סוף הדרך
מותן של תרנגולות בתעשיית הביצים
מוות טבעי
מוות של תרנגולות בתנאים טבעיים מתרחש בדרכים שונות. אם התמזל מזלן והן לא נטרפו, או אם מספקים להן מזון והגנה, הן עשויות לחיות שמונה שנים ויותר. התרנגולות המבויתות אינן יכולות לשרוד זמן רב ללא הגנה, שכן הן מסורבלות ובולטות בשטח. אולם מיני בר ממשפחה זו אינם נטרפים בקלות בבגרותם, אלא אם נחלשו כתוצאה ממחלה, מרעב או מזקנה. בכל מקרה, הטריפה מתבצעת על-ידי עופות דורסים ויונקים כגון נמיות ושועלים, ובדרך-כלל המוות מהיר מאוד, והוא נוחת על הציפור במפתיע או בתום מרדף קצר.
מוות ידוע מראש
תוחלת חייהן של תרנגולות במשק הביצים המתועש קבועה מראש, לאחר תקופות מוגדרות של גדילה, הטלה, השרה כפויה והטלה מחודשת: בסך הכול 26 חודשי חיים (ולפי שיטות מסוימות – עד 34 חודשים). בגיל זה הן נחשבות ל"מטילות זקנות". כרבע מכלל התרנגולות אינן "זוכות" להגיע לתאריך ההמתה המיועד. תרנגולות אלה קרסו כתוצאה מההטלה המוגברת, מתנאי הכליאה ומלחצים אחרים, והן מושלכות כאשפה, מתות או גוססות. שאר הלהקה תומת כגוף אחד לפי תוכנית מדויקת הנפתחת כחודש לפני תאריך ה"פינוי" – המשלוח למוות. תוכנית ההמתה מונחית על-ידי עיקרון אחד: גופן של "מטילות" מתות, בניגוד לגופם של "פטמים" (תרנגולים המנוצלים עבור תעשיית הבשר), שווה מעט מאוד כסף, שכן אינו נחשב כראוי למאכל אדם. לכן משתלם לסחוט את התרנגולות עד קצה גבול יכולתן, בין אם ישרדו עד תאריך ה"פינוי" ובין אם ימותו מעט לפניו.
הסעודות האחרונות
קניית מזון היא ההוצאה השוטפת הגבוהה ביותר ללולנים בתעשיית הביצים, ולכן נערכו מחקרים רבים שמטרתם לגלות דרכים לחסוך במזון. במחקרים מסוימים נבדק "אם לקראת סיום השימוש בלהקת מטילות... יוכלו המטילות לנצל את מאגר האנרגיה בגופן לייצור ביצים, על חשבון הפחתה בכמות המזון", כפי שניסחה זאת קבוצת חוקרים אחת. בעקבות מחקרים אלה מומלץ לצמצם מאוד בכמות המזון שניתנת לתרנגולות בחודש האחרון לחייהן. הניסויים הוכיחו שצמצום כמות המזון למשך תקופה ארוכה יותר גורם ירידה בכמות הביצים שמטילות התרנגולות. אולם אם מסתפקים בהרעבה בחודש האחרון בלבד, התרנגולות עדיין ממשיכות להטיל ביצים בקצב גבוה אף-על-פי שגופן מכלה את עצמו במהירות. כאשר מתקרב מועד המוות, אפילו כושר ההטלה של התרנגולות אינו עומד עוד לזכותן, ולכן מומחי החקלאות מודיעים ללולנים שמזון הניתן לעופות במהלך שלושים השעות שלפני הריגתם הוא מזון מבוזבז: "הרחיקו מזון מעופות משומשים", הם מייעצים.
"פינוי" בסגנון מועצת הלול
חלק מהקוראים עשויים לזכור את המראות והקולות ששודרו בתוכנית כלבוטק בתחילת שנת 2001: קבלנים של מועצת הלול נכנסים בלילה לתוך לול, פותחים באגרסיביות את הכלובים, עוקרים מתוכם את התרנגולות הנאבקות, תופסים תרנגולות ברגליהן עד שלא נותר בידיהם עוד מקום, וממהרים החוצה. בחוץ ממתינים להם מכלי ענק, שהתרנגולות נזרקות לתוכם בכוח. מהחרכים שבתחתית המכל מבצבצים ראשים של תרנגולות מבועתות הנאבקות על אוויר לנשימה בעוד מאות תרנגולות נוספות נדחסות על גבן. עם התמלאות המכל מתחיל הפועל ללחוץ בעזרת מכסה המכל כדי לדחוס עופות נוספים, ואחר-כך הוא נכנס למכל, דורך בנעליו על העופות החיים וקופץ עליהם כדי להמשיך ולדחוס עוד ועוד עופות. תרנגולות אחדות בחלקו העליון של המכל מצליחות לחמוק מהטבח ומוצאות את עצמן נחנקות ונמחצות למוות בתחתית ערמה חדשה, כשהמכל ירוקן לתוך מכל גדול יותר, שלב אחד לפני טחינת גופן למטרת ייצור דשן או מזון לבעלי-חיים.
