עובדות על פיטום אווזים
תהליך הפיטום
בשבועות האחרונים לחייהם, פעמיים עד חמש פעמים ביום, מלעיטים את האווזים או הברווזים (להלן נתייחס לשני המינים כ"אווזים") בכמות מזון הולכת וגדלה, המגיעה בסוף הפיטום לכשליש ממשקל האווז (משך הפיטום וכמויות המזון משתנים במשקים השונים.) הרכבו התזונתי של המזון, והכמויות האדירות המוחדרות ממנו לקיבת האווז, הרסניים לבריאותם של האווזים. ההלעטה מתבצעת באמצעות צינור פיטום המוחדר לתוך גרונו של האווז. האווזים בורחים מהמפטמים בשארית כוחותיהם, מה שמעיד על הסבל הרב הנגרם להם.
המטרה של תהליך הפיטום היא לגרום לכבד ניוון שומני (hepatic steatosis), וכך לייצר כבד שומני - ("פואה גרה"), הגורם נזק בריאותי גם לאדם האוכל אותו. בישראל, עונו מדי שנה כ-800 אלף אווזים בתהליך הפיטום - עד לאיסור שהתקבל על ההלעטה הכפויה (ואכיפתו) עקב מאבק ממושך בהובלת אנונימוס. עם זאת, עדיין מיובאים לישראל כבדי אווזים מפוטמים מחו"ל, וחשוב להמשיך לעודד את החרמתם ללא קשר למקום בו מתבצעת ההתעללות בבעליהם המקוריים.
הנזקים לאווזים ולברווזים
במחקר של משרד החקלאות נכתב:
ניתן לסווג את הנזקים הנגרמים לאווזים לשני סוגים: נזקים הנגרמים על ידי צינור הפיטום ונזקים הנגרמים כתוצאה מהמחלה הנגרמת לאווז. כתוצאה מההחדרה החוזרת והנשנית של צינור הפיטום לגרונו של האווז, נגרמים לוושט פציעות ודלקות, הגורמות לעתים למות האווז.
הנזקים מהסוג השני נגרמים מעצם מטרתה של תעשייה זו: יצירה של כבד שומני, ההרסני לבריאותו של האווז: הכבד מתנפח פי 7 עד 10 (ולעתים אף יותר) ממשקלו הטבעי. הכבד שונה מאוד מכבד טבעי, הן בצורתו החיצונית, והן בהרכבו הביוכימי. תפקודו של הכבד נפגע קשות, דבר המוביל לעתים למוות. בקעים בכבד יוצרים לעתים דימום פנימי, הגורם למות האווז. הפגיעה בכבד גוררת שינויים בהרכב הדם, מה שגורם פגיעה - לעתים קטלנית - בבריאות האווז. במחקר של משרד החקלאות נכתב:
הכבד המנופח תופס חלק ניכר מחלל הבטן ולוחץ על שקי הנשימה, מה שמביא לקשיי נשימה. גם מערכת העיכול של האווז ניזוקה מאוד, מה שמביא לכך שבסוף הפיטום האווז אינו מעכל עוד. כתוצאה מהתנפחות זו של הכבד, הוא מתקשה ללכת, צולע, ואף מתקשה לעמוד. בנוסף לכך, מכפיל האווז במהלך תקופת הפיטום את משקלו.
לו הפיטום היה נמשך, האווזים היו מתים כתוצאה ממנו. תמותת האווזים גבוהה מאוד, וזאת בנוסף לשחיטות דחק רבות (שחיטות של אווזים במפטמה, במקום במשחטה, המתבצעות כיוון שאותם אווזים נמצאים במצב כה ירוד, שלא היה מאפשר להם להגיע אל המשחטה בחיים).
בחוברת הדרכה של משרד החקלאות נכתב:
הוועדה המדעית לבריאות בעלי-חיים ולרווחתם, של האיחוד האירופי, פרסמה דו"ח על הפגיעה ברווחת האווזים בתעשיית הפיטום. מסקנתה העיקרית של הוועדה היא: "הפיטום, כפי שהוא נעשה כיום, מזיק לרווחת העופות." הוועדה ממליצה, בין היתר: "לא יינקט שום תהליך הגורם לגידול הכבד, כך שתפקודו ישתנה במידה ניכרת, או הגורם באופן ישיר או עקיף לשיעור תמותה גבוה, כאב או מצוקה לבעלי החיים." וכן: "לא יינקט שום תהליך של האכלה הגורם אי-נוחות רבה לבעלי-החיים." משמעות המלצות אלה הן איסור על פיטום אווזים.
