קומביין ציפורים

לכידה ידנית

תעשיית בעלי-החיים הגדולה בעולם, תעשיית תרנגולי הבית, מגדלת ושוחטת עשרות מיליארדי קורבנות בשנה. כדי להגיע להיקף כה גדול, העבירו מהנדסי התעשייה את רוב עבודת הטיפול מידיהם של פועלים לציוד אוטומטי. במשימות שבהן לא נמצא פתרון אוטומטי לטיפול המוני, העבודה נותרה בידיהם של פועלים לא מיומנים ומתוסכלים, שכמעט כורעים תחת עומס העבודה הקשה והחדגונית. כרגיל בתעשיות בעלי-החיים, החיות הן שמשלמות את המחיר על הקושי הטכני.

בהיעדר פתרון אוטומטי נפוץ, לכידת העופות בלול כדי להובילם למשחטה היא אחד משיאי האלימות כלפי העופות. תרנגולי בית בתעשיית הבשר ותרנגולי הודו כלואים על הקרקע במעין מחסנים ענקיים. מאחר שהניסיונות לגדל תרנגולי בית בכלובים לא הצליחו בדרך-כלל ונדחו כמעט לגמרי במערב, העברת העופות מהקרקע לכלובי ההובלה נותרה כבעיה מרכזית בתעשייה. השיטה המקובלת מזה למעלה מיובל שנים היא "פינוי" הלול בעזרת צוות של עובדי קבלן, שפושטים על הלול בחשיכה, תופסים כמה שיותר עופות בכל יד ומעבירים אותם לכלובי ההובלה. נהוג לתפוס כל תרנגול ברגל אחת כשהוא תלוי במהופך ונאבק. כל משלוח לכלוב עלול לכלול הליכה לא מבוטלת, עד שהעובד זורק בגסות את כל המשלוח לכלוב. במשמרת אחת, מרים כל עובד כ-10-5 טון עופות תוך שהוא אפוף באבק מזוהם. זוהי אחת מהעבודות הקשות והשנואות ביותר על פועלים, ואילו עבור העופות, ההעברה היא אסון. לפי נתונים משנות ה-80, שיעור העופות שנמצאו חבולים או שבורי עצמות במשחטה עלול להגיע ל-20% בבריטניה, ול-25% בארצות-הברית.

שיטות מיכון מוקדמות

עצם סבלם של העופות לא מטריד ביותר את התעשייה. אולם עופות פצועים עלולים להיפסל לשיווק עבור מרכולים, ועבודת שכירים היא יקרה יחסית – ושיקולים אלה מספקים אפוא מוטיבציה כלכלית ניכרת לשנות את השיטה. הקושי הטכני, במקרה של תרנגולי בית, נובע מכך שאי-אפשר לגרום להם ללכת לכלובים. כל חיה אחרת במשק החקלאי אפשר לזרז עד שתיכנס בכוחות עצמה לתוך הכלוב או המשאית שיקחו אותה לשחיטה. אבל תרנגולי תעשיית הבשר עברו עיוותים כה קשים באמצעות ברירה מלאכותית שנועדה לנפח את בשרם בגיל צעיר, עד שהם כמעט שלא מסוגלים ללכת ולכן יש להכניסם פיזית לכלובים.

כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 נערכו ניסיונות לפתח מכונה אוטומטית לאיסוף עופות מהקרקע. כמה מהניסיונות המוקדמים נגנזו בחברות הפיתוח, ללא יישום מסחרי. אחד מהם הוא הניסיון לשאוב את העופות בעזרת מכונת ואקום ענקית. אחד ממנהליה של חברת Tip Top Poultry מג'ורג'יה סיפר בראיון על מכונה כושלת כזו. המהנדסים ניסו לא רק לשאוב את העופות מהקרקע, אלא גם להעבירם באמצעות ואקום עד לכלובי ההובלה. אלא שעופות הצטברו בצינור הוואקום וגרמו לחסימות, ואלה שעברו בצינור – התהפכו והתגלגלו בדרך. "יותר מדי מהם מתו לנו," סיכם המנהל את הניסיון שנזנח בראשית שנות ה-80. השאיבה לא נעלמה מהתעשייה, אלא נותרה כסיוע עדין יותר למנגוני איסוף אחרים, שבהם העופות נותרים על רגליהם, פחות או יותר.

