משלוחים חיים בארצות-הברית
הובלת חיות במשאיות וחוק 28 השעות
בארצות-הברית מובילים בקר, חזירים וכבשים על פני אלפי קילומטרים. החיות כלואות עשרות שעות רצופות במשאיות דחוסות עד אפס מקום, בטמפרטורות קיצוניות וללא מים. חוק ישן מחייב לתת לחיות לנוח, לשתות ולאכול לאחר 28 שעות נסיעה. משרד החקלאות האמריקאי התעלם מהחוק במשך עשרות שנים, עד שב-20.9.2006, תחת לחץ משפטי, הודיע שמעתה יתחיל לפקח על הובלת בעלי-חיים במשאיות. לפניכם סיפור "חוק 28 השעות" בשני חלקים: בראשון מובא סיפורו של החוק והמהפך ההיסטורי בהתייחסות אליו, ובשני מובאות עדויות מהשטח, שהשפיעו על המהפך.
חוק 28 השעות עדויות מהשטח
בסוף הרבע השלישי של המאה ה-19, הפכה שיקאגו למרכז שחיטה חסר תקדים בהיקפו, ואחת מהשלכותיו של ריכוז המשחטות שם היה הגדלת היקף הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים (בתמונה: קרון להובלת בקר מ-1884). בציבור האמריקאי נשמעו קולות מחאה נגד תנאי ההובלה המחרידים. בשנת 1872 דן הקונגרס בנושא, וב-1873 חתם הנשיא, יוליסס ס. גראנט, על "חוק 28 השעות". החוק דורש, שבכל מקרה של הובלת חיות בין מדינות, יש לפרוק את החיות מכלי הרכב לאחר 28 שעות, לספק להן מזון ומים ולתת להן לנוח במשך חמש שעות לפחות. החוק התייחס לכלי ההובלה שהיו בשימוש באותה תקופה, והוא מציין "כלי רכב" באופן כללי וכן "מוביל [carrier] מסילה, מוביל אקספרס, או מוביל סדיר". כוונת המחוקק ברורה כשמש: צריך לאפשר לחיות מנוחה, מזון ומים לאחר 28 שעות הובלה.
בחודשים יולי-אוגוסט 2005 יצא חוקר מטעם הארגון Compassion Over Killing לקליפורניה, קולורדו, נברסקה ופנסילבניה, במטרה לאסוף מידע על תנאי הובלת בעלי-חיים ברחבי ארצות-הברית ומעבר לגבולותיה. החוקר הגיע למרכזי ממכר בעלי-חיים, למשחטות ולתחנות עצירה למשאיות הובלה, הסתכל לתוך משאיות וצילם באופן סמוי. כמו כן, הוא אסף מידע רב מפיהם של נהגי משאיות. המידע מן החקירה מלמד, כי אף על-פי ש-28 שעות ללא מים, מזון ומנוחה עולות לחיות בסבל קשה ולעתים במוות, אכיפת חוק 28 השעות תוכל למנוע סבל קשה ממיליוני חיות, כי מסעות רבים מתקיימים על פני אלפי קילומטרים ומתמשכים הרבה מעבר ל-28 שעות. אנו מביאים קטעים שכתב החוקר ביומנו בין 15 ל-30 ביולי. מצורפות גם הערות מתוך חקירות מצומצמות יותר, ששימשו לביקורת על סירוב משרד החקלאות לאכוף את חוק 28 השעות.
החוקר שוחח עם נהג משאית שהכילה 283 חזירים, עם הגיעה לנברסקה (מרכז ארצות-הברית) במהלך מסע לרוחב כ-2/3 מהארץ:
נהג אחר שעצר בנברסקה סיפר לחוקר,
בפנסילבניה פגש החוקר נהג, שטען שיש חוק חוק פדרלי המחייב נהגים לפרוק את החיות ולספק להן מזון ומים אחרי 36 שעות נסיעה, אלא שבדרך-כלל הנהגים לא עוצרים אם הם כבר במרחק שעות אחדות מהיעד. הוא גם אמר שנהוג להוביל פרות מתעשיית החלב מהחוף המזרחי לחוף המערבי ולהפך, ומסע זה אורך יותר מ-36 שעות.
