9 עובדות קשות לעיכול על פיטום אווזים
1.
מטרת הפיטום היא ליצור בכבד מחלה קשה (ניוון שומני) שתגדיל אותו פי 10 (ולעתים אף יותר) מגודלו הטבעי.
מחקר של משרד החקלאות תיאר בתמצות את התפתחות המחלה:
2.
הפיטום מתבצע באמצעות צינור מתכת המחודר בכוח לגרונם של האווזים (או הברווזים) 3-5 פעמים ביום.
החדרת הצינור כרוכה בתפיסה אלימה של האווז המנסה להיאבק ככל יכולתו, וגורמת להתפתחות פצעים ודלקות בוושט. לעתים ההחדרה האלימה של הצינור פוערת חור של ממש בגרונם של האווזים, דבר שלא מונע את המשך פיטומם (בספרות החקלאית של ענף הפיטום בישראל נהגו להתייחס לתופעה בכינוי "פנצ'ר באווז").
3.
האווזים סובלים מקשיי נשימה תמידיים בגלל שהכבד המפוטם שלהם לוחץ על הריאות.
וזו רק אחת הסיבות ש"אווזים בפיטום נמצאים במצב עקה (סטרס) מתמיד", כפי שנכתב בגלוי בסיכום מחקר של משרד החקלאות.
4.
מערכת העיכול של העופות המפוטמים מתבקעת.
כל האווזים מדממים מהמעיים עקב התנפחות הכבד. לקראת סוף הפיטום קשה שלא להבחין בצבע האדום על נוצות האווזים והברווזים בחלקם האחורי, תוצאת הדימום הכבד מפי הטבעת שלהם ("ביב").
5.
אחד מכל שלושה אווזים לא שורד את מחלות ועינויי הפיטום – ומת עוד לפני הגעתו לשחיטה.
גם מי ששרדו מגיעים לשחיטה גוססים, על סף מוות.
6.
ישראל הייתה אחת מ-3 היצואניות הגדולות בעולם של כבד אווז מפוטם עד שהפיטום נאסר בה.
7.
סיסמת הקמפיין הפכה ללהיט מוזיקלי ולפזמון המוכר של שיר השנה 2004 בישראל.
הפזמון החוזר של השיר "שירת הסטיקר" מאת דויד גרוסמן ובביצוע להקת הדג נחש – "כמה רוע אפשר לבלוע?" – היה סיסמת קמפיין אנונימוס לאיסור על פיטום אווזים, שהופיעה בין השאר על עשרות אלפי סטיקרים שהודבקו ברחבי ישראל.
8.
איסור הפיטום בישראל השפיע על מדינות נוספות לאסור את הפיטום בשטחן, בהן קליפורניה.
קליפורניה, אחת המדינות העשירות והמתקדמות בעולם, אף אסרה על סחר ומכירה של כבד מפוטם וחולה, אולם עד היום מתנהלים קרבות משפטיים סביב אכיפת החוק.
9.
אפילו בצרפת, הצרכנית הגדולה בעולם של כבד מפוטם, ההתנגדות לפיטום מתרחבת מדי שנה.
בסקר המקיף האחרון שנערך בנושא, השיבו כבר 47% מהנשאלים כי הם תומכים באיסור על פיטום כפוי בחוק. הדור הצעיר מוביל את המגמה, כשכבר רובו (56%) תומך באיסור הפיטום.
