אילו הייתי במקומך...

ספרות רעה

אם ניסית פעם לקנות ספר לילד/ה קטן/ה, ודאי ידוע לך עד כמה קשה למצוא ספר שלא יעביר מסר בוטה של דיכוי בעלי-חיים. אמנם, במבט ראשון המסרים שנושאים ספרי ילדים אינם דכאניים כל-כך. הרי כמעט בכולם יש חיות! חיות נחמדות, מתוקות, שהילדים אוהבים אותן ומזדהים איתן! זה נכון. אבל מה יכולות להפיק מן האהבה הזו החיות האמיתיות שנפגעות מידיהם של בני-אדם אמיתיים?

בבואות

החיות שבספרי הילדים הן שונות, משונות ומעניינות - עד גבול מסוים: מה שמעניין ילדים בסופו של דבר זה הם עצמם. ומה שמעניין מבוגרים (יוצרי הספרים, ההורים, הדודות והחברים שקונים מתנה) זה הם והילדים. קל להשתמש בחיות כדי להעביר תכנים שמעניינים אותנו, בתור ילדים קטנים ובתור מבוגרים: הגורים הולכים לגן, הדובי לא מצליח להירדם, האפרוח מגלה שהאמא שלו היא הכי-בעולם, משפחת החתולים היא משפחה למופת. הדמויות המעניינות באמת בספרים, בעלות האישיות, משקפות בני-אדם.

עטיפות

החיות לא מתקוממות על כך שהופכים אותן לבני-אדם. עם קצת רצון טוב, החיה תלך על שתיים, תשתמש במברשת שיניים, תכניס יפה את החולצה למכנסיים - וכל מה שיישאר מזהותה המקורית הוא כמה סממנים חיצוניים. החיה הופכת לכלי שימושי: אפשר לצקת לתוך הכלי הריק של שועל-בערך כל תוכן שרוצים לצקת, ואפשר להכניס לתוך העטיפה הריקה של ארנב-פחות-או-יותר כל רעיון שמתאים לצרכים שלנו. כך מתפקד ספר הילדים בתור מבוא לוויוויסקציה, חיזוק לאכילת בשר, תמיכה בלבישת צמר: מותר לעשות בחיות מה שרוצים, הן נמצאות כאן לשימושנו. נכון, השימוש הוא מטאפורי, בלי דם וצרחות. אולם הילדים לא מכירים את החיות מעבר לערך השימוש שלהן, והם לומדים שלא להכיר מהות אחרת שלהן. בשבילם, החיה השימושית שבספר מגלמת את החיה הממשית.

אהבה עצמית

הילדים אוהבים את ה"ארנב" מיץ פטל? ברור שהם אוהבים משהו - אבל לא ארנב. ארנבים יש בשדות, במעבדות, בחנויות ל"חיות מחמד", במשקים ל"ייצור" בשר ארנבים. הארנב שבספר הילדים לא דומה להם ולא מזכיר אותם. שנים של אהבה לארנב שבספר לא יעזרו לארנבים האמיתיים כהוא זה. ה"ארנב" הוא מין אדם, ילד, אמנם עם אוזניים ארוכות. הילד או הילדה שאוהבים ארנבי-ספרים, אוהבים את עצמם.

אילו הייתי במקומך

הסיפור של אילו הייתי במקומך מאת בראיין וויילדסמית' הוא שונה. אמנם, הספר אינו חריג יחיד בנוף הבבואות והעטיפות הריקות שנוצרו עבור הגיל הרך. אך אותם ספרים חריגים שמתייחסים באופן משמעותי לחיות כשלעצמן מתמקדים בעיקר בכלבים ובחתולים, ואילו חיות הסובלות מניצול ממוסד אינן זוכות להתייחסות כזו. וויילדסמית' נוגע באמצע הדרך שבין הכלבתול שבבית לתרנגול שבמשק: אילו הייתי במקומך עוסק בגני-חיות. המדובר בניצול ממוסד של בעלי-חיים, אולם הנושא אינו "רגיש" ואף הורה לא יירתע מספר זה וימנע את הכנסתו הביתה. המסר שנושא הספר מעודן ונדיר; נדיר עד כדי כך, שאינו ניכר אפילו בספריו האחרים של וויילדסמית' שתורגמו לעברית (כגון ציפורפוח ולבד על המרבד, שגם בהם מככבות חיות שונות).

