות בממון הוא מנהג יפה שמרבה אושר בעולם, מבטא נדיבות וערבות הדדית.