הירוקים מתחילים להתעורר

התאווה לבשר כאסון סביבתי

הארגונים הירוקים בעולם ובישראל מבקשים להוביל מהפכה סביבתית. מהפכה כזו חייבת לתת את המשקל הראוי לקשר שבין הרגלי תזונה להרס הסביבה, ולאפשרות להציל את הסביבה באמצעות שינוי הרגלי התזונה. נזכיר כאן כמה מהנזקים הסביבתיים שגורמות תעשיות בעלי-החיים, כפי שסוכמו בדו"ח האו"ם, "צלו הארוך של משק החי". לפי הדו"ח, גידול החיות עצמן, גידול מספוא עבורן והתעשיות הנלוות, גורמים:

• ניצול 70% מהקרקע החקלאית בעולם;
• כריתת יערות הגשם באמזונס (זהו כמעט הגורם היחיד לכריתה);
• הרס במידה כלשהי של 20% משטחי העשב והמרעה בעולם;
• פליטת 18% מכלל גזי החממה שנפלטים עקב פעילות אדם (הרבה יותר מכל מגזר אחר);
• צריכת יותר מ-8% מכלל המים שנצרכים לשימוש אדם;
• זיהום מים יותר מכל מגזר אחר בעולם;
• הפחתת המגוון הביולוגי בעולם יותר מכל גורם אחר.

דו"ח האו"ם הציע רק פתרונות קוסמטיים לבעיה, אולם במהלך שנת 2009 החלה מהפכה בגישתן של סוכנויות ממשלתיות לנושא משק-חי/צריכה/סביבה: כמה רשויות סביבתיות בעולם המליצו במפורש על הפחתה בצריכת הבשר כתרומה אישית חשובה להצלת כדור-הארץ.

תעשיית הביצים: לא רק אכזריות, אלא גם זיהום ובזבוז משאבים. ארגוני הסביבה מעדיפים להתמקד בבשר בקר. (צולם באשתאול, אוגוסט 2009) 

הכתובת על הקיר

דו"ח האו"ם לא חידש הרבה למתעניינים בנושא. כבר ב-1971 זיהתה פרנסס מור לאפה, ברב-המכר האמריקאי שלה, "תזונה לכוכב-לכת קטן" (Diet for a Small Planet), את הקשר שבין תעשיית הבשר למשבר הסביבתי. לאפה הציעה להמיר את הבשר במזון צמחוני. אולם במשך קרוב לארבעה העשורים שחלפו מאז, הנכונות לדבר על הנזקים הסביבתיים של תעשיות בעלי-החיים ועל המניעים הסביבתיים לבחור בטבעונות (או לפחות בצמחונות) נותרה נחלתם של ארגונים לזכויות בעלי-חיים. הנושא מחלחל בהדרגה גם לארגונים הסביבתיים, אך הם לאו דווקא מגלים יותר כנות ואומץ מהממשלות המתקדמות.

מקרה אל גור

אל גור, צילום: אריק צ'רלטון 

הגמגום של הארגונים הסביבתיים נובע, מן הסתם, מהתפריט שמעדיפים חבריהם לשמר ומאמונה לא ביקורתית בכך שהרגלי תזונה הם מעין "גזירה משמים". מקרה אל גור ממחיש זאת היטב. גור, חתן פרס נובל לשלום לשנת 2007 בזכות פעילותו הסביבתית, הוא כוכב הסרט רב-ההשפעה, "אמת מטרידה". הסרט מתעד את מסע ההסברה של גור בעניין שינוי האקלים בידי האדם, תוך התעלמות תמוהה מחלקו של משק-החי בשינוי האקלים.

לאחר שספג ביקורת מצד פעילי זכויות בעלי-חיים על התעלמות זו, הודה גור בפני העיתון The American Prospect, שהפחתה בצריכת בשר יכולה להיות בריאה לנו יותר, "כפרטים ולכוכב-הלכת". הוא "הודה באשמה" שלא עסק בכך ואמר שאי-אפשר לעשות הכל בבת-אחת, וש"צריך ללכת לפני שנוכל לרוץ." והוא גם הודה: "אני עצמי אוכל בשר ואולי הייתה לזה איזושהי השפעה."