כאילו ספר רגיל

אילו הייתי במקומך הוא סיור של ילד (שיכול להיות גם ילדה) בגן-חיות. הילד לבד, דמות אנושית יחידה ומהורהרת בין החיות הכלואות. בלי מבוגרים שיפרשו עבורו את מראה עיניו, רק הוא מול החיות. הוא עובר בין חמש מהחיות: נשר, כלב-ים, קוף, פיל וצ'יטה. כל אחת מהן מעוררת בו פנטזיה של כוח: אילו הייתי במקומך, אומר הילד... אז הייתי עף גבוה! שוחה עמוק! מטפס בקלילות! מרים משאות עצומים! רץ הכי מהר! עד כאן ספר ילדים רגיל: התוכן היחיד של החיה הוא מה שהילד רוצה לראות בה, בשביל עצמו ומתוך התעלמות ממנה כפי שהיא. הילד חלש; החיות חזקות; הוא נכנס לעורן כדי לקחת את כוחן ולחזור להיות הוא עצמו - ובזה זה נגמר.

היפוך תפקידים

אלא שהספר לא נגמר. דף חדש ובו פתאום אין גן-חיות אלא רק שדה ירוק, עצים וחמש החיות בשדה. משפט אחרון, בתחתית הדף: "אבל אילו הייתם אתם במקומי... הייתם יוצאים כולכם לחופשי." כל החיות מתקדמות בכיוון אחד (שמאלה. עד כה ראינו רק כלובים בעמודים הימניים של הספר. החיות מתרחקות מהכלובים!). משחק התפקידים החליף כיוון: לא רק לקחת מהחיות את מה שנוח לי ומוצא-חן בעיני, אלא להתבונן בהן באמת ולהתאמץ לדמיין מה הן מרגישות - ומה הן היו רואות אילו הסתכלו עלי כפי שנוח להן ומוצא-חן בעיניהן. הן היו מוצאות אצלי משהו חשוב יותר מכוח, ממהירות, מיכולת תעופה, שחייה או טיפוס: חופש. משהו שיש לי ואין להן, והן זקוקות לו בדיוק כמוני. זהו מבט קשה, מכאיב, מוחשי מאוד. אלה אינם "הנשר", "כלב-הים", "הקוף", "הפיל" ו"הצ'יטה" שמבקשים מין חופש כללי ולא מחייב, כמטאפורה לחופש האנושי - אלה הם נשר, כלב-ים, קוף, פיל וצ'יטה הכלואים בתוך כלובים בגן-החיות, משתוקקים לצאת לחופשי. וויילדסמית' מפתיע את הילד/ה שקיבל/ה ספר נחמד (ויפה להפליא) לא רק במשחק תפקידים דו-סטרי, שמלמד את האלף-בית של הזדהות עם הקורבן, אלא גם בהתייחסות לגני-חיות ממשיים.

חתרני!

בעצם, כבר על כריכת הספר אפשר להבחין במשהו מוזר. הילד צף בים של ירוק ופרחים, ומעליו הצ'יטה דחוס בכלוב זוויתי, על רצפה אטומה ואפלה, בין סורגים מודגשים, החותכים את הגוף המנומר. גם בתוך הספר, הנשר, הקוף ושוב הצ'יטה, סגורים בסורגים עזים יותר מאשר בכל ספר ילדים. ומראה גן החיות מרחוק - טירה מבוצרת, צפופת סורגים ושחורה - וכל העולם שסביבה ירוק ופתוח. וילדסמית' לא אמר אף מילה שתעורר את חמת זעמה של "מועצת גני-חיות" כלשהי ותבריח את ההורים ואת המו"ל. ואף על-פי כן הוא אמר הרבה. האלימות של גן-החיות עוברת בשקט דרך הסורגים והשרשרת שבה כבולה רגלו של הפיל.

מה קורה בדרך הביתה?

בעמוד האחרון דמות הילד השב מגן-החיות, ללא מילים. האם הוא יצא משם במחאה, לאחר שנוכח כי הוא מטייל בין שבילי בית-סוהר? האם הוא מבריח דוב אל החופש מתחת לסוודר? האם הוא משנן לעצמו, שלעולם לא ישלם עוד כסף למוסד שמחזיק חיות בכלא? חולם ליצור עולם טוב יותר כשיהיה גדול? או פשוט חוזר הביתה מיום-כיף בגן-חיות עד ליום-כיף הבא? האיפוק של אילו הייתי במקומך, המאפשר להכניס את הספר לכל בית, הוא גם החיסרון שלו: הוא נותר פתוח לפרשנות, תלוי במסר שמעוניינים ההורים לטפח או לחנוק, ומנותק מן השורה התחתונה: ילדים, אל תלכו לגני-חיות! אף על-פי כן, אילו הייתי במקומך הוא אחד מספרי הילדים המומלצים ביותר.

עוד בנושא: על ספרות ילדים ; על הספר התרנגולת שרצתה אפרוחים ; על הספר יוריק, הדרקון הצמחוני