נהג בנברסקה סיפר לחוקר על הובלת חיות מחוץ לארצות-הברית, ומסר,
הארגון הגרמני Animals' Angels עקב בשנת 2005 אחר הובלת 200 חזירים מ-Lethbridge, קנדה, לקליפורניה. המסע ארך 35 שעות (מדובר במסלול הרבה יותר קצר מקוויבק-מקסיקו), בטמפרטורות קיצוניות וללא מנוחה, מים או מזון. יש להדגיש, שכליאת החיות במשאית עלולה להתעכב בפועל מעבר לזמן הנסיעה המתוכנן בהתאם לאורך המסלול. כמו כן, החיות לאו דווקא מקבלות מים לפני ההעמסה ולאחר הפריקה, ולכן הצום עלול להיות ממושך הרבה יותר ממשך הנסיעה.
נהג בנברסקה סיפר לחוקר על הובלת חזירים,
בשיחה עם אחד הנהגים שהוזכרו לעיל, בירר החוקר על מצבם של החזירים, כשהטמפרטורה בחוץ מגיעה ל- 35 מעלות.
החוקר צפה במצבן של החיות לאחר ההובלה גם בבית מכירות פומביות לחיות בפנסילבניה:
הפרות נגררו מהמשאיות בעזרת שרשרת שנקשרה לרגל אחת. לאחר שעתיים בא אחד העובדים וירה בראשיהן. אחת הפרות גססה ממושכות לאחר הירי. אחד העובדים אמר שמתו בנסיעה חיות רבות, יחסית, בגלל החום ועיכוב בכביש.
תופעות דומות תועדו בחקירות אחרות. חוקרי Animal’s Angels, שעקבו אחר 200 חזירים בדרכם מקנדה לקליפורניה, ציינו שביציאה מהמשאית ניכר שכמה חזירים סובלים מכאבים חזקים – לאחד נשברה רגל, שלושה צלעו באופן קשה, ושניים לקו בהתקף לב זמן קצר לאחר הפריקה. מקרה נוסף, קשה במיוחד, תועד בסוף יוני 2006. 2,644 חזירים נשלחו במשאיות מאוהיו למקסיקו. לאחר 28 שעות נסיעה לפחות, חנו המשאיות בבראונסוויל, טקסס, והנהגים לא טרחו לתת לחיות לצאת. החזירים נותרו כלואים במשאיות 48 עד 72 שעות נוספות (מעבר לזמן הנסיעה עצמה) בטמפרטורה שהגיעה בשעות היום ל-35 מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך, מתו 150 מהם. דיווח על האסון הגיע לארגון HSUS, שפנה למשרד החקלאות. אסון בראונסוויל הפך למקרה הראשון של הובלת בעלי-חיים במשאיות, שהסכים משרד החקלאות לחקור בהתאם לחובתו לפי חוק 28 השעות.
התמונות לכתבה לקוחות מתוך חקירת Compassion Over Killing
לסרטון (3:26 דקות) מתוך החקירה
"משאית היא כלי רכב"!