בישראל

הטבע בישראל נכחד במהירות על-ידי "שלמת בטון ומלט", אולם אפילו תחת מתקפת הבנייה ואכלוס-היתר, תעשיות-בעלי-החיים הן הגורם המזהם ביותר. הארגונים הסביבתיים בארץ (וכן מפלגות הירוקים והתנועה הירוקה) מתעלמים מכך, מלבד הארגון 'מגמה ירוקה'. באתר הארגון יש פורום מזון וסביבה, ובו, בין השאר, "דף עמדה" הכולל הצהרה זו:

גם בפרסומי מרכז הש"ל ("המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית") ניתן למצוא פה ושם רשימות בנושא, וכן "שאלון טביעת רגל אקולוגית", הנפתח בשאלה "באיזה תדירות את/ה אוכל/ת אוכל מן החי? (בשר, עוף, דגים, ביצים, מוצרי חלב)". מהשאלון ניתן ללמוד, שקיים פער סביבתי עצום בין טבעוני לבין אדם שאוכל מוצרים מן החי ברוב ארוחותיו: גם אם תנהג באופן "מושלם" מבחינה אקולוגית בכל מובן אחר, הרי שהתפריט מן החי יגדיל את טביעת הרגל האקולוגית שלך ב-75%.

יש לציין עוד את הארגון 'טבע עברי', אשר ממליץ בין הטיפים הסביבתיים שלו: "המעט/המעיטי באכילת בשר – גידול חיות הינו בעל טביעת רגל אקולוגית עצומה, שלא לדבר על הסבל של החיות במכלאות." עם זאת, בדף טיפים אחר ממליץ אתר הארגון רק על "הורדת הבשר האדום (פרות וכבשים) מהתפריט של האירועים בקהילה."

גרינפיס

'גרינפיס' הוא אולי הארגון הסביבתי המוכר ביותר, אולם עיקר העניין שלו בצריכת בשר מתייחס לבשר לווייתנים ביפן. גרינפיס אף זוהה בעיתונות העולמית בשנת 2007 עם המלצה לאכול בשר קנגורו בתור תחליף לבשר בקר – המלצה שדובר גרינפיס אוסטרליה התנער ממנה, בקול ענות חלושה. למרות זאת, גרינפיס ארה"ב מציג דף עמדה נחרץ על תעשיות בעלי-החיים, ובו נאמר, בין השאר:

• ייצור חלבון מן החי דורש מים בכמות הגדולה עד פי 15 מייצור כמות דומה של חלבון צמחי;
• משק-החי בארצות-הברית מייצר פסולת גוף בכמות הגדולה פי 130 מכל האוכלוסייה האנושית האמריקאית;
• 70% מהתבואה שמגודלת בארצות-הברית משמשת להזנת בעלי-חיים;
• בארצות-הברית לבדה בוראו למעלה מ-260 מיליון אקר של יערות כדי לפנות מקום לגידול מספוא;
• חקלאות בעלי-חיים היא הגורם המשמעותי ביותר בהכחדת מינים בארצות-הברית (ובעולם).

מסקנת גרינפיס ארה"ב היא:

מחאת גרינפיס נגד חברת הבשר KFC, שהתעלמה מהבקשות והמשיכה לקנות עופות שהולעטו בסויה מהאמזונס, תוצאה של כריתת יערות בלתי חוקית. 

הקרן העולמית לחיות בר

'הקרן העולמית לחיות בר' (WWF) מפרסמת מידע רב על תעשיית הבשר, אך מתמקדת בבקר וכמעט מתעלמת משאר התעשיות. המידע על תעשיית הבקר מתייחס להשפעות התעשייה על בתי-גידול טבעיים, לשימוש הבזבזני בתבואה להזנת בקר, להלעטת הבקר באנטיביוטיקה ובהורמונים, לבזבוז מים ולזיהומם, להרס הקרקעות, לפליטת גזי חממה ועוד. WWF מפרסם גם עצות רבות לרפורמה סביבתית בתעשיית הבקר – רובן הצעות טכניות מוגבלות ללא התייחסות להפחתת הצריכה. אפילו המדריך של WWF לחיים ירוקים מתעלם מסוגיית הצריכה של מוצרים מהחי.

