מאחורי המסכה

על מה הסרט?

סרטים באורך מלא שעניינם זכויות בעלי-חיים אינם קיימים כמעט. לכן הופעתו של מסמך כזה ראויה לתשומת-לב רבה. "מאחורי המסכה: סיפורם של האנשים שיסכנו הכל כדי להציל חיות" הוא סרט תעודה שביימה עורכת-דין אמריקאית בשם שאנון קית'. כפרקליטה, קית' ייצגה את חברי הארגון SHAC בארצות-הברית ואת Sea Shepherd Conservation Society. כבמאית, היא מתמקדת במה שמכונה "החזית לשחרור בעלי-החיים" (ALF), כלומר כל מי שמבצעים פעולות לא חוקיות במטרה לסייע לחיות. הסרט מורכב מראיונות מצולמים עם אנשים שביצעו פעולות כאלה – כולם דמויות מוכרות בבריטניה ובארצות-הברית – וכן עם אחדים מתומכיהם הנלהבים. בין הראיונות משולבים בקצב תזזיתי קטעי ארכיון – תיעוד של פעולות לא חוקיות ותיעוד של פגיעה בחיות מתוך חקירות סמויות. הסרט כולל כמה תמונות קשות, אולם הן חולפות במהירות. מי שחוששים מצפייה בזוועות הרווחות בסרטי זכויות בעלי-חיים, אינם צריכים אפוא לוותר על הסרט. הדגש ב"מאחורי המסכה" הוא על מגוון הדמויות האנושיות, שמבקשות להצדיק את פעילותן מחוץ למסגרת החוק. בין אם תתלהבו מגיבורי "מאחורי המסכה" ובין אם לא תסכימו עם אף מילה שלהם, לא תצאו אדישים, ומובטח לכם חומר מעורר מחשבה ודיון.

הבמאית שאנון קית' עם אחד מהמרואיינים, קית' מאן, בהקרנת הבכורה של "מאחורי המסכה" בלונדון. מאן ריצה 7 וחצי שנים בכלא הבריטי עקב פעולות לא חוקיות שביצע נגד גורמים שפגעו בחיות. 

הנכונות להסתכן

"מאחורי המסכה" נוצר כסרט הסברה למען ALF על רקע המתקפה שמנהל הממשל האמריקאי, ובמידה גוברת גם הממשל הבריטי, נגד אנשים שעברו על החוק במטרה לעזור לחיות. מתקפה זו הגיעה לשיאה בנובמבר 2006, כאשר הקונגרס האמריקאי העביר חוק המגדיר בתור "טרוריזם" כל פעולה הגורמת נזק כלכלי לעסק המנצל בעלי-חיים, תוך קביעת עונשי מאסר ממושכים בהתאמה לגובה הסכום שהפסיד העסק. על רקע החקיקה הקיצונית (אשר לכאורה מנוגדת לחוקה) נגד פעילי זכויות בעלי-חיים, וכן על רקע מספר עונשי מאסר ממושכים שהוטלו על פעילים שביצעו עבירות קלות או ספק-עבירות, נוצר עניין מיוחד בנכונות להסתכן במאסר ממושך כדי לסייע לחיות.

לפי קטעי הראיונות שמגישה קית', הנכונות להסתכן היא תגובה פשוטה לגודל הזוועות שהפעילים מודעים להן, ומוזכר גם התסכול מאוזלת-ידו של החוק ומשתיקת התקשורת. הראיונות מופיעים בסרט ללא ביוגרפיות ואינם מגלים מדוע דווקא אדם זה, לעומת רבים אחרים היודעים על הזוועה לא פחות ממנו, החליט שכדאי לעבור על החוק ולסכן את חירותו (ולעתים אף את חייו). נשים וגברים עם עבר בכלא, שעל ראשם מרחף איום בעונש מאסר כבד, מצהירים בשלווה על נכונות לשלם את המחיר כדי לעזור לחיות. יש שיראו בהצהרות שלוות אלה מופת של גבורה, אחרים יתהו על זרות לא מובנת, ולא מעט אמריקאים יחשבו שסוף-סוף נחשפו הטרוריסטים הנוראים שהממשל התריע על קיומם. בכל מקרה, הצהרות אלה הן בין שיאיו של הסרט.

אחת התמונות המוכרות ביותר של "החזית לשחרור בעלי-החיים": פעילי Band of Mercy עם ארנבונים ששחררו ממעבדה, בראשית שנות ה-70. 

מדוע להפר את החוק?