באוויר נישאת כל העת צרחה אדירה: זוהי זעקתן של אלפי התרנגולות המנסות להתבצר בציפורניהן בכלא הצר שלהן. הכלוב נראה פתאום בטוח באופן יחסי כשבני-אדם גדולים, יצורים שהפחידו אותן מימיהם הראשונים, תופסים אותן בכוח ברגל, בכנף, בצוואר – וסוחבים אותן בראשים השמוטים מטה, כשהן ממשיכות לצרוח. כבר בשלב זה נשברו הגפיים של רבות מהן. הבודדות שהצליחו להימלט – נתפסות ונרמסות תחת נעלי הפועלים. ומי שלא תזכה להימחץ למוות – תגווע לאט, מחנק.
"פינוי" אחר?
בתוכנית כלבוטק הופיע נציג מועצת הלול שהודיע בלי להניד עפעף כי הוא מופתע ומזועזע לראות באילו שיטות משתמשים הקבלנים שלו, שהם כמובן האשמים. זאת אף-על-פי ששיטת "פינוי" זו נהוגה זה שנים רבות. כבר בדצמבר 1995 הוגשה תלונה פלילית בעניין זה על-ידי נציג אגודת צער בעלי-חיים בצפון, כפי שדיווחה כתבת ידיעות אחרונות: "יש לי סיוטים מהמחזה שאנו עדים לו כל לילה בלולים", אמר לה מושבניק מכפר שמאי, משם החלה להתגלגל המחאה.
יותר מחמש שנים מאוחר יותר הוגשה תלונה נוספת במשטרה – על-ידי נציגי תנו לחיות לחיות ואנונימוס. הפעם, בעקבות תוכנית כלבוטק, הצליח הנושא להגיע גם לוועדת הכלכלה של הכנסת. נציג מועצת הלול הכריז בפני הוועדה, שהמועצה "פיטרה את הקבלנים האחראים". לאחר מכן, בסיוע עמותת "חי-משק", נעשה ניסיון לעבור להרג מהיר של תרנגולות. לשם כך פותחה במכון להנדסה חקלאית (מכון וולקני) מכונה ניידת להרג באמצעות זרם חשמלי. המכונה מובאת בסמוך לפתח הלול כדי לחסוך מהתרנגולות את הדחיסה והשהייה הממושכת בארגזי ההובלה. מכונת הרג כזו נמצאת בשימוש מתחילת שנת 2002 בקירוב, אך השימוש בה ברחבי ישראל אינו סדיר וחלק מהתרנגולות בתעשייה עדיין נידונות לעינויים מתמשכים ולמוות איטי.
יש גם להביא בחשבון שבשרן של "מטילות" אינו מנוצל למאכל אדם ואינו עובר ביקורת למטרת אישור או פסילה; לכן אין להורגים מוטיבציה כלכלית להיזהר בטיפול בהן. נוסף לכך, הסידן בעצמותיהן הידלדל במידה כזו שהעצמות נשברות בקלות רבה; מחקר שנערך בבריטניה גילה ש-29% מכלל ה"מטילות" שהובלו בשיטה משופרת סבלו משברים בעצמות (לעומת 3% בלבד בקרב "פטמים"). הרג ליד הלול אמור לצמצם את שכיחות השברים, אך הוא לא ימנע עקירה אלימה של התרנגולות מהכלובים והחזקה גסה שלהן ברגליים ובכנפיים בדרך למכונה, פעולות אשר גורמות שברים. וגם בטיפול ה"הומאני" ביותר הן יסיימו את חייהן תלויות ברגליהן על סרט נע, כשזרם חשמלי מזעזע את גופן עד מוות.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 17, 26.10.2001.
סרטונים על פינוי והרג תרנגולות בתעשיית הביצים בישראל:
