איך הפסקת חשמל של שעתיים גורמת ל-8,000 תרנגולים למות מחנק

ב-9.10.2013 התפרסמה במעריב ידיעה תחת הכותרת "חברת החשמל ניתקה את הזרם בלול, 8,000 תרנגולות נחנקו למוות", המדווחת על מוות המוני של עופות בלול בצפון הארץ, לאחר שחברת החשמל ניתקה את זרם החשמל במקום בעקבות חוב כספי בן כמה חודשים (לכאורה של בעל הלול, אם כי מחלוקת קיימת לגבי האחריות עליו).

בידיעה בולט בחסרונו ההסבר לגבי האופן שבו ניתוק החשמל לשעות בודדות הספיק כדי להביא למותם של כל-כך הרבה בעלי-חיים. משקי-החי המתועשים המודרניים מחזיקים בעלי-חיים בסביבה שהיא מלאכותית לחלוטין, עד כי עצם השרדותם של בעלי החיים תלויה במיכון: תרנגולים בלול נמצאים באופן קבוע על סף חנק, כחלק משגרת חייהם. מכיוון שהלולים אינם מנוקים באופן שגרתי (אלא רק בסיום מחזור הגידול ולאחר שהלהקה נשלחה לשחיטה), מצע הלול ספוג באופן תמידי בהפרשות העופות, וכתוצאה מכך האוויר מזוהם דרך קבע באדי אמוניה ובגזים רעילים אחרים. האוויר הרעיל גורם לעופות לבעיות בנשימה ולצריבה בעיניים שעלולה להוביל לעיוורון. לעובדים בלול מומלץ לעתים קרובות לעטות על פניהם מנשמה לפני הכניסה ללול, כדי להימנע מהנזקים למערכת הנשימה שאדי האמוניה עלולים לגרום להם, וכמובן שהעופות חשופים לאדים אלה דרך קבע. פעילותה התמידית של מערכת אוורור, המחליפה את האוויר המזוהם שבלול באוויר מבחוץ, הכרחית כדי לשמור את האוויר באיכות שבה התרנגולים לשרוד. המערכת הכרחית גם לצורך השמירה על הטמפרטורה בלול, שכתוצאה מהצפיפות בו עלולה לעלות במהירות בהיעדר אוורור.

סיפור זה זכה לדיווח בתקשורת הודות להחלטתו של הלולן לתבוע את חברת החשמל, שלטענתו ניתקה את זרם החשמל שלא כדין, על הנזק הכלכלי שנגרם לו כתוצאה ממותם של העופות (המוערך במאות אלפי ש"ח). קשה להעריך כמה מקרים דומים, שבהם כמויות גדולות של בעלי-חיים מתים כתוצאה מתקלות טכניות דומות, מתרחשים מבלי שהנסיבות מאפשרות את חשיפתם. התקשורת התייחסה לתקרית זו כתקלה חריגה, אך מותם של התרנגולים היה למעשה תוצאה ישירה של הנכונות להחזיק עופות בתנאים המעמידים אותם דרך קבע בסיכון, והופכים אותם למועדים יותר לאסונות כאלו.

הכתבה סקרה את המקרה בעיקר מנקודת מבטו של הלולן, המתקמדת בנזק הכלכלי שנגרם לו. סבלם של העופות, על אף שזכה להתייחסות, הוזכר כנקודה פחות מרכזית בכתבה. הסבל שנגרם להם היה ללא ספק קשה במיוחד באירוע זה, שבו הם מתו מחנק איטי. עם זאת, לא ברור עד כמה גורל זה גרוע יותר מזה שהיה צפוי להם בכל מקרה. אף על פי שמוות בשחיטה הוא מהיר וקצר יותר, את הדרך אל המשחטה היו העופות עושים במסע ממושך וקשה במשאית צפופה, בתנאים שגם הם היו מעמידים אותם בסיכון מוגבר למוות (לפי נתוני המועצה לענף הלול, מדי שנה מתים בישראל כ-2.2 מיליון עופות במהלך הובלתם, עוד לפני הגעתם למשחטה, וכ-1.1 מיליון עופות נוספים מגיעים למשחטה כשהם פצועים). קשה להעריך אם, או עד כמה, הסבל שנגרם לתרנגולים במותם בחנק היה יותר נורא מזה שנמנע מהם בכך שנחסכה מהם ההובלה בתנאים קשים למשחטה. בסופו של דבר, כאשר החיים הם אסון מתמשך לכל אורכם, אין לדעת כיצד להעריך אסונות נקודתיים מסוג זה.

צפיפות טיפוסית בלול עופות לבשר: השטח המוקצב לכל תרנגול בית קטן ממרצפת בגודל 20x20 סנטימטרים. צולם בכפר הנוער מאיר שפיה, מרץ 2009.