לא צריך להיות מומחה לבעלי-חיים, כדי להבין ששום חיה לא נהנית באמת להיות בקרקס. בעלי-חיים נלקחים מסביבתם הטבעית ונמכרים לקרקסים. מעבירים אותם מארץ לארץ בקרוונים קטנים, מחזיקים אותם בכלובים וכובלים אותם בשרשראות. בנוסף לכך, מחייבים אותם ללמוד לבצע תעלולים הנוגדים את טבעם ואף גורמים להם נזק בריאותי. למעשה, לא קיים ולא יכול להתקיים קרקס (הכולל מופעים עם בעלי-חיים) שאינו מתעלל בבעלי-חיים: לעולם אי-אפשר להשוות בין אורח חייהם בטבע, הכולל הליכה של קילומטרים, ולעתים אף עשרות קילומטרים ביום, חיי חברה מורכבים, חיפוש מזון ומשחקים, לבין מה שמתאפשר להם בקרקס.

הטענה שאילוף חיות הקרקס נעשה באמצעות פרסים וקשרי אמון בין המאלף למאולף, היא לא יותר מאגדה לילדים. בשביל לאלף את בעלי-החיים מכים אותם במוטות, מצליפים בהם בשוטים, ודוקרים אותם בדוקרנים. כדי לאלף דוב לרקוד, מעמידים אותו על פח לוהט או גחלים בוערות. שיטות האילוף כוללות גם מכות חשמל, כוויות, סימום והרעבה. בעלי-החיים בקרקס - בין אם הם חיות בר ובין אם הם חיות מבויתות - לעולם לא נראים מאושרים. אם תסתכלו בהם מאחורי הקלעים, תראו אותם לא פעם מנידים את גופם מצד לצד, או חוצים את הכלוב הצר הלוך ושוב כמו משוגעים. בקרקס מתייחסים לבעלי-חיים כאל חפצים שמטרתם שעשוע, אך אותם העניין לא משעשע כלל.

לקריאה על המאבק בקרקסי בעלי-חיים בישראל

מרד הפילים

לא זו בלבד שהקרקסים אינם מציגים את כל הצדדים המרתקים שבהתנהגותם הטבעית של בעלי-החיים, הם מציגים אותם כקריקטורות עלובות של בני-האדם, מושפלים וכנועים. קרקסים רבים, בהם כאלה שביקרו בישראל, משמשים גם להברחה לא-חוקית של חיות. בישראל אין עדיין חוק המפקח על פעילותם.

פילי קרקס ניי השוויצרי ניצבו כבכל בוקר זה לצד זה באוהל הקרקס בעיר ברן, רגליהם נעולות בשרשראות כבדות. זה היה יום קיץ חם ולח. המטפל התקדם לאיטו לאורך שורת הפילים, ורחץ אותם אחד אחד בצינור מים ובמברשת. הפיל האחרון בשורה רבץ על צדו מותש מהחום. למרות צעקותיו ודחיפותיו של המטפל, סירב הפיל לקום ולעמוד על רגליו. המטפל החל לאבד את סבלנותו ולבעוט בפיל, ואז החלו שאר הפילים לגלות סימנים של חוסר מנוחה. המטפל הכיר היטב את אחד הכללים החשובים לכל מאמן קרקס. אסור לו לוותר נוכח כל גילוי של חוסר צייתנות מצד בעלי-החיים. עליו לשמור על יחסים מוגדרים היטב ועל עמדת השליטה הברורה שלו. הוא דקר בכוח את עורו הרגיש של הפיל הסרבן בדוקרן מיוחד המשמש לאילוף - מקל מתכת וקרס מחודד בקצהו. באותו רגע התחילו כל שאר הפילים בשורה לרקוע ברגליהם ולטלטל את שרשרותיהם בקצב קבוע. המטפל המבועת השווה אחר-כך את מחאתם להקשה הקצבית של אסירים על סורגי תאיהם בכלי-האוכל שלהם.

