העשרה
הפער הבלתי ניתן לגישור שבין שבי לטבע
מהי העשרה? בגני חיות במקלטים ובבית במעבדות במשקים חקלאיים
מהי העשרה?
מושג מטעה
המילה "העשרה" היא אחד מן המושגים המרכזיים בתחום "רווחת בעלי-חיים". משמעותו של המושג בהקשר זה אינה דומה למשמעות שלו בשימוש היומיומי. כשם שהמושג "רווחת בעלי-חיים" (animal welfare) אינו עוסק ברווחה במובן המקובל בין בני-אדם אלא בצורות ובדרגות שונות של הפחתת סבל בתנאי ניצול ופגיעה, כך גם המושג "העשרה" (enrichment) ביחס לבעלי-חיים אינו מצביע על עושר. אם, למשל, חוגי העשרה לילדים נועדו לספק להם חינוך משופר ופיתוח מיומנויות מעבר לרמה המקובלת במערכת החינוך, הרי העשרה לבעלי-חיים נמצאת תמיד בנחיתות לעומת המצב המקובל בטבע. בהקשר של חיות, נקודת המוצא של ההעשרה היא חיי השבי: תנאי מינימום המספיקים לקיום ממושך, או אפילו תנאים שאינם מאפשרים לחיות להתקיים לאורך זמן, כנהוג בתעשיות בעלי-חיים. תנאים כאלה הם הסטנדרט בגן החיות, במעבדה, במשק וכו', וההעשרה היא תוספת כלשהי עליהם. כלומר, האחראים על החיות תופסים את תנאי המינימום בתור אפשרות סבירה, וכל שיפור בתנאים – העשרה – דורש השקעה נוספת, לא הכרחית, של כסף ו/או מאמץ.
העשרות
אמנם, גם הבחנה בין מושג של "העשרה" לבני-אדם לעומת "העשרה" לכל שאר החיות עלולה להטעות. בפועל, בגני חיות הנחשבים כמובילים בתחום, ההעשרה היא תחום יצירתי ומושקע, עם זיקה עמוקה לחיי בר, עניין אישי בחיה מסוימת והכנת פיתרונות העשרה אישיים; לעומת זאת, כאשר מדברים על העשרה בחקלאות, הכנסת חתיכת פלסטיק לכל כלוב במשק נחשבת כהישג נדיר, כשברקע נמצא חישוב של "יצרנות" בזכות אותן חתיכות פלסטיק. מדובר אפוא במושגים שונים, שיש ביניהם מקרי ביניים. למעשה, "העשרה" אינה מושג אחד, ונכון יותר לדבר על "העשרות" לפי תחומי שבי שונים. עם זאת, לשם קיצור משתמשים במושג אחד, אך כדאי לזכור שבפועל, המגוון הגדול של רעיונות ושיטות העשרה אינו רלוונטי לחקלאות וגם לא למרבית מעבדות המחקר אלא לגני חיות גדולים, למקלטים לחיות בר, להחזקת "חיות מחמד" וכדומה.
מניעים שונים
אפשר אפוא לזהות מניעים שונים להעשרה. אלה מצויים במידות שונות בנסיבות כליאה שונות, ומתוכם אפשר גם ללמוד על מושגים שונים של העשרה:
- המניע המוסרי – שאיפה ישירה וכנה להיטיב עם החיה השבויה (בעיקר בבית ובמקלט לחיות, ובמידה פחותה גם בכל מתקן כליאה אחר).
- ערך תצוגתי ושיווקי – מאחר שגני חיות מתפרנסים על צפייה ישירה בחיות, תנאי השבי חייבים להיראות מצוין לפי המושגים הרווחים בקרב הצרכנים.
- כניעה ללחץ צרכנים – הביקורת הציבורית על תנאי החזקת החיות בחקלאות אינה מתבססת על צפייה ישירה, וממילא צרכני מוצרים מן החי אינם דורשים תנאים טבעיים לחיות. הלחץ שמפעילים הצרכנים, לעתים באמצעות חקיקה, מניב רפורמות זולות עם כותרת מבטיחה.