אחת מן הטענות המרכזיות ב"מאחורי המסכה" היא שהפרת החוק היא כורח מוסרי, שנוצר לאחר שהתברר כי לא ניתן להיאבק בזוועות במסגרת החוק. רוב הצופים ודאי יתהו על טענה כה פשטנית ומופרכת, שמופיעה בסרט ללא ביקורת. במציאות, אדם אחד שהפסיק לאכול בשר מביא למניעת הפגיעה באלפי חיות – הרבה יותר ממספר החיות שיכול לשחרר אפילו הפורץ-המשחרר הנועז ביותר. והצמחונות עדיין חוקית אפילו בארצות-הברית... כך, באמצעות הסברה לקידום הצמחונות, יכול אדם אחד להשפיע על גורלן של מיליוני חיות. גם קידום החקיקה להגנת חיות, קידום האכיפה והמאבק בחקיקה קטלנית הם אפיקי פעילות מועילים מאוד – ודאי שבבריטניה, וגם בארצות-הברית. אפילו למשא-ומתן מסודר עם המתעללים יש לעתים השלכות חיוביות ממשיות.

לא חוקי אבל נורמטיבי

"מאחורי המסכה" נוטה להציג את הפעילות הבלתי חוקית כיוזמות מבודדות שנערכו תוך התנגשות דרמטית בחוק וברשויות. זאת על אף שבפועל, העבירה על החוק מהווה בדרך-כלל חריגה נקודתית המשולבת בתוך פעילות ענפה, מתמשכת, נורמטיבית וחוקית. למשל, בסרט מוזכר המאבק לעצירת המשלוחים החיים מאנגליה לאירופה והעימותים החוזרים עם המשטרה. אולם עימותים אלה התאפשרו רק משום שהמחאה בכללה התקבלה כלגיטימית, על רקע הסברה אינטנסיבית נגד משלוחים חיים שערכו ארגונים גדולים במשך שנים. ללא עבודת רקע זו, או אילו היו הפעילים יורים במשאיות במקום לנסות לחסום אותן בגופם, אין ספק שהמשטרה הייתה מחסלת את המחאה אחת ולתמיד, לקול תרועת התקשורת. בדומה לכך, חילוץ כמה תרנגולות פגועות מלול ("הסגת גבול" ו"גניבה") עשוי לצבור השפעה רבה באמצעות חשיפה תקשורתית, פנייה ישירה לציבור, תביעת הלולנים בבית-המשפט, קידום חקיקה או קידום רפורמה וולונטרית. ללא אהדה חברתית המשתקפת גם בסלחנות מצד הרשויות, המעשה עצמו היה נותר חסר השפעה כמעט.

רק במקרים נדירים (כגון שחרור כל החורפנים במשק החורפנים היחיד במדינה) עשויה הפעולה כשלעצמה לשאת אפקט משמעותי. אולם במבט כולל קיים איזון עדין בין המעשה הבלתי חוקי לבין נורמות עיתונאיות, דעת הקהל, חוקים בעניין חופש הביטוי, נורמות של התנהגות משטרתית ועוד. פעולות מוצלחות לטובת בעלי-חיים מנווטות בין כל הגורמים האלה מתוך הכרה בעוצמתם ותוך השתלבות בהם. במילים אחרות: רוב החריגות מהוראת החוק נערכות עמוק בתחומי הנורמה והמוסר הציבורי.

אין פלא אפוא שמנצלי החיות עושים מאמץ גדול כדי לבודד מעשים אלה מן ההקשר החברתי הלגיטימי שלהם ולהציגם כמעשי טרור שצמחו לכאורה משומקום. קית' מסייעת בכך מבלי משים, בהציגה את רגע העבירה על החוק במנותק מסביבתו הנורמטיבית.

נגד איזה חוק?

קית' מתייחסת למגוון גדול של פעולות, וביניהן: חקירות סמויות במתקנים שמתבצעת בהם פגיעה בחיות, הפרעה לאנשים העוסקים בפגיעה בחיות, חילוץ חיות פגועות וכלואות, והרס ציוד שמשמש לפגיעה בחיות. או מבחינת החוק: הסגת גבול, פריצה, גניבה, השחתת רכוש והצתה. המרואיינים בסרט מאמינים שהכרתם המוסרית חשובה יותר מציות לחוק, ולדבריהם גבולות אי-הציות שמנחים אותם הם הימנעות מפגיעה בכל יצור חי. הסרט אינו מתמודד ברצינות עם העובדה שהצתות אינן מאפשרות להבטיח הימנעות מפגיעה בזולת; התופעה הנפוצה של איומים (בעיקר על ויוויסקטורים) והתופעות הנדירות של פגיעה בגוף ושימוש בפצצות – אינן מוזכרות כלל.

