'חיית משק' או 'חיית מחמד'?

התרנגולות חוזרות לעיר

בישראל, כמו בארצות-הברית וברוב המדינות המתועשות, נהוגה הפרדה בין העיר לסביבה החקלאית. במדינות עניות יותר נפוצה חקלאות עירונית, אפילו באזורים המאוכלסים ביותר, ובכלל זה החזקת תרנגולות, יונים, ארנבונים, חזירים, עזים וחיות אחרות – בחצרות, על הגגות ובמרפסות. חיות אלה מנוצלות על-ידי אנשים ממעמד בינוני ונמוך לצריכה עצמית ולמסחר בהיקף זעיר. התופעה מוכרת למטיילים מערביים, לאחר שכמעט נכחדה במערב. אלא שגם במערב היא חוזרת, בשינוי אדרת. החקלאות העירונית החדשה במערב מאפיינת מעמד גבוה יותר. לעתים עומדים מאחוריה מניעים כלכליים צנועים, אך ביסודה היא תחביב הקשור בשיקולים אקולוגיים ובחשדנות כלפי מזון מייצור תעשייתי. גידול תרנגולות הוא בין המאפיינים הבולטים של מגמה זו, ובעשור האחרון הוא מתפשט אפילו בערים הסטריליות-יחסית של ארצות-הברית, בעיקר בחצרות פרטיות וגם בגינות קהילתיות.

בעבר היו גם הערים האמריקניות גדושות בחיות שהוחזקו למטרות חקלאיות. התנגדות להחזקת תרנגולות בערים נרשמה בעיתונות האמריקנית בעשור הראשון של המאה ה-20. באותה תקופה כבר סולקו מהערים רוב החזירים והבקר, לאחר שמשחטות-ענק השתלטו על תחום חקלאי זה. גידול עופות ושחיטתם עדיין לא עברו תיעוש, ועופות הוחזקו אפוא בעיר לשם השלמת הכנסה, אם כי כבר אז נחשב גידולן גם כהסחת-דעת ממועקת החיים העירוניים. מעולם לא נערך סקר רשמי על היקף התופעה, אך אין ספק שהיא הייתה שכיחה. למשל, מאמר עיתונות משיקגו, 1909, מגלה שבשכונות מהגרים גידלו אלפי תרנגולות, לעתים בתוך דירות צפופות ביותר. שכניהם של לולים קטנים אלה החלו להתלונן ולנסות לסגור אותם באמצעים משפטיים. הייתה זו במידה רבה מלחמת תרבות של ותיקים נגד מהגרים (שרידיה של מלחמת תרבות זו עדיין עולים לעתים בארצות-הברית, במקומות שבהם גידול תרנגולות קשור בזהות אתנית/לאומית).

סילוק התרנגולות מן הערים התנהל באטיות. כיום מגבילות רשויות מקומיות רבות בארצות-הברית החזקת תרנגולות. רוב ההגבלות נחקקו לאחר מלחמת העולם השנייה, באופן מקומי לגמרי. ברשויות מקומיות סמוכות עשויה להיות חקיקה שונה לחלוטין, מאיסור גורף על החזקת עופות בעיר ועד להיעדר כל הגבלה (לפחות היעדר הגבלה על החזקת תרנגולות – האיסור על החזקת תרנגולים זכרים בלבד נפוץ הרבה יותר, בגלל קריאותיהם הרועשות והחשש שינצלו אותם לקרבות). ככל הנראה, ברוב הרשויות המקומיות מותר להחזיק תרנגולות, אך במספר קטן שנקבע בחוק במדויק, בדרך-כלל 10-2. נהוגות גם הגבלות על מרחק הלול מבתי מגורים.