עם זאת, WWF מנהל אתר אלגנטי לחישוב טביעת הרגל הסביבתית, ובו יש הכרה באכילת בשר בתור גורם לעומס סביבתי (אמנם האתר אינו מעיז להציע צמחונות אלא רק שתי ארוחות צמחוניות בשבוע...).

ידידי כדור-הארץ

ברשת הארגונים הסביבתיים הגדולה בעולם (Friends of the Earth International), נושא המזון מקבל חשיבות משנית בלבד, אולם באתר הרשת יש חוברת קטנה בשם "מזון וחקלאות: הגיע הזמן לבחור!". החוברת תוקפת את חוסר היעילות הסביבתית והכלכלית ואף את האכזריות של המשקים התעשייתיים, ומציעה המלצה מתונה מאוד: "תמכו בשווקי חקלאים מקומיים, קנו מזונות אורגניים שיוצרו באופן מקומי, ואכלו פחות בשר כדי לסייע ביצירת איכות גבוהה, מערכת חקלאית בריאה ואזור כפרי ירוק יותר."

סרטון של Friends of the Earth International מציג תמונות קשות ממשקים תעשייתיים; הסרטון אינו מעודד טבעונות אלא מבקש להמיר את משק-החי התעשייתי במשק-חי "בר-קיימא". 

סיירה קלאב

'סיירה קלאב' (Sierra Club) הוא אחד מארגוני הסביבה הגדולים בצפון אמריקה. ברוב עבודתו מתעלם הארגון מתעשיות המזון מן החי, מלבד התייחסויות בודדות, וכן קמפיין תחת הכותרת "המחיר האמיתי של מזון". הקמפיין כולל סרט בנושא מזון וסביבה ודפי מידע למנחי דיונים בנושא, עם מידע ברור על נזקי משק-החי ועל יתרונות הטבעונות והצמחונות. המלצות הקמפיין מתונות, ומתייחסות גם לצריכת מזון מגידול מקומי ואורגני, וכן: "איכלו יותר ירקות, פירות ודגנים, ופחות בשר. חפשו בשר שיוצר בדרך הפחות מזיקה – שניזון מעשב, אורגני, וללא אנטיביוטיקה והורמונים."

מתוך קמפיין סיירה קלאב, "המחיר האמיתי של מזון": הקמפיין קושר בין הרגלי תזונה לנזקים סביבתיים, אך מציג את המסקנה המתבקשת החשובה ביותר – טבעונות – באופן מהוסס ביותר. 

הקרן להגנת הסביבה

'הקרן להגנת הסביבה' (EDF) היא אחד מארגוני הסביבה המובילים בארצות-הברית. הארגון מעניק מקום חשוב להמלצות אישיות לצמצום העומס הסביבתי, אך בפרסומיו הבולטים מתעלם כליל מצריכת מוצרים מן החי – כך אפילו בחוברת ההדרכה שהפיק, "דיאטה דלת-פחמן". EDF מפרסם דף מידע הממליץ על הפחתה בצריכת הבשר, וקובע שיום ללא בשר בארצות-הברית שקול להורדת 8 מיליון מכוניות מהכבישים; דף זה אינו נכלל בקמפיין המרכזי.

הארגון מקדיש מקום ניכר יותר לאכילת דגים וסרטנים. כאן העיקרון בהחלט איננו צמחונות, אלא רשימות של בעלי-חיים ימיים שנחשבים ל"הכי טובים מבחינה אקולוגית" לעומת רשימת חיות המצויות בסכנת הכחדה, או ששיטות גידולן או לכידתן גורמות נזק סביבתי גדול.

