הבשר של בייקון
פרנסיס בייקון (מצוטט על-ידי ווייטהד, 1998)
בשר בציור
בשר, כלומר הבשר החשוף והמבותר של חיה מתה, איננו נושא נפוץ בתולדות הציור. פה ושם הוא מופיע בציורי טבע דומם. בדומה לחיות שנקטלו בידי ציידים וצוירו כשהן מוטלות דוממות בשלמותן, בשר כנושא לציור עניין ציירים בעיקר משני טעמים עיקריים: יש שמצאו ערך אסתטי בצורות ובצבעים שלו; ויש שהציגו אותו כמוצר מותרות, בדומה לחפצים יקרים או אקזוטיים שהופיעו בציורי טבע דומם רבים במהלך ההיסטוריה.
ציורי טבע דומם נוטים להיות רגועים וקישוטיים, ובשר כעדות מטרידה למעשה אלימות הוא נושא ציור נדיר. יש ציורי בשר המעוררים זעזוע וגועל בצופה הממוצע, בן- או בת-תרבותו של הצייר. אולם רגשות אלה אינם קשורים בהכרח בתובנות מוסריות ביחס לחיות. מראה הבשר המבותר מזעזע גם בלי לעורר כל עניין במודל הממשי שניצב לנגד עיניו של הצייר, ואנשים רבים נוטים לתפוס דימויים אמנותיים של חיות פגועות בתור מטאפורה לבני-אדם פגועים. למרות זאת ציורי בשר חושפים בהכרח נוכחות של חיה, כמו גם סימני אלימות שהופעלה נגדה.
פרנסיס בייקון (1992-1909), אחד הציירים המוערכים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים, הרבה לצייר בשר. ברוב ציוריו נראית דמות האדם כמו בשר מרוטש – אפילו בדיוקנאות. מעבר לכך, בכמה מציוריו הידועים ביותר מופיעים דימויים מובהקים של גוויית בקר או צאן, התלויה כמו באטליז או במשחטה. יש דמיון בין ציורים אלה ובין ציור ידוע של גווית פר תלויה שצייר רמברנדט במאה ה-17. תקדים בולט קרוב יותר, מהמאה ה-20, מספקים ציורים בנושא דומה שצייר חיים סוטין. אולם אם ציירי המאה ה-17 מיקמו את הגוויה באטליז או במטבח וסוטין בודד אותה בחלל לא ברור, בייקון חיבר אותה לדמויות אדם בדרכים לא צפויות.
כנסייה, צליבה ושחיטה
דימויי הבשר של בייקון מופיעים בשניים מהנושאים שצייר פעמים רבות: הצליבה, ודמות האפיפיור. מדובר בנושאים דתיים, אך בייקון החילוני צייר אותם באופן שמזכיר רק במעומעם אמנות דתית.
את האפיפיור צייר בייקון בעקבות דיוקן אינוצנטיוס ה-10 מאת ולסקס (1650). בציור המקורי יושב האפיפיור על כס ונראה בשיא עוצמתו. בגרסאות של בייקון האפיפיור מבודד, לעיתים צורח, ובאחד הציורים הידועים ביותר ("דמות עם בשר", 1954) מופיעה מאחוריו גוויית בקר קצוצת אברים, פשוטת עור, מנוסרת לשניים ותלויה כמו באטליז.
דימויים דומים חוזרים ומופיעים בציוריו של בייקון לאורך עשרות שנים תחת הכותרת "צליבה". אם ציורי הצליבה המסורתיים מתארים בבירור את ישו מתייסר, גווע או מת על הצלב, הרי אצל בייקון מדובר בדימוי בשרי קשה להגדרה, המזכיר מאוד גווייה פשוטת עור – ספק כבש או פר, ספק אדם. הגווייה תלויה כמו באטליז, אך במקום שהגוף ישתלשל מן הגפיים העליונות, הגפיים פרושות לצדדים כמו זרועותיו של אדם צלוב.
מלחמה / משחטה
דימויי הגוויות התלויות של בייקון, כמו יצירתו בכללותה, הם דימויים מטרידים, מפחידים ומחרידים. פרשנות מקובלת לחייתיות של דימויים אלה רואה בהם תיאור של המצב האנושי בעולם המודרני האלים. זהו עולם אלים עד כדי כך שלא נותר מהאדם אלא גוף הנתון להרג ולריסוק איברים, בדומה לגורל שנגזר על חיות. מבקר האמנות רוברט יוז מסביר על אותו היבט ביצירת בייקון, הכולל "שינויי צורה של בשר חי לבשר מת:"
את זוועות המלחמה בחיי האדם הכיר בייקון מקרוב. הוא עבר את מלחמות העולם, וכילד באירלנד היה עד לכיבוש הבריטי ולמאבק נגדו. מבקר האמנות ג'ון ווייטהד קושר במפורש בין "ציור" מ-1946 ובין מלחמה. בציור זה נראית דמות אדם בחליפה תחת מטרייה, מאחוריה גווייה חשופת בשר ומנוסרת עם גפיים פשוטות לצדדים, ולפניה חתיכות בשר גדולות על מעין ריהוט. כותב ווייטהד:
"המטרייה נראית באופן חשוד כמו ענן פטרייה [של פצצה אטומית] והשופט או הכוהן עם קטל הבשר שמקיף אותו הוא המחולל של הרג המונים.
"ציור (1946) ממחיש גם את המשיכה של בייקון לדם ולקטל. זהו תחליף מבעית לכס המקושט של דיוקן המדינאי המסורתי. בייקון שילב שלושה מהנושאים הגדולים של זמנו – מלחמה, הדיקטטור ובשר מת – והוא מרמז על השפעתה המאיימת של הפצצה על עתיד האנושות."
בין אדם לחיה ממין אחר
אי אפשר לפטור את החייתיות, הבשריות והאטלזיות בציורי בייקון בתור מטאפורה גרידא למלחמה או לחיים המודרניים. החיה-הקורבן ניכרת בבירור בדימויים אלה בפני עצמה. ז'יל דלז, פילוסוף שחיבר ספר על בייקון, הדגיש שהעניין שגילה הצייר בחיות לא הסתכם בניצול הדמיון שבין גופן ובין גוף האדם בתור אמצעי לתיאור האדם:
אם כן, העניין בבשר שצייר בייקון אינו טמון בגוף חייתי שמייצג מצב אנושי, אלא דווקא בקושי להבחין בין אדם לבין בהמה ובקושי לתחום את הגוף בנפרד מהרוח. הבנה כזו של ציורי בייקון עשויה להזכיר לנו שגם לחיות יש רוח משלהן ומצב משלהן.
הזדהות עם חיות נשחטות
כמה התבטאויות של בייקון ממחישות את העניין שגילה בחיות שצייר. בראיון עם המבקר והאוצר דייוויד סילבסטר הוא התייחס לטריפטיכון (ציור בן שלושה חלקים) "שלושה ציורי הכנה לצליבה" (1962):
בייקון מזדהה אפוא עם החיות במשחטה, ולו לרגע. אומנם הוא לא ראה חיות כאלה במציאות אלא הסתפק בהתבוננות בצילומים (כפי שנהג לעיתים קרובות גם ביחס לנושאים אחרים) אולם המציאות הנשקפת מן הצילום נגעה לליבו עד שלכאורה חש – כמו חיה – את הריח העולה מן הצילום. בהמשך הראיון אמר בייקון:
בייקון אפילו דמיין לעצמו אטליזים של צבועים לובשי פרווה, ובהם תלויות גוויות אדם חתוכות עבור צלי וקבאב. מחשבות כאלה הוא העלה גם בהקשר הצרכני היומיומי. ווייטהד מספר שבייקון אמר "עליך רק לחשוב על הבשר שעל הצלחת שלך" כדי לראות את האמת הכללית על האנושות, אשר נשקפת בציורים שלו.
מנקודת מבט חייתית
פרנסיס בייקון לא היה צמחוני וציוריו אינם מכוונים לקדם זכויות בעלי-חיים. אולם תהיה זו טעות לבטל את ההזדהות שהרגיש עם חיות נשחטות, או להתעלם ממשמעות התערובת שיצר בין בשר כבשים, פרות ואנשים. הפסימיסט הגדול של אמנות המאה ה-20, המאה של הניכור הקיצוני ושל המלחמות הטוטאליות, ביקש לצייר את מצבו שלו בעולם ואולי את מצב האדם בכלל, ולשם כך חיפש אחר דימויים המגלמים רוע מוחלט. דימויים כאלה הוא מצא במשחטות: המקום המובהק שבו היצור החי והרגיש נתפס ומטופל בתור חתיכת בשר ותו לא.
השימוש בחיה המתה כחלק מתיאור של מצב אנושי עלול להיות לא יותר מניצול סמלי שלה. אולם הדבר עשוי להיות גם רקע להתעוררות עניין מוסרי בה. מותה לפחות נראה לעין, והרוע שגלום בהרג ובריטוש הגוף המת מקבל הכרה. הזעזוע אל מול יצירתו של בייקון עשוי לאפשר הכרה כזו.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 513, 1.5.2011.
