כרוניקה של בריחה ידועה מראש
על אורנגאוטן נועז, גני חיות, והרצון הבסיסי לחופש
חייו של קן אלן הסתיימו בבוקר שבת אחד. לקבוצת האנשים הקטנה שליוותה את קן לאורך כל חייו, ה-Orang-Gang, היה זה יום עצוב במיוחד, ולא נותר להם אלא לבכות על לכתו של הקוף המיוחד. אמנם חייו של קני הסתיימו כשהורדם בהיותו בן 29, לאחר מאבק בסרטן נדיר, אך מורשתו עדיין חיה ונושמת. "שחררו את קן אלן", הסלוגן שליווה אותו בשנות ה-80, רלוונטי כיום כשם שהיה אז, לגבי כל חיה הכלואה בגן חיות, במעבדת ניסויים או במשק תעשייתי. קני זכה לחיות חיים שלמים, ולהוות השראה לרבים בחייו ובמותו, אך האמת היא שהוא לא זכה למה שרצה באמת - להיות חופשי.
בריחות ראשונות
קני נולד בשבי גן החיות של סן דייגו בראשית שנות ה-70, אך רק ב-1985 הפך לדמות מוכרת בקליפורניה ומחוצה לה. בשנה ההיא, בשלוש הזדמנויות שונות (בחודשים יוני, יולי ואוגוסט) הצליח קני לברוח ממתחם הקופים בגן החיות מבלי שאף עובד שם לב לכך. הוא הסתובב בשלווה ברחבי גן החיות, והתבונן לראשונה בסקרנות בשכניו בעלי החיים הנמצאים בכלוביהם. בתום כל שיטוט כזה נתפס קני והוכנס לבידוד על ידי עובדי הגן, שהופתעו מכך שהוא לא הביע התנגדות, ואף נראה לדבריהם רגוע באופן יוצא דופן.
עובדי הגן ניסו לגלות איך הצליח קני לברוח. הם נזכרו ששנים ספורות לפני כן הוא בנה מעין סולם מענפי עצים שנפלו על הקרקע. הוא נהג לוודא שהסולם יציב בקרקע, עלה למעלה, ומיד לאחר מכן ירד חזרה. אבל הפעם לא היה שום זכר לסולם. לא נמצא גם סימן לטעות אנוש - אף שער לא הושאר פתוח, אף ציוד לא הושאר מאחור. עובדי הגן לא הצליחו לאתר את נתיב הבריחה, אך החליטו לא להסתכן - וליתר ביטחון הגביהו את קיר ההפרדה של המתחם בו נכלא, והחליקו את כל הגבשושיות על גביו כדי למנוע אפשרות טיפוס.
מעקבים, התחמקויות וגדר חשמלית
אבל קני לא התרשם מהשיפוץ. לא חלף אלא חודש וחצי והוא שב וחמק מהמתחם. עובדים החלו לתצפת על המתחם, כדי לתפוס אותו בשעת מעשה, אך קני כנראה הבחין בכך, ונמנע מלחשוף את נתיב הבריחה. לכן התחפשו העובדים למבקרים - אולי כך ירגיש בנוח לברוח? - אך גם זה לא עזר, וקני המשיך להגן על סודו. כשהשמירה התרופפה וקני הצליח שוב לנצל פרצה ולחמוק, החליט גן החיות לשים סוף לבריחות - וגדר חשמלית הותקנה מסביב למתחם האורנגוטנים.
בנוסף לגדר החשמלית, ניסו בגן החיות לשכך גם את יצר ההימלטות של קני. אולי אם יצרפו נקבות חדשות לכלוב, רצונו לחמוק יפחת? זה מה שקיוו כשצירפו שלוש נקבות אורנגוטן למתחם, אולם התוצאה הייתה הפוכה מהמצופה: בשנים שלאחר מכן שתיים מהנקבות החדשות שהוכנסו לכלוב ביצעו ניסיונות בריחה מוצלחים. אין כמעט ספק שקני הוא שלימד אותן לעשות את זה, או שעורר בהן את ההשראה לעשות זאת.