- בריאות, שרידה והתרבות – החיות הכלואות סובלות מתנאי השבי עד כדי כך שהן חולות ומתות, או לפחות אינן מתרבות. לכן יש מניע כלכלי לשפר את תנאי חייהן (בגני חיות ובמשקים) ומעבדות מסוימות מכירות באינטרס המדעי להחזיק חיות בריאות כדי לקבל תוצאות אמינות מהניסויים בהן.
- הגדלת רווחים – בחקלאות, חיות שסובלות פחות נוטות, בגבולות מסוימים, לגדול ולהשמין מהר יותר, להטיל יותר ביצים, לייצר יותר חלב וכו'.
האידיאל הטבעי
אם כן, באופן כללי, העשרה בבעלי-חיים יוצאת מתוך בסיס של חיי שבי שוממים ושואפת לאידיאל הבלתי מושג של חיים טבעיים. אמנם, בחיים הטבעיים יש קשיים רבים שחיי השבי פותרים – אפילו במשקים חקלאיים רבים. למשל, חיות בשבי אינן אמורות לסבול מחסור במזון או לעמוד בפני סכנת טריפה, ואין ספק שהנהלת גן החיות, המעבדה או המשק אינה מתכוונת להרעיב חיות או לשסות בהן טורפים בשם ההעשרה. אולם הצורך לחפש מזון או להסתתר מפני טורפים אינו נעלם בזכות הפתרונות המלאכותיים. הבסיס להעשרה הוא אפוא היכרות מעמיקה ככל האפשר עם החיות בטבע, וניסיון לתרגם את הידע הזה לחיי השבי. בדרך-כלל, התרגום אינו ישיר: תנאי השבי שונים מהחיים בטבע עד כדי כך שיש צורך לנסות לזקק מתוך התצפיות בטבע את הצרכים המהותיים של החיה באופן מופשט במקצת, ואז לתת למימוש הצרכים הללו צורה חדשה, מלאכותית. כך למשל, יש גני חיות שניסו לענות על הצורך של אריות לטרוף על-ידי הפעלה מרחוק של מכונית קטנה עם ציפוי אלומיניום בצבעי זברה, ה"נמלטת" מהאריות במכלאה. בדומה לכך, יש מעבדות שניסו לענות על הצורך החברתי של תרנגולות באמצעות הצבת מראה בכלוב התרנגולת שנמצאת בבידוד. מובן מאליו כי אלה הם תחליפים עלובים לציד זברה ממשית או לחברת תרנגולת ממשית, אך בכל זאת יש בהם משהו, כי הם מכוונים לצרכים ספציפיים של החיות.
דיסציפלינה שיטתית
כל אדם המחזיק חיות בשבי עשוי לבצע העשרה באופן אינטואיטיבי, אולם העשרה כיום היא תחום ידע עשיר, משהו שבין מדע לבקיאות טכנית של מטפלים בחיות שבויות, עם כתבי-עת מיוחדים וחברות המעניקות שירותי מומחים. העשרה אינה מבוצעת "סתם" אלא באמצעות "תכנית העשרה", אשר באופן מיטבי (דהיינו, בעיקר בגני חיות מתקדמים) כוללת את כל הדרגים הפועלים במוסד: ההנהלה, המטפלים הישירים, וטרינרים, ולעתים גם מדענים, גננים, תזונאים, אוצרים, מעצבים ועוד. התוכנית מתועדת היטב ומתפקדת במידה רבה כמחקר.
החיה הפועלת
אם יש עיקרון מרכזי אחד שעליו בנויה ההעשרה במיטבה (שוב, העיקרון פחות רלוונטי לחקלאות) הרי הוא מתן אפשרויות בחירה לחיות. הפעלה גרידא של החיה אמנם פחות גרועה מכליאה בכלוב שומם, אך היא לא מספקת את המומחים וודאי שלא את החיות. למשל, העברה של החיה בכוח מחלל אחד לחלל אחר מעניקה ללא ספק גירויים חדשים, אולם עדיין מדובר בעיקר בחיה מופעלת ולא פועלת. לעומת זאת, מתחם כליאה הבנוי ממספר חללים בעלי מבנה שונה מאפשר לחיה לבחור בעצמה היכן היא רוצה לשהות. באופן דומה, עצם אספקת המזון המלאכותית לחיות נוטה להיות מקור לשעמום ולתסכול קיצוניים, כי רוב החיות בטבע מפעילות מגוון גדול של כישורים גופניים וקוגניטיביים להשגת המזון. אם כופים על החיה לבצע טריק בשביל לקבל מזון – כמו בקרקסים ובגני חיות מסוימים – זהו שיפור עלוב, אם בכלל, בהשוואה לאספקת מזון מוכן. לעומת זאת, בתוכניות העשרה מתקדמות מפזרים ומטמינים את המזון בצורות הגורמות לחיות לעבוד ולפתור בעיות כדי לחלץ אותו ממקומות מחבוא ומקופסאות מיוחדות.