Worldwatch Institute

Worldwatch Institute מוושינגטון הוא אחד מהארגונים המובילים במחקר סביבתי ובתכנון מדיניות סביבתית. שניים מחוקרי המכון, דניאל נירנברג ובראיין האלוויל, מתמחים בנושא הנזקים הסביבתיים של תעשיות בעלי-החיים ומעניקים לו התייחסות רצינית ברבים מפרסומי הארגון. נירנברג והאלוויל כמעט שלא מקדמים צמחונות, אלא מתמקדים בהפחתת הנזקים הסביבתיים על-ידי שינוי השיטות הנהוגות בחקלאות האינטנסיבית. אחד הפרסומים הרלוונטיים המקיפים הוא החוברת "ארוחות שמחות יותר: לחשוב מחדש על תעשיית הבשר העולמית" (2005). החוברת (משמאל) מבקרת את המשקים התעשייתיים ומציעה להעדיף מבין המוצרים מהחי את המוצרים המקומיים והאורגניים מחיות שגדלו במרעה, וכן "לכלול כמה ארוחות צמחוניות בשבוע כדי לעזור להבטיח שהבשר נעשה טוב יותר לאנשים, לסביבה ולחיות עצמן."

Worldwatch Institute מפרסם מדי שנה דו"ח שאפתני על "מצב העולם", והדוחו"ת כוללים התייחסות נרחבת לתעשיות-החי. פרק 5 בדו"ח לשנת 2008 נקרא "בשר ומזונות ים: המרכיבים היקרים ביותר בתפריט הגלובלי". הפרק סוקר את העלייה הגדולה בצריכת מוצרי בשר בעולם, מעניק משקל רב לשיטות ייצור בשר הגורמות נזק סביבתי מופחת, ומצדד בהקטנת הצריכה כדי לאפשר צריכה עתידית של מוצרים מהחי. מתוך הפרק (עמ' 62):

סיכום: מתעוררים לאט

סדר-היום של רוב הארגונים הסביבתיים אדיש מיסודו לעצם הפגיעה בבעלי-חיים כאינדיבידואלים בעלי רגשות, הזכאים לחיות את חייהם ברווחה. אולם לאור התפקיד המרכזי שמשחקת בהרס הסביבה התאווה האנושית למוצרים מן החי, כל הארגונים הסביבתיים צריכים – על-פי עקרונותיהם שלהם – להעמיד את שינוי הרגלי התזונה ושינוי החקלאות במרכז עבודתם.

תחת זאת, הארגונים משמיעים את ביקורתם בקול רפה. אם הם מתייחסים לנושא, הם נוטים להימנע מהמלצה על טבעונות, ואפילו על צמחונות. אמנם המלצות על הפחתה בצריכת הבשר נפוצות כיום, אך ניתן להן מקום מוצנע, כאילו מדובר בנישה מיוחדת ולא בתחום הנוגע בכל הבעיות הסביבתיות. הארגונים נוטים להתמקד בתעשיות המזיקות ביותר ובשיטות ההרסניות ביותר, ואגב כך מעניקים לגיטימציה לשאר תעשיות בעלי-החיים. פיטום בקר אינטנסיבי הפך לאמת-המידה שלפיה נשפטות שאר התעשיות (כגון גידול אינטנסיבי של עופות, או האכלת יונקים במרעה) וכך זוכות האחרונות בהמלצה, כאילו אינן מהוות גם כן בעיה סביבתית ממדרגה ראשונה.

עם זאת, ההכרה בנזק הסביבתי של תעשיות בעלי-החיים ובצורך לחנך לצמחונות, מתחילה לחלחל לסדר-היום של הארגונים הסביבתיים בעולם, כפי שממחישה גם החלוציות של מגמה ירוקה בישראל. הגיע הזמן שגם שאר הארגונים הסביבתיים בארץ יכירו במציאות ולא יטמנו את ראשם בחול, או בצלחת.

קמפיין סביבתי של ארגון ההגנה על בעלי-חיים, HSUS: "איזה מהם תורם יותר להתחממות העולמית? זה לא זה שמתניע רכב." רוב הארגונים הסביבתיים מתייחסים לעובדה זו, אך באופן מוצנע בלבד.