האישה והקוף

על הספר

"האישה והקוף" הוא רומן שנכתב בשנת 1996 על-ידי הסופר הדני, פטר הוג. האישה העומדת במרכזו היא מדלנה, בת למשפחה דנית עשירה, החולשת על שוק הבשר בדנמרק. מדלנה נשואה לזואולוג אנגלי בשם אדם. לביתם מובא קוף, השייך למין שאינו מוכר למדע, ואדם - שמריח את התהילה המדעית - עורך עליו ניסויים שונים. מדלנה, אלכוהוליסטית עשירה ומשועממת, מחליטה לשחרר את הקוף - אך הקוף הוא זה שמשחרר אותה מכלוב הזהב שבו היא חיה.

ארסמוס

שמו של הקוף הוא ארסמוס, כשמו של נזיר ידוע בן המאה ה 15 מרוטרדאם (הולנד), מחבר "בשבחי הסיכלות" - ספר שבו העלה את חזון הפשטות, שלל את מה שנראה חסר-היגיון ומגוחך בציוויליזציה של זמנו, הטיף לאמונה בטבע וביקר את מוסדות המדע. גם ארסמוס הקוף, בדומה לארסמוס מרוטרדאם, מטיף לחיי טבע פשוטים וטהורים. ארסמוס מרוטרדאם הזכיר, שאלוהים אסר לאכול מפרי עץ הדעת, ואילו ארסמוס הקוף מגיש למדלנה מפרי עץ אי-הדעת, אותו אפרסק שהוא מגיש לה בפגישתם הראשונה, המוביל להמשך חוויותיהם המשותפות.

גן-העדן האבוד

מדלנה היא אפוא חווה בת-ימינו (היא הרי נשואה לאדם) העושה את המסע ההפוך מזה שעשתה חווה המקראית: בניגוד לחווה, שאכילת הפרי הרחיקה אותה מגן-העדן לעבר החיים הארציים, הפרי לוקח את מדלנה מגן-העדן המזויף של הציוויליזציה המודרנית לגן-העדן האמיתי והטבעי. היא וארסמוס בורחים ל"סנט פרנסיס פורסט", החי-בר הסגור בגן-החיות של לונדון, שהוקם במאה ה 16 כדי לחקות את גן-עדן. אמנם זהו חיקוי, אך החיקוי מתעלה על הטבע האמיתי, שכן אם בטבע בעלי-החיים נכחדים, בשל השתלטות האדם, ב"סנט פרנסיס פורסט" הטבע משגשג:

שנים-עשר הקופים

לאחר מספר שבועות יפים בטבע, הם שבים ללונדון ומגיעים לאולם ההרצאות, שבו מתכנסת צמרת החברה האנגלית, לשמוע את נאומו של אדם על גילוי הקוף המסתורי - שמסתבר כי הוא לא החוליה החסרה בין האדם לשימפנזה, כפי שסברו כולם, אלא החוליה הבאה אחרי האדם - יצור מפותח יותר. ארסמוס מגיח מהחלון, נוחת על הבמה, לוקח את המיקרופון ומציג לקהל הנדהם את התכנית של הקופים להפוך את החברה האנושית לטובה יותר, תכנית שנכשלה. לאחר שארסמוס מסיים את דבריו, עולים על הבמה אנשים נוספים, מבכירי החברה האנגלית, וכאשר הם מתפשטים הם מתגלים כקופים:

שנים-עשר השליחים

שנים-עשר הקופים, המסתובבים בין בני-האדם כדי לתקן את דרכיהם, מהדהדים את סיפור שנים-עשר השליחים של ישו. המילים הראשונות שאומר ארסמוס על הבמה הן: "באנו להגיד שלום". ואילו כך אומר ישו לשליחיו:



ואכן, מיד עם יציאת הקופים, לאחר שהודיעו על כישלון תכניתם, המקום הופך למעין סדום ועמורה, והבהלה מתפשטת בבריטניה:

פריצת מחסום המינים

בסוף הספר נודע לנו, שמדלנה נושאת ברחמה את בנו של ארסמוס, צאצא שבעצם קיומו יפריך את הפיצול המקובל בין "אדם" ל"חיה", כי הוא עצמו יהיה אדם-חיה. ההריון הוא שיא של תהליך הכרסום במחסום בין המינים, במעמד העליון הבלתי מעורער של המין האנושי. זהו תהליך של כרסום הדדי - לצד חשיפת התכונות הנתפסות כאנושיות בקוף, מופיעים לאורך כל הסיפור דימויים חייתיים לתיאור דמויות אנושיות שונות, למשל (עמ' 67): "מדלנה עלתה לרכבת כמו חיה נמלטת משריפת יער, ההולכת וקריבה למאורתה, והגיעה ליעדה כמו אפרוח תועה המבקש מחסה תחת כנפי התרנגולת." שני הקצוות מתקרבים זה לזה - החיות "מתאנשות" ובני-האדם "מתחייתים". דרך הסיפור של ארסמוס ומדלנה, גם אנו נדרשים לבחון מחדש את יחסינו, כפרטים וכחברה, לטבע בכלל ולחיות בפרט. מילותיו האחרונות של ארסמוס לקהל ההמום באולם ההרצאות הן: