הסתרת מידע על ניסויים בישראל

תוכן המאמר: עתירה לחשיפת מידע על ניסויים (ספטמבר 2002)  בית-המשפט הורה לחשוף מידע על ניסויים (אוגוסט 2003)  הסכם על חשיפת מידע (ינואר 2004)  הקמת מערכת מידע על ניסויים (נובמבר 2006) 

לחשוף מידע כחוק

עתירה בעניין מידע על ניסויים בבעלי-חיים בישראל (ספטמבר 2002)

החוק שנעלם

החוק המופקד על הניסויים בבעלי-חיים בישראל, חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) התשנ"ד-1994, מציע הגנה מעטה ביותר לחיות שבמעבדות. מהותו של החוק אינה הגבלת הניסויים אלא הסדרת הליכי אישור לניסויים. על הנייר, אישור הניסויים מותנה במספר הגבלות, למשל: מזעור הסבל לחיות, שימוש במספר חיות מזערי והיעדר חלופות (אלטרנטיבות) לניסוי בבעלי-חיים. בו-בזמן, החוק הפקיד על ביצוע האישורים מערכת של גופים הנשלטים בידי בעלי אינטרסים מובהקים בעריכת ניסויים בבעלי-חיים ללא הגבלה. לכן אין החיות שבמעבדות זוכות אפילו להגנה המזערית שאמור החוק לספק להן. הדבר מתאפשר בגלל מעטה של סודיות, האופף לא רק את הנעשה במעבדות אלא גם את עבודת הגופים המספקים את האישורים לניסויים. לכאורה זהו מעגל סגור, אך למעשה ניתן לפרוץ אותו. מה שנדרש כדי להפעיל את אותם סעיפים בחוק שעשויים להגן על בעלי-החיים הוא עבודה משפטית מדויקת ושיטתית, כפי שעושה העמותה למען מדע מוסרי.

הסתרת מידע

כדי להוכיח שניסויים בבעלי-חיים נערכים תוך הפרת החוק, יש צורך במידע על הניסויים; מידע זה מוסתר בתיקיה הנעולים של המועצה לניסויים בבעלי-חיים (להלן: "המועצה") – הגוף העליון הממונה על הענקת אישורים לניסויים. בתחילת אפריל 2002 פנתה העמותה למען מדע מוסרי לממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות, נימה עמית, וביקשה לקבל מידע מפורט על ניסויים בחיות הנערכים בישראל. חוק חופש המידע (התשנ"ח-1998), מחייב את משרד הבריאות – כמו גופים ציבוריים אחרים – להיענות לבקשות כאלה תוך 60-30 יום. זהו המידע העיקרי שביקשה העמותה:

• רשימת כל הוועדות הפנימיות במוסדות העורכים ניסויים בישראל ושמות החברים בכל ועדה (הוועדות אמורות לבחון את הצעות הניסויים במוסד ולדחותן אם אינן עומדות בדרישות חוק צער בעלי-חיים).
• רשימת הוועדות הפנימיות שלא הגישו במועד דיווח למועצה לניסויים בבעלי-חיים (גוף הכפוף למשרד הבריאות, ושבסמכותו לפקח על הניסויים; להלן: "המועצה") – כפי שהן מחויבות על-פי החוק – והצעדים שננקטו נגדן בשנים 2001-1999.
• מספר בעלי-החיים שנוצלו בניסויים בשנים אלה בפילוח על-פי מין ביולוגי.
• מספר בעלי-החיים שנוצלו בניסויים בשנים אלה בפילוח על-פי תחום הניסוי (כלומר, כמה מן החיות נוצלו לניסויים במדע בסיסי, כמה במחקר יישומי, במבדקי רעילות וכו').
• רשימת החלופות לניסויים שאישרה המועצה עד היום והקריטריונים שעל-פיהם היא בוחנת אישור חלופות לניסויים.
• הקריטריונים שקבעה המועצה להגדרת מוצרים קוסמטיים, לצורך הבחנתם ממוצרים למטרות בריאות.
• מספר העכברים והכלבים שנוצלו בניסויים מסוגים מסוימים, שיש להם חלופות ידועות, בשנים 2001-1999.