הפרת חוק למען החוק

רוב הפעולות הבלתי חוקיות שבהן עוסק הסרט, ועוד יותר מכך – הפעולות הבלתי חוקיות שמתבצעות כדי להגן על חיות בפועל, הן עבירות קלות על חוקים שוליים, המסייעות במניעה ישירה או עקיפה של עבירות שיטתיות ומתמשכות. הדוגמה המובהקת לכך היא הסגת גבול חד-פעמית במשק או במעבדה כדי לאסוף מידע על התעללות שמתרחשת שם במשך שנים, על-ידי עובדים רבים נגד עשרות חיות, ולעתים אפילו מיליוני חיות. במילים אחרות, מסיגי הגבול הם עבריינים קלים מאוד, שנטלו על עצמם לבצע את העבודה שהרשויות הזניחו למרות מחויבותן לכך לפי חוק – לעצור עבריינים כבדים. גם במקרים של חשיפת התעללות חוקית תוך הסגת גבול, הסגת הגבול מתבצעת על רקע חוסר לגיטימיות גורף של התעללות כזו, והמידע שנחשף עשוי לפיכך להביא להוצאת ההתעללות אל מחוץ לחוק.

ספינה של Sea Shepherd Conservation Society לקראת היתקלות בספינת ציידי לוייתנים, פברואר 2007. הארגון מרבה להתנגש עם החוק, אך למעשה בדרך-כלל הוא מנסה לאכוף חוקים להגנה על יונקים ימיים, שהרשויות מזניחות. 

ללא ביקורת עצמית

קית' נותנת למרואיינים להרחיב בדברים על הקשר שבין הפרות חוק בכלל לבין שינויים חברתיים בכלל. הם מספרים על הפרות חוק אלימות ושקטות שנלוו לכאורה לכל התקדמות חברתית, ומדבריהם משתמע כאילו משעה שנרתמת למאבק חברתי כלשהו, חל עליך ציווי מטא-היסטורי לעבור על חוקי המדינה.

רבים מהצופים ודאי יתפלאו על הפשטנות וההטעיה שבדברים אלה, שהרי הפרת החוק תורמת לעתים להגנה על בעלי-חיים ולעתים היא מזיקה למטרה, בהתאם לנסיבות הספציפיות בלבד וללא תלות בעיקרון כללי. הסרט "מאחורי המסכה" נוצר תוך סירוב מוחלט להתמודד עם המקרים, שבהם הפרת החוק מזיקה למטרה. האם פעולות כמו הצתה או איומים ברצח עוררו עוינות ציבורית גדולה? האם הן הביאו לחיסול יוזמת חקיקה שהייתה יכולה להועיל לחיות הרבה יותר? או לעוינות עיתונאית שמנעה הפצת מסרים חשובים יותר מאותה פעולה? או להיאטמות הציבור למסרים של צמחונות ולעוינות הרסנית כלפי פעילותם המתונה של ארגונים גדולים? ואולי מדובר בפעולות פסולות פשוט כי הן אלימות? אפשר להתווכח על שאלות אלה בכל מקרה לגופו – אך לא אצל קית'. בסרט שלה, שאלות מהותיות אלה פשוט לא עולות.

רגעים

לסיכום, "מאחורי המסכה" מעניין ומומלץ לצפייה ביקורתית כמסמך חברתי-היסטורי ייחודי של זמננו, אם כי לא כמקור למידע אמין או להגות רצינית על התנועה לשחרור בעלי-חיים. אולם כל עוד הכוחות העיקריים בתנועה כמעט שאינם יוצרים סרטים, נותר רק ליהנות מהמאמץ של קית'. כמה רגעים שהיא מביאה אל המסך עושים את הסרט: פול ווטסון מנווט את ספינתו, Sea Shepherd, לעבר ספינת ציידי לווייתנים הצורחים עליו בקשר "כבה את המנוע שלך!" והוא משיב בשלווה "תפסיק להרוג לווייתנים"; ננסי פיפס הקשישה מספרת על מורשת משפחתית של שלושה דורות אסירי זכויות בעלי-חיים; ג'יימס, הקוף הכלוא במעברת HLS, מושיט ידיים לעבר מצלמתה הנסתרת של מישל רוקה כדי לסרק את שיערה, לפני שהניסויים הפכו אותו לגוש מכווץ בכלוב; ג'ון פלדמן המספר על פשיטת FBI גרנדיוזית על ביתו לאחר שהמכונית של אשתו זוהתה ברחוב שבו נערכה הפגנה חוקית קטנה; פעילים בצילום מטושטש קופצים תוך סיכון חייהם לפני משאיות המובילות עגלים מאנגליה לאירופה; כל אלה ורגעים רבים אחרים הופכים את "מאחורי המסכה" לסרט הראוי לצפייה לא רק כמושא לביקורת, אלא כחומר מרגש ומרתק בפני עצמו.