חשיבה מדעית חקלאית
על הגישה לחיות במחלקות למדע בעלי-החיים
חוקרים בתפקיד כפול
לחוקרים בפקולטות למדעי בעלי-החיים (animal science) יש מעמד מיוחד: הם עובדים בתכנון דרכים יעילות יותר לנצל חיות במשקים חקלאיים ובמסגרות אחרות, אולם באוניברסיטאות רבות יש ביניהם האחראים על מחקר תחת הקטגוריה "רווחת בעלי-חיים". חוקרים אלה מהווים כוח חשוב בקידום רפורמות, שנועדו להקל על החיות המנוצלות. מעמד זה הופך את גישתם של מדענים אלה למעניינת במיוחד.
חוקרים במישיגן
המחלקה למדע בעלי-החיים באוניברסיטת מישיגן היא אחד מאותם גופים אקדמיים, הכוללים, לצד מחקר מסועף בניצול רווחי של חיות והוראה בתחום, גם תת-מחלקה המפתחת גישה פחות נצלנית לבעלי-חיים. זוהי "קבוצה להתנהגות בעלי-חיים ולרווחתם", המונה שני חברי סגל בלבד, ביניהם אדרואלדו זאנלה. למרות הממדים הצנועים, המחלקה מקיימת סמינרים בהנחיית כמה מהשמות הגדולים במדע רווחת בעלי-החיים מאנגליה ומקנדה, ונציגים של ארגון רווחת בעלי-החיים HSUS. זאנלה ותלמידתו, קאמי הלסקי, פרסמו מספר מחקרים על גישותיהם של אנשי מדע בעלי-החיים לחיות. המחקר האחרון, תחת הכותרת "גישותיהם של תלמידי מדע בעלי-החיים לרווחת חיות משק", התפרסם בגיליון הראשון לשנת 2006 של כתב-העת Anthrozoös, והוא מהווה חשיפה נדירה של מחשבותיהם ורגשותיהם של אנשים בעלי השפעה עצומה על גורלם של המוני בעלי-חיים.
מי עוסק במדע בעלי-החיים?
הלסקי וזאנלה חילקו שאלונים ל-111 סטודנטים במחלקה, בקורס מבוא למדע בעלי-החיים ובקורס מתקדם יותר באתולוגיה יישומית (תחום הקשור הן בשימוש בידע התנהגותי לניצול יעיל של החיות והן בקידום רווחתן). בניגוד לתדמית הגברית והכפרית של התחום, כ-80% מהתלמידים הם נשים; רק מעט יותר ממחצית באו מרקע כפרי; ורק לשליש יש ניסיון בגידול חיות "שאינן נחשבות כחיית מחמד". נתוני הסקר מעניינים להשוואה עם סקר דומה שערכו הלסקי וזאנלה (2004) בקרב 446 אנשי סגל במחלקות למדע בעלי-החיים באוניברסיטאות ברחבי ארצות-הברית. רק 17% מאלה הם נשים – עובדה הראויה לציון כי בשני הסקרים נמצא, שגישת הנשים כלפי החיות חיובית יותר.
בורות במחלקה למדע בעלי-החיים
הלסקי וזאנלה ערכו לסטודנטים מבחן בקיאות לגבי שיטות חקלאיות מקובלות, והופתעו מהתוצאות: אף על-פי שפנו לעסוק בחקלאות בעלי-חיים, התלמידים בורים בכל הנוגע לתנאי החיים של החיות בחקלאות. רמת הבקיאות הגבוהה ביותר נרשמה ביחס לשיטות החזקת סוסים, ולאחר מכן, בסדר יורד: פרות לבשר, פרות לחלב, חזירים, תרנגולים לבשר, כבשים ותרנגולות לביצים. רק 22% מתלמידי קורס המבוא השיבו בראשית הסמסטר תשובה נכונה לשאלות בעניין תנאי החיים של תרנגולות בתעשיית הביצים, והם השתפרו עד 29% בלבד בסוף הסמסטר. עובדות על כלובי סוללה כבר מוכרות לתלמידי האתולוגיה היישומית, ובסוף הסמסטר ענו נכונה 91% מהם. המדובר בשאלות ידע אלמנטריות, ולכן ראויה לציון העובדה, שעדיין נותרו תלמידים שלא ידעו להשיב נכונה.
כאב ושעמום
הלסקי וזאנלה בדקו מהן ההנחות של הסטודנטים לגבי התכונות הנפשיות של החיות. זאת בעקבות מחקר (2004), שמצא כי יש התאמה בין אמונתם של אנשים בקיומה של נפש (mind) בחיה לבין רמת הטיפול שהם מעניקים לחיות. חוקרים אמריקאים אחרים (1998) אף מצאו, ש-17% עד 25% מכלל העובדים והסטודנטים המתקדמים במחלקות למדע בעלי-החיים ולזואולוגיה, לא הסכימו עם הקביעה שלחיות מבויתות יש נפש. הלסקי וזאנלה שאלו את דעת הסטודנטים על תחושת הכאב בעופות, בקר, כבשים, חזירים וסוסים: האם רגישותם דומה לרגישות האנושית, האם היא נופלת ממנה, או שאינם חשים כאב כלל? בין 36% ל-62% הסכימו עם ההצהרה "כן, הם מרגישים תחושת כאב באופן דומה מאוד לבני-אדם". הלימודים שינו באופן משמעותי את דעת הסטודנטים: בסוף הסמסטר רבים יותר הסכימו עם ההצהרה. תלמידי האתולוגיה היישומית הפגינו, כצפוי מבעלי ידע רב יותר, הכרה גבוהה יותר ביכולת החיות לחוש כאב. עם זאת, בכל הנוגע ליכולת לחוש שעמום, רוב מובהק של התלמידים הזדהו עם הצהרות, שמייחסות לחיות תחושת שעמום חלשה בלבד, או היעדר תחושת שעמום. כמו בתחומים אחרים, סבלם של עופות משעמום נתקל בדעות הספקניות ביותר.
מה מלמדים באתולוגיה יישומית?
המחקר הראה, שתלמידי האתולוגיה היישומית, שהם ותיקים יחסית בלימודים, גילו יותר היכרות עם חיות, יותר רגישות ויותר ביקורתיות, ומגמה זו התחזקה בעקבות הקורס. אולם למעשה, השאלונים גילו גם מגמה הפוכה. אם בתחילת הסמסטר העריכו לא מעט מתלמידי האתולוגיה היישומית ש"חיות משק" חוות שעמום משמעותי, הרי שדווקא בסוף הסמסטר ירד מספר הסטודנטים שחשבו כך, בלמעלה מ-25%. בדומה לכך, הלסקי וזאנלה ביקשו מהסטודנטים לדרג את מידת החשיבות של שמונה משתני רווחה: "מרחב מספיק לתנועה חופשית"; "היעדר טיפולים הגורמים מצוקה"; "אפשרות לבצע התנהגויות טבעיות", "מוות מהיר והומאני" וכדומה. שוב, תלמידי האתולוגיה היישומית ייחסו לרוב המשתנים הללו פחות חשיבות דווקא לאחר תום הסמסטר (וגם תלמידי המבוא הכללי ייחסו לחלקם פחות חשיבות בתום הסמסטר). במאמר ב-Anthrozoös, הלסקי וזאנלה מתעלמים מתוצאה משונה ובולטת זו. פניתי להלסקי והעליתי בפניה תהייה בעניין. בתשובתה היא הסבירה, שקורס האתולוגיה היישומית החל כשקבוצת הסטודנטים כבר הייתה "מאוד רגישה/אמפתית לרווחה (וחלק ממנה הולמת אמונות של זכויות בעלי-חיים)". ומה קרה לקבוצה זו? הלסקי מאמינה, שהקבוצה נחשפה בקורס לנימוקים של חקלאים לשיטות פוגעניות מסוימות, כגון קיצוץ הזנב בטלאים וגדיעת קרניים בעגלות. לכן "הם הפכו במידת-מה להיות יותר רגישים למצבו של 'היצרן' וזה – במידת מה – הוריד את רמת הרגישות שלהם לפרקטיקות מסוימות." תשובתה של הלסקי מחדדת את הדו-ערכיות של השכלה בתחום האתולוגיה היישומית – הלימודים מקנים יותר ידע על החיות אך בו-בזמן מפתחים כלפיהן ניכור.
אמביוולנטיות במדע בעלי-החיים: תלמיד מחקר באוניברסיטת צפון דקוטה גאה להפגין את הקשר שנוצר בינו לבין התרנגולות במחקר; עם זאת, תחום המחקר שלו מנוכר לחלוטין מן התרנגולות כיצורים חשים – השפעת הורמונים על התפתחות העובר. הניכור טיפוסי אפילו למחקרי התנהגות.
