מזון בע"מ
סרטו התיעודי של רוברט קנר
נושאי הסרט
'מזון בע"מ' הופק על-ידי פרטיסיפנט מדיה, החברה שהפיקה את הסרט 'אמת מטרידה', העוסק בבעיית ההתחממות הגלובלית דרך פעילותו של אל גור. בדומה ל'אמת מטרידה', גם 'מזון בע"מ' בא לעמת את הקהל עם אמיתות בלתי נעימות – במקרה הזה, הסיפור שמאחורי האוכל המגיע לצלחתו. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2008.
הסרט מוגש ברובו על-ידי שניים מהמבקרים הבולטים של תעשיות המזון המודרנית, אריק שלוסר, מחבר 'פאסט פוד', ומייקל פולן, מחבר 'דילמת השפע'; שלוסר אף משמש כאחד ממפיקי המשנה בסרט.
'מזון בע"מ' לא נוצר מתוך הכרה בזכויות בעלי-חיים. הסרט אינו עוסק בצמחונות (הבמאי, קנר, אינו צמחוני, וכך גם שלוסר ופולן), הוא אינו מתמקד רק במזון מהחי (אמנם זהו הנושא המרכזי, אך הסרט מבקר גם גם תעשיות מזון מהצומח), ועניינו העיקרי הוא בנזקים סביבתיים, בריאותיים וחברתיים שגורמות תעשיות המזון. הפגיעה בבעלי-חיים תופסת רק חלק קטן מהביקורת בסרט. למרות זאת, מדובר בתחקיר רציני ומפורט נגד תעשיות המזון מהחי, וללא ספק אחד מטובי התחקירים שנראו בסרט בהפצה מסחרית.
ריכוזיות עולה, תיעוש מואץ
הסרט נפתח בהצהרה, שדרך האכילה שלנו השתנתה בחמישים השנים האחרונות יותר מאשר בעשרת אלפי השנים שקדמו להן. את היסוד לשינויים אלו תולה הסרט במידה רבה בתהליך של ריכוז השליטה בייצור המזון בידי מספר מצומצם של חברות ענק. למשל, ב-1970 החזיקו חמש החברות הגדולות ביותר לשחיטת בקר ב-25% מהשוק האמריקאי. כיום, ארבע חברות מחזיקות לבדן ביותר מ-80% מהשוק. הריכוזיות בענף מתבטאת גם במעורבות הגדלה של החברות הגדולות בשלבי הייצור השונים. אם בעבר היו משחטות העופות, למשל, קונות עופות מחקלאים לאחר שאלו סיימו לגדלם למשקל הרצוי, כיום חברות הבשר מחזיקות בבעלות על העופות במשך כל חייהם, ומעסיקות את הלולנים כקבלני-משנה תחת חוזה.
התלות של החקלאים בחברות הגדולות הביאה לכך שיש להם השפעה מעטה מאוד על האופן שבו הם מגדלים את בעלי-החיים. ההון הדרוש להקמת לול טיפוסי בן שני מבנים, מוערך בסרט בכ-500 אלף דולר, בעוד שההכנסות הצפויות ממנו הן רק 18 אלף דולר בשנה. לכן החקלאים אינם יכולים להרשות לעצמם להסתכן באובדן חוזה ההעסקה עם החברות הגדולות, אשר יכולות אפוא להכתיב את תנאי הגידול במשקים. החברות מקדמות שיטות חקלאיות יותר ויותר אינטנסיביות – הנושאות תוצאות הרסניות לבעלי-החיים – כגון גידול במבנים סגורים, ניצול קווים שעברו ברירה מלאכותית לגדילה מהירה יותר, והגברת השימוש בזרזי גדילה.
חיידקים וחקיקה
גם ההשלכות השליליות של המשקים התעשייתיים על בריאות הציבור נסקרות ב'מזון בע"מ', ובפרט תרומתם להתפשטות מחלות זיהומיות. גידול המוני בעלי-חיים יחד מסתמך על פיטום בגרעינים. תירס הפך למרכיב מרכזי בתזונה של עגלים, תרנגולים וחזירים; תירס משולב יותר ויותר אפילו בתזונה של דגים המגודלים באופן תעשייתי.
האבסת עגלים במזון מרוכז מבחינה קלורית במקום לאפשר להם לרעות, מאפשרת עלייה מהירה במשקל בעלות נמוכה, אבל גם יוצרת סביבה חומצית יותר בקיבה שלהם, התורמת להתפתחות חיידקי E. coli+ מסוכנים. החזקת בעלי-החיים במבנים צפופים, כשהם מתבוססים אלו בהפרשותיהם של אלו, תורמת עוד להתפשטות המחלות במשק. כמו כן, בבשר טחון מעורבבים חלקים מגופותיהם של בעלי-חיים שונים רבים, תוך הגברה נוספת של הסיכון להעברת מחוללי מחלות.
ב-1998, החל משרד החקלאות של ארצות-הברית להנהיג בדיקות מדגמיות לגילוי מחלות זיהומיות במשחטות, ותכנן לסגור משחטות שנכשלו בבדיקות באופן חוזר ונשנה. אך בעקבות עתירת תעשיות הבשר, פסק בית-המשפט שלמשרד החקלאות אין סמכות לסגור משחטות על-סמך הבדיקות.
ב-2003 הועלתה הצעת חוק שמטרתה לשנות מצב זה. הסרט עוקב אחר ברברה קוולצ'יק, שבנה מת מזיהום E. coli בתוצאה מאכילת המבורגר נגוע, ובעקבות זאת הפכה לפעילה לקידום הצעת החוק (אשר כונה על שם בנה, "חוק קווין"). הצעת החוק נתקלה בהתנגדות חריפה מצד תעשיות הבשר, ולמרות שש שנות לוביזם, עדיין לא התקבלה.
השתקת הביקורת
בפתיח של הסרט נאמר "התעשייה לא מעוניינת שתדעו את האמת על מה שאתם אוכלים, מכיוון שלו ידעתם, ייתכן שלא תרצו לאכול אותו." הסרט מדגים כיצד תעשיות המזון מנצלות את כוחן בכל דרך אפשרית כדי למנוע מביקורת עליה להגיע לציבור הרחב. ב-13 מדינות בארצות-הברית קיימים חוקים מיוחדים להגנה על תעשיות המזון, המגדירים הוצאת דיבה נגדן כעבירה פלילית, אשר יכולה להוביל למאסר – בניגוד לחוקי הדיבה הרגילים, המגדירים דיבה כעוולה אזרחית בלבד, שהעונש היחיד שהיא עשויה לגרור הוא קנס.
תחת חוק כזה נתבעה מגישת הטלוויזיה אופרה ווינפרי, בעקבות תכנית שעסקה במחלת ספגת המוח בבקר ("הפרה המשוגעת"). ווינפרי אירחה בתוכניתה את הווארד ליימן, איש תעשיית הבקר שהפך לפעיל לקידום הצמחונות, ובעקבות התחקיר שבתוכנית הצהירה שאינה מעוניינת עוד לגעת בהמבורגר. היא זוכתה בסופו של דבר מההאשמות נגדה, אבל רק מקץ הליכים משפטיים שנמשכו שש שנים והוצאות משפטיות בסך למעלה ממיליון דולר. רוב האזרחים אינם מצוידים באמצעים של ווינפרי, ותעשיות המזון יכולות להשתיק מתנגדים על-ידי עצם האיום בתביעה, בהנחה שאנשים יעדיפו להימנע מהעימות המשפטי.
במספר מדינות, פועלות תעשיות המזון לקידום חקיקה שתאסור על פרסום תצלומים שצולמו במתקנים חקלאיים. חוק כזה ימנע פרסום חקירות סמויות, תוך חיסול אחד מהכלים המרכזיים בעבודתם של ארגונים להגנה על בעל-חיים. תעשיות המזון אף מקדמות חוקים שיימנעו הגשת תביעות ייצוגיות נגדן על נזקים בריאותיים שהן גורמות.
החתיכה החסרה
אי-אפשר לסיים את סקירת 'מזון בע"מ' מבלי להתייחס למה שנעדר ממנו. למרות רוחו הביקורתית של הסרט, האפשרות הצמחונית אינה עולה בו כלל לדיון. הסרט אינו יוצא נגד עצם הפגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון, אלא רק נגד הפגיעה החמורה במיוחד שנהוגה במשקים התעשייתיים.
מגבלה זו מגיעה לשיאה בסצינה המתעדת שחיטת תרנגולים שגודלו בשיטה אורגנית. בסצינה נראה שוחט כשהוא תופס עופות מפרפרים וצווחים ברגליהם או בכנפיהם, מוציא אותם מתוך כלובי הובלה, דוחס אותם לתוך חרוטי מתכת המרסנים את תנועתם – ושוחט אותם בהכרה מלאה. הדברים מוצגים ללא נימה ביקורתית, כחלופה חיובית ורצויה לייצור התעשייתי של מזון מהחי. הבעיה המוסרית העולה מניצול בעלי-חיים, גם כשהם מגודלים בשיטות פחות אינטנסיביות, אינה זוכה להתייחסות.
