פועל המשחטה מדבר

מתוך המשחטה

מה אנו יודעים על המתרחש במשחטות? לא הרבה. בישראל, כל הידע המצוי בידי ארגונים להגנה על בעלי-חיים, מקורו בספרות מקצועית של ענף הלול ובביקורים מעטים ואקראיים במשחטות. אנו יודעים ששיטות ההובלה, ההכנה להרג וההרג עצמו מחרידות, אך אין בידינו תמונה של שגרת המשחטה היומיומית. לשם כך יש לשלוח חוקר סמוי לעבודה ממושכת במשחטה, או למצוא אדם שעבד במשחטה והחליט לחשוף את מה שראה. בארצות-הברית נמצא ב-2003 עובד ותיק כזה, ועדותו חוללה סערה ציבורית ומאבק משפטי. הגילוי הבלתי מפתיע שלו הוא שבתנאי העבודה הקשים והתובעניים, הטיפוסיים למשחטות, נערכות פשרות מחרידות על חשבון העופות, והפועלים הופכים לסדיסטים רצחניים. איננו יודעים עד כמה הזוועות שהוא מתאר נפוצות בארצות-הברית, או בישראל. כל מה שבאפשרותנו לומר הוא שבאותם מקרים נדירים שבהם יוצא מידע מתוך המשחטה אל הציבור, בדרך-כלל מתגלים גם הזנחה פושעת וסדיזם.

הרקע לחשיפה

בינואר 2003, החל PETA, הארגון הגדול בעולם לזכויות בעלי-חיים, לנהל קמפיין נגד רשת מסעדות המזון המהיר, KFC (קנטאקי פרייד צ'יקן), במטרה להביא את חברת הענק לדרוש מן הספקים שלה שיפור בתנאי החיים וההרג של תרנגולים. זאת לאחר שמשא ומתן עם חברת האם של KFC, שהחל באפריל 2001, לא הניב תוצאות משמעותיות. בפברואר חשפו אנשי PETA את עדותו של וירג'יל באטלר, עובד משחטה בבעלות טייסון פודס (Tyson Foods) – ספק התרנגולים העיקרי של KFC. 

טייסון פודס

חברת טייסון פודס נוסדה בשנת 1931 במדינת ארקנסו (Arkansas) והתמקדה בעשורים הראשונים לקיומה בהובלה, בהדגרה ובגידול של תרנגולים. בשנת 1957 רכשה משחטה ראשונה, ובשנת 1986 הייתה לשוחטת העופות הגדולה בארצות-הברית. טייסון פודס, שרכשה חברות ענק והתרחבה לתאגיד, הפכה בשנת 2001 ל"יצרנית" ולמשווקת הגדולה בעולם של בשר תרנגולים, חזירים ובקר. לפי נתוני התאגיד לשנת 2000, הוא הרג ועיבד מדי שבוע 42,000,000 תרנגולים, 336,770 חזירים, וכן 202,780 בני בקר. לתאגיד יש חוזה עם כ-7,600 לולים, בבעלותו כ-300 מפעלים, ביניהם 83 "מפעלי עיבוד" לעופות, והיקף מכירותיו בשנת 2000 הגיע ל-23.8 מיליארד דולר.

דברי טייסון

בתחילת שנת 2001, בעקבות מחאה ציבורית על פגיעתו בעופות, פרסם התאגיד הודעה לעיתונות. כיום, בעקבות חשיפת התנאים במשחטת טייסון פודס, נראית הודעה זו כמעט אירונית. בין הדברים שנאמרו בהודעה:

המציאות, כפי שנראה, שונה מאוד מתיאור זה. אנו מביאים את העדות המתורגמת מן המשחטה, עם מספר הערות הבהרה.

"שמי הוא וירג'יל באטלר. עבדתי במפעל של טייסון בגראניס, ארקנסו, מיולי, 1997 עד 12 בנובמבר, 2002. עבדתי במשמרות לילה במחלקת הקבלה בתור תולה עופות וגם בקומת ההריגה.

"באופן אישי היית עד למעשי אכזריות רבים כלפי התרנגולים מדי לילה:

"אחת מן הבעיות האחרונות שראיתי הייתה כאשר המפקח על משמרת הלילה, ריצ'רד פרזייר, כיבה את מכונת ההימום והורה לעובדים להשאיר אותה כבויה. מכונה זו היא המתקן שאמור להמם את התרנגולים [על-ידי הטבלת העופות התלויים בנוזל וחשמול שלהם כשהם רטובים] לפני שהם נהרגים [רובם נשחטים על-ידי סכין מסתובבת, ואת אלה שחמקו אמורים פועלים לשחוט באופן ידני]. כאשר מכבים את המכונה, התוצאה היא שהתרנגולים מחמיצים את מכונת ההרג ומתחמקים מהאדם ההורג שמאחורי המכונה, כך שבסופם הם מורתחים למוות על-ידי המים שבמכל ההרתחה. מכל ההרתחה גורם להרפיית הנוצות כדי שאפשר יהיה למרוט אותן. התרנגולים אמורים להיות מתים לפני שהגיעו לנקודה זו. אני, עם אד טיילור (הממונה הישיר שלי), טרוי שפמן וארון האריס (חבריי לעבודה) התווכחנו בעניין זה עם ריצ'רד, שסירב להפסיק לעשות זאת. לא ניתנה לנו כל סיבה להחלטתו של ריצ'רד.

"האחוזים הצפויים שאמורה המכונה להרוג על-ידי חיתוך הגרונות הם 86%. בלילה טוב במיוחד זהו אחוז מדויק. התרנגולים הנותרים יחמיצו את הלהב לחלוטין. ברוב הלילות, האחוזים ירדו ל-80-70 אחוזים. בלילות מסוימים, אפילו פחות.

"בלילות שעבדתי בהם בקומת ההרג, הייתי אחראי לניסיון לחתוך את גרונותיהם של התרנגולים שהמכונה החמיצה. הקו שלנו נע במהירות של 182 מצבטים לדקה [כל תרנגול תלוי ברגליו במצבט מתכת, המשתלשל מסרט נע]. זה בלתי אפשרי פיזית לתפוס את כולם. לכן הם נשלקים חיים. כשזה קורה, התרנגולים מפרפרים, צורחים, בועטים והעיניים שלהם יוצאות אל מחוץ לראש. לאחר מכן, לעתים קרובות הם יוצאים מן העבר השני [של מכל ההרתחה] עם עצמות שבורות ואברי גוף מעוותים וחסרים מכיוון שהם נאבקים קשה כל-כך בתוך המכל. לפעמים, כאשר הקו שלנו היה מתקלקל, הם היו נותרים תלויים במהופך במכונת ההימום וטובעים במים. בתוך מכונת ההימום, המים קרים ומומלחים כדי להעביר חשמל היטב. באופן אישי ראיתי אותם תלויים בתנוחה זו במשך שעות.

"לילה אחד באביב המוקדם בשנה שעברה איבדנו את הלחץ ההידראולי. אולי 400-300 תרנגולים החמיצו את מכונת ההימום מכיוון שתנועת הקו הואטה עד כדי כך שהעופות יכלו להימנע ממנה, בעוד אלו שעברו הימום יכלו להתאושש עד שהגיעו למכונת ההרג שעבדה רק באופן אקראי. העופות החיים נותרו תלויים במהופך במכלי ההרתחה בשעה שהמכונות עברו תיקון. בנקודה זו יכולנו להפסיק לתלות תרנגולים נוספים ולתת לקו פעול ריק כאשר מכונת ההרג לא פעלה. במקום זאת, קיבלנו הוראה מריצר'ד פרזייר ומאד טיילור להמשיך לתלות את התרנגולים, בעוד ארון האריס נצטווה להרוג אותם ידנית. זה לא היה יכול להיעשות על-ידי אדם אחד, אפילו בחצי המהירות, והיה ברור לכל שהעופות עוברים מבלי שנגעו בהם. כמה מאות תרנגולים נשלקו חיים בגלל ההחלטה הזו.

"רוב חברי לעבודה נהגו בתרנגולים באכזריות קיצונית. העבודה שלנו הייתה פשוט לתפוס את התרנגולים מהסרט הנע ולתלות אותם במהופך בתוך המצבטים. כמעט שלא היה אפשר לעשות זאת ללא קשיים, ממספר סיבות.

"היכולת שלנו הייתה מוגבלת ביותר, כתוצאה מתנאי העבודה המחרידים. זה הביא לקצב תחלופה גבוה עם עובדים לא מנוסים ומתוסכלים, הנמצאים תחת לחץ לשמור על מספרי ייצור גבוהים. אם קצב הייצור הואט היה צורך להישאר לעבוד שעות נוספות, כך שמהירות הסרט הנע נותרה גבוהה. זה גרם לכך שהסרט הנע היה עמוס מדי במקום שהתרנגולים חיכו בו לתלייתם, עובדה שהביאה למותם בחנק של מאות תרנגולים מדי לילה. שמעתי את ריצ'רד פרזייר אומר: 'אני מעדיף לחנוק כמה מאות ציפורים ארורות, מאשר לאבד זמן עם מצבטים ריקים.' (זה נאמר בסוף יולי, 2002, כאשר הטמפרטורה בכלוב התלייה הייתה מעל 40 מעלות צלזיוס באמצע הלילה.)

"היעדר בקרת האקלים הוא סיבה נוספת לסבל מיותר שגרם למות תרנגולים. התנור ב'כלוב', שהוא האזור שהעופות נתלו בו, פעל במשך פחות ממחצית הזמן שבו הייתי שם. לעתים קרובות היו הטמפרטורות מתחת לנקודת הקיפאון. זה הביא לקפיאת תרנגולים על הסרט הנע בחורף האחרון ובזה שלפניו. אני וחבריי לעבודה התלוננו על כך בפני ריצ'רד פרזייר, ללא הועיל. הוא פשוט היה מסתובב והולך. בעיה הפוכה הייתה בקיץ, כאשר אין מיזוג אוויר הולם. רוב הזמן הוא לא עובד כלל, ומזרים אוויר חם. הדבר גורם למותם של תרנגולים ממכת חום, מהתקף לב ומחנק.

"כאשר המפעל מושבת או כאשר יש יותר תרנגולים ממה שאפשר להרוג במשמרת, משאירים אותם עד למשמרת הבאה. במשמרת הלילה, זה לא כה גרוע בקיץ בהשוואה לחורף, מכיוון שהתרנגולים נאלצים לשבת בכלובים במשאיות שבחוץ. בקיץ במשמרת יום, על כל פנים, כאשר משאירים עופות, הם יושבים מהשעה 15:30 עד ל-21:00 בסככה עם גג פח, ללא מים ומזון. ראיתי מאות גוועים למוות מהתייבשות כתוצאה מנוהג זה. זה יכול להיפתר פשוט על-ידי עצירת התופסים [פועלים הלוכדים את התרנגולים בתוך הלולים] מעבודת התפיסה של עופות עד שתיפטר הבעיה במפעל, או על-ידי צמצום ההרג המתוכנן מלכתחילה.

"תנאים בלתי נוחים אלה, במשולב עם לחץ קשוח לשמור על המתלים מלאים בכל מחיר, מביאים לתסכול רב ולזעם גלוי בין העובדים.

"ראיתי את טרוי שפמן בונה פצצות קרח יבש (העשויות מקרח יבש ומכמות קטנה של מים בבקבוק פלסטיק של פפסי והברגת המכסה בחוזקה) ושם אותן על הסרט הנע עם התרנגולים החיים בזמן ההפסקה. התוצאה הייתה התפוצצות מלחץ גבוה, שקרעה את גוף התרנגולים לגזרים ופיזרה אותם בכל החדר. זה קרה מספר פעמים, אבל המקרה שאני זוכר יותר מכל היה באחד מלילות יוני, כאשר הוא [שפמן] הכין פצצת קרח יבש קטנה על-ידי החדרת פיסת קרח יבש לתוך הרקטום של תרנגול חי, ואז אטם אותו בפקק עץ. זה יצר מספיק לחץ בתוך התרנגול כדי לפוצץ אותו.

"ראיתי גם את ארון האריס תולש ראשים, רגליים וכנפיים של תרנגולים חיים, או פשוט דורך עליהם למוות על הרצפה כי הוא היה מרוגז. זה קרה בקביעות במשך השנה וחצי האחרונות שבהן עבדתי שם.

"ראיתי גם את ג'ורג' ווטסון, נהג מלגזה, דורס תרנגולים בכוונה ואז צוחק על כך. תקריות כאלה היו מתמשכות וחוזרות – פשוט חלק מעבודת הלילה השגרתית.

"בעיות אחרות שהתעוררו כשעבדתי שם היו תוצאה של ניהול לקוי. אחת מהן, במיוחד, חזרה כמה פעמים כאשר היינו מקבלים הזמנה לעופות גדולים יותר. המקרה הגרוע ביותר אירע בשבוע שהסתיים ב-14 בספטמבר בשנה שעברה. במקרה זה ניתנו לנו אלפי תרנגולים לתלייה, שהיו גדולים יותר מן הממדים שהורגלנו בהם. המצבטים לא עוצבו באופן מתאים למידה החריגה של התרנגולים. הם היו קטנים מדי להכנסת רגליהם. בתהליך התלייה של העופות החיים, נאלצנו לשבור את רגליהם כדי להתאים אותן למצבטים. זה לא היה הכרחי. אפשר היה להרחיב את המצבטים כדי להתאימם לעופות הגדולים. זה היה לוקח רק שעה או שעתיים של עבודת צוות התחזוקה כדי להשיג זאת. אולם ריצ'רד פרזייר החליט שזה לא היה נחוץ ולא רצה לאבד את זמן הייצור הדרוש לכך.