יום אחד, שעה לאחר שהוציאו את קני מהבידוד בפעם השלישית (לאחר ניסיון בריחה נוסף), הוא נצפה עומד ליד מוט ברזל, שכנראה נשכח במתחם האורנגוטנים לאחר סבב השיפוצים האחרון שנעשה שם. אנשי הצוות שהבחינו בכך נבהלו, אך נשמו לרווחה כשעזב את המוט ופסע למקום אחר. הם לא ייחסו חשיבות לכך שקופה אחרת, ויקי, לקחה לידיה את המוט - והמשיכו לעקוב אחרי קני גם כשעזב את המוט והתרחק. תוך דקות הבינו את טעותם, כשרעש עז הדהד במתחם. הייתה זו ויקי, שניסתה לראשונה את כוחה בבריחה, גם אם בסגנון שונה מאוד, והצליחה לסדוק את חלון הזכוכית שהפריד בין המתחם למבקרים. בגן החיות מאמינים שהם שיתפו פעולה בצורה מחושבת: קן הסיח את דעתם, על מנת שויקי תוכל לברוח. קן הוחזר להסגר, הפעם בחברת שותפתו לפשע.
זמן לא רב לאחר מכן, ניסה קן לברוח שוב. בתחילה, נדהם צוות הגן לראות את קני שוחה בתעלת המים המקיפה את המתחם, שכן אורנגוטנים נרתעים ממים. קן צלח את התעלה, וניסה לטפס על הגדר. אך זרם החשמל פעל את פעולתו - והוא נרתע. הניסיון נכשל. צוות הגן חגג "ניצחון" קטן, אך הבין - קן לא יחדל לרצות לברוח.
ואכן, פחות משנתיים לאחר מכן, שוב נראה קן מסתובב ברחבי גן החיות. הסתבר שבאותו יום נערכו תיקונים במתחם האורנגוטנים, וזרם החשמל נותק זמנית מהגדר החשמלית. בדרך כלשהי, הצליח קני להבין ולנצל זאת במהירות מדהימה. הוא שב ושחה בתעלת המים (שעוד הורחבה מאז ניסיון הבריחה האחרון), טיפס על הגדר, ויצא מהמתחם.
אך בפעם הזו, כאילו ידע שלא יצליח לחמוק עוד, קן לא חזר בשלווה להסגר. רק לאחר מרדף של שלוש שעות הצליחו עובדי הגן לגרור אותו לשם בכוח, בעודם חמושים בחצי הרדמה ובנשק חם. המאבק היה מתיש ומר, וקן נפצע במהלכו. הייתה זו בריחתו המוצלחת האחרונה.
ממשיכות דרכו
אבל מורשת הבריחות של קני המשיכה להעסיק את גן החיות עוד שנים רבות אחרי שקני עצמו הוכנע.
כארבעה חודשים בלבד לאחר ניסיון הבריחה האחרון שלו, ביצעה אורנגוטנית בשם קומאנג את הבריחה המוצלחת הראשונה מהמתחם של קוף כלשהו מלבד קן. האורנגוטאנית בת ה-9 הסתובבה ברחבי גן החיות כמחצית השעה. עובדי גן החיות שכרו מומחים שינסו לאתר ולסתום כל פירצה. בינתיים, הוכנסה קומאנג להסגר תת-קרקעי, ויחד עמה כל יתר האורנגים. במתחם נערכו שיפוצים נוספים.
והנה, שמונה חודשים לאחר בריחתה הראשונה, קומאנג עשתה זאת שוב. הפעם היא נעזרה באחותה שרה. הן הצליחו לאלתר "סולם" ממגב נשכח כדי לטפס ולקפוץ מעל החומה.
לאחר שניסיונות הבריחה נמשכו, לגן החיות נמאס. הוחלט לתקצב שיפוץ מקיף של מתחם האורנגאוטנים בסכום של 45 אלף דולר. השיפוץ כלל, בין היתר, הגבהה נוספת של קירות ההפרדה והחלפת הגדר החשמלית במערכת מתקדמת יותר. תקופת השיפוץ ארכה כשלושה חודשים, במהלכה כל הקופים שבמתחם נכלאו בהסגר תת קרקעי. בסיום השיפוץ נערכה פתיחה חגיגית של המתחם המחודש. נדרשו ארבע שנים תמימות עד שאחת הקופות הצעירות, אינדה, הצליחה לאתר פירצה בשמירה הצמודה - ולברוח. אך גם היא הושבה במהרה למתחם.
קני גיבור תרבות
קני כאמור, "תלה את נעליו", ולא ניסה לברוח עוד לאחר ההתנסות הקשה בשנת 1987. אך בזכות מעלליו הפך למקור השראה לא רק לחברותיו הכלואות עמו, אלא גם לסלבריטי ולסמל בעולמם של בני אדם (בדומה לאופן שבו הופכות חיות שנמלטו ממשחטות לגיבורות-תקשורת). מי שנסע בשנים ההן בכבישי קליפורניה זוכר אולי את המדבקות "שחררו את קן אלן". חולצות עם הדפס דמותו של קן, מעין צ'ה גווארה חייתי, הפכו לפריט אופנתי. קני אף עמד במרכזו של מועדון חברים בשם Orang-Gang, שחבריו נהגו להתראות מדי שבת ליד מתחם האורנגוטנים בגן החיות, לשחק עם הקופים מבעד לזכוכית, ולהעלות זיכרונות ממורשת הבריחות של קני ויתר הקופים. מחווה מרגשת במיוחד לקני ומורשתו יצר הפסיכיאטר והמשורר דניס גרשטיין, שכתב והלחין בלדה על קני:
"הוא יושב במאסר עולם…
הוא שייך לג'ונגל…
קן אלן העצוב, אנו תוהים
האם חלומך לצאת לחופשי
אי פעם יתגשם…"
לכאורה ישנה במילים הנוגעות ללב הללו הכרה במלוא העוול שנעשה לקני וחבריו, הכלואים כגרועים שבפושעים. אך בראיון שנערך עמו, אמר גרשטיין דברים מהם ניתן להבין כיצד הפך קני לסמל מופשט ל"חופש" (אנושי) יותר משהיווה ייצוג לעינוי חיות ממינים אחרים למטרות בידור:
אז אולי קן אלן לא באמת רצה לברוח מהגן אלא סתם להשתעשע במשחקי תופסת עם הצוות? או אולי הספיקו לו טיוליו הקצרים בשבילי הגן?
ואולי הבריחות הן רק משחק?
כבר בהיותנו ילדים קטנים לוקחים אותנו אל "גן החיות". אנו לומדים להניח שבעלי החיים פשוט נמצאים שם, חשופים להנאתנו במכלאותיהם ומקוטלגים לנוחותנו. לעומת העיר הסואנת, נראה "גן החיות" כמקום ההגיוני בו יימצאו חיות בר שונות ומשונות. כשאנחנו כבר מבינים שבעלי החיים הגיעו לגן החיות ממקום רחוק יותר, אנחנו מתנחמים באשליה שגני חיות לפחות מסייעים לשמר מינים בסכנת הכחדה או לטפח אהבה לבעלי חיים. אבל מעל הכל עדיין מאפילה היכרותנו כילדים עם "גן החיות" כמקום מהנה וטבעי לא פחות מחוף הים; וכמוהו הוא נוטה לעורר זיכרונות נוסטלגיים על חופשה, משפחה, גלידה, טיולים... האם אנחנו יכולים לשים את כל זה באמת בצד כשאנחנו שומעים את סיפורו של קני?