העתירה והתגובה
האם משאית היא כלי רכב? התשובה נראית מובנת מאליה, אך בעיני משרד החקלאות האמריקאי (USDA) התשובה תלויה בזהות הנוסעים: אם אתה חזיר או פר במסע בין מדינות ברחבי ארצות-הברית, המשאית שבה אתה כלוא איננה "כלי רכב", ולכן החוק המגביל הובלה ממושכת של חיות בכלי רכב אינו חל עליה. כל זאת עד לשינוי הדרמטי בעקבות עתירה נגד משרד החקלאות. העתירה הוגשה ב-4.10.2005 על-ידי ארבעה ארגונים: HSUS – ארגון ההגנה על בעלי-חיים הגדול בארצות-הברית; COK – המתמחה בחקירות ולפני הגשת העתירה ערך חקירה סמויה חשובה; Farm Sanctuary המספק מקלט ל"חיות משק"; ו-Animal's Angels מגרמניה, שעוסק גם בהובלה בעולם וחקר הובלת חזירים מקנדה לקליפורניה לפני הגשת העתירה. בעתירה, מבקשים הארגונים משר החקלאות, מייק ג'והאנס, להתקין תקנות להגנה על חיות בהובלה בין מדינות. תקנות כאלה הן עדיין חזון רחוק, אולם ב-20.9.2006 אירע המהלך החשוב ביותר מזה 133 שנים לטובת חיות במסעות הממושכים באמריקה. בתשובתו לעתירה, הצהיר משרד החקלאות שמשאיות הן אכן "כלי רכב" ולכן החוק חל על הובלה במשאיות:"אנו מסכימים שהמשמעות הפשוטה של המונח הסטטוטורי 'כלי רכב' בחוק עשרים ושמונה השעות כוללת 'משאיות' המתפקדות כמובילי אקספרס או כמובילים סדירים."
חוק 28 השעות
בסוף הרבע השלישי של המאה ה-19, הפכה שיקאגו למרכז שחיטה חסר תקדים בהיקפו, ואחת מהשלכותיו של ריכוז המשחטות שם היה הגדלת היקף הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים (בתמונה: קרון להובלת בקר מ-1884). בציבור האמריקאי נשמעו קולות מחאה נגד תנאי ההובלה המחרידים. בשנת 1872 דן הקונגרס בנושא, וב-1873 חתם הנשיא, יוליסס ס. גראנט, על "חוק 28 השעות". החוק דורש, שבכל מקרה של הובלת חיות בין מדינות, יש לפרוק את החיות מכלי הרכב לאחר 28 שעות, לספק להן מזון ומים ולתת להן לנוח במשך חמש שעות לפחות. החוק התייחס לכלי ההובלה שהיו בשימוש באותה תקופה, והוא מציין "כלי רכב" באופן כללי וכן "מוביל [carrier] מסילה, מוביל אקספרס, או מוביל סדיר". כוונת המחוקק ברורה כשמש: צריך לאפשר לחיות מנוחה, מזון ומים לאחר 28 שעות הובלה. "הפרצה"
המילה המפורשת "משאית" לא הוזכרה בחוק 28 השעות. זאת מן הסיבה הפשוטה, שמשאיות לא היו קיימות עדיין. מודלים ראשונים של משאיות נכנסו לשימוש בשנים הראשונות של המאה ה-20, ורק בשנות ה-50 הן הפכו לאמצעי הובלת החיות הנפוץ ביותר. כיום מתבצעת במשאיות כ-95% מהובלת בעלי-החיים בין מדינות ארצות-הברית. למרות זאת, משרד החקלאות פירש את החוק כאילו אינו חל על הובלה במשאיות ובכך עיקר אותו מכל משמעות מעשית. לא מדובר בהעלמת-עין גרידא, אלא בעמדה מפורשת. ב"מדריך הובלת בקר וחזירים ליצואנים" של משרד החקלאות מ-1997, נאמר שחוק 28 השעות "חל רק על משלוחים במסילה". בדומה לכך, ב"הודעת רישום פדרלית" מ-1995 מצהיר משרד החקלאות, ש"חוק 28 השעות אינו חל על משלוחים במשאית". מתגובת המשרד בספטמבר 2006 משתמע עוד, שבשנת 2003 הוא הוציא הנחיות חדשות בנושא, אולם סירב לפרסם את תוכנן ברבים. התעשייה החקלאית תומכת בהתלהבות בגישת משרד החקלאות (ואולי ההפך הוא הנכון...). למשל, בספטמבר 2006, זמן קצר לפני ההודעה ההיסטורית של משרד החקלאות, העיד נציג "המועצה הלאומית לייצור בשר חזיר" בפני הקונגרס ואמר שחוק 28 השעות "נוצר כדי להתמודד עם תנועת בקר למשחטות באמצעות רכבת" בלבד. בעדות הובעה התנגדות חריפה ל"הרחבת" החוק להובלה במשאית.מהי משמעות החוק?