בהולנד פותחה שיטת פינוי באמצעות שטיחים. הפינוי נפתח כשהעובדים פרשו שטיחים על קרקעית הלול, ואז זירזו את העופות לעלות עליהם. לאחר מכן משכו את השטיחים עם העופות שעליהם אל מחוץ ללול, וכשהשטיחים גולגלו באופן מכני, העופות נשמטו מהם לתוך מכלי ההובלה. שיטה זו לא התאימה ללולים שיש בהם עמודים, המונעים הנחת השטיחים, והיא גם תבעה עבודה ידנית רבה בהנחת השטיחים.

שיטה נוספת התבססה על הרמת העופות בעזרת מעין מזלג ענק, שנשא 150-100 עופות בכל הרמה. השיטה נכשלה כי לא הצליחו להורידם בבטחה מהמזלג לכלובים.

משטחים נעים

פיתוח מוקדם אחר, מאוניברסיטת ג'ורג'יה, התבסס על מסוע שנבנה בקטע מתוך רצפת הלול. מסוע זה הוביל אל מחוץ ללול, עד למשאית ההובלה. כדי לדחוף את העופות לעבר המסוע, השתמשו במערכת מכנית של פאנלים, הנעים על מסילת מתכת תוך כדי צפצופים והבהובים. שיטה זו הייתה מסורבלת מדי ליישום מסחרי.

גרסה מצומצמת של פיתוח זה הצליחה בתעשיית תרנגולי ההודו. השיטה נסמכת בחלקה על האפשרות לדרבן תרנגולי הודו ללכת בכוחות עצמם כמה מטרים או עשרות מטרים. דגם עדכני (TA1000) של חברת Ciemmecalabria האיטלקית מחייב את עובדי הפינוי לזרז את התרנגולים ללכת לעבר מערכת האיסוף. העופות מגיעים למחסום, שלאורכו נמצא מסוע (רצועה רחבה שמצויה בתנועה אינסופית) המוגבה מהקרקע במידה מעטה. תחת הדוחק הם מטפסים על המסוע בכוחות עצמם ומובלים כך לתוך מנהרה, עד לכלובי ההובלה.

לוכד תרנגולי הודו TA1000 מתוצרת Ciemmecalabria – עובדים מגרשים את העופות לעבר מסוע שאחריו מחסום 

מנגנון האיסוף של TA1000 אינו מתאים לתרנגולי בית, שבקושי הולכים בכוחות עצמם. כאן המכונה צריכה לנסוע ממש עד לעופות הרובצים. מכונות כאלה קיימות לפחות מאז 2001. דגם עדכני (מסוף 2011) מטיפוס זה, Apollo מדור שני, הוא מתקן איסוף שנוסע באטיות לעבר העופות, כשפתח ברוחב 9-7 מטרים עם שיפוע מתון נגרר על הקרקע לעברם עד שהוא נוגע בהם. כשהמתקן נוגע בו, התרנגול מרים רגל ועוד רגל כדי להתחמק מהדחיפה – ומוצא עצמו על יריעה מחוספסת ומשופעת, המצויה בתנועה מתמדת לעבר מערכת מסועים. סרטון הפרסומת של Ciemmecalabria מראה שרבים מהתרנגולים מנופפים בכנפיהם כדי להתייצב במשך כמה שניות על השיפוע, אך בסך הכל יתכן שזוהי מערכת האיסוף הכי פחות אגרסיבית שיש בשוק.

לוכד עופות Apollo מתוצרת Ciemmecalabria – אמצעי הלכידה הוא שיפוע שמצוי בתנועה מתמדת כלפי מעלה 

אצבעות גומי

השיטה הנפוצה ביותר ללכידה מכנית של עופות מבוססת על עיקרון אחר. הגרסה המוקדמת שלה הייתה זרוע גדולה שבקצה שלה קבועים מעין "משוטים" מסתובבים מגומי, הסוגרים על העופות מלמעלה ודוחפים אותם לעבר המסוע. בקשה לפטנט כזה הוגשה בארצות-הברית כבר ב-1970 ופיתוח דומה שימש בלולים בשנות-ה-80, אך נזנח בגלל אטיות ובעיות תחזוקה.

שכלול של מתקן זה זכה להצלחה משמעותית, והוא מבוסס על זרוע ענקית שבקצה שלה יש גלילים מסתובבים, שמחוברות אליהם אצבעות גומי ארוכות. כשהזרוע נשלחת לעבר העופות, אצבעות הגומי דוחפות את העופות אחורנית לעבר מערכת מסועים. הגלילים עשויים להיות מאוזנים וארוכים, ואז הם דוחפים את העופות מלמעלה, או שהם אנכיים וקצרים, ואז העופות נדחפים מהצד בין שני גלילים המסתובבים זה מול זה. בקשה ראשונה לפטנט מסוג זה הוגשה בארצות-הברית ב-1974, וכיום יש בשוק מספר דגמים. לפי סרטון פרסומת למודל Chicken Cat מדנמרק, למשל, העופות מנסים להתרחק (צעדים בודדים) מזרוע הלכידה ולכן הם תמיד נתפסים כשגבם למכונה. הם שוהים פחות משנייה בין אצבעות הגומי המסתובבות ועוברים למערכת המסועים. אף על-פי שאצבעות גומי דומות משמשות במתקנים מסתובבים למריטת נוצות מגוויותיהם של עופות, בסרטון הפרסומת לא נראות נוצות מתעופפות.

לוכד עופות מתוצרת Anglia Autoflow – אמצעי הלכידה העיקרי הוא אצבעות גומי הקבועות על גליל אופקי מסתובב 

לוכד עופות Chicken Cat מתוצרת JTT Conveying A/S – אמצעי הלכידה הוא אצבעות גומי הקבועות על שלושה גלילים אנכיים מסתובבים 

מהמסוע לכלוב

הלכידה היא השלב הדרמטי ביותר בפינוי המכני של לולים, אך בעיות צצות גם בשלבים הבאים. ממציא של מסוע לתרנגולי הודו תיאר ב-1967 את הבעיה במסועים מכניים: "תרנגולי הודו נבהלים ונוטים להיכנס לפאניקה ולפצוע את עצמם או ליצור חסימה במסוע." לפי סרטון הפרסומת ל-TA1000, ברור שתרנגולי ההודו שעל המסועים כיום עדיין מבוהלים, מנופפים בכנפיים ומתקשים לייצב את עצמם. במסועים לתרנגולי בית בולטת מהירות נסיעה גבוהה מאוד ומן הסתם מעיקה. אולם בעיה קשה עוד יותר מופיעה במעבר מהמסועים לכלובים. בעתיד המעבר יהיה ודאי אוטומטי, אך כיום הוא תלוי בעובדים. בדגמים של Ciemmecalabria להעברת תרנגולי הודו, קצה המסוע מוכנס לתוך כל כלוב, וכך העופות נוחתים בכלוב מגובה מינימלי ובמהירות סבירה. אולם בדגמים להעברת תרנגולי בית, כמו Chicken Cat, ההעברה נעשית בעזרת פועל שמכוון את קצה המסוע אל מעל כלובי ההובלה, שהם למעשה מגירות גדולות. העופות מוטחים אל תוך הכלוב במהירות גבוהה, וגובה הנפילה שלהם תלוי במפעיל; אפילו סרטון הפרסומת ממחיש שהגובה אינו יציב והנפילה עלולה להיות רצינית.

פתח מסוע Chicken Cat פולט עופות מעל כלוב הובלה: נפילה מגובה חצי מטר לפחות, בחיה שבקושי מסוגלת ללכת 

השלכות

חברת עמריה נאדר מספקת בישראל שירותי לכידה ידניים ומכניים, וטוענת באתר שלה ש"תפיסת עופות ידנית נחשבת ליותר עדינה והומנית, בזכות היחס האישי לעופות." אולם אדם שתופס אלף עופות בשעה אינו מעניק "יחס אישי" לאף אחד מהם. הציוד האוטומטי, גם אם פיתוחו לא הושלם עדיין, ישפר מעט את מצב העופות בדקות הקריטיות של העברתם מהלול למשאית – ולו בהשוואה למצב המחריד כיום.