גרשטיין לא המציא את הרעיון שבריחותיו של קני לא היו בריחות-באמת. היה זה הקו השיווקי העקבי של גן החיות של סן דייגו, שביקש למנף את הפרסום שהעניק לו קני, מבלי לעורר במבקרים רגשי אשמה על נסיעה לבילוי בבית סוהר. כך למשל נכתב באתר גן החיות:
לפי פרשנות זו, הבריחות אינן אלא משחק, וכל רצונו של קני הוא "לנצח" בתחרות מול עובדי הגן, ולכל היותר גם ליהנות מעט מהמוצר שהגן משווק - שיטוט מהנה בשביליו.
כך למשל, התייחס עובד של גן החיות לכליאת האורנגוטנים בהסגר למשך שלושה חודשים במהלך שדרוג אמצעי הכליאה במתחם:
להתייחס לבריחות ברצינות
אולם יש גם הסבר אלטרנטיבי לבריחות החוזרות ונשנות ממתחם האורנגוטנים. קני נולד בשבי גן החיות, והוא אינו מכיר שום מקום אחר. למעשה, אין לו מה לחפש מחוץ לכותלי גן החיות, בסן דיאגו. הסיבה שברח פעם אחר פעם, איננה האתגר האינטלקטואלי שאולי מצא בכך - אלא הרצון הבסיסי להיות חופשי. הוא לא ביטא זאת במילים, אבל הוא הרגיש את זה, ושאף להימלט גם אם לא ידע לאן. הוא לא שיער כמובן שביתו הטבעי נמצא הרחק-הרחק מעבר להישג ידו, אי שם מעבר לאוקיינוס השקט, בדרום-מזרח אסיה. אבל הוא ניסה. הייתה זו יותר מכל העובדה שלא נהג באלימות כלפי איש שאפשרה לכולם להעמיד פנים שמדובר בסך הכל במשחק.
סרטון של הBBC המשווה בין האינטליגנציה האורנגית לזו האנושית.
מה נותן לנו את הזכות לנהוג בהם כך?
קשה לנו להבחין בפשע כלפי קני, בין היתר משום שהחל עוד הרבה לפני שנולד, כשבני אדם טבחו והחריבו את משפחותיהם של הגורים שעתידים להיות אבותיו ואמהותיו, ומכרו אותם לגני חיות. פרנק באק, אחד מלוכדי (וציידי) הקופים המפורסמים של המאה ה-20, סיפר שכאשר הגיע לאיים כמו בורנאו וסומטרה (ביתם הטבעי של האורנגים) הוא נהג להרוג תחילה את הקופות האמהות, ולאחר מכן ללכוד את צאצאיהן. קופים בוגרים הם קשים מדי לשליטה, הסביר, ובנוסף, מוזיאונים העדיפו אותם מתים (את גופותיהם נהגו לפחלץ). הוא העדיף להתרכז בצעירים, אותם הצליח ללכוד, אף שגם הם התנגדו כמיטב יכולתם ("אם תשים את האצבע קרוב מדי לכלובם", הזהיר באק, "הם עלולים לקרוע אותה, פשוטו כמשמעו"). באק נהג להכות את הקופים במוט ברזל כדי להחלישם, שכן "מכה לראש עדיפה מיריית אקדח". אחרי הכל, ספרו המפורסם ביותר נקרא "הביאו אותם בחיים" ("Bring 'Em Back Alive"). הוא לא רצה לפגוע בהם יותר מדי...
בעולם שבו מחריבי משפחות סדרתיים כמו פרנק באק הופכים לסופרים פופולאריים, וביקור במכלאות בהן נמקים צאצאיהם נחשב בילוי תמים לכל המשפחה - לא רבים מוכנים להתייחס ברצינות לבריחות של קני וחברותיו, אפילו אם הם לובשים חולצת "שחררו את קן". בעיני רבים מדי הבריחות של קני וממשיכותיו עדיין נתפסות כקוריוז קומי, יותר מאשר כעדות למצוקה, עוול וגבורה.
>> קריאה מומלצת להרחבה: הצד האפל של גני החיות // ד"ר אריאל צבל
מקורות:
