ילדה של תרנגולות

בזכות המקוריות

רוב לבנדוסקי (Rob Levandoski, בתמונה) הוא אחד הסופרים המעטים, שניסו להתמודד ביצירתם עם נושא המשקים המתועשים. ביצים טריות, ספרו השלישי, יצא לאור בשנת 2002. השפעת התנועה לשחרור בעלי-חיים ניכרת היטב בתיאורי התעשייה המופיעים בספר, ולבנדוסקי מודה לקארן דייוויס, שספרה תרנגולות כלואות, ביצים מורעלות "התגלה כמקור חשוב, הן מבחינה טכנית והן מבחינה רוחנית". בסוף רשימת התודות, מופיעה "להקת התרנגולות הקטנה "שמתרוצצת ברחבי החווה שלנו פה בהינקלי, אוהיו"; ותמונתו של הסופר ובחיקו תרנגולת מופיעה בעמוד הפתיחה. הספר אינו מגויס במובהק, אולם יש בו קשת של רעיונות מקוריים, המעוררים מחשבה ביקורתית על תיעוש יצורים חיים ומרגישים. לכן הוא מומלץ במיוחד לכל מי שמתעניין בזכויות בעלי-חיים.

נפילת המשק המשפחתי

ביצים טריות מתאר באירוניה דקה פיסת היסטוריה אמריקאית, החל בימי מלחמת וייטנאם, עבור בשלטון רייגן ועד להווה. אורח-החיים הישן מפנה את מקומו לקפיטליזם תאגידי דורסני, כשהקורבנות הרבים ביותר של האכזריות הגדולה ביותר הם התרנגולות. קלווין קזואר, סטודנט פציפיסט לאמנות, יורש את המשק המשפחתי ולהקת תרנגולות קטנה במרעה חופשי. כדי לשרוד מבחינה כלכלית, קלווין לוקח הלוואה וקונה 60,000 תרנגולות לגהורן (גזע שעבר עיוות להטלה מוגברת) ולול מתועש. כך הוא נשאב לתוך מנגנון האינטגרציה האנכית של תאגיד הביצים גליניפר: גליניפר מספק אפרוחות, מזון, תרופות, "פינוי" תרנגולות שתפוקתן ירדה, והגנה משפטית מפני תביעות על זיהום הסביבה – ואילו קלווין מספק את העבודה, משלם חשבונות שוטפים ושולח ביצים לתאגיד. הוא נתון בלחץ לקנות עוד לול, ועוד אחד, ועוד, ולבסוף הוא מחזיק מיליון תרנגולות. מבחינת קלווין, הוא בסך הכל מנסה לשמור על המשק המשפחתי עוד דור אחד. ובדרך הוא מאבד כל אמת-מידה מוסרית.

מבעד לעיני ילדה

במקביל להקמת הלול התעשייתי הראשון, נולדה לקלווין ילדה קטנה, שמקבלת את השם Rhea (קזואר וראה הם סוגי ציפורים משוללי יכולת תעופה; ראה היא גם אלה יוונית, אם האלים). תולדות הלול נפרשים דרך עיניו הקפיטליסטיות והמנוכרות של קלווין, ולסירוגין דרך עיני ראה, המייצגת התייחסות אותנטית ונטולת אינטרסים לעופות שביניהם נולדה. לבנדוסקי מספק נקודות-מבט צדדיות נוספות, כולל עולמן של התרנגולות המעטות במרעה החופשי, אך אינו מנסה לתאר את הלול מהפרספקטיבה של התרנגולות שבכלובים. אולי הסופר חש, שהמציאות בתוך שורות אינסופיות של כלובי רשת אפלים וצרובי אמוניה היא פשוט בלתי נגישה, כמו כוכב אחר. אולם דמותה של ראה מגלמת את אחת התגובות האותנטיות ביותר שנכתבו על תעשיית הביצים. לא חדירה של ממש לתוך העולם הזר ההוא, אלא תגובת בטן כנה לעצם נוכחותה הקרובה של זוועה בלתי נתפסת כזו. כתינוקת, ראה מכירה את הלול מבחוץ, כמקור לקולות דפיקה מסתוריים, עד לביקור הראשון בפנים, על כתפי אביה, החושף את מקור הדפיקות ב"יצורים לבנים מוזרים" בתוך מבנה דמוי מנהרה (עמ' 20):

למות כמו תרנגולת

בגיל חמש עדה ראה ל"פינוי" – פשיטה על הלול, עקירת התרנגולות מהכלובים, דחיסתן בכלובי הובלה, ערמות של כלובים על מלגזה, צרחות תחנונים. לאחר מכן (עמ' 32-31):

תרנגולת שנפלה מכלוב וגוועה בערמת הזבל בלול בוויקטוריה, אוסטרליה (Action Animal Rescue Team / Animal Liberation Victoria) 

להיוולד מחדש כמו תרנגולת

ראה לא נותרת לגווע בזבל. עובד הלול מחלץ אותה, והיא לוקחת איתה את התרנגולת שהצילה. אבא מתעלם מהמקרה. גם לאימא לא אכפת, ובלבד שהילדה לא תשתמש במילה "חרא" לתיאור מה שעבר עליה. הסבתא היא שמטפלת בה ומעניקה לה כינוי חיבה, Miss Lucky Pants (גברת מכנסיים עם מזל). ראה מעניקה את הכינוי הזה לתרנגולת הניצולה. בכך נשלם עיצוב הזהות החדשה של הילדה הקטנה, שמצאה את עצמה קרובה לתרנגולות יותר מאשר להוריה: שוקעת במלכודת של חרא כמו תרנגולת ומחולצת בנס כמו תרנגולת אחת, מול אדישותם הרצחנית של הוריה. מכאן ואילך נעה ראה בין שני העולמות. היא ממשיכה להיות בת מסורה לאביה לאחר מות האם. אולם בניגוד לרצון האב, היא מעבירה את התרנגולת שהצילה ללהקה הביתית הקטנה, וכדי לאפשר לה לגדל אפרוחים היא משקרת לו בשיטתיות. היא מנסה לשדל אותו להפסיק לנהל "בית-סוהר לתרנגולות". והיא מגדלת נוצות.

הסטיגמטה של בת הלולן

זמן לא רב לאחר הטביעה בזבל, ראה חשה גירוד בחזה. צומחת שם נוצה. היא תולשת אותה, ואת הנוצה הבאה, ושוב, עד שהנוצות מתעבות והתלישה כואבת מדי. הן מתפשטות על גופה באיטיות רבה, עד שבגיל 12 מפשיטים אותה בכוח ונחשף הסוד. אמה החורגת ואביה תולשים נוצות באלימות. היא נשלחת לרופאים; הם אובדי עצות. דרך דמותו של פסיכולוג חכם ואקצנטרי, מציג בפנינו הסופר את משמעותה הדתית והמוסרית של הפיכת בת הלולן ל"נערת הנוצות": הנוצות הן תגובה נפשית של ראה לאופן שבו מטפל אביה בתרנגולות. כמו פרנציסקוס הקדוש, שבגופו הופיעו סימני הצליבה – סטיגמטה – מתוך הזדהות עמוקה עם סבלו של ישו, כך הופיעו הנוצות על גופה של ראה, מתוך הזדהות עם קורבנות אביה.

קונפליקט ללא פתרון?

קלווין קזואר דוחה בזעם את הסברו של הפסיכולוג. הוא מסתיר את ראה בבית לפני שסודה יתגלה. בינתיים, ענף הביצים נקלע למשבר כשהצרכנים בארצות-הברית לומדים על הנזקים הבריאותיים שבאכילת ביצים. קלווין, השוקע בחובות יותר ויותר, מאבד את הבושה מפני חשיפת בתו-קלונו, ומתחיל להציגה לראווה בירידים כדי להרוויח כסף. ראה מתפרסמת בעל כורחה, וגליניפר מאמץ אותה בתור סמל לקידום מכירות. ראה רואה רק מוצא אחד מן המלכוד: להיעלם. בעיניי, כקורא, הספר נגמר בבריחה שלה מהבית: כל עוד הלולן נשאר לולן שאינו מסוגל להבחין בתרנגולות כיצורים מרגישים, בעלי רצונות וזכות לחיות בכבוד, הוא גם לא יאפשר לבתו להתקיים כיצור אוטונומי ולכן היא אנוסה לשמור מרחק. אולם לבנדוסקי מסיים את הספר בפיוס משפחתי. אני תוהה, אם פשרה עלילתית זו נובעת מהפשרה המוסרית של הסופר ביחס לתרנגולות. בעיניו, נראה שאין פסול בנטילת ביצים מתרנגולות במרעה חופשי: ראה הבוגרת, מתפרנסת ללא נקיפות מצפון ממכירת ביצים שגזלה מהתרנגולות החיות בחצר הפתוחה. נוצותיה נשרו. אולי זהו המסר הסופי: גם כאשר אדם נוטל על עצמו את חטאי קרוביו בהתאכזרות לחיות, הוא תמיד נותר אדם, ובתור אדם הוא רואה בשימוש בחיות למטרותיו מעשה לגיטימי.