גמגום משרד הבריאות

נציגת המועצה הגיבה (בשם משרד הבריאות) על בקשת המידע בתשובות חלקיות ואף בהתעלמות. למשל, כל מידע לא נמסר על ועדות פנימיות שלא הגישו דו"ח כנדרש (דבר המעלה חשד – האם אין כל פיקוח על תפקוד הוועדות הפנימיות?); לא נמסר מידע גם על הקריטריונים שקבעה המועצה להבחנה בין מוצרי קוסמטיקה למוצרי בריאות (האם בהיעדר קריטריונים, מאשרים ניסויים לפיתוח כל מוצר שהוא כאילו מדובר בפיתוח "מוצר בריאות"?). בשני עניינים הואילה המועצה לנמק את המחדל בהגשת המידע: ראשית, על הסירוב לדווח על מספר בעלי-החיים שנוצלו לניסויים בפילוח על-פי תחום הניסוי, נכתב: "איסוף נתונים אלה מתוך העתק האישורים שהעבירו המוסדות למועצה כרוך בעבודה רבה." האם משמעות הדבר היא שאיש במועצה פשוט אינו יודע כמה חיות מנוצלות בניסויים מסוגים שונים? או שזהו ניסיון להסתיר מידע כדי לשמור על חזית אחידה של כלל הניסויים כדי למנוע מן המבקרים להצביע בקלות על ניסויים ש"אינם חיוניים"? נציגת המועצה נימקה גם את הסירוב לספק מידע בנושא חלופות לניסויים בחיות: "נושא החלופות הוא נושא מורכב ואי-אפשר לענות עליו מבלי להתייחס במפורט למה מתכוונים כשאומרים את המילה חלופות." נימוק זה נראה, כמובן, כהתחמקות גרידא, שנועדה להסוות את העובדה שהמועצה פשוט לא עשתה דבר בתחום החלופות.

העתירה

לאחר התכתבות נוספת עם משרד הבריאות – ללא תוצאות – לא נותר אלא לפנות לבית-המשפט בעתירה למתן צו על תנאי על-פי חוק חופש המידע – כלומר, לבקש מבית-המשפט לחייב את משרד הבריאות לחשוף את הנתונים המבוקשים. העתירה הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ב-23.9.2002 על-ידי העמותה למען מדע מוסרי, באמצעות עורכי-הדין חגי אשלגי ושגיא אגמון. מטבע הדברים, החשדות שצוינו לעיל אינם מופיעים כלל בעתירה, אלא רק פירוט של השתלשלות העניינים וציון הפרטים הבלתי חוקיים בתגובת משרד הבריאות.

מידע על ניסויים בצו בית-משפט

הזכייה בעתירה לחשיפת מידע על ניסויים בבעלי-חיים בישראל (אוגוסט 2003)

תוצאות ראשונות: חשיפת פרוטוקולים

הלחץ המשפטי הניב תוצאות עוד בטרם הוכרעה העתירה: ב-28.11.2002 הגישה לעמותה המועצה לניסויים בעלי-חיים את רשימת החברים בוועדות הפנימיות (בתוך מוסדות העורכים ניסויים בחיות). כך הפכו חברי הוועדות הפנימיות של מוסדות הניסוי לאנשים ממשיים, שאפשר לחשוף את האינטרסים שלהם בקיום ניסויים ללא הגבלה. בהזדמנות זו גם הודתה המועצה ש"לא גובשה רשימת חלופות". (ביוני 2003 חשפה המועצה מידע נוסף הקשור בחלופות, במסגרת עתירה אחרת).

פסק-הדין

ב-3.8.2003 פסקה השופטת, ד"ר דרורה פלפל, שהיא מקבלת את רוב סעיפי העתירה שהגישה העמותה למען מדע מוסרי בספטמבר 2002. השופטת הורתה למשרד הבריאות ולמועצה לניסויים בבעלי-חיים לחשוף את הנתונים שהתבקשו (בתוספת תשלום הוצאות בסך 40,000 ₪ לעמותה למען מדע מוסרי). המועצה גם ספגה ביקורת מבית-המשפט:

ואלה הם פרטי פסק-הדין העיקריים:

• המועצה חויבה למסור מידע על מספר בעלי-החיים שנוצלו לניסויים בשנים 2001-1999 בפילוח על-פי סוג הניסוי. הדברים נכתבו בנחרצות ביקורתית: "...חובת משרד הבריאות לסווג כל בקשה שמוגשת לפי מהות הניסוי. כמו כן על משרד הבריאות לדעת מהו המספר של בעלי-החיים בהם נעשה הניסוי, כשמה שמנחה אותו זה מינימום בעלי-חיים במינימום הסוג, אם ניתן לכנות זאת כך. אילו היה המשרד פועל בדקדקנות על פי הוראות החוק – היה מידע זה נמצא בידיו."
• המועצה חויבה למסור נתונים על ניסוי מסוג מסוים (גידול היברידומות בגופם של עכברים). ניסוי זה נערך למטרות מסחריות אף על-פי שיש לו חלופות מוכרות. ככל הנראה, ניסויים כאלה נערכים ברבבות עכברים בשנה בישראל – המועצה דיווחה כי כאלף בקשות לניסויים כאלה מוגשות בשנה. לדיון הנרחב ולפסק-הדין בעניין זה יש חשיבות מיוחדת, הן בגלל רבבות החיות שעשויות להינצל בזכותו, והן משום שעכברים וחולדות נזנחים לעתים קרובות במאבקים נגד ניסויים בחיות.
• בית-המשפט דחה את בקשת העותרים לקבל מידע על קריטריונים לאישור חלופות, בקבלו את טענת המועצה שכיום "איננה קיימת רשימת חלופות מגובשת" וכי המועצה מסרה לעמותה את כל המידע – המועט – שיש ברשותה בנושא. אף על-פי כן, כתבה השופטת, "רצוי כמובן שתהיה רשימה מעין זו," כי לדבריה בהיעדר רשימה עלולים להתבצע ניסויים בחיות אף על-פי שיש להם חלופות.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 112, 22.8.2003.

ניסויים בישראל: הסכם לחשיפה

משרד הבריאות מתחייב לחשוף מידע (ינואר 2004)

תולדות ההסכם

ב-19.1.2004 נחתם הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין בבית-המשפט העליון, בין העמותה למען מדע מוסרי לבין הממונה על הבגצ"ים בפרקליטות המדינה (הממונה הוא פרקליט המועצה לניסויים בבעלי-חיים – היא הגוף שאמור לפקח על הניסויים – ופרקליט משרד הבריאות). ההסכם מחייב את המועצה ליצור ולהפעיל תוך חצי שנה מערכת רישום ובקרה על הניסויים בחיות המתבצעים בישראל, ולפרסם את הנתונים שייאספו. כזכור, בספטמבר 2002 הגישה העמותה עתירה מנהלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שנועדה להביא לפרסום מידע סטטיסטי על הניסויים בחיות בישראל, וב-3.8.2003 פסק בית-המשפט לטובת העמותה. המדינה (משרד הבריאות) ערערה על פסק-הדין, אולם שר הבריאות, דני נווה, התערב בניגוד לעמדת פקידי משרדו ודרש כי הנושא יוסדר בהסכמה בין הצדדים, שתאפשר גילוי של המידע בהתאם לעקרונות השקיפות ולחוק חופש המידע. בהסכם שנחתם ב-19 בינואר בעקבות התערבות השר ויתרה העמותה על עיבוד מידע משנים קודמות (לטענת המועצה, מידע זה אינו קיים ממילא) והסכימה לקבל את המידע שיופק מעתה ואילך.

אנו מביאים כאן את ההסכם כלשונו, בתוספת מספר הערות:

מדינת ישראל, משרד המשפטים, פרקליטות המדינה
19 ינואר, 2004, כ"ה טבת, התשס"ד
לכבוד עו"ד חגי אשלגי
הנדון: עע"ם 8689/03

1. בהמשך לשיחתנו הטלפונית מיום 31.12.03, הנני להודיעך, כי בהמשך למגעים שקיימנו בנושא ולדיון עם שר הבריאות, מר דני נווה, החליט משרד הבריאות ליצור מערכת ממוחשבת לקבלת בקשות לאישור ניסויים בבעלי חיים, אשר תאפשר ביתר קלות הפקת מידע סטטיסטי על בקשות לניסויים אלה.
2. לשם פיתוח המערכת הממוחשבת יוקצה תקציב כבר בשנת 2004. משרד הבריאות בחן שתי תוכנות קיימות לעניין זה, אך החליט כי בכדי לענות על צרכיו נדרש פיתוח עצמי של תוכנה, וכך יעשה.
3. הערכת משרד הבריאות היא, כי יידרש פרק זמן של כ-3 חודשים לפיתוח התוכנה ופרק זמן דומה להטמעתה של המערכת בקרב 50-40 הגופים המגישים בקשות לניסויים. בנסיבות אלה בכוונת משרד הבריאות להתחיל לקלוט בקשות לניסויים באופן ממוחשב בתוך חצי שנה.
4. תיכנות המערכת ייעשה באופן שיאפשר הפקת פילוח סטטיסטי בהתאם לעילות שבחוק לאישור ניסויים. כמו כן, המטרה היא לתכנת את המערכת כך שניתן יהיה להפיק שאילתות שיאפשרו לבצע פילוח, בין היתר, לפי סוגי בעלי החיים ומספרם שבהם נערכים ניסויים לפי ארבע העילות שבחוק [כלומר: ניסויים למטרות בריאות ורפואה; מחקר מדעי; בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים; חינוך והוראה], לפי השאלה אם ייגרם סבל לבעלי החיים לפי הגדרות הקבועות מראש או אם יינתנו משככי כאבים, לפי מספר העכברים שייערך בהם ניסוי היברידומות [כלומר: ניסוי בעכברים למטרות מסחריות, שיש לו חלופה מוכרת], לפי השאלה כמה בעלי חיים מיועדים לתמותה או לשיקום, ולפי זהות המוסד מבצע הניסוי.
5. בהתייחס למסירת מידע שייאסף במאגר המידע הממוחשב, משרד הבריאות יפעל בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק חופש המידע. מובן כי אם וככל שיתבקש מידע הנוגע לסודות מקצועיים או מסחריים של גופים מסוימים, תצטרך כל בקשה להישקל לגופה ובהתייעצות עם הגוף שהמידע שייך לו ובהתאם לקבוע בחוק.
6. בנסיבות אלה אני מציע שנודיע לבית המשפט במסגרת הערעור שבנדון, כי לאור ההסכמה דלעיל הצדדים מסכימים לכך שיבוטל האמור בפסק הדין בעת"מ 1428/02 העמותה למען מדע מוסרי נ' הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות, מיום 3.8.03, לעניין הצורך להפיק מידע באופן רטרואקטיבי או שלא היה קיים בידי הרשות. לעניין הוצאות מוסכם על המערערים כי ייפסק למשיבה סך 10,000 ₪ הוצאות.

בברכה,
מלכיאל בלס
ממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה

הערות להסכם

תנאי החזקה: ההסכם אינו כולל התייחסות לתנאי ההחזקה של חיות מחוץ לניסויים.

הגשת בקשות לניסויים: במהלך השנים לא היה טופס שחייב את החוקרים, וכל מוסד פעל כראות עיניו. לאחר מאבק משפטי ומאמצים מצד נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים במועצה נקבע נוסח מחייב של טופס בקשה לעריכת ניסוי, והוא פורסם ברשומות ב-23.4.2001. כיום, כשחוקר רוצה לעשות ניסוי, כל שעליו לעשות הוא למלא את הטופס ולהגישו לאישור ועדה פנימית במוסד שהוא עובד בו.

אישור ניסויים: הוועדה הפנימית מאשרת את הניסויים ומחויבת לנמק את האישור שנתנה במכתב שמצורף לאישור. המוסד אמור להגיש למועצה דו"ח חצי שנתי, כלומר, הדו"ח מוגש לאחר שרוב הניסויים כבר התבצעו. בעקבות מאבק ממושך ניתנה לכל חברי המועצה גישה לדו"חות הניסויים שמולאו, והוכח כי כל הבקשות לניסויים אושרו תמיד.

סוג המידע שיתקבל: המערכת הממוחשבת לא תאפשר לבדוק בנפרד כל בקשה לניסוי. לכן במקרים ספציפיים רבים יהיה זה בלתי אפשרי לברר אם האישור ניתן לפי דרישות החוק (הכוללות, בין השאר, דרישה לכך שאין חלופה לניסוי בחיה, שנערך שימוש במספר החיות הקטן ביותר, שנעשה שימוש בחיה ה"נמוכה" ביותר וכו'). אולם המידע שתספק המערכת יאפשר להוכיח את קיומם של ניסויים בלתי חוקיים אם הם נערכים באופן סדיר ובהיקף גדול (כמו ניסוי ההיברידומות בעכברים).

סודיות: ההסכם כולל לכאורה "פתח מילוט" לנסיינים, שהרי הוא מאפשר הסתרת מידע מטעמי סודיות מקצועית או מסחרית. למועצה היסטוריה ארוכה של שימוש בנימוק זה להסתרת מידע. אם יתעורר צורך בכך, תיאבק העמותה על שחרור המידע באמצעות מאבק משפטי.

פיקוח: עד כה אושרו כל הניסויים בבעלי-חיים בישראל באופן אוטומטי על-ידי הוועדות הפנימיות והמועצה. חשיפת המידע אמורה לגרום שינוי מעשי, כדברי יו"ר העמותה למען מדע מוסרי, איילת סלעי-רייז: "ההסכם יביא בהכרח להתחלה של פיקוח מצד המערכת, כי יידעו שאנחנו נבדוק כל דבר בשבע עיניים. זה יוביל לצמצום בכמות הניסויים, כי למועצה יתחיל להיות קשה מאוד להצדיק את כל הניסויים."

