משלוחים חיים באירופה, 2006-2002

כנס הובלה בבריסל מאי 2002  עדכון: אכיפה מאי 2004  תקנות הובלה חדשות נובמבר 2004  עדכון: סובסידיות ינואר 2006 

מאי 2002: האירופים רוצים לקצר טווחים

ממדי התופעה באירופה

הובלת בעלי-חיים נערכת בין ארצות שונות ברחבי אירופה בקנה-מידה גדול. מדי שנה מובלים מאות אלפי כבשים מבריטניה כדי להישחט באיטליה או ביוון; מיליון וחצי חזירים נשלחים מהולנד לאיטליה ולספרד; מאות אלפי בני בקר מובלים מגרמניה ומאירלנד לספרד ולאיטליה; נוסף על כך, כמאה אלף סוסים נשלחים מדי שנה מרומניה ומפולין לבתי-מטבחיים באיטליה.

מסעות קטלניים

בין מדינות אירופה, רוב מסעות בעלי-החיים נמשכים בין 40 ל-90 שעות. ככל שמתארך המסע סובלים בעלי-החיים ממצוקות גדולות יותר. הגורמים העיקריים לסבל הם צפיפות חמורה, חום קיצוני, מחסור במים (לעתים לא נותנים מים לחיות במשך המסע כולו), היעדר אוורור וטלטלות המסע במתקן זר ומפחיד. בני בקר בוגרים סובלים ממתח בהובלה עד כי הם מסרבים לרבוץ; חזירים נוטים להקיא והם מתייבשים במהירות; רבים מהכבשים הנשלחים לדרום אירופה חולים מלכתחילה. חלק מבעלי-החיים נרמסים על-ידי חבריהם לאחר שקרסו על רצפת המשאית. יש המתים לפני שהגיעו ליעד, והאחרים מגיעים לשם כשהם מותשים ומיובשים. בעגלים בני פחות מחודשיים הבעיה חמורה במיוחד – רבים מהם חולים לאחר המסע ומתים בחודש שלאחריו. בארצות היעד (בדרך-כלל בדרום אירופה, אך גם בהולנד, בבלגיה ובצרפת) ננקטות שיטות פריקה אלימות, והשחיטה עצמה אלימה במיוחד (תוך הפרת החוק האירופי), לעתים ללא הימום. נוסף על הפגיעה הישירה ברווחת החיות, הובלת בעלי-החיים למרחקים ארוכים גורמת גם להפצת מחלות מידבקות ברחבי העולם. למשל, הובלת בעלי-חיים מבריטניה לאירופה גרמה להפצת מחלת הפה והטלפיים בצרפת, באירלנד ובהולנד.

הרע במיעוטו?

ארגונים לרווחת בעלי-חיים באירופה מבקשים למנוע חלק מסבלם של בעלי-החיים – על-ידי קידום חוקים שיאסרו הובלה למרחקים ארוכים ויתירו שחיטה רק ליד המשקים: במקום "לייצא" בעלי-חיים, ייצאו את בשרם בלבד. בשנים האחרונות בחן הפרלמנט האירופי את הנושא, ובנובמבר 2001 המליץ להגביל את מסעות ההובלה המותרים למקסימום של שמונה שעות או 500 קילומטרים, הן לגבי מסעות לבתי-מטבחיים, הן לגבי מסעות למשקים למטרת פיטום החיות. הנציבות האירופית (The European Commission) עתידה לפרסם הנחיות חדשות בנושא בקיץ 2002. ארגוני רווחת בעלי-החיים באירופה, ובראשם CIWF) Compassion in World Farming), מפעילים לחץ על הוועדה האירופית ועל מועצת שרי החקלאות של האיחוד האירופי (שבידיהם סמכות ההחלטה העיקרית) לפעול בהתאם להמלצת הפרלמנט ולאכוף את ההגבלות החדשות על משך ההובלה ועל מרחק ההובלה.

