חשיפות נצלניות

לסרטים בנושא תעשיות המזון מן החי שעלו לאחרונה לרשת, יש כמה תכונות משותפות: כולם מגלים ביקורתיות כלפי פרקטיקות חקלאיות קיימות וכולם כוללים תחקיר, צילומים וראיונות שהגיעו למקומות שבדרך-כלל אינם נחשפים לציבור הרחב. לכן הם יחדשו רבות גם למי שבקיא בעובדות על תעשיות המזון מן החי. אולם כל הסרטים מוגשים על-ידי אנשים הנוהגים לאכול חיות או מוצרים שיוצרו מהן, והמגישים אינם עוברים שינוי במהלך הסרט, למרות הגילויים החדשים. בכמה מהסרטים אפילו נעשה שימוש גלוי בחיות מתות כדי לקדם את הסרט או את מטרותיו, ותמיד המסר הסמוי – או הגלוי – הוא שניצול החיות לגיטימי, גם אם יש להגביל את מידת האכזריות. מדובר אפוא בסרטים שאינם מתאימים כמבוא לזכויות בעלי-חיים, אולם הם מומלצים למי ששואב/ת תובנות ועובדות גם ממקורות אחרים, מאוזנים יותר.

הודים

"הודים" הוא סרט תיעודי על תעשיית תרנגולי ההודו. הסרט, שהוצג בערוץ 'יס דוקו', צולם ובוים על-ידי רועי ונדר, סטודנט בבית-ספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. הסרט עוקב אחר "להקה" של 20 אלף תרנגולי הודו בלול בקיבוץ צרעה, במשך 20 שבועות – מתחילת דרכם במדגרה, זמן קצר לאחר בקיעתם, ועד סיום מחזור הגידול שלהם, כשמעמיסים אותם על משאיות בדרכם למשחטה.

בניגוד לסרטים תיעודיים אחרים העוסקים בתעשיות המזון מהחי, "הודים" אינו מנסה להציג תחקיר מקיף, או לסקור שיטתית את מגוון הבעיות שמהן סובלים תרנגולים במסגרת גידולם התעשייתי. המידע היחיד שחושף הסרט לגבי הפגיעה בהם, הוא המידע שמתגלה ישירות מתוך התמונות שנקלטו בעדשת המצלמה – כגון הצפיפות או היחס שסופגים התרנגולים מידי פועלי הלול, וגם הוא מוצג ללא פרשנות או דברי הסבר. לסקירה מפורטת של הסרט

מתוך "הודים" (וואלה! / yes) 

תרנגולות – לחופש נולדו

המשך לסדרת תוכניות בנושא תעשיית הבשר, בהגשת הטבח-הידוען יו פארנלי-וויטינגסטול. התוכנית עוקבת אחר ניסיונותיו של פארנלי-וויטינגסטול לשכנע את חברת המרכולים הגדולה בבריטניה, טסקו (Tesco), לקבוע מדיניות של "רווחת בעלי-חיים" ביחס לתרנגולים.

בתוכנית יש חזרה על תוכן התוכניות הקודמות, אולם "תרנגולות – לחופש נולדו" עומד בפני עצמו כסרט – ודאי אחד מסרטי הדוקו-אקטיביזם המעניינים ביותר שהופקו אי-פעם בנושא רווחת בעלי-חיים. בסרט צילומים קצרים ומידע על הלולים הסטנדרטיים, ויש בו בדיקה ביקורתית של הלולים המגדלים תרנגולים תחת התווית "Freedom Foods", באישור הארגון RSPCA. אין בסרט ביקורת על לולי "מרעה חופשי".

פארנלי-וויטינגסטול, מגובה בערוץ 4, מתפקד כמו ארגון חזק במיוחד לרווחת בעלי-חיים, ומצליח לשכנע צרכנים להפסיק לקנות בשר עופות מהלולים התעשייתיים ביותר ולעודד לולנים לעבור לשיטות פחות אינטנסיביות. במרכז הסרט עומדים מאמציו להזיז דברים בטסקו – לאחר שרשתות מרכולים קטנות יותר כבר נענו ללחצי ערוץ 4 והן מחליפות את "העוף הסטנדרטי" בעופות שגדלו בתנאים קצת פחות קשים. פארנלי-וויטינגסטול מנסה להגיע להנהלה, נואם בפני בעלי מניות, מגייס כסף מהציבור, משתתף באסיפת בעלי מניות – וכדאי לצפות בסרט כדי לראות מה קרה בסוף.