הובלת חיות בין מדינות בארצות-הברית היא תופעה רווחת, ובכלל זה נסיעות רציפות על פני למעלה מ-3,500 קילומטרים. מספר החיות שמובלות בין מדינות בארצות-הברית הוא למעלה מ-50 מיליון בשנה. לפי הערכה של "ועד בשר החזיר הלאומי" משנת 2002, כ-170,000 חזירים נהרגים במהלך ההובלה, וכ-420,000 מסיימים את הדרך כשהם נכים מפציעות. הצהרת משרד החקלאות אמורה לצמצם את הסבל אדיר הממדים הזה. אולם מה זה בדיוק "לצמצם"? לרבים מאתנו יש ודאי זיכרון קשה מנסיעה בין-עירונית באוטובוס צפוף ללא מקומות ישיבה: חם, מחניק, כואב, מתיש, היתקלויות עם שכן, קלסטרופוביה, צורך מעיק להשתין. עד כמה שמצב כזה קשה, 28 שעות נסיעה הן עולם אחר. לאחר כמה שעות במשאית ההובלה, כל הנוסעים מבוססים בשתן, בצואה ובקיא. כולם רעבים מאוד וצמאים מאוד. אם זהו יום חם, רבים מתים מהתייבשות. החיות מעדיפות לעמוד בנסיעה, אך בחלוף השעות הן מתמוטטות. אחדות נרמסות למוות, אחרות נותרות עם פצעים פתוחים או אברים שבורים. בלילה קר, קופאים למוות בשולי המשאית. ויש מי שמתים פתאום מהתקף לב. כדאי להזכיר, ש-28 שעות הן פרק זמן זעיר לעומת שלושה שבועות של מסע בים במשלוחים החיים בין אוסטרליה לישראל. אולם בכל הנוגע למשאיות, החוק האמריקאי מפגר. באיחוד האירופי נדרשות הגבלות משמעותיות יותר על פרקי זמן הנסיעה, גישה חופשית יותר למים ושימוש באמצעי פיקוח ספציפיים.
הובלת חזירים במשאית בארצות-הברית (צילום: PETA)
תכל'ס בשטח
כפי שמגלות חקירות סמויות, החוקים המעטים להגנה על "חיות משק", כמעט שלא נאכפים בארצות-הברית גם במקרה שאיש אינו מעמיד פנים שיש "פרצה" בחוק. הצהרת משרד החקלאות לא צפויה אפוא להביא לשינוי משמעותי בשטח, אך היא מאפשרת לארגונים לקדם חקירות של מקרי הובלה ספציפיים והעמדה לדין של האחראים לעבירות במקרים אלה. ואכן, במקביל להודעה שהחוק אכן חל על משאיות, הצהיר משרד החקלאות שהוא עובד על חקירת "הפרות לכאורה של חוק 28 השעות, וחוקר כעת משלוח של חזירי רבייה מקנדה למקסיקו". חקירה זו החלה בעקבות לחצי HSUS, שביקש מהרשויות בטקסס ומהרשויות הפדרליות לחקור את נסיבות מותם של 150 חזירים במהלך חניה ממושכת בטקסס, ביולי 2006 (המקרה יתואר בחלק הבא). חקירות כאלה עשויות, לכל הפחות, להטריד חלק מחברות ההובלה ולעודד אותן להתאמץ מעט למנוע אסונות חריגים.עדויות מהשטח
חקירת משלוחים חיים, לקראת ההכרה בחוק 28 השעות
חקירת COK