לול מחומרים פשוטים לתרנגולות אחדות בחצר בסיאטל, 2009 (צילום: Josh Larios) 

תנועת התרנגולות

בעשור האחרון בקירוב צמחה תנועה להסרת ההגבלות המקומיות. זוהי תנועה של אנשים פרטיים המעוניינים להחזיק תרנגולות, והיא מתקבלת באהדה מסוימת על-ידי הרשויות, למשל – בתוכנית "שירות המידע הלאומי לחקלאות בת-קיימא" (ATTRA) שבמימון משרד החקלאות. חובבי התרנגולות מתקשרים ביניהם דרך רשתות חברתיות ותומכים ביוזמות מקומיות לשינוי החקיקה. קהילת אתר האינטרנט הפעיל להפליא, backyardchickens.com, ממפה את החוקים המקומיים ברחבי ארצות-הברית, ועד כה אספה כאלף חוקים כאלה. קצב השינוי בחקיקה אינו מתועד, אך ברור שבכל עת בשנים האחרונות מתנהל דיון בנושא ברשויות מקומיות שונות, ונראה שבכל שנה מתקבלות בכמה רשויות הקלות בעניין החזקת תרנגולות באזורי מגורים.

מגדלי התרנגולות העירוניים טוענים שקל מאוד לגדל תרנגולות – הן ידידותיות, שקטות, הטיפול בהן קל, אפשר להשאירן בלול סגור ללא השגחה ולצאת לחופשה של סוף-שבוע, והן מסתדרות היטב עם כלבים וחתולים. עם זאת, הן זקוקות ללול, שמסבך את החזקתן. באינטרנט אפשר למצוא הדרכה לבניית מגוון של לולי עץ, כמו גם לקנות לולים מוכנים. לולי Eglu הבריטיים מצליחים באירופה ובארצות-הברית, ומהווים סימן מובהק לכך שמדובר בתחביב עירוני: הם עשויים משילוב של פלסטיק צבעוני ותיל קשיח מצופה, קלים להרכבה כמו רהיטי גן, נוחים לניקוי (5 דקות עבודה, לטענת היצרן) ונראים לא כציוד חקלאי אלא כפריטים בגן משחקים חדשני. מחירם (1,500 דולר ללול עבור 10-6 תרנגולות) בנוסף למחיר תערובת מוכנה, מבטיח שהחזקת התרנגולות בשיטה זו היא תחביב בלבד ולא פרויקט כלכלי.

לול Eglu (במרכז) ובו שתי תרנגולות (צילום:Thomas Kriese) 

הרוב הגדול של התרנגולות העירוניות מורבעות לשם כך ונמכרות כסחורה על-ידי מרביעים בהיקף קטן וחברות המוכרות גם ציוד לגידול תרנגולות. משובי הצרכנים באתר Eglu הבריטי מגלים כי מקצתם אימצו תרנגולות מלולי כלובים. בבריטניה היה אפוא תחביב החזקת התרנגולות קשור לעתים בשחרורן מכלובים מסחריים (לפני שנאסר שם השימוש בכלובי סוללה). בקרב המגדלים האמריקניים לא ניכרת מגמה כזו.

תנאי הגידול

על פני הדברים, לרוב התרנגולות העירוניות בארצות-הברית יש חיים טובים. הלולים אמנם קטנים למדי, אך הם נחוצים להגנה מפני טורפים, במיוחד בלילה, ואם מאפשרים לתרנגולות לצאת מהלול בשעות היום, חייהן ודאי טובים יותר מחייהן של תרנגולות בלולים מסחריים נטולי כלובים (בלולי כלובים, כמובן, התנאים קשים עשרת מונים). התרנגולות נהנות ממגוון גדול של מזונות שהן מלקטות בחצר, משאריות מהמטבח וממזון מיוחד שנקנה עבורן. סרטוני חובבים ברשת ממחישים עד כמה הן רגועות וידידותיות לבני-אדם – המגדלים אוהבים להרים וללטף אותן, ולפחות חלקן מקבלות זאת בשלווה.