החוק בארץ ובעולם
ייצור כבד אווז שומני נאסר גם באיטליה, בריטניה, פולין, צ'כיה, לוקסמבורג, דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שוודיה, שווייץ, אוסטריה, גרמניה, אוסטרליה וארגנטינה.
בקליפורניה נאסר הן הייצור של כבד שומני והן השיווק שלו, בחוק שעליו חתם לפני מספר שנים המושל לשעבר ארנולד שוורצנגר, ונכנס לתוקף ב-2012.
בינואר 2001 אישרה ועדת החינוך והתרבות של הכנסת תקנות שניסח משרד החקלאות, שהתירו את תהליך הפיטום בישראל. התקנות קבעו נורמות אחידות לגבי גודל צינור הפיטום, משך הפיטום וכמות המזון המרבית. מעולם לא היה בהן כדי "למנוע סבל מהאווזים" כפי שהן התיימרו, אלא הן הסדירו הליכי פיטום סטנדרטיים לתועלתם הכלכלית של המפטמים. בכך הפכה ישראל למדינה היחידה בעולם שפיטום אווזים הוסדר בה בחוק.
ב-11.8.2003 קיבלו שופטי בג"ץ את עמדת הארגונים להגנת בעלי-חיים וקבעו כי התקנות לפיטום אווזים אינן חוקיות. כניסתו של פסק-הדין לתוקף נדחתה בשנה וחצי, והיא עוכבה אף מעבר לכך בחסות הרשויות. ב-2.10.2005 החליטה ממשלת ישראל פה-אחד לסגור את ענף פיטום האווזים והברווזים. החל מ-15.4.2006 נאסר סופית לפטם אווזים בישראל. בשבועות שלאחר האיסור נסגרו מפטמות רבות, אולם מפטמות אחדות, ובכלל זה מפטמות שעברו לפטם ברווזים, המשיכו לפעול מספר חודשים עד שנתיים, ונסגרו רק לאחר מאבק ציבורי ומשפטי עיקש שניהלה אנונימוס נגד המפטמים העבריינים שנותרו.
לאחרונה (2013) חתמו 22 חברי-כנסת, מכל קצות הקשת הפוליטית, על הצעת חוק שהגיש ח"כ הרב דב ליפמן (יש עתיד), המבקשת לאסור יבוא וסחר בכבד אווז שומני. חוק זה ישים קץ למצב האבסורדי שבו נסחרים בישראל כבדיהם של אווזים שעברו בחו"ל התעללות אשר נאסרה בישראל ("פיטום בשלט-רחוק"). "הצעת החוק מבקשת להשלים את האיסור על פיטום עופות מים, ברוח החקיקה בקליפורניה, משום שהפיטום – בין אם נעשה בארץ ובין אם נעשה בחו"ל – מנוגד לתקנת הציבור הישראלית", נכתב בדברי הסבר להצעה. "הצעת החוק תסייע גם להגנת בעלי-חיים, משום שהאחריות על הפגיעה מוטלת לא רק על המתעלל הישיר אלא גם על מי שיוצר את הביקוש למוצר הכרוך בהתעללות".
חוק זה אף ימנע ניסיונות של מפטמים-לשעבר להתחכם ולחפש פרצות באיסור לפטם אווזים בישראל. דוגמה לכך היא הניסיון להכשיר שיטת פיטום שבה במקום הלעטה באמצעות צינור המוכנס לתוך ושט האווז, נעשה שימוש בצינור קצר, אותו מצמידים בכוח ללוע האווז, כשהתערובת מוזרמת לתוך הוושט והקיבה באמצעות לחץ אוויר. יודגש כי שיטה זו עמדה לנגד עיניהם של שופטי בג"ץ בהכרעתם כי אין בנמצא שיטת פיטום העולה בקנה אחד עם חוק צער בעלי-חיים.