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 135, 30.1.2004.

מערכת מידע על ניסויים בבעלי-חיים בישראל (נובמבר 2006)

המידע שאמור להיחשף

ב-20.11.2006 הודיעה העמותה למען מדע מוסרי: "לראשונה, וכתוצאה מהליכים משפטיים ממושכים, נאלצה המועצה המפקחת על הניסויים בבעלי-חיים להקים מערכת ממוחשבת לאיסוף המידע אודות הניסויים בישראל." המידע שייאסף אמור להתייחס לכל הניסויים בחיות שנערכים בישראל, בהתאם לקריטריונים הבאים: המין הביולוגי של בעל-החיים, תחום הניסוי, המוסד שבו נערך הניסוי, מידת הסבל שיעבור בעל-החיים במהלך הניסוי (לפי דירוג קבוע), האם יומתו בעלי-החיים בסיום הניסוי או יישלחו לשיקום, ומספר העכברים שבהם נערך ניסוי הפקת היברידומות חד-שבטיות בגוף החי. המערכת אמורה לאפשר לכל אדם לקבל מידע לפי הקריטריונים שנקבעו או לפי הצלבה ביניהם, באמצעות בקשת חופש מידע לממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות.

ביזיון מתמשך

כזכור, עתירה שהגישה העמותה למען מדע מוסרי נגד המועצה לניסויים בבעלי-חיים (ספטמבר 2002) התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (אוגוסט 2003). בעקבות ערעור המועצה הושגה פשרה, שעל-פיה התחייבה המועצה להקים מערכת ממוחשבת לאיסוף מידע על ניסויים בבעלי-חיים עד יולי 2004. לפי הודעת העמותה,

בבקשה למתן צו על-פי פקודת ביזיון בית-המשפט (11.10.2005) מבקשים עורכי-הדין מטעם העמותה, שגיא אגמון וגלעד הלר (סעיף 69):

מתוך תיאוריהם של עו"ד אגמון ועו"ד הלר בבקשה מצטיירת התנהגות משרד הבריאות כשילוב של התעלמות בוטה מצו בית-המשפט עם ניסיון להתיש את העמותה על-ידי התעלמות רועמת מפניות חוזרות ונשנות, טפטוף אקראי של נתונים מוגבלים על ניסויים כלשהם או ביצוע חלקי של משימה שהייתה צריכה להתבצע במלואה מזמן. כדברי העתירה (סעיפים 58-56):

בית-המשפט פועל

בית-המשפט נענה לבקשה למתן צו על-פי פקודת ביזיון בית-המשפט וקיים כחמישה דיונים בנושא. לפי הודעת העמותה,

מבט קדימה

ההודעה על הקמת מערכת המידע הממוחשבת היא שלב חשוב בהפיכת הניסויים בבעלי-חיים בישראל מתחום חשאי, שהיעדר הפיקוח עליו מבוסס על חשאיותו – לתחום הנתון לביקורת ציבורית. עם זאת, לאור ניסיון העבר העגום, כדאי להתייחס בעירבון מוגבל לחדשות הטובות על הקמת מערכת המידע הממוחשבת. עדיין יש צורך להיווכח שמשרד הבריאות אינו מפר שוב צווי בית-משפט בעיכוב מידע או בהימנעות מאיסופו. בשלב זה ממשיך הוויכוח המשפטי בין העמותה ובין המועצה לניסויים בבעלי-חיים על רקע סירוב המועצה להפיק נתונים רטרואקטיביים לגבי השנתיים שחלפו, החל מהתקופה שהמערכת הייתה צריכה לפעול בה לפי צו בית-המשפט העליון. אם הרשויות יפעלו כנדרש, בקרוב נדע במדויק כמה ניסויים נערכים למטרות מסחריות, ובכלל זה ניסויים מסוימים שיש להם חלופות, ואיש לא יוכל עוד להגן עליהם בתירוץ של "הצלת חיי אדם." כמובן, לא די בחשיפת המידע; השלבים הבאים בבתי-המשפט ייערכו במקרים שאפשר להוכיח בהם כי קיימת הפרה של חוק צער בעלי-חיים. גם בכך לא די, כי החוק עצמו לוקה מאוד בחסר, ויש לשנותו בכנסת. אם כן, בהמשך המאבק יהיה להלך-הרוח הציבורי משקל מכריע, כלומר – כל אחת ואחד מאתנו עשויים להשפיע, באמצעות פעילות המחאה וההסברה שלנו, על עתיד בעלי-החיים במעבדות.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 282, 25.11.2006.