עם זאת, הגידול העירוני לא חף מבעיות. המדובר בתרנגולות "גזעיות" – אמנם לא הגזעים המעוותים-להחריד שמקובלים בתעשיות הבשר והביצים, אך עדיין אלה הם גזעים שנבררו לפי גחמות אנושיות, שעלולות לבוא על חשבון רווחתן. עקב החידוש שבתחביב, קשה להשיג לתרנגולות טיפול וטרינרי. מגדלים רבים נוהגים לקצוץ את נוצות כנפיהן כדי להגביל את כושר התנועה שלהן; החיתוך אמנם אמור להיערך בנוצות בלבד מבלי לגרום כאב, אך הגבלת התנועה משמעותית. בנוסף לכך, מכיוון שמדובר בחיות המוחזקות על-ידי עירונים, יתכן שרבות מהן – בדומה לחתולים ולכלבים ביתיים – סגורות בלול במשך רוב שעות היום וזוכות לצאת ממנו רק כשהמגדלים חוזרים מהעבודה.

סוזי בולדווין (אנגליה) מדגימה קיצוץ נוצות כנף של תרנגולת (מתוך סרט הדרכה) 

מעל כל אלה עומדת בעיית הזכרים. מכיוון שאסור להחזיקם ברוב הערים (וממילא אין לאנשים עניין להחזיקם) – הורגים אותם. רוב ההרג מתבצע, מן הסתם, בידי המרביעים, בדומה להרג האפרוחים הזכרים בתעשיית הביצים. אם זכרים מתגלגלים לידי מגדל עירוני, הרעש מהווה עילה להרוג אותם. התרנגולות נותרות ללא זכרים, ולכן גם אם נדמה שהן חיות חיים טבעיים – למעשה הן רחוקות מכך מאוד, בהיעדר קשר עם זכרים וללא צאצאים.

למה מגדלים תרנגולות בעיר?

בכתבות עיתונות על התפשטות התרנגולות בערים אמריקניות, נהוג להדגיש שמדובר בחלק מתנועה של חקלאות עירונית, שעניינה מזון בריא שמיוצר ללא זיהום תעשייתי ותוך שימוש טוב בזבל ביתי. דגש רציונלי זה נדחק לשוליים כשבוחנים את התגובות בסקר שנערך באתר backyardchickens.com. עד 11.4.2013 ענו על הסקר מעל 2,000 מגדלי תרנגולות. הסיבה הנפוצה ביותר להחזקתן היא לקיחת הביצים שהן מטילות: 92% מהמשיבים סימנו סיבה זו. 73% (הסקר מאפשר לסמן סיבות שונות במקביל) מעוניינים בתרנגולות כחיית מחמד. 41% מעוניינים בהן להדברת חרקים בגינה, 37% עבור הדשן שמספקת הלשלשת שלהן, 28% מכיוון שהן מעניינות יותר מחיות אחרות או קלות יותר לגידול, ו-27% מעוניינים בהן עבור בשרן. 11% מחזיקים בתרנגולות גם עבור תצוגות. הסקר אינו מגלה כמה מבין משיביו הם עירוניים; נוכחות הכפריים שמגדלים תרנגולות בחצר כתחביב בולטת בפורומים שבאתר backyardchickens.com, ויתכן אפוא שסקר עירוני לגמרי היה מגלה תוצאות אחרות (למשל: שיעור נמוך יותר של גידול תרנגולות במטרה להרוג אותן, ועניין רב יותר בגידולן כחיות מחמד).

כמה מאות מבין משתתפי הסקר הוסיפו הערות בכתיבה חופשית, וכאן מתגלה שלמגדלים אין עניין רב לכתוב על ביצים, אך הם מאריכים בכתיבה על המפגש האישי עם התרנגולות. רבים מהם מספרים שהתרנגולות מרגיעות אותם – אפילו כשהכותב/ת מציג/ה את הסחר בתור מניע עיקרי או ראשוני להחזקת התרנגולות. למשל:

שתיים מבין שלוש תרנגולות שנשלחו באריזה זו מאחת המדגרות המתמחות בגידול ובסחר בעופות לחצר, באיווה, ללקוחה בשיקגו. הלקוחה מדווחת שההובלה ארכה כיממה, וכשהגיעו, התרנגולות היו שקטות מאוד. (צילום: Linda N) 