סוגי העשרה
רוב הצרכים שעליהם אמורה ההעשרה לענות קשורים ביצירת סביבה שהיא "עשירה" בהשוואה לכלוב חשוף. לכן המונח המקובל בתחום הוא "העשרה סביבתית" (environmental enrichment), אם כי ניתן לדבר גם על "העשרה חברתית", ועל העשרות ספציפיות יותר, שאין להן מונחים מוגדרים. סוגי ההעשרה מתחלקים להמוני קטגוריות ותת-קטגוריות, בהתאם לצרכים המגוונים של מינים שונים, אך אפשר למיינם למספר תחומים עיקריים:
- עיצוב חלל הכליאה. עבור מינים מעופפים או מטפסים חשובה הגבהה של החלל ויצירת נקודות אחיזה ומקומות לשהייה בגבהים שונים; עבור מינים מתחפרים, כגון מכרסמים, חשובה אספקת מחילות מוכנות ואפשרות לחפור מחילות חדשות; ומינים שוחים זקוקים כמובן למים, ולמעמקים שונים ולמקומות מסתור בהתאם לתכונותיהם.
- עצמים להפעלה. כל עצם חדש בכלוב, מאצטרובל ועד לגוש קרח גדול, עשוי לעורר עניין בחיות רבות, מתוך סקרנות ומשחקיות גרידא. אם בתוך החפץ מוסתר פריט מזון ויש צורך לחשוב ולעבוד כדי לשחרר אותו, העניין רב עוד יותר.
- גירוי חושי. כל גירוי עשוי לעורר בחיות עניין, ובמיוחד אם הוא מותאם לחושים שלהן ולתחומי העניין שלהן. למשל, ציפורים, המצטיינות בראייה טובה, עשויות למצוא עניין אפילו בשינויים חזותיים מחוץ לכלוב; ורוב היונקים עשויים למצוא עניין בריחות חדשים, מגללים של חיות אחרות ועד לתבלינים.
- חברה. אפילו מינים לא-חברתיים זקוקים למידה מסוימת של תקשורת עם בני-מינם, ואילו מינים חברתיים בקושי שורדים ללא קשרים כאלה. בשבי, לא פעם מחליפים את חברת בני-המין בחברת מינים קרובים, ואפילו בחברת בני-אדם.
בגני חיות
תנאים ייחודיים
ביסודם, גני חיות הם בדרך-כלל עסקים מסחריים הכולאים חיות במכלאות עלובות. אולם בשנות ה-70 הפכו כמה מהגדולים שבהם למוקד של תחום ההעשרה. במוסדות אלה מתקיימים תנאים ייחודיים למדי, שעוררו את העניין המיוחד בנושא:
- הצגת החיות וכלאן לעיני הציבור הרחב
- כל חיה מוערכת במחיר כספי גבוה
- ניסיון להחזיק חיות בחיים לאורך שנים ולעודדן להתרבות
- כליאת חיות בר ללא תכונות של ביות ועם יכולת מזערית להסתגל לתנאי השבי
- מגוון גדול של מינים כלואים עם מגוון גדול של צרכים שונים
- העסקת מטפלים הממונים על תנאי הקיום של החיות
- תקציב ושטח המספיקים ליצירת תכנית העשרה רצינית
האתגר המהותי בתוכניות ההעשרה בגני חיות גדולים איננו אספקה של אביזר זה או אחר אלא יצירת מעין העתק מוקטן של בית-הגידול של החיה, על כל מורכבותו. כך מנסים להקים לקופים פיסת נוף דמוית-יער המאפשרת טיפוס, זינוק בין ענפים, אכילה בגבהים ושהייה ממושכת שם בכלל; או בונים לעופות מים בריכה מסולעת עם צמחייה טבעית, חול וקיר סלעי, המאפשרים לעופות לחפש מזון בשיטותיהם הטבעיות, לבדוק את העצמים, לשחות ולטפס למסתור. גני חיות מסוימים מתגאים בכך שהם עורכים התאמה אישית של צעצועים ומתקנים עבור חיות כאינדיבידואלים, בהתאם לאופי ולסיפור החיים של החיה – לפחות כשמדובר בחיות גדולות. ייחוד נוסף בתנאים השוררים בגני חיות הוא ניצול כמה מהחיות לאינטראקציה עם המטפלים לעיני קהל, ובמילים אחרות – קרקס "מתון". אינטראקציה מבוקרת עשויה לעתים להוות מוקד של עניין לחיות. ב-Territory Wildelife Park (אוסטרליה) נערכות "הדגמות תעופה חופשית" של עופות דורסים, והמטפלים אף הרחיבו מגמה זו ומוציאים את הדורסים לטיולים. כך הדורס – הנשלט באמצעות אילוף, ללא קשירה או כליאה – עוסק לזמן-מה בענייניו בבית-גידול טבעי לחלוטין.