הובלה אל מחוץ לאירופה

הובלת בקר מאירופה למדינות אחרות – במזרח התיכון או בצפון אפריקה – גורמת סבל רב לבעלי-החיים (כ-300,000 בשנה), אף יותר מההובלה בתוך אירופה. העמסת החיות על האוניות בדרום אירופה כרוכה באלימות רבה במיוחד. כשחיה אינה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה קושרים את אחת מרגליה הקדמיות בשרשרת ומעבירים אותה באמצעות מנוף כשהיא מִיטלטלת באוויר.לא פעם הרגל נשברת כתוצאה מהעומס. במסעות ממושכים ביותר נשלח בקר מאירלנד דרך הים ועובר במסע 10-7 ימים ואף יותר. במקרים מסוימים מתו מאות בעלי-חיים כשספינות נקלעו לסערה. בקר הנשלח מגרמניה, מצרפת ומהולנד ברכבת ואחר-כך באוניות, שוהה בדרך 10-6 ימים. פריקת הבקר מהאוניות היא פעילות אלימה ביותר: מכות הן מעשה שגרתי, חיות פגועות מונפות שוב באוויר ברגלן, וכל החיות נדחסות בכוח למשאיות צפופות ביותר, בדרך לשחיטה בשיטות המסורתיות – ללא הימום, לעתים תוך גסיסה מתמשכת מאוד.

מסבסדים את הזוועה

באירופה מכירים רבים בעובדה שמשלוח בקר לצפון אפריקה ולמזרח התיכון הוא מעשה אכזרי במידה קיצונית. רבים גם מתקוממים על כך שסחר זה מסובסד על-ידי משלמי המסים האירופיים. באוקטובר ובנובמבר 2001 החליט הפרלמנט האירופי לבטל את הסובסידיות, אך הנציבות האירופית והמועצה החקלאית של אירופה מתעלמים מכך וממשיכים להעניק סובסידיות לסוחרי הבקר, אשר נחשבים למי ש"מפנים עודפי-ייצור". ארגוני רווחת בעלי-החיים מדגישים שפתרון רציני מחייב הפחתת ה"ייצור" של בקר מלכתחילה.

האירוע בבריסל

ב-26 עד 27 במאי 2002 התקיים בבריסל כנס תחת הכותרת "עִצרו את הובלת בעלי-החיים למרחקים ארוכים". האירוע אורגן על-ידי ECFA (European Coalition for Farm Animals) בשיתוף עם CIWF, ונכחו בו כ-40 נציגים מ-18 מדינות (17 מדינות אירופיות וישראל) ומ-22 ארגונים החברים ב-ECFA. ביום הראשון נערכו סיכומים, דיונים והצעות בקשר לקמפיין, וביום השני התקיימה הפגנה גדולה ומתוקשרת, שבמהלכה הוגשה לשרי החקלאות של בלגיה, גרמניה, דנמרק והולנד גלויה שעליה הודבקו אלפי תמונות של אנשים מ-16 מדינות שונות, הנושאים שלטי "לעצור את הובלת בעלי-החיים", כל אחד בשפתו. הגלויה, שגודלה, 6x5 מטרים, היא הגלויה הגדולה ביותר שהוגשה אי-פעם למישהו (שיא גינס). שרי החקלאות נאמו והבטיחו לעשות את כל שביכולתם. הבטחתה של שרת החקלאות הדנית נשאה פירות במהירות: כבר ב-31 במאי, ארבעה ימים בלבד אחרי ההפגנה, הוחלט בפרלמנט הדני על הפסקת הובלת בעלי-החיים למרחקים ארוכים.

הבעיה הישראלית-אוסטרלית

מרב כהן מאנונימוס הייתה הנציגה הראשונה מישראל בכנס אירופי בנושא רווחת בעלי-חיים בחקלאות. מרב הציגה את נושא הובלת העגלים והכבשים מאוסטרליה לישראל: מסע הנמשך כשלושה שבועות בבטן אוניה, ומסתיים בהמתנה ממושכת במפרץ אילת, בתנאי חום קיצוניים בקיץ. מרב ציטטה מדבריה של איילה אדלר, עדת ראייה לזוועה המתרחשת במחסום, וחילקה למשתתפי הכנס דף שכלל בקשה לשלוח מכתבי מחאה לשר החקלאות ולראש השירותים הווטרינריים בישראל. משתתפי הכנס נרעשו מן הדברים, שכן ההובלה הממושכת מאוסטרליה לישראל עולה באכזריותה אף על הובלת בעלי-החיים המתקיימת באירופה. המשתתפים גילו עניין רב והביעו נכונות לעזור. יש לציין שעגלים מובלים לישראל גם מפולין, במטוסים, אלא שבעקבות התפרצות מחלות בקר באירופה גדל היקף הייבוא מאוסטרליה.

הכתבה מבוססת על דיווח מאת מרב כהן

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 51, 21.6.2002.