בחודשים יולי-אוגוסט 2005 יצא חוקר מטעם הארגון Compassion Over Killing לקליפורניה, קולורדו, נברסקה ופנסילבניה, במטרה לאסוף מידע על תנאי הובלת בעלי-חיים ברחבי ארצות-הברית ומעבר לגבולותיה. החוקר הגיע למרכזי ממכר בעלי-חיים, למשחטות ולתחנות עצירה למשאיות הובלה, הסתכל לתוך משאיות וצילם באופן סמוי. כמו כן, הוא אסף מידע רב מפיהם של נהגי משאיות. המידע מן החקירה מלמד, כי אף על-פי ש-28 שעות ללא מים, מזון ומנוחה עולות לחיות בסבל קשה ולעתים במוות, אכיפת חוק 28 השעות תוכל למנוע סבל קשה ממיליוני חיות, כי מסעות רבים מתקיימים על פני אלפי קילומטרים ומתמשכים הרבה מעבר ל-28 שעות. אנו מביאים קטעים שכתב החוקר ביומנו בין 15 ל-30 ביולי. מצורפות גם הערות מתוך חקירות מצומצמות יותר, ששימשו לביקורת על סירוב משרד החקלאות לאכוף את חוק 28 השעות. מסעות שגרתיים נמשכים יותר מ-28 שעות
ב-Junction City שבקנזס (מרכז ארצות-הברית) עקב חוקר COK אחר בקר שנשלח מאזורי הרבייה שבמזרח ארצות-הברית למרכז היבשת, ושוחח עם הנהג:"הוא אומר שהמסע מהמשק בווירג'יניה למפטמה הזו בקנזס אורך בין 24 ל-30 שעות, ושהבקר לא מקבל מזון, מים או מנוחה מחוץ למשאית במשך כל המסע – אלא אם לפעמים 'הבעלים' מבקש שיתנו להם לנוח איפה שהוא לאורך הנתיב. הנהג אמר לי שכמעט תמיד הבקר רעב וצמא כשהם מגיעים, ובמקרים מסוימים בקר מת במשאית במהלך המשא."
החוקר שוחח עם נהג משאית שהכילה 283 חזירים, עם הגיעה לנברסקה (מרכז ארצות-הברית) במהלך מסע לרוחב כ-2/3 מהארץ:
"הנהג הצהיר שהחיות לא יקבלו מזון או מנוחה לאורך כל המסע שלהן – שיארך לפחות 35 שעות ויסתיים במודסטו, קליפורניה – והן גם לא יקבלו גישה למים מלבד מה שהותז עליהם למטרות קירור. הטמפרטורה היום באזור נברסקה הגיעה ל-35 מעלות צלזיוס."
נהג אחר שעצר בנברסקה סיפר לחוקר,
"שפעם בחודש הוא עצמו מוביל בקר מאתר מכירות קטן במזרח ניו יורק לצ'יוואוואה, מקסיקו. הוא טוען שהנסיעה לוקחת לו בדרך-כלל 48 שעות מבלי לתת לבקר כלל מזון, מים או אפשרות לנוח. אף על-פי שהוא מבצע את הנסיעה הזו אחת לחודש, הוא אמר שהמסע נערך שלוש פעמים בחודש ושהבקר 'אם יש להם מזל' עשוי לרדת מהמשאית באסמי מכירות לחיות משק לאורך הדרך, כאשר מתדלקים את המשאית. עם זאת, בדרך-כלל, הוא הסביר שלא פורקים את הבקר – ולכן שוללים מהם מזון, מנוחה ומים במשך 48 שעות לפחות."
בפנסילבניה פגש החוקר נהג, שטען שיש חוק חוק פדרלי המחייב נהגים לפרוק את החיות ולספק להן מזון ומים אחרי 36 שעות נסיעה, אלא שבדרך-כלל הנהגים לא עוצרים אם הם כבר במרחק שעות אחדות מהיעד. הוא גם אמר שנהוג להוביל פרות מתעשיית החלב מהחוף המזרחי לחוף המערבי ולהפך, ומסע זה אורך יותר מ-36 שעות.
נהג בנברסקה סיפר לחוקר על הובלת חיות מחוץ לארצות-הברית, ומסר,
"שהוא הוביל בקר מקוויבק [מזרח קנדה] למקסיקו ושלפרות המגיעות מקנדה למקסיקו לא מרשים 'לדרוך על אדמת ארצות-הברית' בגלל מחלות, כולל מחלת הפרה המשוגעת – ולכן החיות נותרות כלואות במשאית ללא מזון ומים במשך כל המסע."