"לפי דוחו"ת התקדמות של המפעל, רוב התרנגולים שעוברים במפעל זה מיועדים להישלח לקנטאקי פרייד צ'יקן. עיבדנו רגליים נטולות עצמות ובשר חזה נטול עצמות ועור. רוב הבשר נטול העצמות נשלח למפעל עיבוד נוסף, שם עושים ממנו נגיסי עוף עבור KFC.

"אני כותב מכתב זה מכיוון שאני רוצה לראות שייעשה משהו בנוגע לאכזריות הזו. אני לא רוצה יותר להיות חלק מן הסיוט הזה ואני מוכן לדבר על כך עם כל אחד בכל עת.

תודה,
וירג'יל באטלר"

השלב המשפטי

אף על-פי שהתיאורים מן המשחטה מחרידים, הרשעת הפועלים, הנהלת המפעל או טייסון פודס לא יהיו משימה קלה. החוק הפדרלי בארצות-הברית אינו מספק הגנה לתרנגולים: הם הושמטו במפורש מ"חוק שיטות השחיטה ההומאנית לחיות משק". עם זאת, קיימות תקנות של "שירות בטיחות המזון והפיקוח" (FSIS) המחייבות לשחוט עופות "לפי נהלים מסחריים טובים ובדרך שתביא לדימום מלא של הגוויות ושתבטיח כי הנשימה פסקה לפני השליקה [הטבלה במים רותחים]". PETA פונה גם ל"חוק ההתאכזרות לבעלי-חיים" של מדינת ארקנסו, האוסר להתאכזר לחיות מכל מין שהוא ביודעין, כלומר: לגרום להן מוות, סבל או "כאב גופני בלתי מוצדק". PETA שלחה את הפרטים לתובע המחוזי של מחוז פולק (שהמשחטה נמצאת בו) בבקשה שהמדינה תשמש כתובעת במשפט, ולמשרד החקלאות בוושינגטון, כדי ש-FSIS תנהל חקירה ותפעיל את מנגנון הפיקוח שלה.

שחיטת "רווחה"

כזכור, עדותו של באטלר נחשפה בסמוך לתחילת הקמפיין של PETA נגד חברת KFC. לאור דברי באטלר, מן הראוי להזכיר מהן דרישות PETA בעניין שחיטת תרנגולים מחברת KFC ומשאר המותגים השייכים לחברת האם שלה (Yum! Brands):

• התקנה מיידית של אמבט לחשמול בגובה שיבטיח כי כל העופות יעברו הימום.
• בטווח הלא מיידי, מעבר להרג התרנגולים בגז ארגון, האמור להרוג ללא כאב.
• הריגה מיידית של כל תרנגול המגיע למשחטה כשאינו מסוגל ללכת, כשאבריו שבורים או כשהוא סובל כאב עז מסיבה אחרת.
• התקנת מצלמות מעקב במשחטה למעקב אחר העובדים והפעולה התקינה של המכונות.

כל עוד פועלות משחטות בעולם, נראה כי זהו העתיד ה"ורוד" ביותר שאפשר לאחל לתרנגולים.

אחרית דבר: עולם כמנהגו נוהג

עדותו של וירג'יל באטלר זכתה לפרסום רב, אך המאבק שהעדות עמדה במרכזו הסתיים בקול ענות חלושה: עיתון אחד הזכיר שהשריף של מחוז פולק ומשרד החקלאות האמריקני הודיעו שחקרו את עדותו של באטלר ולא מצאו ראיות שיתמכו בה. באטלר המשיך לספר לעולם על הנעשה במשחטות, בתקווה להרחיק אנשים מצריכת מוצריהן, והוא נפטר ב-15.12.2006, בגיל 41. כ-16 שנים לאחר עדותו של באטלר, חברת Yum! Brands מפרסמת באתר האינטרנט שלה הצהרות על מדיניות רווחת בעלי-חיים ופעילות בתחום זה, אך הדברים הכתובים כלליים מאוד ואינם מאפשרים להבחין אם מדובר בהתחייבות משמעותית ובפעולה או ביחסי ציבור גרידא. השלוחות של KFC במערב אירופה, באוסטרליה ובקנדה התחייבו לשיפורים שעשויה להיות להם משמעות ממשית, אך בארצות-הברית אין סימן לשינוי.  

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 93-92, 11-4 באפריל, 2003. (אחרית דבר: 1.3.2019).