עדכון (מתוך גיליון 151, 21.5.2004)

בעיות אכיפה בעקבות הרחבת האיחוד האירופי

בחודש מאי 2004 הצטרפו עשר מדינות חדשות לאיחוד האירופי. בהיעדר מסורת של עניין ברווחת בעלי-חיים, יהיה קשה לאכוף את החוקים הקיימים במדינות החדשות (כמו במדינות הים-תיכוניות של האיחוד כיום), וזאת גם אם תושג התקדמות על הנייר. מספר ארגונים להגנה על בעלי-חיים עקבו אחר הובלת חיות באירופה בשנים האחרונות, ומצאו כי החוקים הקיימים אינם נאכפים:

• חלק מהמסעות אורכים בפועל פי כמה מן המותר – 90 שעות נסיעה ואף יותר מכך.
• במסלולים ארוכים, נהוג זיוף של זמני היציאה וההגעה של המשלוח.
• חלק מציוד ההובלה אינו תקין. במשאיות לעגלים, למשל, נמצאו מערכות לאספקת מים שלא פעלו, או שהמובילים פשוט לא מילאו מים.

עם הרחבת האיחוד צפויה בעיה חמורה חדשה. עד כה, משאיות הנושאות עגלים וסוסים ממזרח אירופה לשחיטה בדרום אירופה נאלצו לעבור מספר בדיקות במעברי הגבול. בדיקות אלה אפשרו לווטרינרים פיקוח מסוים על ההובלה – למשל, להוריד ממשאיות חיות שנפצעו קשה במשאית ולטפל בהן או להמיתן במקום ולמנוע בכך את גסיסתן במשך שעות. הרחבת האיחוד משמעה ביטול הגבולות והבדיקות שבמעברי הגבול. משאית שיוצאת מצפון פולין יכולה כעת לנסוע לעומק איטליה בלי שנבדקה אפילו פעם אחת בדרך. מצב זה ממחיש את הצורך הדחוף בחוקים חדשים להובלת חיות באירופה.

משלוחים חיים באירופה לאחר 2004

בעקבות תקנת ההובלה שהתקבלה על-ידי שרי החקלאות באיחוד האירופי

המסעות

בנובמבר 2004 התקבלה באיחוד האירופי תקנה שתאפשר את המשך המשלוחים החיים של יונקים גדולים ללא שינוי ממשי למשך שמונה שנים נוספות, לפחות. היונקים הגדולים, וביניהם כבשים, בקר, חזירים, סוסים וחמורים, הם אלה שזכו לעיקר העניין הציבורי מבין קורבנות המסעות הממושכים. מסעותיהם נמשכים באופן שגרתי עד 90 שעות מצפון אירופה וממזרחה עד למדינות הדרומיות. רשימת הייסורים של החיות יכולה למלא כרכים שלמים; נזכיר כאן בכותרות כלליות בלבד את הנושאים העיקריים:

• צפיפות עצומה בכלי-הרכב ללא מקום לזוז.
• עומס חום עצום במרכז כלי-הרכב, ובחורף – קור עז בשוליים.
• טלטלות קשות הגורמות בחילה והקאות, נפילות, פציעות ורמיסה הדדית.
• רעב והתייבשות.
• אלימות רבה בהעמסה, בפריקה ובשיטות השחיטה במדינות היעד.

ההבטחה שנכזבה

הקמפיין נגד הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים החל בשנות השבעים. הציבור במספר מדינות, ובעיקר בבריטניה, הפגין התנגדות רבה למשלוחים החיים. ביקורת זו הביאה לניסוח תקנות הובלת בעלי-חיים באיחוד האירופי ב-1991 וב-1995. בשנים האחרונות התגבשה ההכרה שתקנות אלה אינן מביאות לתוצאות שלשמן נוצרו: הן חלשות מדי, עמומות מדי ואינן מכוננות מגנון אכיפה יעיל. ב-2002 וב-2004 קבעו שתי ועדות מדעיות אירופיות שדרושה הפחתה משמעותית בזמן ההובלה המותר. גם בדרג הפוליטי הסתמנה הבטחה לשינוי; בנובמבר 2001, קרא הפרלמנט האירופי להגביל את זמן ההובלה המותר לשמונה שעות ואת מרחק ההובלה ל-500 ק"מ, בהתאם לחוות הדעת המדעיות. במרץ 2004 חזר הפרלמנט על עמדה זו. אולם לפרלמנט אין סמכות הכרעה. הסמכות מצויה בידי המועצה החקלאית, שמכהנים בה שרי החקלאות של אירופה. אף על-פי שברור על אילו אינטרסים צפויים שרי החקלאות להגן, בספטמבר 2002 היה רוב אפילו במועצה החקלאית להטלת ההגבלות האמורות על טווחי ההובלה. אולם כבר ביולי 2003 פרסמה הנציבות האירופית (European Commission, שגם היא גוף ללא סמכות הכרעה) הצעה לצמצם את טווחי ההובלה ולהרחיב את זמני המנוחה של החיות במידה מעטה בלבד. המכה הסופית ניחתה לקראת ההצבעה במועצת החקלאות ב-22.11.2004: המשלחת ההולנדית הציגה הצעה הדוחה לחלוטין כל הכרעה בעניין טווחי ההובלה, זמני המנוחה והצפיפות בכלי-הרכב. רק המשלחת מדנמרק התנגדה להצעה; גרמניה, שבדיה, בלגיה ולוקסמבורג נמנעו, וכל שאר מדינות האיחוד האירופי, וביניהן אפילו בריטניה, הצביעו לטובת ההצעה ההולנדית. ראש ממשלת דנמרק, אנדרס פוג רסמוסן, אמר בצער שכדי להשיג שינוי יש צורך בחוקה אירופית חדשה, שתקנה לפרלמנט האירופי סמכות הכרעה ולא תותיר את כל ההכרעה בידי שרי החקלאות.

הנזק

התקנה שהתקבלה בנובמבר 2004 כוללת שינויים חשובים לטובת החיות, אולם ללא הגבלה מוחלטת של טווחי ההובלה, היא לא תצליח למנוע את עיקר הסבל מן החיות, וממילא יהיה קשה לאכוף אותה: אם אסור למשאית עמוסה בחיות להתרחק יותר מ-500 ק"מ מנקודת היציאה, קל לפקחים לזהות הפרה של החוק כשהמשאית פשוט הגיעה למקום אסור. אולם אם מותר למשאית להגיע לכל מקום בתנאי שהתקיימו עצירות למנוחה מדי פעם, קל למובילים לשקר בעניין העצירות, והאכיפה דורשת משאבים לא ריאליים (התקנה מתירה – ללא שינוי – הובלה של בקר וכבשים במשך תקופות של 14 שעות, שביניהן עצירות לשתייה ולהאכלה במשך שעה אחת). נוסף על כך, כיום מותרת צפיפות רבה בכלי-הרכב; יש הגבלות על הצפיפות המותרת, אך ממילא קשה לאכוף אותן כי הדבר מחייב מדידות מסובכות (למשל, לפר במשקל חצי טון מוקצה שטח רצפה של מטר וחצי רבועים בלבד). התקנה תיכנס לתוקף בתחילת שנת 2007, ורק לאחר ארבע שנים מחויבות הרשויות להציג דיווח – עם אפשרות לרענון התקנה – לגבי מצב החיות בהובלה בשנים שחלפו. אם יוחלט על שינויים ב-2011, יידרשו לפחות שנתיים נוספות עד ששינויים אלה ייכנסו לתוקף.

שינויים לטובה

אין ספק שמועצת החקלאות החליטה לטובת "עסקים כרגיל" על חשבון בעלי-חיים, והקפיאה את האפשרות לערוך שינויים מהותיים. אולם התקנה החדשה כוללת גם שורה ארוכה של שיפורים.

• התקנה מגדירה כללי רישוי לגורמים השונים במנגנון ההובלה, תוך הגדרת תחומי אחריות באופן ברור יותר מבעבר. אנשים הבאים במגע עם החיות – נהגים ואחרים – יחויבו לעבור הכשרה בנושא רווחת החיות בהובלה ולהיבחן על-ידי גורם עצמאי כתנאי להחזקת רשיון.
• מפעילי שווקים שהחיות נמכרות בהם – שם קל למוכרים, לקונים, למובילים ולבעלי השוק להטיל את האחריות אלה על אלה – יוגדרו כאחראים לרווחת החיות בשוק. מפעילי השווקים גם יחויבו לוודא שכל האנשים המעורבים במסחר בחיות יודעים כיצד למזער את סבלן.
• התקנה תחייב כל חברה העוסקת בהובלת חיות להראות שיש לה צוות וציוד מתאימים, ושלא ביצעה בחמש השנים האחרונות "הפרות רציניות" של תקנות הקשורות ברווחת בעלי-חיים. אלה הם התנאים למתן רשיון הובלת חיות לחברה.
• המשאיות למרחקים ארוכים (שמונה שעות נסיעה ומעלה) יחויבו להיות מצוידות במתקני שתייה ובמערכות לבקרת טמפרטורה ולהתראה במקרה של בעיות. משאיות אלה יחויבו (החל מ-2007 במשאיות חדשות, ושנתיים לאחר מכן בכל המשאיות) לשאת מתקני איתות שיאפשרו לרשויות לעקוב אחר מיקומן המדויק באמצעות לוויין. מערכת זו אמורה לאפשר זיהוי של כל חריגה מהמסלול ואי-ציות לתקנה בדבר זמני מנוחה בין הנסיעות.
• העובדים יחויבו להחזיק את רשיונותיהם האישיים ואת רשיון כלי-הרכב במהלך ההובלה, וכן אישורים לכל הפרטים הרלוונטיים – כגון נקודת המוצא ושעת היציאה. הם גם יחויבו לנהל יומן מסע. כל המסמכים הללו יונפקו בפורמט אחיד ברחבי אירופה, באנגלית ובשפה המקומית (לעומת המצב שבו הבדלי מסמכים הופכים את עבודת הפקחים לבלתי אפשרית). נוסף לכך תיבנה מערכת תקשורת אלקטרונית כלל אירופית, שתספק לרשויות בכל מדינה גישה למידע על הפרות חוק ושלילת רשיונות שהתבצעו במדינות אחרות.
• הרשויות בכל מדינה יחויבו לבדוק את מצב החיות ואת כשירות המשאית לפני כל העמסה למרחקים ארוכים; השירותים הווטרינריים יחויבו לבדוק במעברי הגבול את הרשיונות, כשירות כלי-הרכב ומצב החיות – ולהורות על מנוחה ועל הזנה במקרה הצורך.
• תיאסר הובלת עגלים בני פחות מעשרה ימים, חזירים בני פחות משלושה שבועות וטלאים בני פחות משבוע – למרחק העולה על מאה קילומטרים.
• תיאסר הובלת עגלים בני פחות משבועיים למשך יותר משמונה שעות.
• נקבות ייחשבו בלתי כשירות למסע בתקופה של 10% האחרונים של הריונן ושבוע לאחר הלידה.

השלכות נוספות

תקנות הובלת בעלי-החיים האירופיות אינן מסוגלות למנוע את רוב הסבל מהחיות גם אילו אכפו אותן היטב, ובבכל מקרה רמת האכיפה שלהן נמוכה. התקנה החדשה מבקשת לפתור את הבעיה האחרונה בלבד, בהציעה כלים מבטיחים לרשויות האכיפה. אולם הדרך לאכיפה בפועל עדיין ארוכה, והיא עוברת הן בתרגום התקנה לחוקים פנימיים של המדינות החברות באיחוד, והן בנטייה לציית לחוק או להתעלם ממנו בכל מדינה ומדינה. אפשר לקוות שהכלים הבינלאומיים שייבנו – האחדת הרשיונות, מאגר מידע בינלאומי ומעקב לווייני – יסייעו לקהילה האירופית להפעיל את החוק גם במקומות שעד כה התעלמו ממנו. יש לציין שלתקנה החדשה צפויות השלכות בינלאומיות רחבות יותר, משום שארגון בריאות בעלי-החיים העולמי (OIE) מכין תקנים בינלאומיים תקדימיים לרווחת בעלי-חיים, וסביר להניח שהוא יתייחס לתקנה האירופית. ההצבעה על ההצעות לתקנים אלה תיערך במאי 2005.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 188, 4.2.2005.

עדכון (מתוך גיליון 236, 6.1.2006)

סובסידיות למשלוחים חיים

ב-23.12.2005 הסכימו מוסדות האיחוד האירופי להפסיק באופן מיידי את הסובסידיות לייצוא בקר חי, החל מ-1.1.2006. ההחלטה מונעת את התמריץ שניתן עד כה לחקלאים האירופיים – לשלוח בקר חי לשחיטה במזרח התיכון ובצפון אפריקה, במסעות האורכים כעשרה ימים וכרוכים בסבל רב. עד כה מימן האיחוד את המשלוחים בלמעלה מ-50 מיליון אירו בשנה. רוב המשלוחים נערכו ללבנון: 66,301 פרות ופרים בשנת 2005, לעומת 123,825 ב-2004. נציבת האיחוד האירופי לחקלאות ולפיתוח הכפר, מריאן פישר בול, הבהירה ששיקולי רווחת בעלי-חיים עמדו בלב ההחלטה. למרות החדשות הטובות מאירופה, נראה שברזיל מחליפה את המדינות האירופיות במשלוחים חיים ללבנון.