הארגון הגרמני Animals' Angels עקב בשנת 2005 אחר הובלת 200 חזירים מ-Lethbridge, קנדה, לקליפורניה. המסע ארך 35 שעות (מדובר במסלול הרבה יותר קצר מקוויבק-מקסיקו), בטמפרטורות קיצוניות וללא מנוחה, מים או מזון. יש להדגיש, שכליאת החיות במשאית עלולה להתעכב בפועל מעבר לזמן הנסיעה המתוכנן בהתאם לאורך המסלול. כמו כן, החיות לאו דווקא מקבלות מים לפני ההעמסה ולאחר הפריקה, ולכן הצום עלול להיות ממושך הרבה יותר ממשך הנסיעה.
בתוך המשאית
בפנסילבניה (ליד ניו יורק) שוחח החוקר עם נהג, שהעמיס 125 חזירים על משאיתו והתכונן לנסיעה קצרה, יחסית, לאוהיו – 7 וחצי שעות במסע ללא תקלות. הנהג ציפה שלא ימותו חזירים בדרך. בחוץ שררו 32 מעלות צלזיוס."בזמן שהוא הסביר לי שהוא מוודא שלא לצופף את החזירים יותר מדי במזג אוויר חם, ראיתי את החזירים במשאית – נראה שהיה להם מעט מקום לזוז והם נשענו זה על זה בגלל מחסור במקום. נראה גם שהיו להם שריטות וחתכים בכל חלקי הגוף. חזירים רבים כבר התנשמו בכבדות, זמן קצר בלבד לאחר שהועמסו."
נהג בנברסקה סיפר לחוקר על הובלת חזירים,
"וטען שבמהלך נסיעה אחת, אחד החזירים 'התפוצץ' לאחר 22 שעות של נסיעה בחלל סגור. החזירים האחרים, הוא הסביר, 'טיפלו בו' והם היו מכוסים לגמרי בדם. במהלך מסע אחר, הנהג הזה טוען ש-40 מתוך 290 חזירים מתו במשאית וב-7 נוספים היה צורך לירות בתוך המשאית במשחטה."
בשיחה עם אחד הנהגים שהוזכרו לעיל, בירר החוקר על מצבם של החזירים, כשהטמפרטורה בחוץ מגיעה ל- 35 מעלות.
"כששאלתי אם יש חזירים שמתים במהלך הנסיעה, הוא הצביע על חזיר שכבר מת וציין שחזיר נוסף מת בחלק אחר של המשאית. הוא אמר שהחזירים האלה יישארו במשאית עם החזירים החיים עד סוף הנסיעה. מאוחר יותר הבחנתי שאחד החזירים דוחף בחרטומו את פניו של חזיר מת.
"בין החזירים ששרדו, נראה שרבים סבלו ממספר פציעות וביניהן שריטות, חבלות, שפשופים וחתכים על הגוף, הרגליים והאוזניים, וחלקם דיממו. הבחנתי בחזיר אחד שהיה לו משהו שנראה כמו נפיחות בגחון וחזיר אחר שהעור בפלג גופו האחורי נראה אדום באופן לא נורמלי.
"אף על פי שהמשאית הייתה עמוסה כל-כך בחיות שהחזירים נאלצו להישען ולשבת זה על זה, כולל על אחד מהחזירים המתים, הנהג הצהיר שהוא היה יכול להכניס הרבה יותר מ-283 חזירים למשאית. ליד המשאית היה ריח האמוניה חזק, ואפשר היה להרגיש שהטמפרטורה בתוך המשאית גבוהה במידה ניכרת מהטמפרטורה בחוץ. רבים מהחזירים התנשמו בכבדות; חלק העלו קצף בפה, ואחד השתעל ללא הפסק. נראה שכמה מהחזירים נאבקו מכיוון שכדי לנוע במשאית צריך לטפס על האחרים. ראיתי גם חזירים שלעסו זה את אוזניו של זה. הנהג הסביר שלפעמים החזירים נלחמים זה בזה במשאית.