העשרה לכל המינים
למרות הדגש על יונקים גדולים ומושכי קהל, יש תוכניות המתייחסות לכל בעלי החוליות, ואפילו לחסרי חוליות. למשל, בכתב-העת The Shape of Enrichment התפרסמו שיטות מגוונות להעשרת חיי תמנונים בשבי. לתמנונים כישורים קוגניטיביים משמעותיים, והם צדים תוך שימוש מורכב בראייה ובשליחת זרועות גמישות למקומות מסתור. בגן החיות Cleveland Metroparks (אוהיו) תכננו עבור התמנונים קופסאות עם מבוכים, מכסים מוברגים, קירות שקופים ומחיצות אטומות ועוד, והתמנונים למדו לפתוח מכסים בהברגה כדי להגיע למזונם, לשלוח זרוע אל מעבר למחיצה אטומה וכדומה.
מלאכותי מול טבעי
קופסאות עם פתחים מיוחדים, חלוקה פנימית ועצמים שהותאמו לתוכן הן בין אמצעי ההעשרה הנוחים ביותר. מטעמים של תקציב ונוחות נעשה גם שימוש רב באביזרים מלאכותיים משומשים מן המוכן; למשל, מאמרים ב-The Shape of Enrichment מסבירים על צמיגים המחוברים זה לזה שפילים משחקים בהם, מגפיים שאוכלי נמלים תוחבים לתוכם את חרטומם, שקים מלאים באבנים שחתולים גדולים גוררים, ועוד. עם זאת, בשטח התצוגה של החיות נוטים להעדיף אביזרים בעלי מראה טבעי, כדי לסבר את עיני הקהל. לא פעם, מה שנראה טבעי הוא למעשה מבנה מלאכותי כגון עץ שהוא בעצם פסל צבוע מבטון מזוין, או צדפות, כוכבי ים, קיפודי ים ואצות מפלסטיק ומגומי. בחללים שאינם חשופים לקהל ומחוץ לשעות הביקור מספקים לחיות ביתר חופשיות אביזרים בעלי מראה מלאכותי. באביזרים מלאכותיים גלומות סכנות: הסתבכות, לכידה וחנק בשרשראות, בחבלים ובתיקים, או דקירה ופציעה מברגים וממסמרים בקופסאות ובקונסטרוקציות שונות, ואפילו הרעלה מפריטי מזון וריח. גם עצמים טבעיים שהובאו מרחוק נושאים סכנות, כגון העברת טפילים ומחלות. בטבע סכנות כאלה הרבה יותר נדירות, ואילו העיסוק בהעשרה מחייב להתמודד אתן.
במקלטים ובבית
מקלטים
גם במקלטים לחיות יש לעתים תכניות העשרה. אף על-פי שלכאורה המניע להקמת מקלטים הוא מוסרי ולא מסחרי – בניגוד לגני חיות – בפועל רוב המוסדות שנקראים "מקלט" הם מפעלי הרג. תכניות העשרה רלוונטיות יותר למקלטים שנועדו לשכן חיות למשך שארית חייהן, בין אם מדובר בחתולים ובכלבים, ובין אם מדובר במקלטים נדירים לחיות בר שהוחרמו או ננטשו מבתים פרטיים, מקרקסים,
מפינות-חי וממשקים להרבעת חיות בר או לפרווה. במקלטים כאלה מושגי ההעשרה דומים לאלה שבגני חיות מתקדמים, אם כי בהיעדר תצוגה ומוטיבציה מסחרית, התכנון במקלט עשוי להיות ענייני יותר: אביזרים לא צריכים להיראות טוב לעיני הדיוטות אלא להתאים לחיות בלבד. למשל, עובדי המקלט לחתולים גדולים Big Cat Rescue (פלורידה) אוספים בתום "ליל כל הקדושים" דלועים ענקיים שהחתולים אוהבים לשחק בהם; בגן חיות, טיגריס המגלגל דלעת לא היה נראה טוב.
כלובים בבית
אי-אפשר לדון בהעשרה מבלי להזכיר שגם "חיות מחמד" נמצאות בשבי, ולכן גם הן זקוקות לתוכנית העשרה. הדבר בולט במיוחד במכרסמים, בציפורים ובדגים – שלעתים קרובות מוחזקים בבתים בתנאים הרבה יותר קשים אף מהמקובל בגני חיות. מחסור במקום, בתקציב ובידע מביא "חובבי חיות" להסתפק בעצות מהחנות ובאמצעי העשרה ראשוניים ביותר שנמכרים עם החיה בכלאה הזעיר: מחילות פלסטיק וגלגלת לריצה בכלוב לאוגרים, מתלים של פיסות פלסטיק צבעוניות ומקומות עמידה וטיפוס בכלוב לתוכים (בתמונה), או מסלעה הכוללת מחילות, טראסות, חול וצמחים באקווריום. השימוש במושג המקצועי "העשרה" אינו נפוץ ביחס לחיות אלה, ונהוג להשתמש במושגים ביתיים, כגון "הוראות טיפול", אולי בדומה ל"הוראות שימוש". מושגים כאלה מתיישבים עם התפיסה הרווחת של "חיות מחמד" בתור סחורות, תחביבים או צעצועים בפני עצמן.
חיית הבית כשבויה
מצבם של כלבים וחתולים בבית הרבה יותר טוב מזה של מכרסמים, ציפורים ודגים, אולם אפילו הם זקוקים להעשרה בחלל הקטן, המלאכותי, דל-הריחות ודל-החברה של הבית. המושג "העשרה" לא חדר כמעט לשוק הפורח של אבזרי ההעשרה, כגון עצמות מלאכותיות לכלבים ומשטחי גירוד ציפורניים לחתולים. אין מושגים מיוחדים להעשרה עבור "חיות מחמד"; מגדלים רבים רואים באביזרים מותרות, וכאשר חיה מוצאת פורקן לצרכיה בלעיסה או בשריטה של רהיטי הבית, הדבר נתפס כ"בעיית התנהגות" ולא כתולדה של תנאי שבי קשים. אפילו מגדלים מסורים של חתול הכלוא בבית ללא יציאה לחצר אינם מעלים על דעתם רעיונות שהפכו למובנים מאליהם בגני החיות המתקדמים יחסית, כגון אספקת גירויי ריח, או מתן מזון באופן שמציב בפני החתול אתגרים בחיפוש המזון ובאיסופו.