מתוך: תרנגולות – לחופש נולדו (וואלה! / yes) 

פרות משוגעות או קדושות?

סרט תעודה אישי, המציג את תעשיית הבקר העולמית כאסון חברתי וסביבתי, לעומת ניצול בקר בשיטות מסורתיות, המוצג תוך אידיאליזציה, ללא ביקורת. בסרט מופיעים רק צילומים מעטים מתוך התעשייה.

אננד רמאייה, קנדי ממוצא הודי, מוטרד ממחלת ספגת המוח ("הפרה המשוגעת"). הוא יוצא למסע הנפתח בקנדה, בחווה של הורי אשתו, המחזיקים עדר בקר קטן במרעה חופשי עבור תעשיית הבשר. הם וחקלאים קטנים אחרים בקנדה מתארים כיצד תאגידים בינלאומיים (קרגיל וטייסון) משתלטים על הענף, מחסלים את החוות המשפחתיות הקטנות ומכריחים את החוואים ששרדו בעסק להשתלב בתיעוש. המסע ממשיך בהודו, שם מנסה רמאייה להבין את המורשת הצמחונית של אבותיו. את ההסבר מספקות ד"ר ונדאנה שיווה והשרה לשעבר, מאנקה גנדי, הקושרות בין מעמד הקדושה של פרות לבין הערך הכלכלי שלהן כמקור לעבודה חקלאית, לחלב, לגללים (דשן ודלק) ולשתן (הדברת מזיקים). הפרות חיוניות להישרדות כ-65% מאוכלוסיית הודו. התעשיות החקלאיות, בסיוע הבנק העולמי ואנשי ממשל הודיים ששוחדו, פועלות לחיסול "כלכלת הפרות" – באמצעות משחטת "אל כביר" שבאזור היידרבאד, השוחטת המוני פרות מקומיות לייצוא, בגיבוי אלים מצד המשטר. רמאייה מתעד את האסון האקולוגי הענק שיצרה המשחטה, ואת האסון החברתי שגרם חיסול "כלכלת הפרות": קיומם של האיכרים תלוי מעתה בטרקטורים, בדשנים, בחומרי הדברה ובזרעים קנויים; לאחר שאינם יכולים לעמוד בתשלומים – הם מתאבדים בהמוניהם, 150,000 איש תוך עשור. הסרט מסתיים בעידוד לאכילת מזון מקומי מאיכרים קטנים, ללא התייחסות לצמחונות.

מתוך: פרות משוגעות או קדושות? (וואלה! / yes) 

עסקי חזירים

סרט תעודה בהגשת הבמאית, המציג את תעשיית החזירים, ובמיוחד את חברת החזירים הגדולה בעולם, סמית'פילד (Smithfield Foods), בתור אסון סביבתי וחברתי. זאת לעומת ניצול חזירים בשיטות מסורתיות, המוצג תוך אידיאליזציה, ללא ביקורת. וורצ'סטר, פעילה אנגלייה נגד הפגיעה בכלכלה הכפרית ולשיפור רווחת בעלי-חיים, מתייחסת בסרט גם לפגיעה בחזירים במשקים תעשייתיים ומציגה כמה תמונות קשות של כלובי הריון ומפטמות, אך נושא זה מטופל בשטחיות וללא התייחסות לצמחונות.