"בזמן שדיברנו, הנהג התיז על החזירים מים במשך כ-45 דקות. הוא הסביר שזה נועד לקרר אותם. בזמן שהוא התיז על החיות, הוא שוב ושוב משך את קצה הצינור מהפה של חזירים שניסו לשתות מהצינור. לאחר שרוססו במים, נראה שכמה חזירים ליקקו את המים מהעור של חזירים אחרים בשעה שחזירים אחרים ניסו לתפוס מים שטפטפו מהחלק העליון של המשאית."
"בין החזירים ששרדו, נראה שרבים סבלו ממספר פציעות וביניהן שריטות, חבלות, שפשופים וחתכים על הגוף, הרגליים והאוזניים, וחלקם דיממו. הבחנתי בחזיר אחד שהיה לו משהו שנראה כמו נפיחות בגחון וחזיר אחר שהעור בפלג גופו האחורי נראה אדום באופן לא נורמלי.
"אף על פי שהמשאית הייתה עמוסה כל-כך בחיות שהחזירים נאלצו להישען ולשבת זה על זה, כולל על אחד מהחזירים המתים, הנהג הצהיר שהוא היה יכול להכניס הרבה יותר מ-283 חזירים למשאית. ליד המשאית היה ריח האמוניה חזק, ואפשר היה להרגיש שהטמפרטורה בתוך המשאית גבוהה במידה ניכרת מהטמפרטורה בחוץ. רבים מהחזירים התנשמו בכבדות; חלק העלו קצף בפה, ואחד השתעל ללא הפסק. נראה שכמה מהחזירים נאבקו מכיוון שכדי לנוע במשאית צריך לטפס על האחרים. ראיתי גם חזירים שלעסו זה את אוזניו של זה. הנהג הסביר שלפעמים החזירים נלחמים זה בזה במשאית.
"בזמן שדיברנו, הנהג התיז על החזירים מים במשך כ-45 דקות. הוא הסביר שזה נועד לקרר אותם. בזמן שהוא התיז על החיות, הוא שוב ושוב משך את קצה הצינור מהפה של חזירים שניסו לשתות מהצינור. לאחר שרוססו במים, נראה שכמה חזירים ליקקו את המים מהעור של חזירים אחרים בשעה שחזירים אחרים ניסו לתפוס מים שטפטפו מהחלק העליון של המשאית."
לאחר הנסיעה
מאחר שהמשאיות נותרות סגורות בדרך, תוצאות הנסיעה נחשפות בעיקר עם סיומה. החוקר צפה במתרחש בחצר של משחטה בלוס אנג'לס, קליפורניה, לשם הגיעו משאיות עמוסות בחזירים מיוטה (מעל 500 ק"מ משם). הטמפרטורה בחוץ הייתה כ-27 מעלות צלזיוס."ראיתי חזיר מת אחד אחרי השני, מונפים על-ידי מלגזה ומושלכים לתוך פחי זבל. זה נמשך כמה שעות עד שהפחים התמלאו והרגליים והגופות של החזירים הציצו מראש הפח. נראה שהחזירים האלה לא נשחטו – סביר להניח שהם מתו במהלך ההובלה."
החוקר צפה במצבן של החיות לאחר ההובלה גם בבית מכירות פומביות לחיות בפנסילבניה:
"בתוך משאית אחרת, ראיתי פרה פצועה עם חתכים ושפשופים על הגב שלה; היא התנשמה בכבדות ולא הייתה מסוגלת לקום. היא הושארה במשאית כמעט שעתיים – במשאית הייתה גם פרה מתה, שנמצאה בדיוק לפניה כל הזמן.
"בזמן שהסתכלתי בפרה הפצועה הזו במשאית, רכב אחר הגיע עם פרות חלב נוספות – שגם שתיים מהן לא היו מסוגלות לעמוד."
"בזמן שהסתכלתי בפרה הפצועה הזו במשאית, רכב אחר הגיע עם פרות חלב נוספות – שגם שתיים מהן לא היו מסוגלות לעמוד."
הפרות נגררו מהמשאיות בעזרת שרשרת שנקשרה לרגל אחת. לאחר שעתיים בא אחד העובדים וירה בראשיהן. אחת הפרות גססה ממושכות לאחר הירי. אחד העובדים אמר שמתו בנסיעה חיות רבות, יחסית, בגלל החום ועיכוב בכביש.
תופעות דומות תועדו בחקירות אחרות. חוקרי Animal’s Angels, שעקבו אחר 200 חזירים בדרכם מקנדה לקליפורניה, ציינו שביציאה מהמשאית ניכר שכמה חזירים סובלים מכאבים חזקים – לאחד נשברה רגל, שלושה צלעו באופן קשה, ושניים לקו בהתקף לב זמן קצר לאחר הפריקה. מקרה נוסף, קשה במיוחד, תועד בסוף יוני 2006. 2,644 חזירים נשלחו במשאיות מאוהיו למקסיקו. לאחר 28 שעות נסיעה לפחות, חנו המשאיות בבראונסוויל, טקסס, והנהגים לא טרחו לתת לחיות לצאת. החזירים נותרו כלואים במשאיות 48 עד 72 שעות נוספות (מעבר לזמן הנסיעה עצמה) בטמפרטורה שהגיעה בשעות היום ל-35 מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך, מתו 150 מהם. דיווח על האסון הגיע לארגון HSUS, שפנה למשרד החקלאות. אסון בראונסוויל הפך למקרה הראשון של הובלת בעלי-חיים במשאיות, שהסכים משרד החקלאות לחקור בהתאם לחובתו לפי חוק 28 השעות.
התמונות לכתבה לקוחות מתוך חקירת Compassion Over Killing
לסרטון (3:26 דקות) מתוך החקירה
מה חשבתם? ספרו לנו בתגובות!
http://anonymous.org.il/art385.html
מקורות
מקורות עבור "משאית היא כלי רכב"
"USDA To Start Regulating the Transport of Farmed Animals on Trucks", Compassion Over Killing, accessed 6.10.2006.
Animal Welfare During Transport, European Commission, accessed 6.10.2006.
"USDA Reverses Decades-Old Policy on Farm Animal, Transport", The Humane Society of the United States (HSUS), 28.9.2006.
"USDA To Require Food, Water, and Rest for Long-Distance Trucking of Farm Animals" (press release), HSUS, 20.9.2006.
Peter Brandt, "Loophole on Wheels: Trucks and the 28-Hour Law", HSUS, 4.10.2005.
Animal Welfare During Transport, European Commission, accessed 6.10.2006.
"USDA Reverses Decades-Old Policy on Farm Animal, Transport", The Humane Society of the United States (HSUS), 28.9.2006.
"USDA To Require Food, Water, and Rest for Long-Distance Trucking of Farm Animals" (press release), HSUS, 20.9.2006.
Peter Brandt, "Loophole on Wheels: Trucks and the 28-Hour Law", HSUS, 4.10.2005.
מקורות עבור "עדויות מהשטח"
"OK Investigation Exposes Farmed Animal Suffering During Interstate Transport: Investigation Log Notes”, Compassion Over Killing (COK), accessed 13.10.2006.
"COK Investigation Exposes Farmed Animal Suffering During Interstate Transport: Transcripts from Truckers' Conversations with our Investigators”, COK, accessed 13.10.2006.
"Death of Approximately 150 Pigs in Texas Highlights USDA's Refusal to Implement Federal Humane Animal Transport Law”, The Humane Society of the United States (HSUS), 6.7.2006.
"Loophole on Wheels: Trucks and the 28-Hour Law”, HSUS, 4.10.2005.
"COK Investigation Exposes Farmed Animal Suffering During Interstate Transport: Transcripts from Truckers' Conversations with our Investigators”, COK, accessed 13.10.2006.
"Death of Approximately 150 Pigs in Texas Highlights USDA's Refusal to Implement Federal Humane Animal Transport Law”, The Humane Society of the United States (HSUS), 6.7.2006.
"Loophole on Wheels: Trucks and the 28-Hour Law”, HSUS, 4.10.2005.
תחקירים » תעשיות מזון מהחי » פרות וכבשים בתעשיית הבשר » משלוחים חיים מאירופה ומאמריקה » משלוחים חיים בארצות-הברית
