בעקבות מובילי הסוסים

הפרויקט הראשון שהשתתפת בו היה בשוק הסוסים בעיירה הצרפתית Mouz. מה זה בדיוק "שוק סוסים?"

"זה אירוע שמתקיים שלוש פעמים בשנה. מגיעים לשם סוסים ומעט חמורים ממקומות שונים בצרפת והקניינים מגיעים מחו"ל. השוק כולל מין פסטיבל של אוכל ויין."

ולאן שולחים משם את הסוסים?

"לשחיטה בחו"ל. יש גם סוס או שניים שמישהו קונה לילד. רוב האוכלוסייה כנראה בכלל לא מודעת לזה שהם נשלחים לשחיטה. בדוכנים מוגש בשר, שחלקו נקניקיות סוסים. לי זה נראה מוזר וציני, אבל לאנשים שם זה לא מפריע."

עקבת אחרי הובלת סוסים בדרך לשוק?

"כן. העיירה נמצאת בין הרים, והסוסים במשאיות סובלים מטלטלות קשות. הם עומדים כל הדרך ומתאמצים כל הזמן לשמור על שיווי משקל. הם קשורים בצוואר כדי שלא יחליקו במשאית, בחבל קצר מאוד. חלקם צמודים גוף אל גוף. בסיבובים שומעים את החבטות שלהם בדפנות המשאית. במשאיות הפחות גרועות – ויש מעט כאלה – שמים קש על הרצפה. אבל ברוב המשאיות זו רצפת מתכת חשופה, שמתלכלכת מהצרכים של הסוסים והיא חלקלקה."

מה קורה לסוס שמאבד שיווי משקל?

"כששמים אותם יחד והם לא קשורים, סוס שנופל עלול להירמס על-ידי האחרים. בנסיעה שעקבתי אחריה זה לא קרה, אבל 'המלאכים' ראו דברים כאלה בעבר. בשוק עצמו רואים סוסים שנפצעו בהובלה. הפצעים פתוחים ולא מטפלים בהם."

איך מעלים סוסים למשאית ומורידים אותם ממנה?

"יש רמפה משופעת מברזל שמחברת בין המשאית לקרקע, ויש עליה פסים כדי למנוע החלקה. הרעש של נגיעת הפרסות במתכת מפחיד אותם מאוד והם מסרבים לעלות. הסוסים גם מחליקים ומועדים על הרמפה. וכשסוס לא מוכן לעלות, מעלים אותו בכוח. לפעמים קושרים אותו משני הצדדים ומושכים אותו מתוך המשאית. מכים אותם המון, בכל חלקי הגוף, גם בראש, במקלות בגודל מקל של מטאטא. גם צורחים עליהם הרבה, ונראה לי שזה עבד טוב יותר ממכות. נדמה לי שסוסים, כשמנסים למשוך אותם, פוחדים ומסרבים עוד יותר. המכות כל-כך לא הגיוניות. מכים אותם מכל כיוון, כך שאין להם סיכוי לדעת מה רוצים מהם, והם קופצים זה על זה. אם היו פשוט מראים להם לאן ללכת, אפשר היה לעשות את זה בצורה יותר יעילה אפילו בשביל המובילים."

אז למה אלימים כל-כך כלפיהם?

"כנראה כתוצאה מחוסר הבנה של הסוסים. אלה הם נהגי משאיות, שאין להם הרבה הבנה בבעלי-חיים. ביום השוק הם גם שיכורים. הסוחרים עצמם כמובן יודעים יותר איך להתנהג עם סוסים, אבל הם רוצים לגמור מהר את העבודה."

מה קורה לסוסים אחר-כך, בשוק עצמו?

"הסוסים הגיעו לשם בלילה גשום וקר מאוד, קרוב לאפס מעלות. חלק משטח השוק היה מקורה וחלקו חשוף. במקום היו קש וחביות פתוחות של מים בשביל הסוסים – הישג של 'המלאכים'. לסלי, קנדית מנוסה שעבדתי איתה, הייתה בשוק הזה בפעם החמישית והיא הגיעה עם בעל השוק להסדרים רבים לשיפור התנאים. למשל, הוא כל הזמן הכריז ברמקול שאסור להכות את הסוסים, אם כי היו כאלה שהתעלמו."

מה האינטרס שלו לבצע שיפורים? הוא פוחד ש'המלאכים' יפעילו את הרשויות?

"אולי. אבל מכיוון שהוא משתף-פעולה, לא מביאים את הרשויות. זה אירוע ציבורי וחשוב לו לשמור על תדמית טובה."