הסרט נע בין קרוליינה הצפונית, שם חיסלה תעשיית החזירים כמעט את כל המשקים המשפחתיים, לבין פולין, הנמצאת תחת פלישת סמית'פילד מאז 1999; מודגש גם מקומה של בריטניה כאחד מהשווקים החדשים המועדפים על סמית'פילד. אחד ממוקדי הסרט הוא הנזק הסביבתי והבריאותי שגורמת תעשיית החזירים לשכניה. כפריים אמריקאים ופולנים מתארים את חייהם באוויר האפוף בגזים רעילים משפכים שמפזרת סמית'פילד בשדות, ומתלוננים על חיסול חיות המים. לחצים אזרחיים בארצות-הברית הביאו להגבלות על התאגיד, שבתגובה לכך הרחיב את עסקיו במזרח אירופה. וורצ'סטר מראיינת דובר של סמית'פילד, המציג את השפעת התאגיד על הפוליטיקה האמריקאית בתור "השיטה האמריקאית"; אולם גם באירופה מקבל סמית'פילד סיוע כלכלי ניכר על חשבון משלמי המסים האירופים, מתוך מדיניות מוצהרת של עידוד החקלאות התעשייתית על חשבון המשקים המשפחתיים. וורצ'סטר מראיינת פוליטיקאים פולנים שניסו להתנגד לפלישת סמית'פילד ונכשלו, ומדגישה את אובדן החופש שנגרם לאיכרים עקב ה"ייעול" שמקדמות הממשלות הנשלטות בידי אנשי עסקים.

מתוך: עסקי חזירים (וואלה! / yes) 

הטבח אייל שני מגיש סדרת תוכניות המבוססת על ביקוריו במקומות שבהם מיוצרים מוצרי מזון שונים. כך הוא מגיע גם למדגרה, ללול ולמשחטה של תרנגולים בתעשיית הבשר. כמחצית מהפרק עוסקת בעופות עצמם, והשאר בעיבוד ובשיווק גופות של עופות למאכל.

המצלמה מתעדת את ההמון התעשייתי והצפיפות של ארגזי הדגירה ומסועי המיון במדגרת "סולכנף" בקיבוץ הסוללים, ואת הנפילות והמכות שעוברים האפרוחים המבוהלים על פני המסוע. כמו במדגרות אחרות, כך גם ב"סולכנף" הטיפול האגרסיבי ביותר נערך בידי פועלות מיון, שמעיפות אפרוחים בתנועות מסוכנות למרחק גדול. בלול במושב מגדים, מתועד פינוי לול בידי הלולנים: התרנגולים, בני 6 שבועות, צווחים באימה כשהם לפותים ברגליהם – שמונה ביד אחת – עד שהלולן זורק אותם לארגז הובלה. שני נכנס ללול ענק של "טבע עוף" ולומד כמה עובדות על ברירה מלאכותית. בהמשך הוא מגיע למשחטת "עוף העמק", אולם כאן בולטת ההימנעות מהצגת שחיטה ועופות שחוטים לפני פירוק גופם. בסוף הפרק פוגש שני את אביגדור כהנר מהפקולטה לחקלאות, שמציג תרנגולים עירומים מנוצות בתור פרי טיפוח, שנועד לכאורה להקל עליהם מהחום.

שני משמיע כמה דברי ביקורת על הטיפול התעשייתי באפרוחים, אולם כצפוי, הוא מסכם את מה שלמד על תעשיית העופות בהגיגים שטחיים, שנועדו להגן על מקצועו ועל הרגליו (לעומת זאת, אשתו, מירי חנוך, הכריזה פומבית שהפכה לצמחונית בסמיכות למועד שידור התוכנית בערוץ 8). ציטוטים נבחרים:

מתוך: איפה האוכל? עם אייל שני, פרק 5 (Hot / ynet) 

פרק זה כולל תחקיר, צילומים וראיונות בנושא תעשיית החלב, אך מקום החיות צנוע ורמת הביקורתיות נמוכה. שני מגיע למספר רפתות: רפת משפחתית, רפת שיתופית גדולה (2,300 פרות, עגלות ועגלים), רפת רובוטית, וחברת "שיאון", שם תופס שני באבר המין של פר ומלביש עליו נרתיק מלאכותי. שני גם מבקר בסוף בדיר עזים שבו נהוגה חליבה ידנית.

ציטוטים נבחרים מהפרק:

מתוך: איפה האוכל? עם אייל שני, פרק 2 (Hot / ynet)