במעבדות
בידוד וניכור
במעבדות (או ב"בתי החיות" של מעבדות) אין מניעים משמעותיים לקיים העשרה לחיות. ביקורי זרים וביקורת חיצונית כמעט שאינם קיימים במעבדות, וחוקי רווחת בעלי-חיים לא נאכפים בפועל במוסדות מחקר. רוב הניסויים כוללים עינויים קשים, ועבור חיות רבות גם סופניים – וסבל הכליאה היומיומי נדחק מן התודעה על רקע זה. מעל לכל, במעבדות נפוצה תרבות מקומית מנוכרת, של יחס לחיות בתור משאב לעבודה, ולעתים אף יחס סדיסטי. עם זאת, סכנת הביקורת הציבורית הצליחה להזיז משהו בניהול של כמה מעבדות ולעודד את המנהלים לעשות לעצמם יחסי-ציבור באמצעות תכניות העשרה. פה ושם יש שהפנימו את העובדה שחיות במצוקה מתמדת אינן מהוות "מודל" טוב למחקר. נוסף על כך, לעתים מגיעים לעבוד במעבדות אנשים שאכפת להם, וקורה אפילו שנוצרים יחסים טובים עם ארגונים מקומיים להגנה על בעלי-חיים, העשויים להוביל, למשל, להוצאת כלבי המעבדה לטיול על-ידי מתנדבים. אולם אלה הן תופעות נדירות, וממילא הן רלוונטיות בעיקר למיעוט קטן מבין קורבנות המעבדות – החיות הגדולות. אם כן, מושג ההעשרה במעבדות שונה מן המושג הרווח בגני חיות גדולים: ברוב המעבדות זהו עדיין מושג חדש וזר; חיי הטבע אינם מהווים כאן מושא קרוב לחיקוי, והדגש הוא על שיפורים מקומיים זעירים. כמובן, העשרה המותאמת לחיות כאינדיבידואלים כמעט שאינה קיימת במעבדות.
תוכניות העשרה
צילומים סמויים במעבדות חושפים תמיד כלובים זעירים וריקים מחפצים מלבד המינימום הדרוש לקיום החיות. אולם לצד המעבדות הנפוצות הללו יש מעבדות המקיימות תוכניות העשרה לחיות, בעיקר כאשר המעבדה קשורה במחקר התנהגות. במוסדות מחקר המתגאים בתוכניות ההעשרה שלהם, התוכנית נבנית מתוך גישה לספרות המדעית ובקיאות שאינם אופייניים לחובבי "חיות מחמד" או לחקלאים. קיים שוק מוצרים גדול של ציוד העשרה למעבדות, במקביל ולעתים במשולב עם השוק הגדול הרבה יותר של מוצרי כליאה, אחזקה בסיסית וציוד לעריכת ניסויים אלימים. אפילו החזקת חיות נדירות כמו קופים נפוצה במעבדות עד כדי כך שיש שוק מוצרי העשרה מיוחדים לקופים במעבדות, כגון טבעות ולולאות לטיפוס ולהתעמלות, וצעצועי גומי ופלסטיק שנועדו למשחק בידיים, ללעיסה, לגלגול, להקפצה, למתיחה ועוד – בדומה לצעצועי תינוקות. יש גם מוצרים רבים לחתולים ולכלבים, עם דגש על מרדף ולעיסה – וכאן מדובר באופן כללי במוצרים הנמכרים גם לבית. קיים גם שוק של מוצרי העשרה למכרסמים, כגון מחילות מוכנות מראש וחומרי מצע, אולם בהתחשב בכך שהרוב הגורף של החיות במעבדות הם עכברים וחולדות, שוק אמצעי ההעשרה עבורם נותר מצומצם.
החוק
אף על-פי שבפועל העשרה משמעותית במעבדות תלויה בנסיבות חריגות, יש לה רקע בחקיקה. בארצות-הברית, כבר ב-1985 הוכנס לחוק רווחת בעלי-החיים סעיף התובע לספק לפרימאטים בשבי רווחה נפשית, מושג שפורש במונחים של "חיזוק סביבתי". חמש שנים לאחר מכן קבעו פקחי משרד החקלאות, שברוב המתקנים שמחזיקים פרימאטים, האחראים במקום אינם מבינים איך לקדם את רווחתם. הביקורת הביאה להעשרת הידע ולהפצת המלצות, אך לא לדרישות מוגדרות. בפרימאטים המצב הוא הטוב ביותר; חולדות ועכברים הוצאו במפורש מחוק רווחת בעלי-החיים האמריקני. משרד החקלאות מדווח שכיום "מתקנים רבים פיתחו תוכנית העשרה גם למכרסמים שלהם". באירופה בדרך-כלל המצב פחות גרוע, דבר המתבטא, למשל, בכך שהחוק כולל את כל בעלי-החוליות. אולם גם באירופה אין דרישות ספציפיות להעשרה (כמו גם בישראל).