ביקורתיות מסויגת
אין ספק, שהלימודים תורמים גם להתפתחות אי-נחת מוסרית בתגובה לטיפול החקלאי בחיות, כי תלמידי האתולוגיה היישומית הפגינו רמה הרבה יותר גבוהה של ביקורתיות כלפי השיטות החקלאיות בהשוואה לתלמידים הכלליים. על השאלה "האם אתה חש בנוח עם הדרך שבה משכנים חיות חקלאיות ומטפלים בהן במערכות ייצור מודרניות אינטנסיביות?" השיבו בחיוב עד כ-30% בלבד מתלמידי המבוא, לעומת עד 70% מתלמידי האתולוגיה היישומית. רבים מבין כלל הסטודנטים אף טענו, שיימנעו מרכישת מוצרים מן החי כאשר הוצגו בפניהם תיאורים טיפוסיים של מצב החיות בתעשייה. למשל, 25% מהסטודנטים כתבו שלא יקנו בשר חזיר, ו-39% כתבו שלא יקנו ביצים ממשקים המשתמשים בשיטות הסטנדרטיות, כפי שתוארו בשאלון. הלסקי וזאנלה לא בדקו אילו מוצרים קונים הסטודנטים בפועל, אך לאור העובדה שרק 2% מהנשאלים הם צמחונים/טבעונים, ובהנחה שמוצרים ממשקי "רווחה" אינם כה נפוצים, נראה שהביקורתיות נעלמת כשמגיעים למכולת.
המדענים
יש לציין בהקשר זה את סקר הלסקי וזאנלה בקרב אנשי הפקולטות למדע בעלי-החיים בארצות-הברית, אשר גם ממנו עולה אי-נחת של המדענים מן השיטות החקלאיות המקובלות. למשל, כ-75% מכלל המשיבים הסכימו לטענה, שדרושים שינויים (לטובת החיות) בתעשיות הביצים, בשר העוף והחזירים; כרבע אף הסכימו שדרוש "שינוי מהותי" בתעשיית הביצים, וכ-20% הסכימו שדרוש שינוי כזה בשתי התעשיות האחרות. כשנושא זה הוצג בשאלון בנוסח אחר, התגלתה שביעות הרצון של המדענים מהשיטות החקלאיות: בין 51% ל-87% הסכימו לטענה, שהשיטות הנהוגות בתעשייה החקלאית מספקות "רמה נאותה של רווחת בעלי-חיים". הביקורתיות הגבוהה ביותר הופנתה כלפי תעשיית הביצים, אולם יש להדגיש כי רוב המדענים חושבים, שכליאת תרנגולות בכלובי סוללה היא "רמה נאותה של רווחת בעלי-חיים"! עם זאת, 40% הסכימו עם ההצהרה "כצרכן, אסכים לשלם מעט יותר עבור מוצרים שמקורם במתקנים, אשר בהם מקדמים את רווחת בעלי-החיים מעל הרמות הנהוגות כיום בתעשייה". על הנייר, לפחות, זוהי רמה גבוהה של ביקורתיות, בהתחשב בכך שמדובר באנשי הממסד החקלאי.
מעדיפים סוסים
בחזרה לסקר הסטודנטים: יותר סטודנטים הסכימו עם הטענה, שחשוב לספק את הצרכים ההתנהגותיים של "חיות מחמד" לעומת "חיות חקלאיות". דעה זו מקבילה לפערים בין דעותיהם של הסטודנטים על הרגישויות של חיות שונות: לדעתם, סוסים הם הרגישים ביותר לשעמום ולכאב, ועופות הם הפחות רגישים. כותבים הלסקי וזאנלה: "סביר להניח, שרבים מהסטודנטים רואים סוסים בתור חיות מחמד יותר מאשר חיות משק, ושהבדל תפיסתי זה משפיע על בחירתם." כמעט כולם (109 מתוך 111) החזיקו "חיית מחמד" בילדותם. במילים אחרות: בקרב אנשים הפונים לעסוק במחקר חקלאי, הרגישויות העירוניות והבלתי-חקלאיות שהביאו איתם מהבית, ניצבות מול האדישות החקלאית לגורלן של החיות.