ומה את עשית שם?

"התפקיד העיקרי של כולנו – ארבע נשים ושני גברים – היה לתת מים לסוסים. הבאנו דליים קטנים ורצנו בין הסוסים לתת להם מים. בדרך-כלל הם הגיעו אחרי יום-יומיים של נסיעה לקראת עוד שלושה ימי נסיעה, והם כמעט אף פעם לא מקבלים בדרך מים או אוכל. הם כבר היו ממש צמאים ורעבים. זה בניגוד לחוק, שדורש לעצור ולטפל בהם אחרי כל שמונה שעות נסיעה."

אבל אם כבר שמו בשוק אוכל ומים, בשביל מה היה צריך אתכם?

"רוב הסוחרים קושרים את הסוסים בחבלים כל-כך קצרים, שהם לא יכולים להגיע לאוכל ולמים על האדמה. הייתי צריכה לעמוד עם הדלי מורם עד שכל סוס יגמור לשתות ולכן לא הספקתי להגיע לכל הסוסים."

בעצם עשיתם את העבודה שהיו הנהגים והסוחרים אמורים לעשות?

"כן, וידענו את זה מראש. אם כי בשבילי זו הייתה אכזבה, שמנסים לפתור רק בעיות בוערות ולא משקיעים יותר בחשיפה."

איך הסוסים הגיבו אליך?

"הם היו נורא מפוחדים כשהתקרבתי לתת להם מים. את רואה שהם מתים לשתות, ומצד שני כשאת מתקרבת אליהם, הם הולכים אחורנית וקופצים ברתיעה. לוקח להם זמן להתקרב אליך, ואם את זזה קצת עם היד כדי להחזיק את הדלי יותר טוב, הם נלחצים מאוד והולכים אחורנית."

איך רוכשים אמון של סוס?

"חלק מהם קיבלו אותי מהר יותר, ואחרים נרגעו כשראו שאני משקה סוסים אחרים לידם. לחלק הגשתי לפני המים קש ארוך, כך שהייתי קצת יותר רחוקה מהם. היו גם כאלה שסירבו לחלוטין, מרוב פחד. והיה סוס אחד שהיה מיוחד מאוד בשבילי. בהתחלה הוא ממש פחד. אחרי שעמדתי והסתכלתי עליו במשך חמש דקות והתקרבתי לאט-לאט, הוא הסכים לשתות, ואז, בכל פעם שהתרחקתי כדי לתת מים לאחרים, הוא קפץ, ניער את הראש וצהל. הוא לא הסכים לתת לי לעזוב אותו. התכוונתי לתת לכל סוס לשתות רק קצת, כי היו שם יותר מאלף ולא היה מספיק זמן. אבל הסוס הזה דרש לשתות עוד ועוד, ואחרי שניסיתי לעזוב אותו בערך חמש פעמים, נכנעתי ונשארתי איתו. זה היה על חשבון סוסים אחרים."

את יודעת מה קרה לו?

"הוא נשלח לשחיטה אבל לא הצלחתי לעקוב אחרי המשאית שלו."

אחרי השוק יצאתם למעקב אחר המשאיות עד למשחטות.

"כן. הייתי בצוות שעקב אחרי משאית שיצאה למשחטה במילאנו. הסברתי לנהג שאני הולכת לעקוב אחריו ושהוא מחויב לעצור אחרי שמונה שעות ולתת לסוסים מים, אחרת אזמין משטרה. הוא אמר לי בפירוש שהוא מתכוון לנסוע 16-15 רצופות עד למשחטה בלי לעצור."

והוא לא עצר?

"לא, אבל השוטרים לא הספיקו לתפוס אותו. קודם לכן לסלי עשתה תדריך של יומיים ליחידת משטרה צרפתית שאמורה לעצור נהגים ליד הגבול. העונש שווה ערך לקנס של 800 שקל. אבל אחרי שהנהג הצליח לעבור לאיטליה, לא מצאנו שוטרים משתפי-פעולה. הנהג יצא בהרגשת ניצחון, והסוסים לא קיבלו מים במשך כל הנסיעה. הם הגיעו למשחטה מיובשים."

בתום המעקב אחרי הובלה משוק הסוסים בצרפת, הגעת למשחטה גדולה במילאנו, איטליה. זו משחטה מיוחדת לסוסים?

"לא, שוחטים שם גם פרות. שוחטים שם בשיטות האירופיות הרגילות וגם שחיטה מוסלמית. למחרת הביקור שלנו שם, היו אמורים להגיע גם רבנים ששוקלים לבצע במשחטה הזו שחיטה יהודית כשרה."