שאלת ההרג

כאמור, לא ברור כמה מבין מגדלי התרנגולות העירוניים הורגים את התרנגולות שלהם או שולחים אותן לשחיטה. אין ספק שזהו מיעוט, אך גם ברור שהמיעוט גדול ולא מקרי. מתוך העדויות האישיות באתר backyardchickens.com ובאתרים אחרים, עולה כי חלק מהאנשים שמייעדים את תרנגולותיהם להרג, כותבים עליהן גם כחיות מחמד חביבות. עבור עירונים שהיו רגילים להפרדה גורפת בין "חיות מחמד" מטופלות היטב לבין "חיות מאכל" שאינן מוכרות אלא כשרידי גופה ארוזים מהסופרמרקט, מצב זה עלול להיות מסובך. חלק מהסיבוך נפתר בעזרת משלוח התרנגולות למשחטות מקומיות קטנות, או שימוש במשחטות ניידות.

עם זאת, יש המעדיפים "לייצר את המזון שלהם בעצמם" ולהרוג במו-ידיהם. אתר backyardchickens.com כולל פורום בנושא "עופות לבשר" שמספק הצצה לעולמם של "הורגי חיות המחמד". אדם מניו ג'רזי, למשל, טרח לתעד בסרטון את ניסיונו כשוחט טירון. האיש מסביר שהוא שחט תרנגולים זכרים כי אי-אפשר להחזיקם בעיר. הוא כלל אינו מוטרד מההרג עצמו ואף שולח את ילדיו הקטנים לתפוס את התרנגול לשחיטה. הוא מדבר בהערכה רבה על חקלאי-צייד שממנו למד את המלאכה – כפי שהיה ודאי מדבר על כל בעל מלאכה מנוסה אחר. האיש מוטרד במקצת מכך שאינו מצליח להרוג את התרנגול במהירות, מריח הדם וממגע הגוף המת בעודו חם, אך הוא מסכם שזו הייתה "חוויה מתגמלת". הסרטון עורר בעיקר תגובות תמיכה והערות טכניות, אך כמה מהמגיבים העירו שהם מתקשים להרוג בעצמם תרנגולים, ונוסח דבריהם מרמז שהם רואים ברגישותם חולשה. אלה אינן תגובות של דיון מוסרי מודע לעצמו, אך גם לא תגובות חקלאיות טיפוסיות.

מגדלי התרנגולות אינם מעידים באופן ספונטני על שינוי בערכיהם ובהתנהגותם בעקבות הקירבה האישית לתרנגולות. נראה שאם יש השפעה כזו, היא אטית ולא מודעת בעיקרה. אך בין המוני חברי האתר backyardchickens.com יש צמחונים וטבעונים, וכמה מהם פתחו פורומים בענייני צמחונות וטבעונות, שם עולה הנושא. על שאלת פתיחה בפורום כזה, "האם גידול עופות וטיפול בהם שינה את דעתך על חיות משק, או עזר לאשרר את סגנון החיים הצמחוני שלך?" התקבלו כ-20 תשובות. רבים מהמשיבים לא אכלו בשר עוד בטרם החלו לגדל תרנגולות, ואחדים מביניהם מדגישים התחזקות בעמדתם, כפי שמעידה קריסטין מקליפורניה:



שניים מהמשיבים ענו בבירור שגידול התרנגולות תרם להחלטתם לעבור לצמחונות, וצמחונית נוספת מספרת על לבטיה בעניין מכירת תרנגולות או הריגתן עבור משפחתה, עד שהחליטה להימנע מכך, אך אולי תמכור ביצים מופרות.

בין מגדלי התרנגולות יש כאלה שמעדיפים להרוג ולאכול את התרנגולות שלהם, בידיעה שאלה קיבלו טיפול פחות גרוע מהטיפול המקובל בלולים מסחריים. עם זאת, נראה שצמחונים בהחלט לא מתחילים לאכול בשר בהשפעת "התחביב החקלאי" שלהם.