הופעות בקרקס דורשות בדרך-כלל מחיות התנהגויות המנוגדות להתנהגותן הטבעית, וגורמות להן סבל פיזי - העמדת פיל על רגליו האחוריות, למשל, פוגעת בשרירי גבו ובחוליות השדרה שלו - או פחד ומצוקה, כמו אילוץ טיגריסים לקפוץ דרך טבעת אש. אילוף החיות להופעות כאלה כרוך אפוא ברוב המקרים באמצעי ענישה בהתעללות להבטחת צייתנותן. פח לוהט או גחלים משמשים באימון דובים לרקוד. הכאה בצלעות במקלות חיזרן, הגורמת לעתים לאובדן ההכרה, היא חלק משגרת האילוף היומית של פילים, ואילו דקירתם בין ציפורני הרגליים היא אמצעי לענישה מיוחדת. את השימפנזים מכים לא פעם בצינורות גומי מלאים חצץ. האימון כולל לפעמים הכאה בשוטים או במקלות מחודדים. כמו כן, ננקטות שיטות של כוויות, הרעבה, סימום הדרגתי עד להתמכרות, ושימוש בהלם חשמלי ליצירת התניה. שיטות האימון מוסוות היטב מהקהל: שוקר חשמלי, למשל, עשוי להיות מוסתר בתוך זר פרחים, ודוקרן יש המסווים בין רצועות בד.

נוסף על העינויים הכרוכים באילוף עצמו, מבלות חיות הקרקס את כל חייהן בכלובים זעירים, שלפעמים אף אינן יכולות להסתובב בתוכם. במקרים רבים הכלובים האלה חשוכים ולא מאווררים. בעלי-חיים רבים אף מוחזקים בבידוד חברתי כל חייהם. לא פלא לכן שהם מפתחים התנהגויות לא נורמליות, כמו תנועות סטריאוטיפיות של טלטול הראש או הגוף מצד לצד, או פסיעה הלוך ושוב בכלוב, כתוצאה מהפרשת ההורמון אנדורפין, האופיינית למצבים של מצוקה פיזית או נפשית קשה.

במשך חודשי החורף מחזיקים קרקסים רבים את בעלי-החיים סגורים במחסנים או במבנים, ובתקופת ההופעות הם דחוסים במשך חודשים ברכבות, במטוסים או באוניות. לפני שנים אחדות, למשל, תוארה בהרחבה בעיתונות באנגליה פרשה שהוגדרה "מסע של גיהינום". שלוש פילות, ארבעה דובי קוטב וארבעה גורי אריות נשלחו על-ידי קרקס אנגלי בבטן אונייה בתוך מכולות למזרח הרחוק. לקרקס לא היו האישורים המתאימים להורדת בעלי-החיים אל החוף, והם הוחזקו בתוך ארגזי המתכת הסגורים בבטן האונייה, בחום נורא במשך חודשיים ואז נשלחו חזרה לאנגליה. כולם הגיעו במצב ירוד מאוד, ואחד מגורי האריות אף לקה בשיתוק בכל גופו והיה צורך להרדימו למוות.

בימים אלה מבקרים בארץ קרקסים אחדים. בישראל אין עדיין חוק המפקח על פעילותם, ובמדינות אחרות בעולם שהנהיגו חקיקה כזאת יש בה פרצות. באחרונה התעוררה דעת-הקהל ברוב מדינות המערב נגד השימוש בחיות-בר בקרקסים. במדינות אחדות, כמו פינלנד, שוודיה, נורווגיה ודנמרק, חל איסור מוחלט על שימוש בחיות-בר במופעים. באנגליה אסרו מועצות אזוריות רבות הופעות של קרקסים עם חיות-בר בתחומן, ובאוסטרליה נאסרה הופעתם בערים רבות, ובהן קנברה הבירה.

בשל הפרצות בחוקים, רבים מהקרקסים משמשים להברחת בעלי-חיים מוגנים הניצודים בטבע בארצות מוצאם. אופיים הנודד של הקרקסים עושה את המעקב אחר תנועת בעלי-החיים המוחזקים בהם לבלתי-אפשרי כמעט, במיוחד מאחר שגופים רבים פועלים בשמות זהים. כך למשל פועלים כיום ברחבי העולם עשרות גופים שונים הנקראים "קרקס מוסקבה". כיצד אפשר לעקוב אחר מצאי החיות של קרקס זה?

האימון כולל לפעמים הכאה בשוטים או במקלות מחודדים. 

על-פי דו"ח חקירה של הארגון "טרפיק", האחראי לאכיפת תקנותיה של אמנת וושינגטון המסדירה את הסחר בחיות-בר בעולם, קרקסים רבים מעורבים בהברחה וב"הלבנה" של בעלי-החיים הנתונים בסכנת הכחדה והניצודים בטבע לצורכי הקרקסים עצמם, או למטרות סחר לא-חוקי של גופים אחרים. קרקסים אחדים הוקמו, כנראה, למטרה זו בלבד. עד היום נמכרים לקרקסים - באמצעות זיוף מסמכים ושוחד לפקידי ממשלה - פילים מבורמה, הניצודים מאחת האוכלוסיות האחרונות והמידלדלות של הפיל האסיאתי בטבע, שימפנזים, המוברחים ממערב אפריקה או ממרכזה, דובים, הניצודים בהרי ההימלאיה או במזרח אירופה, ואף גורילות מגיניאה המשוונית.

דו"ח החקירה של "טרפיק" מציין בין השאר כי בעת ביקורו האחרון בארץ רכש קרקס מדראנו, המבקר כאן שוב בימים אלה, שני שימפנזים באופן בלתי-חוקי מידי מבריחים בישראל. עם שובו של הקרקס לאיטליה מצאו פקידים של שלטונות המכס והשירותים הווטרינריים שם את השימפנזים שרוכשיהם היו מצוידים באישורים מזויפים. הזיוף התגלה, והשימפנזים הוחרמו והועברו לגן-חיות באיטליה, ועל הקרקס הוטל קנס כבד. בעיה אחרת, המוכרת היטב גם בארץ, היא נטישת בעלי-חיים על-ידי קרקס שפשט את הרגל, כפי שקרה לאחרונה לחלק מהקרקסים ממדינות חבר העמים, או נטישתן של חיות שאינן מתאימות עוד להופעות. בעלי-חיים נטושים מזינים לפעמים את הסחר הבלתי-חוקי, או שהשלטונות נאלצים למצוא להם פתרונות דחק. רובם כבר אינם מסוגלים להסתגל לחיים בקבוצה רגילה של בני מינם בגן-חיות, וודאי לא בטבע. חלקם מושמדים. הקרקסים מאפשרים במקרים רבים את רבייתם של מינים מסוימים, כמו אריות, טיגריסים ודובים, כדי שיהיו ברשותם גורים "חמודים" להצגה לפני הקהל, אף שידוע מראש שגורלם של אותם גורים מרגע שלא יהיו "חמודים" עוד, נחרץ עם לידתם.

גם בעבור הקהל הקרקס אינו בטוח תמיד. באחרונה דווח על פגמים רבים, שהתגלו באבטחת הקהל בהופעותיו של אחד הקרקסים המבקרים כעת בארץ ,ומדי פעם מתחוללת מהומה עקב בריחתו של בעל-חיים מקרקס זה או אחר בתוך ריכוזי אוכלוסייה, פציעתו או הריגתו של מאמן, או פגיעה בקהל. בעלי-חיים המוברחים מהטבע גם עלולים לשאת ולהעביר מחלות המסוכנות לאדם. בהוראות שניתנו לאחרונה לגני-החיות באיחוד האירופי, נאסר עליהם בין השאר למכור בעלי-חיים לקרקסים. מופעים עם חיות-בר המציגים את התנהגותן הטבעית והחזקתם בשבי של מינים בסכנת הכחדה, בהם מיני קופים, בעלי-חיים חתוליים גדולים, תוכיים ופילים - יותרו רק כחלק מהמאמץ הבינלאומי להרבות אותם לחקור אותם לשם שמירתם וכן למען חינוך להבנת בעלי-החיים.

לא זו בלבד שהקרקסים אינם מציגים את כל הצדדים הנפלאים והמרתקים שבהתנהגותם של בעלי-החיים, הם מציגים אותם כקריקטורות עלובות של בני-האדם, מושפלים וכנועים. המסר במופעים ברור: תפקידם וטבעם של בעלי-החיים הם לשרת ולבדר את האדם. באותם מופעים, המציגים פיל חגור סינר מגוחך המתנודד על רגליו האחוריות על גבי שרפרף קטנטן, או טיגריס הנאלץ לקפוץ דרך טבעת אש - הבידור שהקרקס מעניק לצופיו אינו אלא שמחה לאיד, הנאה מסבלו של הזולת.