נכנסת לשם בתיאום או באופן סמוי?

"הם ידעו מי אני ולמה אני מגיעה. הווטרינר של המשחטה ליווה אותי במשך כל שלוש השעות של הביקור שם."

מה הייתה המשימה שלך?

"לוודא ששוחטים את הסוסים כמו שצריך, כביכול. לאחר הביקור, הייתי צריכה לדבר עם האחראים על שיפורים בתנאים, שהסוסים יסבלו פחות כששוחטים אותם, ולכתוב דו"ח על המשחטה."

איך הם מהממים את הסוסים?

"יורים להם מסמר בראש, בין העיניים. התפקיד שלי היה להסתכל לסוסים בעיניים ולבדוק אם אחרי שיורים להם בראש, הם מפסיקים להזיז את העיניים. לפעמים הם עדיין מזיזים את הרגליים, אבל אם העיניים לא זזות יותר, זה אמור להיות סימן שהם בהלם (מהוממים)."

ומה עושים להם כשהם מהוממים?

"יש לפועלים עד שישים שניות לשחוט אותם. מתקן אוטומטי מסובב את הסוס אחרי הירייה ומאפשר לפועלים לקשור את הרגליים האחוריות של הסוס. אחר-כך תולים אותו מהרגליים וחותכים לו את הצוואר. בניגוד לישראל, שכאן קושרים את הפרות כשהן בהכרה, במילאנו קושרים כשהחיה בהלם."

למה שישים שניות?

"כי אז לאט לאט הם מתחילים להתאושש מההימום."

עם מסמר בראש?

"כן. הם כמובן לא יצליחו לשרוד, אבל הם כנראה מתחילים לחזור ולהרגיש."

ובאמת כל הסוסים היו מהוממים?

"היו הרבה שלא. למרות שהעובדים שם ממש השתדלו. תדרכו שם את הפועלים מראש, אז ברוב המקרים התייחסו לסוסים הרבה יותר טוב מכרגיל, אני מניחה. גם ברגע שהגעתי, החליפו את האיש שיורה בראש למישהו מיומן יותר, כנראה. מלבד זה, כשהייתי שם ירו שני מסמרים בראש של כל סוס, לפעמים אפילו שלושה. אני בטוחה שזה מכיוון שהייתי שם. קשה לי להאמין שבאופן יומיומי הם יבזבזו מסמר נוסף וזמן עבודה על שתי יריות."

לפחות הסוס שממתין לשחיטה לא רואה סוסים אחרים נשחטים?

"הוא רואה בהחלט. הוא לא רואה את הירייה בראש, אבל הוא רואה את התלייה ואת השחיטה. והוא מריח ושומע הכל. כשהסוסים מגיעים לאולם השחיטה, נסגרת מאחוריהם דלת ברזל ומכניסים אותם לשני כלובים. רק באחד מהם שוחטים. מאחורי הסוס שנכנס לכלוב האחרון, יורדת דלת ברזל חזקה ברעש מפחיד ביותר. שם שוחטים את הסוס הזה, כשהשני מחכה בכלוב שצמוד אליו, עד שהשחיטה תסתיים ויכניסו גם אותו לכלוב השחיטה."

הסוסים לא מתנגדים?

"הם מבוהלים בצורה היסטרית. היו כמה סוסים שקפצו קצת באוויר וממש ניסו להשתחרר מכל מגע. בתוך הכלוב של השחיטה, סוס אחד שם את הרגליים למעלה, במקום שבו אמור להיות הראש שלו. הוא נתפס קצת, השתולל והיה קשה להוריד אותו. אבל רובם פשוט הניחו את הראש במקום שבנוי לזה ואז פשוט הצמידו להם את המכשיר לראש וירו. ממילא הם קשורים ברסן, אז אם הסוס לא שם אם הראש במקום, פשוט מושכים ברסן והראש שלו יוצא."

היה להם סיכוי להיאבק?

"כל הזמן חיכיתי שהם יבעטו בעובדים. הייתה להם הזדמנות לבעוט כשהם לא הסכימו להיכנס למשחטה ומישהו הגיע מאחור וניסה להפחיד אותם. אבל הם מבוהלים ותשושים, אין להם כוח להתנגד."

בהובלה מהמשאית למשחטה יש אלימות?

"מעבירים אותם בשבילים מגודרים, ויש כמובן שלב שבו הם לא רוצים להיכנס. שם ראיתי הרבה שימוש בשוקרים חשמליים, בכל מקום בגוף."