יש המחזיקים תרנגולות בבית, בחברת חתולים וכלבים (צילום: Alisha Vargas, רינו, נבאדה) 

שאלת הביצים

מגדלי התרנגולות מתייחסים לאכילת ביצים כנושא שונה מהותית מאכילת בשר. אם יש בקרבם ספקות מוסריים כלשהם בעניין אכילת ביצים, הרי הם נדירים מאוד ומובעים רק בעקיפין – כמה צמחונים באתר backyardchickens.com הזכירו תחושת אי-נוחות מאכילת ביצי התרנגולות שלהם, מבלי לפרט. המגדלים לא מעלים תהיות מוסריות על מניעת חיים מיניים והוריים מהתרנגולות, על לקיחת הביצים מהן, או על ניצולן כאמצעי עבור תכלית חקלאית. נפוצה הרבה יותר ההתייחסות לביצים כ"מתנה" מהתרנגולות או כ"תמורה" לטיפול בהן. כאן המקום להזכיר שמדובר בביצים לא מופרות, שהמגדלים חשים ממילא צורך לסלקן מדי פעם, מטעמי היגיינה. ההימנעות מראש מהחזקת זכרים ולקיחת הביצים, מקבילים אפוא לשליטה ברבייה של כלבים וחתולים – שרוב מגדלי חיות המחמד מקבלים ללא סייג, אף על-פי שמדובר בהטלת מום באמצעות ניתוח.

על רקע זה, ואף על-פי שהחזקת תרנגולות אחדות עשויה להביא רבים להימנע מאכילת התרנגולות שלהם ובשר בכלל, וגם להימנע מקניית ביצים מלולים תעשייתיים – מובן שהתחביב אינו מוביל לטבעונות. טבעונים אחדים אף מתחילים לאכול ביצים בעקבות גידול התרנגולות, כפי שכותבת בת למשפחה טבעונית ממילווקי: "אנחנו אוספים את הביצים אבל אף אחד לא רוצה באמת לאכול אותן. למזלנו, הפרגיות שלנו לא מטילות הרבה. אולי באביב הבא נתרגל לרעיון של אכילת ביצים."

סיכום

גידול תרנגולות בערים הוא תופעה עתיקה, שמהווה המשך ישיר לחקלאות הכפרית, אולם גידול תרנגולות בקרב המעמד הבינוני העירוני הביא לעולם תופעה היסטורית חדשה. לאחר יובל שנים ויותר של ערים ללא גידול חקלאי של חיות, לעירונים המערביים יש מושג מפותח של "חיית מחמד", שמהווה כיום את מודל היחסים הנגיש והעשיר ביותר בכל מגע ישיר עם חיות. התרנגולות שבחצר הופכות אפוא בקלות ל"חיית מחמד", וברגע שתרנגולות אחדות זכו לסטטוס הזה – גם התרנגולות שבלולים המסחריים עשויות לזכות במעמד שאינו מאפשר עוד לאכול את בשרן.

אלא שהתמונה מורכבת יותר. המודל של "חיית משק" אמנם פחות נגיש לעירונים מהמודל של "חיית מחמד", אך הוא עדיין נגיש דיו. רבים ממגדלי התרנגולות בערים הגיעו לכך מתוך הערצה רומנטית לחקלאות. הם שואפים לאמץ לעצמם ערכים חקלאיים "אמיתיים" – ואגב כך נמשכים לאדישות המוסרית שמכוננת את הניצול החקלאי של חיות. כשמגדלים תרנגולות בעיר, הזמינות הרבה של ביצים לא מופרות מקלה מאוד על חדירתה של תפיסת-העולם החקלאית לתוך עולמם של מגדלי התרנגולות העירוניים.

תרנגולת נחה בשלווה בחיקו של המגדל שלה (צילום: sierravelleygirl, קליפורניה)