הטיעון המרכזי שתומכי הקרקסים מציגים נגד הפסקת המופעים האלה הוא שהם ממשיכיה של מסורת רבת שנים. אלא שיש לזכור שמקורה של מסורת זו בהיפודרום הרומאי, בטבח אכזרי של חיות-בר ובני-אדם כאחד לעיני המון צוהל. עוד במאה הזו הציגו קרקסים לראווה בני-אדם הלוקים בעיוותים גופניים לצד בעלי-החיים. פן אחר של הצגת בעלי-החיים במלוא עליבותם - יותר נכון במלוא עליבותנו - הוא השימוש בחיות-בר כקריקטורות אנושיות בפרסומות, בכרזות בסרטים ובתוכניות טלוויזיה. התחרות הניטשת בעידן הרייטינג על פנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר מאופיינת, בין השאר, בריבוי השימוש במופעי קרקס של חיות-בר. בתוכנית בערוץ השני, למשל, שאל המנחה, דן שילון, את המטפל שהביא לאולפנו גורי אריות במה הם מועילים לאדם ו"איך משתמשים בהם?"

הדיון הציבורי בעולם על הופעות של בעלי-חיים בקרקסים לא פסח גם על מופעים של דולפינים, לווייתנים וכלבי-ים באתרי דולפינריום. בשנים האחרונות גם התעורר ויכוח בעניין זה בארץ עקב מחאתם של כמה גופים הפועלים למען בעלי-חיים על תנאי החזקתם של דולפינים בדולפינריום בתל-אביב. בעקבות זאת, החליטו השר לאיכות הסביבה ומנכ"ל רשות שמורות הטבע, שלא להתיר יבוא נוסף של דולפינים לדולפינריום בארץ. לפני כשבועיים מת באתר התל-אביבי דולפין שהורעל. השימוש בדולפינים במופעים החל בראשית המאה ה20-, וקיבל תנופה גדולה בשנות השישים. מאז ניצודו בטבע אלפים רבים של דולפינים ולווייתנים לצורכי מופעים באתרי דולפינריום. כמחציתם מתים בעת הלכידה. כמחצית הנותרים מתים בעת ההעברה ובשלב ההתאקלמות הראשונית. גם לאלו השורדים שלב זה לא מצפים חיים ארוכים. דולפין החי כשלושים שנה בטבע, תוחלת חייו הממוצעת בשבי היא כחמש שנים בלבד. גם האילוף של דולפינים לביצוע פעולות המנוגדות לטבעם כרוך במקרים רבים בהענשה פיזית, בהרעבה או בבידוד חברתי. הם מתים בשבי בדרך-כלל ממחלות האופייניות למצבי לחץ ומצוקה, כמו התקפי-לב וכיבי קיבה, והיו גם דולפינים שהרעיבו עצמם למוות או היכו בראשם בקיר הבריכה עד למותם.

דאגלס קרטלידג, בעבר צייד דולפינים לדולפינריום, תיאר את האירוע שהניע אותו לצאת למסע ציבורי נגד הציד הזה. הוא לכד עם חבריו לאוניית הדייג שלושה דולפינים. האחד היה זכר מבוגר מדי, והוא הושלך חזרה לים. השנייה, נקבה בוגרת, הושלכה אף היא. את השלישי, דולפין צעיר ויפה, שעורו עוד צח ונקי מצלקות, הם החליטו לקחת אתם. כשהחלו חוזרים לחוף, הבחין קרטלידג ששני הדולפינים המבוגרים שוחים בעקבותיהם קרוב לאונייה. הם המשיכו לעקוב אחר האונייה כל הדרך. "פתאום הבנתי", סיפר "שהדולפין שלקחנו היה בנם בן השנתיים של זוג הדולפינים הזה. הייתי קרוב לדמעות. הייתה זו הדרך שבה הם הביטו בי. הם שכבו על צדם והביטו בעין אחת מחוץ למים." את הסיבה שגרמה לו לעזוב את עבודתו תיאר כך: "לפחות זוג אחד של דולפינים שכולים מהאוקיינוס השקט הצליח סוף סוף להעביר את המסר שלו."