הזכרת גם שחיטת פרות. ראית שחיטה כזו?

"אחרי הסוסים שחטו שם פרות מתעשיית החלב."

בשיטות דומות?

"כן. אבל קיבלנו עדות מעיתונאי על פרה שהייתה במצב רע מאוד וקרסה. היא לא הצליחה להיכנס למשחטה ואז בעטו בה וגררו אותה בכוח. התעללו בה במשך חצי שעה ובסוף שחטו אותה בתוך המבנה – שזה לא חוקי באירופה – פרה במצב כזה צריכה להישחט בחוץ. גם אני ראיתי בכניסה למשחטה פרה שקרסה. כשמישהו התקרב אליה, היא ניסתה לקום ונפלה שוב ושוב. מישהו לידי בעט בה וצחק. בסוף ירו בה בראש, בחוץ, ואז הגיעה מלגזה, הכניסה אותה פנימה ושם שחטו אותה. שמרתי את המספר שהיה על האוזן של הפרה הזו." 

הייתה לך ולשותפה שלך עבודה נוספת, מלבד הצפייה בשחיטות?

"היינו צריכות לברר, האם העובדים מקבלים כסף לפי מספר החיות שנשחטו או לפי שעות עבודה – כשהתשלום הוא לפי מספר החיות, הם מנסים לעבוד בשיא המהירות. צריך היה לדלות מידע מאיפה הם מגיעים, כמה שעות ביום הם עובדים, כמה פעמים בשבוע וכדומה."

ודיברתן אחר-כך גם עם האחראים על המשחטה?

"ישבנו עם הווטרינר והאחראי וניסינו להעלות הצעות. למשל, הערתי שאפשר לשים וילון כדי שהסוסים לא יראו את השחיטה."

איך הם הגיבו להצעות?

"די בזלזול. 'מה את רוצה, לא יעזור שום דבר, הם לא מבינים כלום.'"

איך בכלל הסתדרת עם האנשים האלה?

"היה לי קשה מאוד אחרי השחיטה לשבת ולדבר איתם. הם הזמינו אותנו למסעדה ולא רציתי לאכול, אם כי הם לא הזמינו בשר, מתוך התחשבות בי. אבל זו שהייתה איתי פשוט שטפה ידיים והתיישבה לאכול בשמחה. הם היו נחמדים זה לזה, בלי הרבה ביקורת, עם הצעות לייעול."

השותפה שלך הייתה אפקטיבית יותר, בגלל האדישות שלה?

"אולי, אבל אני חושבת שהיא עברה את הגבול. היא גם אכלה גבינה אחרי שראתה פרות חולבות נשחטות. תמיד האמנתי במשפט 'אם קירות בתי-המטבחיים היו שקופים אז כולם היו צמחונים'. ובכל זאת מישהי שנמצאת שם כמוני, מסוגלת לעצום את העיניים ולומר 'כן, זה טוב מאוד להיות טבעונית, אבל זה קשה לי' – זה כבר ממש שבר אותי."

איך כל זה נראה היום, שלושה חודשים אחרי מילאנו?

"למדתי שאפשר להשיג הרבה בשיתוף-פעולה. להיות שם ולבדוק ששוחטים אותם 'כמו שצריך' זו עבודה חשובה. אבל זה לא בשבילי. לא שלחו אותנו כדי לעצור את זה אלא כדי לשפר תנאים. פרחים בדרך לטרבלינקה, בעיניי."

והחוויה של המשחטה חוזרת אליך?

"אני מתעוררת הרבה בלילות. לפני יומיים התעוררתי מחלום עם פח ענקי מברזל, שהיו בתוכו הרבה ראשים של סוסים. והריח. אני מריחה את זה עד היום לפעמים, זה לא עוזב. בזמן השחיטה נורא קר, וכשחותכים, הדם עדיין חם מאוד, כי הם חיים. הדם נוזל ועולים אדים, ואני הרגשתי שאני נושמת אותם. זה היה הדבר הנורא ביותר שראיתי אי-פעם. אבל אף אחד לא שם לב לזה, אפילו זו שהייתה איתי במשחטה. ועד היום זה חוזר כשאני רואה אדים."

היית עושה שוב עבודה כזו?

"לא הייתי עומדת בזה. לא הייתי מצליחה להתחבר עם האנשים שם כמו שצריך בשביל עבודה כזו. ובטוח שלא הייתי חוזרת למשחטה של סוסים. כי זו החיה שאני הכי אוהבת בעולם."

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 105-104, 4.7.2003-28.6.2003.