מחקרים
בהקשר של מעבדות, יש לציין שהעשרה היא נושא נפוץ למדי במחקרי פסיכולוגיה ומדעי המוח, על רקע התובנה שכישורים קוגנטיביים בסיסיים אינם מתפתחים היטב בסביבה שוממת, ושאפשר לזהות התפתחויות דרמטיות בעקבות הופעה של גירויים. במחקרים אלה, כמו במעבדות בכלל, "העשרה" איננה תוכנית כוללת אלא תוספת של אביזר או פעילות ספציפיים.
במשקים חקלאיים
מרעה חופשי
לא נהוג להשתמש במושג "העשרה" ביחס למשקים עם מרעה חופשי או למכלאות גדולות ומגוונות, שנבנו כתחליף לכלובים קטנים. אולם בפועל, משקים כאלה מהווים תכנית העשרה כוללת, לעתים תוך ניסיון לחקות תנאי גידול טבעיים ולתרגם לאמצעים הקיימים בשבי את הידע על התנהגות החיות בטבע (למשל: בניית מקומות עמידה גבוהים ומוצלים לתרנגולות, בתגובה לנטייה של מין הבר להסתתר בעצים). התפשטותה האטית של "העשרה" מסוגים אלה במקביל להגברת התיעוש נובעת מהתעוררות של ספקות מוסריים, בריאותיים וסביבתיים, בקרב הצרכנים וגם בקרב חקלאים, ומהנכונות של הצרכנים לשלם יותר עבור המוצר הפחות-תעשייתי.
מושג ניסיוני
על כל פנים, השימוש במושג "העשרה" בחקלאות שונה. למרות התבססותו של המושג בתחומים אחרים, בחקלאות עדיין מדובר במושג ניסיוני. מרעה חופשי מהווה במובנים רבים חקלאות אלטרנטיבית כוללת, ואילו העשרה בחקלאות היא רעיון של תוספות מקומיות וזולות לתנאי הכליאה הקיצוניים. החקלאות הכניסה למושג ההעשרה מרכיב שאינו קיים בתחומים שלעיל: תועלת כלכלית. במדע רווחת בעלי-החיים נערכים ניסויים רבים בהעשרה בתנאים הדומים לתנאים התעשייתיים, וחלק מהניסויים נועדו לבדוק את רמת ה"תפוקה" בעקבות ההשקעה בהעשרה. מגמה זו מומחשת בכך ש"שיטה של גידול חיות משק על-ידי חשיפתן לצעצועים" נרשמה ב-1988 בתור פטנט במשרד הפטנטים האמריקני. גדי גבריהו, הממציא, מתאר תליית פיסת פלסטיק לניקור בכלובי סוללה לתרנגולות, פיזור חרוזים למניפולציה במכל לגידול דגים ממשפחת הסלמון, ותליית פיסות גומי ללעיסה בכלוב של טלאים צעירים. ההסבר לפטנט מתייחס רק במרומז להקלת סבלן של החיות הכלואות ומרחיב בטענות על התועלת הכלכלית, ובכלל זה ירידה ברורה בשיעור התמותה, שיפור בבריאות, נצילות מזון גבוהה יותר והטלה מוגברת. שני עשורים לאחר הניסויים הללו, היתרונות הכלכליים של ההעשרה עדיין זרים לתעשייה.
כלובים לתרנגולות
התחום החקלאי העיקרי שנהוג בו שימוש במושג "העשרה" הוא הרפורמה האירופית בתעשיית הביצים. בשנת 2012 ייאסר השימוש בכלובי סוללה לתרנגולות באיחוד האירופי, בעקבות המחאה הציבורית – דהיינו מטעמים מוסרים ולא בניסיון להגדלת רווחים. אולם השימוש בכלובים יהיה מותר, בתנאי שהם מועשרים בהגדלה צנועה של שטח הכלוב (750 סמ"ר לתרנגולת במקום 550 סמ"ר) ובתוספת הפריטים: מקל לעמידה, משטח רפד לגירוד ולניקור, ותיבת קינון זעירה. אביזרים אלה מבוססים על ידע נרחב בתחום ההתנהגות והצרכים של תרנגולות, אולם דחיסת האביזרים לממדים מיניאטוריים מעקרת את הידע מתוכן מהותי. תצלום של הכלוב המועשר אומר הכל: במבט ראשון הוא נראה זהה לכלוב סוללה רגיל. מושג ההעשרה בחקלאות שומר אפוא על העיקרון "התעשייה מעל לכל".