מחקרים אחדים הראו, שתרנגולי בית שאינם רגילים בנוכחות אדם סובלים מצוקה אפילו מעצם המגע של אדם. כמובן, החזקתם ברגל אחת במהופך והשלכתם לארגזים מחמירה את המצב שבעתיים. עם זאת, ניסיונות להשוות בין תגובת העופות ללכידה ידנית ולכידה מכנית לא תמיד הניבו תוצאות חד-משמעיות. דרך קלה יותר להשוות בין רמת הפגיעה של לכידה ידנית לרמת הפגיעה של המכונה היא לבדוק את הפציעות בעופות המתים. כבר ב-1973 מצא מחקר אחד ששיעור הפציעות לאחר לכידה במכונה המבוססת על ואקום ירד ב-8-4 אחוזים בהשוואה לשיעור הפציעות בעקבות לכידה הידנית. הפציעות השכיחות ביותר כתוצאה מהלכידה הידנית הן ברגליים – ודאי בגלל החזקת העופות ברגל – ואלה צפויות לרדת למחצית בלכידה המכנית. לדוגמה, בניסוי שערך צוות מאוניברסיטת ג'ורג'יה בשנות ה-90, נמצאו 16.5% מהתרנגולים פצועים ברגליהם לאחר לכידה ידנית, לעומת 7% בלכידה המכנית. סקירה מסכמת מ-2007 מראה, שלעתים שכיחות הפגיעות שנגרמות בלכידה המכנית עדיין דומה למצב בלכידה הידנית, אך ככלל הבעיות בלכידה המכנית קלות יותר לפתרון והשיפורים מהירים.

אם כן, המכונות לא יפטרו את התרנגולים מפציעות, אך הן צפויות לצמצמן במידה ניכרת. למרות זאת, ואף על-פי שהמכונות אמורות לחסוך בהוצאות (לפי חישוב משנות ה-90, מכונה כזו צפויה להחזיר את ערכה תוך קרוב ל-15 חודשים) חברות העופות משתהות בהכנסת המכונות לשימוש. זאת, בין השאר, משום שלולים ישנים, עם עמודים או תקרה נמוכה, מקשים על עבודת המכונה. בשנת 2003, רק 5% מתעשיית העופות האמריקנית השתמשה במכונות כאלה. אולם אין ספק שהשימוש בהן ימשיך להתפשט.

כמו צמחים

לכידת עופות מכנית מסמנת שלב נוסף במגמה של התייחסות לציפורים כאילו מדובר ביבול צמחי. חקלאים בישראל מכנים את המכונות האלה "קומביין", באנגלית המושג הנפוץ הוא chicken harvester (מקצרת תרנגולים) וחלקים מהטכנולוגיה מבוססים ישירות על ציוד לאיסוף חקלאי של יבול צמחי. מעל לכל, העיקרון שלפיו מתוכננות מכונות אלה הוא עיקרון של חקלאות צמחית: אדם הנוהג ברכב איסוף מיוחד, שמעביר זרם של סחורה בשלה ועדינה מקרקעית החממה או השדה אל תוך מכלי הובלה. כמו טכנולוגיות אחרות שפותחו עבור משקי-חי, גם כאן הציוד הממוכן בא במקום מגע אנושי גרוע עוד יותר, אך עצם נחיצותו של הציוד האוטומטי מדגישה עד כמה התדרדר מצבן של ציפורים אלה תוך כמה עשורים של תיעוש. מיצורים מעופפים, רצים וערניים הן הפכו לחיות כה כבדות וכה כואבות, עד שעבור מכונת האיסוף, ההבדל היחיד בינן לבין צמחים – אם יש בכלל הבדל כזה – הוא יכולתן לצעוד צעד אטי אחד ולעמוד.